הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
6 דירוגים
3.5 ממוצע
1
1
2
1
3
1
4
0
5
3
2
תוחלת החיים של אהבה
ינץ לוי

תוחלת החיים של אהבה

ינץ לוי

דרג ספר זה מתוך 5
6 דירוגים
3.5 ממוצע
1
1
2
1
3
1
4
0
5
3
2
42.00 
42.00 

תקציר

"ומאחר שכל מה שכתוב כאן הוא מהחיים, אז אני אומר כבר עכשיו: אני מתכוון לנקוט צד, והצד שאני הולך לנקוט מצדד בחיים. אני בעדם. ומרגע שאמרתי את זה, אני יודע שאני בעד סבל וכאב, משאלות לב, המְתנה, ציפייה, אכזבה, אי־הבנות וכיוצא באלה כל הדברים שאנחנו מנכים בכל פעם שאנחנו עושים חשבון ובוחרים להוסיף לחיות."
את ההצהרה הזו כותב מיכאל לאחר מותו הידוע מראש של אחיו הגדול. בעקבותיו הוא פורש את סיפורה של משפחתו, על ששת צאצאיה חדי הלשון והדעתניים, שנועדו לגדולות. ועל אחד מהם, שנועד למות. בכנות רגשית בלתי מתפשרת הוא מתחקה אחר הפצעים, הצלקות והנחמות שלו עצמו ושל הקרובים לו ביותר. במהלך הקרב שהם מנהלים נגד המחלה, על החיים ועד המוות, מתעצב כל אחד מהם בדרכים בלתי צפויות, המובילות כולן לאותו רגע בלתי נמנע.
מהי תוחלת החיים של תקווה, כשאתה מגלה שאחיך הגדול נדבק במחלה קטלנית? מהי תוחלת החיים של אהבה בהתמודדות היומיומית עם החידלון האורב? מהי תוחלת החיים של אמנות, המנסה להתמודד עם האמת הגדולה ביותר של הקיום, הלא היא קִצו?
תוחלת החיים של אהבה הוא רומן המתרחש בתחילת שנות ה-90', מבוסס על סיפור אמיתי ומבליע הומור שחור ותובנות נועזות מאחורי ישירות כובשת. זוהי יצירה רבת עוצמה, מעשה ספרותי מורכב של יוצר המטפל באצבעות מיומנות ורגישות בחומרי נפץ אמנותיים ואוטוביוגרפיים.

תוחלת החיים של אהבה הוא ספרו השלישי למבוגרים של ינץ לוי, מחבר סדרת רבי־המכר עטורת השבחים לילדים, הרפתקאות דוד אריה.
ינץ לוי הוא סופר למבוגרים ולילדים, תסריטאי, מנחה טלוויזיה, עיתונאי, עורך, מרצה ומורה, זוכה פרס הספריות הציבוריות לשנת 2010. מספריו: סיפורים מי תהום (2001), הימאליה בשר ודם (2005), סדרת הרפתקאות דוד אריה, סיפורי איש היער (2010), המורה דרורה לא מפלצת (2014).
המשך קריאה
  • ISBN: 978-965-566-075-3
  • גודל (עמ'): 400
  • מו"ל: כנרת זמורה ביתן דביר
  • יצא לאור ב-: 22/07/2015
  • שם המחבר: ינץ לוי

סקירות הגולשים

  • שלומית ליקה "קוראת ספרים"
    שלומית ליקה "קוראת ספרים"
    מהי תוחלת החיים של סוד? במקרה של ינץ לוי, נדרשו כעשרים שנה לחשוף את הסוד המשפחתי הגדול שאחיהם השלישי, רגב, נפטר מאיידס.

    ספרו של ינץ לוי “תוחלת החיים של אהבה”, הוא מעין “ממואר”, ז’אנר שאני אוהבת מאוד ונפוץ פחות בארץ. הסופר יודע שאנחנו יודעים שמדובר בספר “המבוסס על מקרה אמתי”. ינץ ואחיו רשף הם דמויות מוכרות, ואני כמו רבים אחרים קראתי את הראיונות בעיתונים, את הכתבה בחדשות, וצפיתי גם בהצגה המצוינת של רשף לוי “החולה ההודי”, שסיפרה את אותו סיפור קצת אחרת. כך שאנחנו כבר לא קוראים תמימים. מה שחדש בספר הוא חשיפת הסוד. אחיהם רגב בחיים ולביא בספר, לא נפטר ממחלת הסרטן כפי שנרמז עד עכשיו אלא מאיידס.

    כמי שגדלה במשפחה של ארבעה ילדים, אני יודעת משהו על יחסים בין אחים ואחיות ועל סודות במשפחה, במיוחד סודות כאלה שאף אחד לא רוצה לשמוע עליהם ולא לדבר. סוד הוא כמו חור שחור, הוא בולע את כל האנרגיה ומשנה את המציאות. נדמה שכשהוא יוצא לאוויר העולם הוא משחרר איתו אנרגיה אדירה, כמו זו שהביאה לכתיבת הספר ולחשיפה.

    היה לי קשה להתחיל את הספר, התחלתי והפסקתי, רק לאחר שקראתי כמה ביקורות חיוביות החלטתי לנסות שוב. נראה שהקושי שלי הדהד את הקושי של ינץ עצמו להתחיל את הסיפור, כי איך מגלים סוד שנשמר כל כך הרבה שנים, שכבר היה לחלק מהחיים?

    ינץ נזקק לתחבולה ספרותית, למעין פיגום בדמות סופרת שכתבה ספר דומה, התחלה שהפריעה לי להיכנס לסיפור והחלישה אותו לטעמי. סיפור המסגרת נזנח באמת לאורך הספר, והסופרת או בת דמותה הבליחה לעוד רגע מתעתע בהוספיס. לטעמי כשהספר כבר עומד בפני עצמו כמו בניין הבנוי לתלפיות אפשר כבר להוריד את הפיגומים שרק מפריעים בשלב זה.

    לעומת זאת כשהסיפור כבר מתחיל, הוא קולח וקריא וקשה להפסיק לקרוא בו. באיזשהו שלב גם הפסקתי ללהק את הגיבורים ולהשוות בינם לבין הדמויות המוכרות, כשנכנסים לסיפור זה כבר לא משנה.

    משהו בכתיבה של הספר ובסגנונו הזכיר לי מאוד סופר שאהבתי מאוד בילדותי נחום גוטמן, והוא גם מוזכר בספר. לא קראתי את ספרי הילדים המצליחים של ינץ, אבל אם הם דומים במשהו לספריו של נחום גוטמן, ביניהם “הרפתקאות חמור שכולו תכלת”, ו”שביל קליפות התפוזים”, אז אפשר להבין את ההצלחה.

    והסיפור הוא לא רק על שקרים וסודות, הוא בעיקר על אהבה ומשפחה. הבית אולי מט ליפול, והאב המבוגר אותו זכרתי מ”החולה ההודי”, בגילומו המרגש של שלמה וישינסקי, כבר לא מתפקד, אבל המשפחה ממשיכה לתפקד כמו יחידה צבאית.

    ההומור החד, והכתיבה השנונה, מחפים לעתים על הכאב החשוף. אמא שלי חולה כבר שלוש שנים בדמנציה, היא חלתה כשהיא כבר כמעט בת שמונים וכמובן ללא ילדים צעירים החיים בבית, ועם זאת המחלה שלה מטילה צל כבד וכואב על חיי כולנו, וכך קצת ממה שעובר על המשפחה בספר אני יכולה לתאר, גם את ההומור. יום אחד כשהייתה בשיאו של התקף קשה היא שאלה אותי ואת אחותי שהוזעקנו לעזור “נכון שנדפק לי השכל?”, “כן” ענינו לנו מתוך הייאוש הגדול, “אבל אנחנו אוהבות אותך בכל זאת”.

    גם בני המשפחה בספר ובחיים “אוהבים בכל זאת”, גם את אביהם הדמנטי וגם את אחיהם שאותו הם מלווים בדרכו הארוכה והלא קלה אל סופו הבלתי נמנע. גם את אמם, המכונה, אמנו כמו האמהות בתנ”ך, שמדי פעם מתגלה כילדותית וכחסרת רגישות וגם את אילאיל האחות הקטנה שבוחרת לאשפז את עצמה במחלקה פסיכיאטרית כדי לברוח מהחיים הכאוטיים שבבית.

    עם גילוי המחלה, נדמה שההחלטה לשמור אותה בסוד היא אחד הגורמים להשפעה הגדולה שלה על חיי בני המשפחה. למי מספרים ולמי לא מספרים? זהו הקו התוחם את בני המשפחה מהאחרים. גלעד מנתק לאילאיל אחותו הקטנה את הטלפון כשהוא מבין שהיא רוצה לספר על המחלה: “מה את עושה?! אנחנו לא מספרים את זה עכשיו לכל אחד. את שאלת את לביא אם זה מתאים לו?”

    סמדר מחליטה להיפרד מהחבר שלה כי היא לא רוצה לספר לו, הסוד אולי אפילו יותר מהמחלה משנה כליל את פניי המשפחה ויחסיהם עם החוץ והופך אותה ליחידה קטנה וסגורה.

    למרות סופו הידוע מראש של הסיפור, כשהוא מגיע הוא מפתיע ושובר לב, ולמרות כל הכאב יש בספר הרבה, הומור, חמלה, תקווה, אהבה ונחמה.

    לעוד פוסטים על ספרים, עריכה וליווי כתיבה, מוזמנים לדף הפייסבוק שלי שלומית ליקה – קוראת ספרים
  • ענה
    ענה
    אחרי שקראתי את סיפורי דוד אריה המצויין יחד עם ביתי
    הסתקרנתי מאוד לקרוא ספר למבוגרים שלו
    היה לי חסר רגש בספר למרות זאת הצלחתי להתרגש ממנו

הוספת ביקורת

רק משתמשים רשומים מורשים להוסיף ביקורות. אנא התחברו או הירשמו