הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
19 דירוגים
4.5 ממוצע
1
1
2
0
3
2
4
2
5
14
8
שיר לאיזי ברדלי
קריס בריי

שיר לאיזי ברדלי

קריס בריי

דרג ספר זה מתוך 5
19 דירוגים
4.5 ממוצע
1
1
2
0
3
2
4
2
5
14
8
40.00 
40.00 

תקציר

"כל אחד יכול להיות אמיץ לחמש דקות או לשעה-שעתיים. האומץ שאף אחד לא מדבר עליו הוא האומץ הכי קשה בעולם. לקום בבוקר למרות שאתה מעדיף למות, זה נקרא אומץ."
משפחת ברדלי היא בדרך כלל משפחה מורמונית רגילה, מלאת שמחה וחדורת אמונה. אך כאשר עולמה חרב עליה עקב אסון משפחתי, הקרקע היציבה מתחילה להישמט תחת רגליה וחיי בני המשפחה מתחילים להסתחרר.
שיר לאיזי ברדלי הוא רומן מרגש, מצחיק ומטלטל על ספק ואמונה, על ניסים וצירופי מקרים ועל משפחה שתעשה הכול כדי להישאר יחד.

"אינני זוכר מתי רומן סחף אותי לחלוטין כמו שיר לאיזי ברדלי. הרגשתי כאילו חבר ותיק מספר לי את הסיפור, כאילו אני מכיר את הדמויות מקרוב" - הטיימס
קריס בריי גדלה במשפחה מורמונית אדוקה. בראשית שנות השלושים לחייה, היא עזבה את הדת וסיימה תואר שני בכתיבה יוצרת. אסופת הסיפורים פרי עטה, Sweet Home, זכתה בפרס סקוט. שיר לאיזי ברדלי, רומן הביכורים שלה, נבחר לאחד הספרים הטובים ביותר בבריטניה לשנת 2014, היה מועמד לפרס קוסטה לרומן ביכורים, וזכה בפרס מועדון הסופרים של לונדון לרומן הביכורים הטוב ביותר לשנת 2015.
קריס בריי מתגוררת כיום בסאות'פורט שבאנגליה עם בעלה וארבעת ילדיה.
המשך קריאה
  • ISBN: 9789657664124
  • מו"ל: תמיר-סנדיק
  • יצא לאור ב-: 10/08/2015
  • שם המחבר: קריס בריי
  • תורגם ע"י: שי סנדיק

ביקורות


"'שיר לאיזי ברדלי' הוא דרמה שכתובה בכישרון ואמפתיה. העובדה שהוא עוסק בנושאים כל כך קשים, מבלי ליפול למלכודת הסנטימנטליות המוגזמת, הופכת אותו למעורר השראה ממש".

- גרייס מקלין, הגארדיאן, 2014

"הספר מכיל פרטים אקראיים המייצרים הומור עשיר ומורכב, אך לא לועג או מזלזל. בריי עוסקת בהגינות באמונה הדתית האדוקה - מהנחמה שהיא מעניקה, הקסם, התקווה והדמיון, אבל גם בהגבלותיה המחמירות. זהו ספר בכורה מרשים שנכתב בתבונה ובחמלה בידי קול חדש ומקורי".

- סוזי פיי, "האינדיפנדנט", 2014


אזהרה: ספר מרגש ביותר לפניך!

שיר לאיזי ברדלי הוא בחינה ביקורתית נוקבת מחד, ומאידך יצירה מלאת חמלה כלפי בני האדם שהם חלק ממנה.

משפחת ברדלי מתמודדת בכמה חזיתות עם האסון שניחת על ראשם ביום אחד, יום שאמור היה להיות שגרתי לחלוטין – שמח אפילו. הם נסחפים לתוך מערבולת של שקרים, טיוח, הסתרה וכאב כשכל אחד מבני המשפחה מתמודד בנפרד, ומנסה, בדרכו שלו, למצוא נחמה.

יש להצטייד בממחטות לפני הקריאה.

סקירות הגולשים

  • שולה גולד
    שולה גולד
    'שיר לאיזי ברדלי' מביא את סיפורה של משפחה מורמונית אשר חווה את אחד מהטרגדיות הגדולות שיכולות לקרות למשפחה והוא אובדן של בן משפחה, של ילד קטן. אובדן שעם כל הכאב אולי יכול היה להיות נמנע. המשפחה נזרקת לתוך אובדן שבתוכו כל אחד מבני המשפחה מתמודד איתו בדרכו שלו.
    אב המשפחה, איאן, בישוף הכנסייה בקהילה המקומית ולאישתו קלייר, 4 ילדים. ציפי (ציפורה), אל (אלמה), ג'ייקוב ואיזי (איזבל). יום הולדתו ה-7 של ג'ייקוב, הופך משמחה לאבל עם מותה של איזי.
    כל אחד מבני המשפחה מתמודד עם האובדן בדרכים שונות, וכל זאת תחת המשטר והאילוצים אותם מכתיבה השייכות לקהילה המורמונית. כל אחד מהם מגלה בדרכו שלו עד כמה יש לשים את טובת הקהילה לפני הצרכים המשפחתיים והאישיים. עד כמה האמונה חזקה או שלא ומהי כוחה של אמונה.
    אובדן כזה יכול לגרום לפירוק של משפחה או לאיחודה. משפחת ברדלי יוצאת בלית ברירה למסע שממנו היא יכולה לצאת הרוסה ומפורקת או מחוזקת.
    הספר הוציא ממני קשת של רגשות. החל מכאב של אם ודמעות, חמלה, הזדהות וכלה בכעס. ובסופו לא יכולתי להיפרד ממנו במחשבות הרבה זמן אחרי שסיימתי את קריאתו. עד כדי כך שלא הפסקתי להמליץ ולנסות לדחוף את הספר לידיו של כל אוהב ספר שלא החזיק בידיו עותק.
    סנדיק ספרים, הוצאה שיש לשים לב לפנינים שהיא בוחרת. תודה לכם על הבחירה בספר. מחכה בקוצר רוח לקרוא את הפנינים הבאות.
  • מורן
    מורן
    קשה רגשית, מעניין ונוגע ללב, הסיפור שואב אותך אליו וקשה להניח אותו מהיד .
  • Yael
    Yael
    זהו סיפורה של משפחה מורמונית אדוקה המתמודדת עם טרגדיה פתאומית. האב, איאן בראדלי, הוא הבישוף של הקהילה המורמונית לה שייכת משפחת בראדלי. הוא גדל על ברכי הדת, מאמין גדול בערכיה ומקיים את כלליה באדיקות רבה; האם, קלייר, גדלה במשפחה חילונית ומקבלת עליה את האמונה המורמונית כשהיא מתאהבת באיאן; הבת הבכורה, ציפי בת ה 16, מתמודדת עם גיל ההתבגרות ועם אהבה ראשונה; אלמה, בן ה 14, ציניקן ושובב גדול, מעדיף לשחק כדורגל על פני תפילה בכנסייה; ג'ייקוב בן ה 7, תמים ורגיש, מאמץ את האמונה המורמונית כלשונה ומחכה לניסים; איזי, בת ה 4, הקטנה והאהובה על כולם.
    הכתיבה יפה והספר נקרא בשטף. הפרקים כתובים מנקודות המבט השונות ובסגנון הייחודי של כל אחד מבני המשפחה. כל דמות ואופן ההתמודדות שלה עם הטרגדיה. המשפחה, שלמותה ונצחיותה, הם מהערכים החשובים ביותר בדת המורמונית ואלה עומדים למבחן לנוכח האסון הפוקד את המשפחה. המחברת מצליחה להעביר לקורא את הצער העמוק וקשיי ההתמודדות של כל אחת מהדמויות מבלי להשתמש בסחטנות רגשית קלישאתית ומוגזמת ותוך שמירה על שפתה ואופיה הייחודי של כל דמות. מבין כל הדמויות אהבתי את ג'ייקוב הקטן והזדהתי עם כאבה העמוק של קלייר. יכולתי לראות את עצמי נוהגת כמוה בנסיבות דומות.
    יחד עם זאת, יש לי הרגשה (לא מבוססת דיה, אני מודה,  שהרי לא היה לי מעולם מגע עם אנשי הקהילה) שהמחברת לא עשתה חסד עם אנשי הקהילה המורמונית ואמונתם. מרבית הדמויות בקהילה המורמונית הסובבת את משפחת בראדלי די סטריאוטיפיות ושטחיות, מקבלות את עיקרי האמונה הנוקשים ללא עוררין, ומדקלמות את ערכיה כמו מכשיר הקלטה מקולקל. את צילו של הספק אנחנו מוצאים בעיקר אצל קלייר ובנה אלמה, אבל רוב הסובבים אותם נחווים כבעלי אמונה עיוורת, וילדותית אפילו, בניסים הזויים, בחיי עולם הבא ובתחיית המתים. זה מתקבל בחיבה כשזה מגיע מג'ייקוב בן ה 7, שאוסף ציפורים וחרקים מתים ומחכה לתחייתם, אבל מדמויות בוגרות יש ציפיה למעט יותר מורכבות. אם רצתה המחברת לתת לנו הצצה אותנטית ונוגעת אל האמונה והקהילה המורמונית, הרי שכאן, לטעמי, מעט החמיצה.
    בשורה תחתונה - ספר טוב, קריא מאוד ואחר קצת.
  • סיגי
    סיגי
    "נמצא את המקום שהכין האל הטוב, הרחק במערב אי שם. בו לא נדע מורא, פחד ומכאוב, קדושינו יבורכו כולם. ילדים יקרים אלוהים לצדכם משגיח עליכם יום ולילה. יברככם, יברככם, אם תשימו בו את מבטחכם!"

    'שיר לאיזי ברדלי' ספר קולח בהיר ומרתק הפורט בנימי הנשמה. הפשטות לכאורה, שבה הוא כתוב ועומקם של הדמויות והאירועים שבו, מטריד ואינו נותן מנוח זמן רב לאחר סיום קריאתו. זהו ספר שנותן אגרוף בבטן הרכה של הקורא. מעמיד בספק את קיומה של האמונה באל ואת כוחה של האהבה לרפא את הפצעים בחיים. תמציתו הינה טרגדיה משפחתית הפוערת תהום במשפחת ברדלי וחורצת חריצים של ספק באמונתם.

    איאן וקלייר ברדלי הינם מורמונים, איאן מתפקד כבישוף הקהילה המקומית בכנסייה וקלייר מגדלת את ארבעת ילדיהם: ציפי, אלמה, ג'יקוב ואיזי הקטנה. על פי הדת המורמונית ישנו איסור על שתיית תה קפה, אלכוהול ויחסי מין לפני החתונה. חייהם של הזוג ברדלי ביומיום הינם חדורי אמונה שליחות ושמחה והם פועלים על פי הדת המורמונית הנהוגה. איאן אב המשפחה ומנהיגה מתנחשל לו בתוך בועה בה הוא חי וחושב רק אלוהים ואמונה כשהוא מרבה לצטט את כללי הדת בוודאות ובפסקנות. לרוב משפחתו היא השנייה בחשיבותה אחרי ישיבות המועצה, רוח הקודש וצרכיהם של אחרים
  • מירב
    מירב
    ספר המתאר את סיפורם של בני משפחת ברדלי מבריטניה, משפחה מורמונית, אשר חייהם מתנפצים לפתע על ידי טרגדיה בלתי נתפסת.
    הסיפור מתאר את דרך ההתמודדות של כל אחד מבני המשפחה עם האובדן תוך שהוא מנסה למצוא את המקום שלו בעולם המורמוני בפרט ובעולם בכלל.

    איאן, בישוף הכנסיה ואשתו קלייר מגדלים ארבעה ילדים- ציפי (ציפורה), אל (אלמה), ג’ייקוב ואיזי(איזבל).
    הספר נפתח ביום הולדתו השביעי של ג’ייקוב. יום המתוכנן כיום שמחה מסתיים באובדן.

    כל אחד מחברי משפחת ברדלי מספר את הסיפור שלו ואת מה שהוא חושב וחווה במהלך ארוע קשה זה בחייו.
    הסיפור מתאר אובדן, אישה הנופלת לתוך חור שחור של דיכאון ועצבות, אב המנסה להתעלם מכך ומסתיר את האמת מאנשים ונעלם תמיד כאשר אחד מחברי הקהילה קורא לו, נערה בתקופת ההתבגרות החווה התאהבות ראשונה ומרגישה אשמה מליטוף של גבר צעיר, נער החושק בלימוד ומשחק כדורגל ומטיל ספק באמונתו וילד החושב שעל ידי תפילה ואמונה יוכל להחזיר מתים לחיים.
    ארועים אלו והתמודדויות אלה תחת אמונה בהלכות הכנסיה המורמונית.

    קשה לי להאמין כי מדובר ברומן ביכורים. אופן תיאור ופיתוח הדמויות מדהים.
    הדמויות הינן לא מושלמות, אמיתיות וחביבות.
    אהבתי שמשפחת ברדלי הוצגה באמפתיה, חמלה ואנושיות.

    מצאתי עצמי חלק גדול מהספר המומה וכועסת על התגובות של איאן. היה לי קשה לקבל ולהבין אותן. להיטותו לרצות את כל חברי הכנסייה ולשים את צרכיהם ורצונותיהם מעל סבל בני המשפחה שלו. בסופו של הספר – הבנתי. זו המציאות אליה גדל וזה החינוך שקיבל. אהבתי את תהליך ההתפתחות שעבר.

    עמוד 240- אהבתי את הפסוק מספר קהלת – “לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים. עת ללדת ועת למות, עת לטעת ועת לעקור נטוע. עת להרוג ועת לרפוא. עת לפרוץ ועת לבנות”.

    אחד הספרים הטובים והחזקים שקראתי השנה!
    סיימתי קריאתו עם דמעות בעיניים.
    הכתיבה של בריי יפה ומרתקת.
    ממליצה בחום!
    תודה על החשיפה לאמונה המורמונית.

    בהוצאת סנדיק ספרים
    תורגם בצורה מדהימה וסוחפת על ידי שי סנדיק
    אחרית דבר מאת תומר פרסיקו
  • שלומית
    שלומית
    משפחה מורמונית אדוקה חווה טרגדיה אשר מאיימת למוטט אותה.

    איך יתמודדו בני המשפחה – האב איאן, בישוף שאמונתו אינה מוטלת בספק, האם קלייר, אשר חזרה בתשובה למען אהובה, ציפורה המתבגרת המאוהבת, אלמה הנער הספקן וחובב הכדורגל וג’ייקוב הצעיר שמאמין בניסים?
    הסופרת מתארת בחמלה וברגישות – אשר אינה חפה מביקורתיות – את החיים בחברה המורמונית ובחברה דתית בכלל – הקהילה המחבקת והתומכת אך גם הממהרת לשפוט על כל התנהגות החורגת מהכללים, תחושת העליונות של המאמינים והמתח בין צרכי הקהילה לרווחת המשפחה.
    דרך עיניהם של חמשת בני המשפחה נבחנות בספר דרכי התמודדות עם אובדן – אשמה, דבקות במצוות, אמונה בניסים, הטלת ספק ועוד.
    *
    "קל לו, המחשבות שלו נעות בכביש חד– סטרי, אין מקום למעגלי תנועה של ספק או לחישוב מסלול מחדש. ברגע שהתביית על משהו, הוא לא יזוז ממנו ימין ושמאל, וזו התכונה שהיא הכי אוהבת אצלו,זה מה שעושה אותו נאמן ואיתן כסלע".

    איאן האב מוצג כדמות שהדרך מאוד ברורה לה “יש אמת אחת, יש דרך אחת, ואיאן צועד בה”. לי היה קל יותר להתחבר לדמותה המורכבת של קלייר, אם המשפחה – אישה חילונית אשר מקבלת על עצמה את הדת המורמונית בשל אהבתה לאיאן. דווקא תכונותיו אשר קסמו לה בעבר הן אלה שיקשו עליה את ההתמודדות לאחר הטרגדיה.

    האם נותר מרחב לכאוב ולהתעצב במקום בו יש תשובה מן המוכן לכל מצב?
    איאן, אשר רואה את החיים כמבחן סיבולת מתמשך בדומה לחלוצים המורמונים, מאמין שהדרך הנכונה היא פשוט להמשיך הלאה. את הגמול הוא יקבל בעולם הבא. קלייר בנויה אחרת. היא כואבת ואכולת ספקות. זה מקום שאיאן אינו מסוגל להבין ולהכיל.
    *
    "ג‘ייקוב חושב על הסיפור של הארנבת ועל מה שאבא אמר במכונית על מענה לתפילות. חבל שאין סיפורים שהתשובה בהם היא לא. חבל שאין סיפורים שבהם ילדים מתפללים על ארנבות שהלכו לאיבוד ואף פעם לא חזרו ואז אנשים יתרגלו לעניין וידעו מה לעשות הלאה: הוא לא יודע".

    ג’ייקוב בן שבע והאמונה שלו גדולה “יותר מזרע חרדל; היא גדולה לפחות כמו סוכריית טופי, אם לא יותר”. ויש לו דרך להשיב את המצב לקדמותו. הוא שמע סיפורים רבים על ניסים והתגלויות ונס אחד אפילו קרה לו ממש בימים האחרונים. ג’ייקוב יתעמת לראשונה עם מגבלות אמונתו ועם המקום בו סיפורי הניסים פוגשים את המציאות.

    כל אחד מבני המשפחה יעבור כברת דרך ויצטרף לאחרים ברגע שיא מרגש שיש בו מן הנס או שהוא צירוף מקרים יוצא דופן – הכול בעיניי המתבונן.
    *
    קראתי את הספר כמעט ללא הפסקות. הוא כתוב היטב, יוצר חיבור רגשי מיידי ורצון לדעת עוד. כל אחת מהדמויות הזכירה לי חלקים מעצמי בתקופות שונות של חיי. למרות הנושא הקשה היו לא מעט קטעים שהעלו חיוך על פני. קטעים אחרים הזכירו לי שאותם טיפוסים של אנשים אפשר למצוא הן אצל המורמונים והן מאחורי הדלת ממול בכל שכונת מגורים ולא חשוב מאיזו עדה.
    זהו ספר ביכורים מלא יופי וכאב של הסופרת האנגלייה, קריס בריי, שעזבה את הדת המורמונית בראשית שנות השלושים לחייה. על התרגום המשובח חתום שי סנדיק אשר גילה יצירתיות רבה בתרגום הנחיות הצניעות המורמוניות לעברית.
    ספר מרגש ומטלטל המעורר אותנו לבחון את האמונות והספקות שמלווים אותנו, את מקומה של המשפחה בחיינו ואת מערכות היחסים עם אנשים החשובים לנו.
  • שלומית
    שלומית

    הבלוג של קוראת ספרים
    שלומית ליקה – ספרים וחיות אחרות
    קוראת ועורכת ספרי מקור, תרגום, סיפורי חיים וכל טקסט אחר. עם הרבה אהבה למילה הכתובה, ידע מקצועי ורגישות לשונית, אשמח לקבל טקסטים לחוות דעת, לעריכה ולליווי הכתיבה. shlolica@gmail.com

    אופטימיות קוסמית
    “שיר לאיזי ברדלי” הוא סיפור נפלא על חמלה, אהבה ואמונה, שמתרחש בלב משפחה מורמונית שאסון אישי מכה בה
    שיר לאיזי ברדלי, קריס בריי, סנדיק ספרים, 409 עמ’ כולל אחרית דבר מאת תומר פרסיקו

    שיר לאיזי ברדלי

    לפעמים ספר, כמו אדם, מגיע בדיוק בזמן הנכון. הייתי כבר ספוגה בעצב כשהתחלתי לקרוא את “שיר לאיזי ברדלי”, והעצב האישי שלי התערבב עם העצב שבספר, עד שכבר לא ידעתי להבחין ביניהם.

    לפעמים, כמו שאומר האב רימר, שמספר לאל המתבגר על תחושותיו בימים שלאחר מות בתו מטביעה: “כל אחד יכול להיות אמיץ לחמש דקות או לשעה-שעתיים. האומץ שאף אחד לא מדבר עליו הוא האומץ הכי קשה בעולם. לקום בבוקר למרות שאתה מעדיף למות, זה נקרא אומץ”. ואין לי אלא להסכים.

    משפחת ברדלי כוללת בתחילת הספר את האב, איאן ברדלי, בישוף מורמוני, שגדל בקהילה מורמונית, את האם קלייר, שנישאה לו והצטרפה בעקבות האהבה לקהילה, את הבת המתבגרת (עם כל המשמעויות הנלוות לכך) ציפי, את אל, חובב הכדורגל, והאחים הקטנים ג’ייקוב בן השבע ואיזי בת הארבע. זו משפחה מורמונית שמנסה לחיות את חייה בקהילה מורמונית קטנה ואורחות חייה מתנגשות לא פעם באורחות החיים שבחוץ.

    נדמה שלאיאן האב קל יותר, הוא נולד למציאות הזו. הוריו המורמונים נמצאים בשליחות – מושג שיש לו חשיבות גדולה בקהילה ובחיים המורמוניים. המרד היחיד שלו התמצה בכך שהתאהב בקלייר, שלא הייתה שייכת לקהילה, אך גם זה “תוקן” כשהצטרפה אליהם עם נישואיה. איאן מנסה לחיות את חייו “לפי הספר”, במקרה הזה פשוטו כמשמעו לפי “ספר מורמון”, שהוא לפי הבנתם (ולפי אחרית הדבר המחכימה מאת תומר פרסיקו שבסוף הספר), מעין הבשורה החדשה והאמתית. הוא מנסה להיות איש טוב, ועבורו זה אומר להעדיף את צרכי הקהילה הקטנה על פני צרכי משפחתו, גם בשעות בהן הם נזקקים לו יותר מכל. אמונתו עומדת לאורך הספר למבחנים קשים, ונדמה שממש לקראת הסוף הוא זוכה באיזו גאולה אישית והבנה טובה יותר של מקומו כאיש משפחה וכנסייה.

    קל לכעוס עליו ואפילו לשנוא אותו. בעינינו, או לפחות בעיניי, המאמינה שבדיכאון ובאבל כדאי לטפל בטיפול מקצועי כלומר עזרה נפשית ורפואית, נדמה שיחסו למשפחתו הוא על גבול ההתעללות. אולם אל תטעו באיאן. הוא איש טוב שמנסה לעזור ליקיריו בכלים העומדים לרשותו.

    גם קלייר היא דמות מורכבת. בהתחלה קל לנו להזדהות איתה, אישה שכאילו “נלכדה” בעקבות האהבה בתוך קהילה משונה ומנסה לשרוד שם. כל ישותה מושקעת באפיק היחיד שהקהילה מאפשרת לנשים – הבית והמשפחה. ואלו שני תחומים שהיא לא מרגישה שהיא מצטיינת בהם במיוחד. כשהאסון מכה בהם, מוותרת קלייר גם על מראית העין, ושוקעת בעצב שבעיניי ברור שהוא דיכאון קשה ללא יכולת תפקוד. דווקא המעשה הסופי אותו היא עושה מביא למעין נקודת מפנה ומעניק אולי תקווה למשפחה.

    הילדים מקסימים ושובי לב כל אחד בדרכו. אל המתבגר נוגע ללב, מה בסך הכול הוא רוצה? לשחק כדורגל כמו כל מתבגר טיפוסי באנגליה? ציפי שמתחילה לגלות שהחיים כמתבגרת בקהילה המורמונית מתנגשים כמו תאונה חזיתית בהוויית המתבגרים שסובבת אותה וכוללת התאהבויות, מסיבות, אלכוהול ומזמוזים.

    ושובר הלב הגדול מכולם הוא ג’ייקוב המתוק, שמניע את העלילה באמונתו התמימה בניסים, ונאלץ להתבגר טרם זמנו ולהבין שאין סנטה קלאוס, ולא פיית שיניים, ושאלוהים, כמו אבא טוב, לפעמים לא נענה לתפילותינו.

    הספר הוא הרבה יותר מרומן מציצני. כתבה אותו סופרת שהייתה בעצמה בת לקהילה המורמונית ועזבה אותה עם בעלה וארבעת ילדיה בגיל שלושים, רק כדי להצטרף לתכנית לכתיבה יוצרת ולכתוב את אחד הרומנים היפים, הכנים ומלאי החמלה שקראתי לאחרונה.

    מה שיפה אצלה, ותודה לשי סנדיק על האבחנה, הוא שבניגוד לנטייתם של כותבים רבים ש”חזרו בשאלה” להשמיץ את הקהילה ממנה באו, קריס בריי מגלה בספרה אהבה וחמלה לדמויותיה ולקהילה ממנה הם באים.

    ספר נפלא, שאחזור אליו שוב.

    ולסיום, כמו בספר, גם אני זכיתי באיזושהי נחמה. לפעמים באמת לא כל התפילות נענות
  • רחלי
    רחלי
    ספר מדהים ומרגש על משפחה,, אמונה וניסים ועל כל מה שביניהם. מסוג הספרים שהדמויות נשארות איתך הרבה אחרי שהספר מסתיים. מומלץ מאוד.

הוספת ביקורת

רק משתמשים רשומים מורשים להוסיף ביקורות. אנא התחברו או הירשמו