הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
4 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
1
5
0
2
צאלים
עמרי אסנהיים

צאלים

עמרי אסנהיים

דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
4 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
1
5
0
2
37.00 
37.00 

תקציר

"אנחנו הולכים לחטוף היום", התנבא ראש מערך המבצעים המיוחדים של אמ"ן, אל"מ דני ארדיטי, בבוקר 5 בנובמבר 1992.
שעה ורבע מאוחר יותר כבר היו ארדיטי, ראש אמ"ן האלוף אורי שגיא והאלוף עמירם לוין שקועים בניסיון נואש לעצור את דמם של הפצועים בשטח האש בצאלים. מסביבם היו שרועות חמש גופותיהם של חיילי סיירת מטכ"ל, שנהרגו בשוגג מפגיעת טיל במהלך תרגיל סודי שנועד לדמות את חיסולו של סדאם חוסיין. בשעה שהאלופים קרעו מעליהם את חולצותיהם והכינו מהן חוסמי עורקים, הרמטכ"ל אהוד ברק עמד על הגבעה וניהל את החילוץ בפלאפון, בידיים שלובות.
כך נחרת בזיכרון הישראלי אסון צאלים ב', תאונת האימונים המפורסמת בתולדות המדינה. תאונה שבה איבד צה"ל לא רק חמישה מטובי חייליו, אלא גם את האמון בשיקול הדעת של הפיקוד העליון, באחוות הלוחמים, באמינות התחקיר, בנחיצות הקורבן.

20 שנה אחרי חוזר עמרי אסנהיים לכל המעורבים בפרשה, פותח את ארגזי העדויות והפרוטוקולים הגנוזים, וחושף לראשונה את כל האמת על צאלים ב':
- איך הוביל הרמטכ"ל אהוד ברק החלטה חסרת תקדים לחסל את שליט עיראק?
- מדוע התנגד לה ראש אמ"ן אורי שגיא?
- מה מקור הטעות הקטלנית שהביאה לירי הטילים?
- איך ניצלה צמרת צה"ל מהפגיעה הישירה באותו בוקר?
- מדוע הוטלה כל האשמה על רב סרן דורון קמפל, "מצביא המבצע" ועל סרן דרור, מפקד הצוות המשגר?
- למה בכה האלוף עמירם לוין?
- למה שינו הנחקרים במצ"ח את עדויותיהם?
- האם ברק אכן ברח?
- כיצד שינתה התאונה את מסלול החיים של כל המעורבים בה.
- ובעיקר, האם חיי בניה של "כל אם עברייה" אכן מסורים בידי מפקדים הראויים לכך?
המשך קריאה
  • ISBN: 978-965-552-478-9
  • גודל (עמ'): 328
  • מו"ל: כנרת זמורה ביתן דביר
  • יצא לאור ב-: 09/06/2012
  • שם המחבר: עמרי אסנהיים

סקירות הגולשים

  • אלעד
    אלעד
    אני צעיר מדי מכדי להבין את המשמעויות של מה שנחשף בספר הזה. אולי בשל כך הוא אינו מטלטל ומזעזע כמו שחשבתי שיהיה. אני כן חושב שכדאי לקרוא את הספר ולו כדי להכיר צדדים מסוימם באישיותו של ראש הממשלה לשעבר (ולעתיד?) אהוד ברק.
  • Aviva
    Aviva
    אולי כדאי לפתוח את הסקירה שלי בציון עובדה אחת: ספרו של עמרי אסנהיים עשוי לעילא ולעילא וכתוב בצורה קולחת ומרתקת.

    הספר "צאלים" מנסה לחשוף את האמת מאחורי האסון שהתרחש בשנת 1992 בבסיס צאלים שבדרום - ומכונה צאלים ב`. במסגרת אימונים שערכה סיירת מטכ"ל לקראת התנקשות אפשרית בנשיא עיראק דאז סדאם חוסיין נהרגו חמישה חיילים, באסון שנדמה שהיה כמעט ידוע מראש. עמרי אסנהיים פותח פרוטוקלים שעד לאחרונה היו גנוזים ובעזרת ראיונות עם כל האנשים שהיו חלק מן הפרשה, מציג לקהל הקוראים שלו את הרשומון של אסון צאלים ב`.

    אסנהיים כתב ספר הפונה לכל מי שחפץ להבין מעט יותר את מה שעמד מאחורי הפרשה שהסעירה את המדינה והדיה הגיעו עד לשר הבטחון דאז - אהוד ברק, שזכה בזכותה לכינוי "אהוד ברח." הספר מציג לקהל הקוראים את כל מה שהתרחש מרגע שהוחלט לאמן את סיירת מטכ"ל לקראת אפשרות ביצוע סיכול ממוקד בחייו של סדאם חוסיין, דרך מותם של חמישה מחיילי הסיירת בעת האימון המסכם ועד לחקירות השונות שנערכו בעקבות המחדל הנוראי שעלה בחיי אדם.
    ינואר 1991, הימים ימי מלחמת המפרץ הראשונה, טילים שנורים מעיראק פוגעים בריכוזי אוכלוסיה ישראלים במרכז הארץ. משה ארנס, שר הבטחון בממשלת שמיר שנמנעה מכל תגובה בימי הלחימה, מנחה את סיירת מטכ"ל להתחיל בהכנות למבצע בעיראק: השמדת משגרי הסקאד העיראקיים בלב המדבר. אהוד ברק, אז סגן הרמטכ"ל, שלא היה מרוצה מהתקדמות קצב הלחימה האמריקנית בעיראק, היה שותף נמרץ להכנות הללו. בינואר 1992 בעת שברק כבר מכהן כרמטכ"ל הוא מחייה רעיון שדון ונגנז עוד ב 1990: חיסולו של סדאם חוסיין. כדי לבדוק את היתכנות ביצועו הוא ממנה את האלוף עמירם לוין - שכיהן כסגן מיוחד למפקד חיל האויר. הישיבה הראשונה בנושא נערכה במרץ 1992 בנוכחות סגן הרמטכ"ל וראש אמ"ן לשעבר - אמנון ליפקין שחק, ראש אמ"ן המכהן - אורי שגיא, מפקד חיל האויר - הרצל בודינגר ונציגים נוספים. באותה ישיבה קובע ברק יעד לביצוע: יולי 1992. ראש אמ"ן מסתייג מן היכולות המודיעיניות ומן ההתכנות המבצעית כאחד.

    את קידום ההחלטה שקיבל ברק לחסל את סדאם חוסיין יש שמייחסים לרצונו של ברק להטביע חותם על המורשת הישראלית, רצון שבא לידי ביטוי בקריירה שלו גם בעתיד כשנאלץ לקבל החלטות גורליות. במרץ 1992 גויס למשימת המודיעין סרן נדב זאבי שחזר מטיול שחרור ארוך והתייצב אצל עמירם לוין. זאבי נרתם לרעיון וגויס לשירות בקבע על מנת לאסוף מודיעין למבצע שיכונה מעתה "שיח אטד." למרות היותו איש מודיעין כפיפותו לא הייתה לאורי שגיא - ראש אמ"ן, אלא ישירות ללוין.

    עמוס בן אברהם - מפקד יחידת סיירת מטכ"ל, קיבל את המשימה לחסל את סדאם חוסיין מעמירם לוין, ובעקבות כך מינה למפקד המבצע את דורן קמפל, שכבר הוכיח את עצמו בעבר במבצעי היחידה. בעקבות תאונת אימונים של היחידה בדרום, התפטר עמוס בן אברהם מתפקידו ובמקומו מונה דורון אביטל. שני מפקדי היחידה שעסקוו בהכנות למבצע הסתייגו ממנו, אך מילאו אך הוראות הפיקוד הבכיר. ההסתייגות של אביטל מן המבצע, קרבה את קמפל לאלוף לוין ישירות.

    התוכנית הייתה לשלוח כוח בן 22 לוחמים בפיקודו של קמפל לעיראק , הכוח יזהה את סדאם חוסיין ואז יכנס לפעולה כוח נוסף בפיקודו של סרן דרור מן היחידה וישגר טילים שיחסלו את הרודן. באוקטובר 1992, כשרבין מכהן כראש הממשלה, ניתן לקידום המבצע אור ירוק בישיבה בה נתן רבין את החלטתו בעקבות מפגש קודם בו הוצגו לו פרטיו. בישיבת המשך, בה לא נכח רבין, שב והביע ראש אמ"ן אורי שגיא את הסתייגותו הממושכת מן המבצע - הסתייגות שיצרה מתח בינו לבין אנשי סיירת מטכ"ל, שהשימוש בה הופקע ממנו, הממונה עליה, לאלוף עמירם לוין (גם הוא מפקד סיירת לשעבר) - שמונה לפרוייקטור של המבצע ולממונה של מפקד סיירת מטכ"ל בהקשר הזה. לוין כאמור מונה לקדם את המבצע על ידי ברק, אשר פעל בהקשר זה בלי להחליט מי מבין השניים הוא המוביל את המבצע, והותיר את המתחים ביניהם על כנם. זהות הסמכות הפיקודית מעל דורון קמפל נותרה לא ברורה. גם דורן אביטל, שהחליף את מפקד הסיירת הקודם שהיא בסוד המבצע, מצא עצמו מאבד אחידה בסיירת שעליה פיקד, ההסתייגויות שלו מן המבצע הרחיקו אותו, גם אם לא בתיאוריה, בפועל מן המבצע.

    עשרה ימים לפני האימון נפטר אביו של דורון אביטל, ואת מקומו בישיבות שעסקו בנושא מילא לעיתים סגנו. קמפל מצא עצמנו נושא באחריות הכוללת להכנות שנעשו בקדחתנות, כאשר חלקים שונים מן התרגיל אושרו על ידי אנשים שונים (אביטל, לוין וקמפל עצמו). העומס שהוטל על חיילי הסיירת נתן את אותותיו בימים שקדמו לו וביום התרגיל עצמו. קמפל שבימים הסמוכים לתרגיל מצא עצמו אחראי על ההכנות, המפקד של החוליה הקדמית בתרגיל עצמו, קצין הבטיחות והאחראי לאירוח שדרת המפקדים הבכירים שעמדה להגיע ולחזות בתרגיל מרחוק - כנראה לקח על עצמו משימה אחת יותר מדי. ערב התרגיל נקבע לו"ז לתרגול יבש ולתרגול ירי חי ע"י קמפל, מאוחר יותר עדכן קמפל את לוח הזמנים בישיבה נוספת. על מה שקרה בשטח הדעות חלוקות, אבל אין חולק על כך שבזמן שנועד לתרגול יבש נורו טילים חיים על חיילי סיירת מטכ"ל שדימו את האויב, ובעקבות אותו ירי נהרגו חמישה לוחמים ונפצעו נוספים.

    התאונה שהתרחשה בנוכחות הצמרת הצה"לית יצרה קו שבר בתולדותיה של סיירת מטכ"ל, ובאמון הכמעט מוחלט שנהוג היה לתת לפני כן בגוף הצה"לי. בכירי הצמרת הצה"לית שנכחו בתרגיל וראו את החיילים הפצועים מיהרו לרוץ לעברם ולטפל בהם כמיטב יכולתם, ברק וסגנו נותרו עומדים על כנם, כשאת תגובתו של ברק לנוכח האירוע מתארים כל הנוכחים כקרה ואטומה. ברק לא הושיט יד לעזרה, גם כשאחד הפצועים קרא לו ישירות, ומאוחר יותר נימק זאת בכך שמישהו היה צריך לנהל את הפינוי. נדמה כי ברק היה הראשון להבין שהתאונה הזו תגרור אחריה חקירה העלולה להשליך על עתידו . ברק המריא במסוקו לקריה לאחר שוידא שכל הפצועים מטופלים, ועידכן את רבין בפרטי הפרשה. לאחר מכן קרא לצנזור הראשי ושלח שוטרים צבאיים וקציני בטחון שדה לבתי החולים להשגיח על מוצא פיהם של הפצועים. הוא טשטש בפני מי שלא היו מעורבים במבצע את מטרתו, תוך אמונה כי היא עדין ברת ביצוע וביקש מן הצנזור למנוע את פרסום נוכחתו ונוכחות ראש אמ"ן במקום, בלחץ הצנזור הסכים ליידע את עורכי העיתונים בעובדה זו ובלבד שאלו לא יפרסמוה.

    לאחר מכן מינה ברק צוות חוקרים בעל סיווג מתאים שיחקור את הכשלים בתרגיל. צוות החוקרים כונה בשם "ועדת עינן" - וכלל ארבעה אנשים עתירי זכויות, אך גם בעלי קשרים שונים למעורבים בפרשה. אסנהיים מגולל את סיפור החקירה הראשון שנעשה על ידי ועדת עינן, בסופה נמצא לוין אשם במעגל השני של האחריות, קביעה שעוד תשתנה בעקבות החקירה הפלילית שמחליטים לפתוח הפצ"ר וסגן מפקד מצ"ח . המשפחות השכולות שמן הרגע הראשון לא היו מרוצות מחקירת תאונת האימונים, פנו לתנועה לאיכות השלטון שהישגיה באותה תקופה היו בולטים וביניהם, קבלת עתירתם כנגד המשך כהונותו של דרעי.

    במקביל לבקשת התנועה לאיכות השלטון לקבל לידיה את החומרים השונים בנושא, החליטו חבריה לערב גם את העיתונות החוקרת. מרגע זה לא ניתן היה לעצור את כדור השלג שהוביל לאחר פרסום כתבה בנושא בידיעות בשנת 1995, לפתיחת חקירה על ידי מבקרת המדינה דאז "מרים בן פורת" - חקירה שהסתיימה בקול ענות חלושה לאחר פרישתה של בן פורת ופרסום המסקנות על ידי המבקר שהחליף אותה גולדברג.

    עמרי אסנהיים מפרט בצורה מצמררת את אוסף הכשלים שליווה את התהוות התרגיל ואת חקירת התאונה שהתרחשה בעת האימון המסכם. הוא מביא את נקודת מבטם של כל הנוגעים בדבר, החל מאהוד ברק - הרמטכ"ל המכהן באותה עת, וכלה באחרון החיילים שהיו בשטח. לצידם מובאים גם נקודות המבט של האנשים השונים שחקרו את התאונה במסגרת הצבא ובמסגרת התחקיר העיתונאי. מקומן של המשפחות השכולות לא נפקד מן הספר, והלחצים הכבדים שהפעילו על כל הנוגעים בדבר על מנת להוציא את האמת לאור מתוארים בפרטי פרטים לכל אורך הדרך.

    אסנהיים אינו מסיים את הספר במסקנה כלשהי, אלא מותיר את העובדות שליקט פרושות לעיני הקורא, על מנת שכמו רבים וטובים לפניו, יוכל לפרש אותן לפי מיטב הבנתו.

הוספת ביקורת

רק משתמשים רשומים מורשים להוסיף ביקורות. אנא התחברו או הירשמו