הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
7 דירוגים
3.9 ממוצע
1
1
2
1
3
0
4
1
5
4
8
סוס אחד נכנס לבר

סוס אחד נכנס לבר


דרג ספר זה מתוך 5
7 דירוגים
3.9 ממוצע
1
1
2
1
3
0
4
1
5
4
8
42.00 
42.00 

תקציר

הופעת סטנדאפ במרתף בנתניה הולכת ומשתבשת, מתפוררת לעיני הקהל. בין אם הערב נשמט מידיו של הסטנדאפיסט, ובין אם תוכנן מראש להיות כזה – הקהל שבא לבלות ולצחוק נדהם לקבל הופעה מסוג אחר לגמרי.
האנשים היו קמים ועוזבים, או מורידים את אמן־הסטנדאפ הוותיק מן הבמה בשריקות בוז, אלמלא נמשכו כבחבלי קסם להציץ לגיהינום של אחר. הסטנדאפיסט דובלה ג'י, הפכפך מרתיע ומקסים, חושף בערב הזה את השריטה של חייו – הבחירה המבעיתה והגורלית שנאלץ לעשות בין שתי נפשות קרובות. זהו ספר סוחף, כתוב בתנופה ובגעש, על בגידות באהבה ובחברות, על אשמות שמבקשות גזר־דין. האמן נקרע בו בין חובתו לקהלו לבין חובתו לעצמו.
לכן מתנהל הספר על קו הגבול המרוסק בין יסודות ומצבי־רוח ורגשות לא־מתיישבים. בדיחות מפולפלות מפלחות את האפיזודות הכי מעוררות חמלה, הזדהות ועצב. הבעות פנים מנוגדות חוצות זו את זו במעופן. גרוסמן מגיע בספר זה לשיא חדש של כתיבה מופלאה, מלאת מתח ורגש עז, מלהיבה בהמצאותיה ובמורכבות שלה, וגם בתפירה העילית של פרטיה והסתעפויותיה.
המשך קריאה
  • ISBN: 316033
  • גודל (עמ'): 198
  • מו"ל: הוצאת הקיבוץ המאוחד
  • יצא לאור ב-: 01/08/2014
  • שם המחבר: דויד גרוסמן

ביקורות



זו הטרגדיה הכי מצחיקה והקומדיה הכי טרגית שאי פעם תקראו.

דוד גרוסמן בוחן שוב את גבולות הנרטיב בספרו האחרון והנועז; זהו סיפור חיים שלם מקופל לתוך ערב אחד, שצחוק ודמע מעורבבים בו.

"סוס אחד נכנס לבר" הוא סיפורו של דובלה ג'י, סטנדאפיסט נודע שמופע הסטנד-אפ שלו יוצא משליטה צעד אחר צעד, כאשר הסטנדאפיסט מתחיל להוליך את הקהל שלו בנתיבי חייו.

מבעד לקרעי המופע מבצבצת אמת כואבת, והסיפור שנחשף, שוזר בתוכו את הטרגדיה של היחיד וגם את ההוויה הישראלית כולה על גווניה המרתקים. כמו הסטנדאפיסט עצמו מדבר הסיפור אל כולנו אבל למעשה מכוון כלפי אדם אחד ויחיד בקהל.

סקירות הגולשים

  • לימור
    לימור
    ספר חמוד מאוד, גרם לי לחייך לא מעט פעמים, אומנם ספר ראשון שאני קוראת של דוד גרוסמן אך בהחלט לא האחרון.
  • רועי
    רועי
    על-אף שמדובר בספר קצר באופן יחסי, אפשר היה לקצר אותו עוד,. לי כל הזמן הייתה תחושה שדוד גרוסמן חוזר ונתקע בתיאורים שהופכים את הרעיון למייגע. לא פשוט לצלוח את הספר.
  • דן
    דן
    קראתי, ולהגיד את האמת, לא נפלתי. יש לדויד גרוסמן ספרים טובים יותר, אבל בכל זאת, שווה לקרוא, רק כדי לגבש דיעה אישית
  • גדעון
    גדעון
    ניסיתי, באמת שניסיתי, הספר אצלי על המדף כבר שנה, קראתי, בהמשכים, חלקים ונתקעתי באמצע, לא יודע למה, השפה משובחת, הכל במקום, אבל משהו לא תופס, בינתיים עברתי לקרוא המון ספרים אחרים. אולי יום אחד אמשיך, מי יודע
  • מורן
    מורן
    נשמע כמו התחלה של בדיחה...למרות שאותי הבדיחות לא ממש הצחיקו..למרות זאת לא ניתן להניח את הספר מהיד
  • שאול
    שאול
    נפלא, סוג של אגרוף בבטנו של הקורא. גרוסמן, הרבה יותר קצר מהרגיל, אבל לא פחות חזק מכל ספר אחר שלו. ספר ייחודי במובן הכי טוב של הביטוי. רוצו לקרוא!
  • סיגי
    סיגי

    זהו ספרו הראשון של דויד גרוסמן שאני קוראת ואין לי ספק שלא האחרון. 'אישה בורחת מבשורה' ממתין לתורו כבר הרבה זמן וכעת אקדם אותו לראש הערימה. שמו של הספר לא מרמז דבר על חווית הקריאה הטעונה והמתוחה הממתינה לקורא. עטיפה צבעונית עליזה מעט, בצבעי תכול וצהוב כשאיור מעט מוזר מככב בה. 'סוס אחד נכנס לבר' שמו של הספר הוא כותרת של בדיחה וזה הרמז למה שעומד להתחולל בספר אבל בעצם זה רק קצה הקרחון או רכבת הרים דוהרת המניעה את המילים בהם בוחר להשתמש גרוסמן המטעינה את הקורא ברגשות ובדרך לא מהססת לדרוס פרות קדושות. המחבר לא חס על גיבוריו וגם לא על קוראיו מערבב בדבריו ציניות המעורבת בחמלה, בוז וקריאת תגר על החיים.
    "-ערב טוב, ערב טוב, ער—ב טוב קסרי—יה!!" כך זה מתחיל ולא ידוע איך זה יגמר. התפאורה במה עליה איש דל גוף, נמוך וממושקף דובלה ג'י שם הבמה שלו סטנדאפיסט. מולו במרתף בנתניה שולחנות של קהל צופים מגוון בשלל גילאים שבאו לצפות בהופעת סטנדאפ בתחילת ההופעה מקסים דוב'לה את הקהל, מפזר בדיחות בשלל צבעים, יורד על העיר שלהם נתניה, וגם על חלק מהקהל לקול מצהלותיהם. בקהל יושב אבישי מוזמן אישי של דובל'ה הוא מתעד את מה שאירע באותו ערב. אבישי שופט בדימוס היה חבר ילדות של דוב'לה הילד המתוסבך, חיי השניים התפצלו במפתיע והתאחדו לאחר שדובל'ה מבקש בשיחת טלפון מפתיעה אחרי עשרות שנים שלא התראו, שאבישי יסכים להיות אורחו במופע במרתף. אבישי: "אני חושב, איש לא יפה ולא מלהיב או מושך, ואיך הוא יודע לגעת בדיוק במקומות שהופכים בני-אדם להמון, לאספסוף." (עמ' 40).
    בהופעה חובט דוב'לה בעצמו, חובט בקהל בדיוק כמו שחבטו בו החיים. מתפשט ומתערטל במילותיו מול הקהל והאמת יוצאת מפיו טיפין טיפין. נראה לרגע שהשחקן על הבמה צוחק על הקהל ומשחק בו ומיד ברגע אחר מתהפכת התמונה ונראה שדווקא הקהל הוא זה שמושך אותו למלכודת דבש. אבישי: "איך הוא הצליח, אני חושב לעצמי, איך, בזמן קצר כל-כך, הוא הצליח להפוך את הקהל, ואפילו אותי במובן-מה, לבני-בית בנפש שלו? וגם לבני-ערובה שלו? (עמ' 61)
  • Yael
    Yael

    "כי הפָאקינג נשמה יימח־שמה מתהפכת עלינו כל שנייה, שמתם לב לזה? שמתם לב לזה, נתניה? הם עונים לו בשאגה שכן, ששמו לב, והוא: פעם היא רוצה ככה, ופעם היא לא רוצה, ופה היא מפוֹצצת לך אוּפוֹריה עם זיקוקים דינור, וחצי דקה אחרי זה מביאה לך נַבּוּט בראש, ופה היא מחורמנת, ופה היא עם קריזה וקַפְּריזה וטִיז־טִיזָה! מי יכול עליה תגידו לי, ומי בכלל צריך אותה?"

    מאוד קשה למצוא מילים כשמסיימים לקרוא את הספר הזה. המוח מרוקן, כאילו עבר עליו מכבש שלקח את כל המילים שיש וכתש אותן עד עפר, כאילו נשפך עליו מפל גועש של מילים ששטף את הכל ולא הותיר אחריו כלום מלבד בוץ עכור. משהו דומה לזה הרגשתי כשסיימתי את "נופל מחוץ לזמן". גם אותו קראתי ביום אחד, בנשימה אחת ובטן מכווצת. וכשקראתי את הספר באמת חשבתי גם על "נופל מחוץ לזמן" וגם על "אישה בורחת מבשורה". לא כי הם כתובים דומה. ממש לא. כל אחד מהשלושה כתוב בסגנון אחר לגמרי. זו אחת מגדולותיו של גרוסמן. הוא ממציא את עצמו כל פעם מחדש. אבל יש בהם הרבה מהמשותף, ולא רק במובן הטריוויאלי של הנושא המשותף, המוות. המוטיב של מסע שצריך לעבור כדי להיפגש עם המוות, המוטיב של האמונה המאגית שאם רק נחשוב על משהו רע אז הוא בטח כבר קרה ואם נוכל שלא לחשוב אותו, שלא לפגוש אותו, אולי נוכל לשנות את מה שכבר קרה. רק דויד גרוסמן יכול להתפלש בחומרים הקשים האלה, ולאחוז את הלב של הקורא בצבטות קפואות, בשעתיים של סטנדאפ במרתף בנתניה.
    לא בכיתי, כמעט ולא צחקתי, בעיקר לא נשמתי.

הוספת ביקורת

רק משתמשים רשומים מורשים להוסיף ביקורות. אנא התחברו או הירשמו