הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
5 דירוגים
2.6 ממוצע
1
1
2
1
3
2
4
1
5
0
3
סונטת קרויצר

סונטת קרויצר


דרג ספר זה מתוך 5
5 דירוגים
2.6 ממוצע
1
1
2
1
3
2
4
1
5
0
3
29.00 
29.00 

תקציר

בשלהי 1889, מספרים הביוגרפים, ברוסיה כולה – לא הקבילו אנשים זה את פני זה ברחוב ב'מה שלומך', אלא שאלו: "האם קראת את 'סונטת קרויצר'?". רבים העריצו את הנובלה כיצירה גאונית ומסעירה, אחרים ראו בה שערורייה.
הסוף לכאורה ידוע מן ההתחלה, שכן הסיפור הוא מונולוג של בעל שרצח את אשתו בהתקף של קנאה. ובכל זאת, הסיפור החזק והנועז ורְווּי המתח אינו צפוי מראש.
התגלגלותם של חיי הנישואים מיומם הראשון, ופקעת הסיבות שהבעל ספק־חושף ספק־בורא־בדיעבד, יפתיעו את הקוראים. וסצנת הרצח, שתימסר כמו בהילוך אטי, ובמרכזה תודעה מטורפת העוקבת אחר עצמה במודעות מלאה – שופעת פרטים גאוניים שרק סופר כטולסטוי יכול לעצב.
'סונטת קרויצר' אינה סיפור על תוצאותיה של קנאה כפייתית. הן גיבור הספר, הן טולסטוי, סבורים שאלמלא תואנת הקנאה היתה נמצאת תואנה אחרת. את המצב שהבעל נקלע אליו, ובו־בזמן גם מתזמר ומלבה אותו, אין למצוא בתווית אחת פשוטה, כי יש בו גם שמחה וחירות וידיעה־מראש, וחוויה של רגשות ושל אפשרויות חדשים לגמרי, פרי האזנה למוסיקה של בטהובן...
כל הזוגות הנשואים אומללים באותו אופן: ההשקפות של הבעל הרוצח על הגיהינום של חיי הנישואים, על הנשיוּת, על היעדרה מן העולם של אהבה שאינה תאווה גופנית, על החושניות והיצר כתופעות המנוגדות לטבעי ולפשוט – כל אותן תיאוריות שהוא מפתח בטירוף ובקיצוניות אבסורדית – חופפות להפליא את דעותיו של טולסטוי־עצמו באותם ימים; ופרטים רבים (חוץ מן הרצח עצמו) מזכירים כל־כך את חיי הנישואים של הזוג טולסטוי, עד כי נדמה ש'סונטת קרויצר' היא נובלה כמעט אוטוביוגרפית. טולסטוי בונה בה קריקטורה אכזרית ונוגעת ללב של עצמו באמפתיה עצומה, ואולי גם מכך נובע כוחה המוזר של הנובלה.
המשך קריאה
  • ISBN: 314510
  • גודל (עמ'): 130
  • מו"ל: הוצאת הקיבוץ המאוחד
  • יצא לאור ב-: 01/05/2006
  • שם המחבר: לב טולסטוי
  • תורגם ע"י: פטר קריקסונוב

סקירות הגולשים

  • כריסטיאן
    כריסטיאן
    אחד ההקצנות הכי חזקות של מה קנאה עושה לנפשו של הגבר, מסופר בגאונות.
  • אוריאל
    אוריאל
    מונולוג של בעל אשר רצח את אשתו בהתקף קנאה. דרכו הוא מבטא שלל דעות על העולם, החיים ובעיקר על נשים. לא מת עליהן הבחור מסתבר...
    פחות התחברתי.
  • סיון
    סיון
    "הנה כי נשארות לאשה שתי דרכים: האחת, להפוך את עצמה לבעלת מום, להשמיד בתוכה בבת- אחת, או כמידת הצורך, את היכולת להיות אשה, כלומר אם, כדי שהגבר יוכל להנות ממנה בשלווה ובהתמדה; והדרך האחרת, שאפילו אינה דרך, אלא היא הפרה פשוטה, בוטה וישירה, של חוקי הטבע, אשר מתרחשת בכל המשפחות הנקראות הגונות: כלומר, שהאשה צריכה, בניגוד לטבעה, להיות בעת - ובעונה - אחת גם הרבה ומניקה, וגם מאהבת - להידרדר למצב כזה ששום בעל חיים לעולם לא יידרדר אליו." (57-58) אינני מצליחה להעלות בזיכרוני מתי קראתי לראשונה את "ככה זה קרה" לנטליה גינצבורג. אבל, כשקראתי את "סונטת קרויצר", לא יכלתי להימלט מההשוואה הבלתי נמנעת: שני הספרים מתחילים למעשה מהתוצאה ומהסוף של העלילה: "יריתי בו בין העיניים"הגיבורה של גינצבורג מספרת לקורא. מה ניתן לחדש לקורא, לאחר חשיפת סוף העלילה? חזרתי וקראתי את הנובלה מאת נטליה גינצבורג, אחרי שקראתי את סונטת קרוייצר, כי זה היה דחף בלתי נמנע. ואני חותמת שוב על כל מילה שכתבתי עליה בזמנו - "בוירטואוזיות ראויה לציון חושפת גינזבורג את נבכי נשמתה של הדמות המרכזית המתחבטת בשאלות קיומיות שמפריעות את מנוחתה. אט אט, היא בונה נדבך אחר נדבך את עולמה ואת האירועים שהובילו לקטסטרופה." אחרי קריאה חוזרת בגינצבורג, ברור לי מדוע את "סונטת קרויצר" קראתי במירמור מה. לא רק בגלל ההתבטאויות של הדובר. התבטאויות שיתכן ומשקפות הלך רוח חברתי שהיה נהוג באותה העת: "[...] אני בטוח שתבוא שעה, ואולי בקרוב מאוד, שהאנשים יבינו ויתפלאו איך יכלה להתקיים חברה שמרשים בה מעשים כאלה, מעשים שמפרים את שלוות הציבור כמו קישוטי הגוף אשר ממש מגרים את התשוקה, שאנחנו מרשים לנשים בחברה שלנו." (44) אלא כי ניכר בו, בדובר, כי אין הוא בא להתנצל, להתחרט, אין כאן שיר קינה על הרצח המתועב שעשה, רצח מתוך קינאה. אלא הוא מנסה לחנך את הדור הבא שיראו, יפנימו ויזהרו לפני שהם הוכים לקראת חתונה. לדובר, אין דעה טובה מידי על נשים או בכלל על מערכות יחסים זוגיות בין גברים לנשים. התבטאויותיו של הגיבור, או שמא נכנה את הילד בשמו, הרוצח, גרמו לי לאי נוחות רבה, לשאת נפש, שלא לאמר להעדר אמפתיה למעשה הרצח: ;quot&[...] היא הגיעה למלוא כוחה של אשה בת שלושים שאינה יולדת, מפוטמת ומגורה. המראה החיצוני שלה השרה אי-שקט על הסובבים. כשעברה בין גברים, נמשכו מבטיהם אליה. היא היתה כמו סוסה רתומה, בריאת בשר, שעמדה זמן רב מידי באורווה, ועכשיו הסירו ממנה את הרסן.;quot&(80) חלקן גרמו לי לגיחוך ולעצב נוגה: ;quot&[...] אם תשאל גנדרנית מנוסה, שהציבה לעצמה מטרה לשבות את לבו של גבר, במה היא מעדיפה להסתכן: להיחשף לפניו כשקרנית, כחסרת רחמים, אפילו מופקרת, או להיראות בשמלה לא יפה שלא נתפרה כהלכה - הלוא ברור שכל אשה תעדיף תמיד את האפשרות הראשונה.;quot&(35) ברור, אנחנו מעדיפות להיות מופקרות מאשר לא יפות ומגונדרות, אבל האם יש בכך עילה לרצח נפש חיה? באופן בולט, היו חסרים לי המינימליזם החודר והעוצמתי של נטליה. הסתכלות אל הפנימיות ללא האשמה: "נשארתי ערה וזכרתי שאמר לי להעיר אותו אם ארגיש עצובה מידי. אבל לא היה לי אומץ, וחשבתי שאין טעם לבקש עזרה מהאיש הזה. היה טיפשי לבקש משהו מהאיש הזה. עכשיו ידעתי שגם ג`ובאנה לא יכולה לבקש ממנו כלום. הסתכלתי על פניו הישנים, על פיו חסר-התנועה ונטול התשובה."(63) מאידך, היתה חסרה לי התשוקה הגדולה שבזיווג בין פסנתר לכינור בסונטה המקורית על שמה נקראת הנובלה, "סונטת קרויצר", סונטה לכינור בלה מז`ור אופ` 47 שחיבר בטהובן. תקשיבו לפרסטו הראשון עליו אומר הדובר בנובלה, ;quot&איך אפש שהמוסיקה לא תשפיע השפעה קטלנית? עלי לפחות השפיעה היצירה הזאת השפעה נוראה; כמו נגלו לי רגשות ואפשרויות שהיו חדשים לי לגמרי, שעד כה להעלתי על דעתי..." (104) אחח, יש בו מאבק והתנגשות האיתנים שבין הכינור והפסנתר, ושילוב מופלא המתפרץ ברגש ובוירטואוזיות בלתי ניתנים להכחשה. שילוב שטולסטוי לא מצליח לשחזר עבורי, שיש לו רק הד קלוש בנובלה. בסיכום הסופי, גינצבורג לוקחת בגדול, אבל גם לטולסטוי יש מה להציע, כשקוראים אותו במידת הרחמים הראויה ומכירים בכישרונו לתאר סיטואציה בעיתית מלכתחילה.

הוספת ביקורת

רק משתמשים רשומים מורשים להוסיף ביקורות. אנא התחברו או הירשמו