הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
0 דירוגים
0 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
0
0
מורם מעפר

מורם מעפר


דרג ספר זה מתוך 5
0 דירוגים
0 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
0
0
42.00 
42.00 
סדרה:‎ ספרי סימן קריאה

תקציר

'מורם מעפר' היכה גם אותנו בתדהמה. ידענו על הרומאן הזה שהוא סאראמאגו שלפני סאראמאגו; את הפריצה הספרותית שלו, העולמית, שאחריה באה מרבית כתיבתו, עשה סאראמאגו בגיל שישים (1982), ב'דברי ימי מנזר', ואחר-כך, במשך 27 שנה, באו עוד 12 רומאנים (כולם ראו אור אצלנו בתרגומה הבלתי-נשכח של מרים טבעון). הם שהקנו לסאראמאגו את מקומו היציב בקנון הספרותי המערבי, את מעמדו כ"גדול סופרי העולם" בשלהי המאה העשרים (הרולד בלום) ואת פרס נובל לספרות. עד גיל שישים, ידענו, הוא הדפיס רק שלושה רומאנים. הראשון שבהם, 'אדמת החטא', הופיע כשהיה בן 25, אך השלישי, 'מורם מעפר', ראה אור רק כשהיה בן 58.
שלושה עמודים ראשונים של הרומאן חולפים עד שאומר המספר: "את כל זה אפשר לספר בצורה אחרת" – ואז, כמעט בבת-אחת, קם וניצב לפנינו אופן שיחתו של המספר, סגנון הסיפור האופייני לסאראמאגו, במלוא בשלותו ושפעתו. כאן הוא המציא אותו. ההתפעלות מכישרון התיאור והסיפור שיש לאיש הזה עוד גוברת בגלל הרעננות שבראשוניות, כאילו הזדמַנו להופעת בכורה של מישהו לא ידוע שברור לנו מיד שהוא עתיד להיות כוכב אדיר.
'מורם מעפר' עוקב, לאורך למעלה מ-80 שנה, אחרי ארבעה דורות של משפחת מאוּ-טמפו (פירוש שמם הוא: מזג-אוויר גרוע), ואחרי הסובבים אותם, הפועלים שכירי-היום ב"לטיפונדיה" – חבל האחוזות החקלאיות הגדולות שבאזור אלנטז'ו, בדרום פורטוגל. בשנים האלה הפכה המונרכיה לרפובליקה, נפוצו שמועות על שתי מלחמות ענק שהתחוללו בכל אירופה, פרצה הדיקטטורה בפורטוגל, אך המאורעות הלאומיים והבינלאומיים לא באמת חדרו ללטיפונדיה, שהפועלים החלכאים והנדכאים שלה, העובדים תמורת שכר רעב מחשיכה עד חשיכה – אם אינם בכלל מחוסרי-עבודה – נאלצו להתמודד בה עם השילוש של בעלי ההון והאחוזות, ה"מולדת" המשתפת איתם פעולה באמצעות המשמר הלאומי האלים שלה, והכנסייה. נגד אלה מופנית האירוניה הסרקסטית של הקוסם הלוחמני סאראמאגו, ברומאן פוליטי שאת דפיו מציפות חמלה ואמפתיה חסרות גבולות כלפי המדוכאים.
בני משפחת מאו-טמפו, שאחת לשני דורות צצות אצלם עיניים כחולות נדירות שלא רואים כאן בשום מקום, נבחרו להוליך את עלילת הרומאן בזכות נחישותם ועיקשותם התמות, בזכות הכבוד שהם מעוררים. הם אלו שוודאי הזכירו לסאראמאגו את סבו ואת סיפוריו. ההערצה כלפיהם היא זו שחוללה את "קולו" של המספר, קול שהִתמיד מכאן ואילך אצל הסופר. זהו קול קלידוסקופי, שיתופי, מעין מקהלה של דיבורים ודוברים בשברי קולות, במשפטים שנקטעים, בגבולות מחוקים בין קול לקול, בין דובר לדובר, כאילו העם מספר את סיפורו. המספר מחקה דיבור בעל-פה, או נאבק בכללי הכתיבה, לפעמים הוא איש תמים, לפעמים משורר בעל דימויים הרי-תהודה, לפעמים איש חריף החושף את הפרדוקסים הקשורים במסגרות עריצות למיניהן, ולפעמים הוא מאמץ לעצמו פרספקטיבות מפתיעות ושובות-לב (כגון זו של נמלה הצופה בעינויים של אסיר, או של המלאכים התמימים ממרפסת השמיים). מי כותב היום רומאנים כאלה?
המשך קריאה
  • ISBN: 31-5916
  • גודל (עמ'): 359
  • מו"ל: הוצאת הקיבוץ המאוחד
  • יצא לאור ב-: 10/04/2015
  • שם המחבר: ז'וזה סאראמאגו
  • תורגם ע"י: מרים טבעון

ביקורות


"הרגעים המרגשים בספר רבים מדי, ואי אפשר לעשות עם כולם עוול בציטוט אחד. רומנים גדולים נושאים את קוראיהם אל מעבר לכורסה הנוחה ולקיום הוודאי והלא־מעורער, אל מחזות ומחוזות זרים להם לחלוטין, ובסוף הקריאה משהו מחלחל לנצח: דמותם של בני מאו טמפו, למשל. או ההכרה שבאין אלים בנמצא, הפוליטיקה היא באמת גורל, והיא חשובה לא פחות ממחיר השמן, אבל כדי להבין זאת צריך קודם כל לדאוג לשמן. ולהפסיק את המלחמות. ולהתאחד, לטור ארוך של חיים ומתים, כדי להיאבק בעוול שבגללו כולם כבר זומבים חסרי כוח וחסרי מנוח.

"תיאורי המאבק יפים במיוחד, באופן כואב ופוצע שנחרת בזיכרון לתמיד. סאראמאגו ידע להעניק אנושיות ותלת ממדיות לזעירה שבדמויותיו. קולותיו השונים של המספר עוטפים כל דמות בשמיכה מנחמת של אמירות פילוסופית ואידיאולוגיות על החיים ועל המוות. לשונן המצקצקת של החסודות בנשים מתווכחת עם לשון הסופר שאוהב אותן כל כך, והאהבה, איך לא, מנצחת. המשפטים ארוכים־ארוכים, ולא מותירים מרווח לנשימה אלא רק חומר למחשבה מאוחרת. כן, זה רומן רעיונות. יש בו לעתים גם הטפה קטנה או שתיים שיוצאת מגדרה ונהפכת לנאום תוכחה. אם תרצו, זה "הקפיטל", אבל לא על מיקרו־כלכלה כי אם על מיקרו־אנשים. לא רוצים להקשיב? לא חייבים. רק שתפסידו ספר מדהים בניקיונו ובתובנותיו."

- אריאנה מלמד, "הארץ", 2015

הוספת ביקורת

רק משתמשים רשומים מורשים להוסיף ביקורות. אנא התחברו או הירשמו