הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
3 דירוגים
3 ממוצע
1
0
2
1
3
1
4
1
5
0
7
טווס בחדר מדרגות
גלית דיסטל אטבריאן

טווס בחדר מדרגות

גלית דיסטל אטבריאן

דרג ספר זה מתוך 5
3 דירוגים
3 ממוצע
1
0
2
1
3
1
4
1
5
0
7
39.00 
39.00 

תקציר

איב, סאן ולורן עמיזדה גדלו בדירת שלושה חדרים ברמת גן. אביהם האלים והיפה כמו מלך פרעוני שלט בילדיו ובאשתו ביד רמה. היום הם אנשים בוגרים - איב היא עובדת סוציאלית רווקה שמנויה על כל אתרי ההיכרויות ורוקמת אהבות סודיות; לסאני יש דוקטורט בפילוסופיה אבל הוא משמש עוזרו האישי של פוצ'י, הצדיק המקומי העילג, אדיש לבתו התינוקת ולאשתו שאוהבת אותו אהבת נפש; ולורן המטושטשת מבלה את לילותיה בחיפוש אחר אהבה ומגדלת בקושי רב את בתה הקטנה, קשרל, המתעקשת שלא להסיר את הגרביונים שלה.
כשאבא של איב, סאן ולורן מתאבד לנגד עיניהם, דברים עמומים נעשים צלולים מאוד: מתבררת האימה הגדולה שקשרל מסתירה, ומתבהרת גם דמותה הנשכחת של אמם שהתנועעה בחייה בין הצללים, מסונוורת מתשוקה אל בעלה ואדישה למה שעולל לילדיה.
בכישרון יוצא דופן, בכתיבה סוערת, באומץ ובהומור מושחז, אבל גם באחריות, ברגישות ובביטחון, מובילה דיסטל את הקורא בין חדרי הבית הישן ההוא ברמת גן, ומשם אל ההווה של הדמויות הבלתי נשכחות שיצרה. הספר הזה, החשוב והגדול והמרשים, מתאר את החומרים הקשים ביותר בתוך התא המשפחתי, ועושה זאת בנאמנות כה רבה לגיבוריו ובהומור כה משובח ועמוק, עד שהוא שמאפשר לצלוח גם את החיים האלה, ההם.
רומן הביכורים של גלית דיסטל, "ואם היו אומרים לך", ראה אור בהוצאת זמורה ביתן ב-2009, היה לרב מכר, זכה בפרס מפעל הפיס לספר ביכורים, בשבחי הביקורת ובאהבת הקוראים.
המשך קריאה
  • ISBN: 9789655528312
  • גודל (עמ'): 480
  • מו"ל: כנרת זמורה ביתן דביר
  • יצא לאור ב-: 11/05/2014
  • שם המחבר: גלית דיסטל אטבריאן

סקירות הגולשים

  • ענת
    ענת
    ספר חזק ומטלטל שמהדהד זמן רב אחרי שמסיימים לקרוא אותו. החוויות הקשות מנשוא של הגיבורה ובני משפחתה אינם נותנים מנוח, אך יחד עם זאת לא ניתן להניח את הספר . הכתיבה המשובחת ביותר של הסופרת הפכה את הספר הזה לאחד הספרים הטובים שקראתי. מומלץ ביותר.
  • מורן
    מורן
    על אף הביקורות השנוייה במחלוקת , הספר מומלץ!
    חווית קריאה לא פשוטה ונמטלטלת, אך העלילה מלאת עניין ומותירה חומר למחשבה.
  • ענה
    ענה
    ספר קשה ומטלטל אבל אם זאת מומלץ מאוד לא לוותר
    נשאר לי בראש גם הרבה אחרי שהסתיים
    מומלץ למטפלים מכל סוג שהוא
  • Nehama
    Nehama
    כתוב בצורה קולחת,כמו לפצח גרעינים,אבל אל תטעו הנושא הקשה מכניס את הקורא לעולם אכזרי,של ילדים חסרי הגנה מול מבוגרים דורסניים שמשאירים את ילדיהם חסרי הגנה.
  • סיגי
    סיגי
    מהחומרים הקשים של החיים רוקחת המחברת בלשון ציורית ובוטחת סיפור על אדישות ורוע, תשוקה וכאב וילדים שנקלעו לתופת שהמבוגרים לא השכילו להסתיר וגם לא לגונן עליהם מפניה וכתוצאה מכך הפכו להיות מבוגרים שרוטים ומלאי צלקות שאי אפשר להסתיר.
    ספר שלא קוראים בכל יום.
    תקראו!
  • rom
    rom
    ספר קשה לקריאה החושף את הקורא למציאות קשה עוד יותר. מומלץ מאוד, מותיר אחריו המון מקום למחשבה והבנה וניתוח העלילה.
  • Yael
    Yael
    "כל השנים האלה שאני מסתובבת עם מחוך, לא נושמת מהריאות, נושמת מהאף, להסתיר, לדכא, לזייף, להיות על המשמר, להתחנף, לטפל, להיכשל, להתנצל, להחביא, להתחבא, והחיים ... ממטירים עלי אבא מתאבד, אבא מתעלל, אמא שותקת, אחות מתערערת, אח מסורס, גיסה מוכה... ואולי אם אני אסיר את המחוך, אם פעם אחת אני אפרום לולאה אחרי לולאה ואנשום לראשונה איפה שתמיד אני בקושי מחרחרת, אולי אם אני אתייצב בלי פחד או בושה או מבוכה, הכי גרועה אצלי היא המבוכה, בלי לחשב מה ילך לאיבוד כי הכול אבוד, אולי אז ... השקט יבוא."

    בפרק ה"תודות" מעידה הסופרת כי הוריה היו "הטובים באדם" ומודה להם "על השקט הגדול שמספקת לי אהבתם הנדיבה והשופעת, שקט שממנו אפשר להעז ולכתוב על ילדים שלא זכו לשפע הזה". ומתוך השקט הגדול והאהבה הנדיבה שזכתה לה הצליחה לכתוב במשך 5 שנים ועל פני כמעט 500 עמודים על משפחה שונה בתכלית מזו שהיא גדלה בה, עם אבא מתעלל, אמא משתפת פעולה ושלושה ילדים - איב, סאן ולורן- אומללים ודפוקים מהיסוד.
    קשה להזדהות עם הדמויות. לא רק בגלל השריטות העמוקות והעבר הקשה שהפך אותם לשונים כל כך מרובנו. למעט מספר קטעים בהם נעתקת הנפש ונעצרת הנשימה, רובו של הסיפור מסופר בעמדת ריחוק וניתוק מסוימת. אולי כי שלושת הילדים היו זקוקים להתנתק מהקיום של עצמם ושל הסובבים אותם ולו רק כדי לשרוד. התחושה העיקרית שליוותה אותי תוך כדי קריאת הספר היא של מועקה. מועקה גדולה ועמוקה שמתפרשת על פני 500 עמודים. לפעמים ממש ייחלתי שיסתיים כבר הספר הזה. מאידך, הוא כתוב מצוין, עם הרבה הומור (ריחוק אמרנו?) ואהבה גדולה לשפה, ולא באמת נותן לוותר עליו. צריך קצת הפוגות מידי פעם, כדי לנשום, אבל חייבים להמשיך עד הסוף. והסוף הוא לא מר. אפילו מעט אופטימי, עם תקווה לעתיד טוב יותר לנפשות הפצועות הללו. אולי בקצה יבוא השקט.

    "הזִקנה והילדוּת, נהוג לחשוב עליהן כמו על שני קצוות של קו החיים. אבל אני חושבת בדיוק את ההפך, אני חושבת שקו החיים הוא שק של חרא ובשני הקצוות שלו עומדים איים דומים במהותם, מופלאים, איים של רפיון, רפיון מהישגיות, ממטרות, מתשוקה".

הוספת ביקורת

רק משתמשים רשומים מורשים להוסיף ביקורות. אנא התחברו או הירשמו