הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
0 דירוגים
0 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
0
1
השתיקות

השתיקות


דרג ספר זה מתוך 5
0 דירוגים
0 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
0
1
42.00 
42.00 

תקציר

יש ספרים שהפלא של עצם כתיבתם נוכח בכל עמוד ועמוד בהם.

"השתיקות" הוא ספר כזה. מחברו הוא איש צעיר שנולד וגדל בישראל, ועד אמצע שנות ה-30 של חייו אפילו לא ביקר בפולין. אבל סבתו, ניצולת מחנות העבודה, הריכוז וההשמדה של אירופה, סבתו השותקת מניה, ששתקה את ילדותה ואת נעוריה, ושתקה את נישואיה הראשונים, ושתקה את סיפורה של בתה הבכורה, הציתה את סקרנותו ואת דמיונו ושיגרה אותו למסע פרטי ארוך מאוד, שבמהלכו התהווה אט-אט הספר הזה - ספר שאף שנכתב ממרחק של עשרות שנים ואלפי קילומטרים מן האירועים שסביבם הוא נטווה, הוא נקרא ונחווה כאילו נכתב מטבורם ונחרך בלהבותיהם.

כבר בעמוד הראשון ביצירה הגדולה הזאת מצניח יובל ירח את קוראיו לתוך מערבולת חייה של משפחה יהודית בקרקוב של תחילת המאה ה-20, ומכאן ואילך הוא מוביל אותם בתוכה, וסביבה, והלאה ממנה, לתוך מעמקי ההיסטוריה ברגעיה האפלים ביותר, נישא על כישרונו להיטמע במסופר ובכך להפוך את טריליוני הפרטים של הימים ההם לסיפור מסחרר, מצמית ומפעים.

"השתיקות" הוא ספר ייחודי בחיותו ובעוצמת החוויה הטמונה בקריאתו. זהו ספר שחלקים גדולים בו דומיינו בכוחה של האהבה, ועם זאת, ואולי דווקא בשל זאת, הוא מעניק לקוראיו תחושת שיתוף היסטורית משל היה יומן נדיר שהתגלה לפתע.

יובל ירח, בן 45, מורה, מתגורר בדרום הארץ.

"יובל ירח מצטרף למסורת של סופרים גדולים כמו ברנר, ברדיצ'בסקי וגנסין - סופרים שלוקחים אחריות. הרצון לגעת בכבשנה של הוויה אנושית ולאומית הוביל אותו למהלך ספרותי נועז, ובעשותו כן הוא מזכיר לנו שספרות היא לא רק בידור ושעשוע של מעבד תמלילים ושהיא יכולה לעלות שוב על דרך שממנה ירדה. בתקופות של דכדוך, הידיעה שבמקום מן המקומות יושב אדם מישראל שכותב כך - זהו דבר המעניק תקווה". חיים באר

המשך קריאה
  • ISBN: 15100577
  • גודל (עמ'): 560
  • מו"ל: כנרת זמורה ביתן דביר
  • יצא לאור ב-: 28/03/2016
  • שם המחבר: יובל ירח

סקירות הגולשים

  • לאה
    לאה
    ספר שהוא חובה לכל מי שמתעניין ורוצה שיהיה לו מושג שמלווה בטעם ובריח ובכל החושים וגם בהווי של הימים שלפני המלחמה והאסון הגדול ובוודאי בחוויות הלא נתפסות בעוצמתן המפלצתי בגיטו ובמחנות .
    תיאורים לא קלים שנכתבים בכישרון רב עד שנדמה שהקורא נמצא שם בעצמו ולפעמים חיכיתי במתח לדפיקות בדלת ואפילו "שמעתי" את זעקות האמהות.
    בעבורי היה כאן ערך מוסף לאור העובדה שמשפחתי שהתגוררה בקרקוב, ברחוב דיטלה 59 (בעוד שסבתא מניה, גיבורת הספר, התגוררה בדיטלה 62), נכחדה בדרך דומה, כולל מסירת ילד בן שנתיים (שנעלם לעולמים) לשכנה הנוצריה. השכונה והתושבים קרמו עור וגידים ומאחר שבקרתי שם הרגשתי שאני מלווה את משפחתי שלי , צעד בצד אגודל לגיטו, למחנה בפלשוב ולמחנה באושוויץ.
    ממליצה, למרות התיאורים הפלסטיים הקשים, כי חייבים לזכור ולא לשכוח ולהתפלל שלא יחזור בעבור אומה כל שהיא בעולם.

הוספת ביקורת

רק משתמשים רשומים מורשים להוסיף ביקורות. אנא התחברו או הירשמו