הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
4 דירוגים
4.3 ממוצע
1
0
2
0
3
1
4
1
5
2
2
המורדת
דבורה פלדמן

המורדת

דבורה פלדמן

דרג ספר זה מתוך 5
4 דירוגים
4.3 ממוצע
1
0
2
0
3
1
4
1
5
2
2
37.00 
37.00 

תקציר

דבורה פלדמן נולדה בקהילה האולטרא-חרדית של חסידות סאטמר לאם שנטשה אותה בהיותה פעוטה ולאב רפה שכל. סבה וסבתה גידלו אותה לפי כל הכללים החמורים, ובעיקר: לא שואלים שאלות ולא קוראים ספרים חילוניים. אבל הילדה הסקרנית קראה ספרים בסתר והעזה לחלום על חיים אחרים.

המתח העולה בין תשוקותיה של דבורה לבין חובותיה כבת סאטמר נאמנה התפוצץ כאשר בגיל 17 היא התחתנה עם גבר צעיר שפגשה למשך 30 דקות בלבד לפני הנישואין, והתקשתה לאפשר את היחסים המיניים המלאים כנהוג לאחר החופה. קרובי משפחתה משני הצדדים האשימו וביישו אותה בפומבי, והיא מצאה את עצמה לכודה בנישואין כושלים מינית ורגשית.

אך רוחה לא נפלה. בהחבא נרשמה ללימודי ספרות באקדמיה, וכאשר בגיל 19 נולד לה ילד היא הבינה שלא רק עתידה שלה מונח על כף המאזניים, אלא גם העתיד של בנה, ולמרות כל המכשולים היא התגרשה מבעלה, עזבה את הקהילה, והיום חיה בניו יורק עם בנה ולומדת עוד ועוד על הספרים שעליהם תמיד חלמה.

בספר המורדת מגוללת דבורה פלדמן בת ה־25 את סיפורה האישי בגילוי לב מלא רגש, ולא חוסכת פרטים ותיאורים, כולל מעורבות בני משפחתה בחייה מאז ילדותה, חוויית המקווה המרתיעה, וקשיי הקשר המיני עם בעלה. סיפורה המרתק מעלה דמות של אישה צעירה אמיצה וחכמה ומאפשר הצצה נדירה לחיי הקהילה החרדית הסגורה.

המשך קריאה
  • ISBN: 978-965-552-638-8
  • גודל (עמ'): 304
  • מו"ל: כנרת זמורה ביתן דביר
  • יצא לאור ב-: 01/01/2013
  • שם המחבר: דבורה פלדמן
  • תורגם ע"י: צילה אלעזר

סקירות הגולשים

  • לאה
    לאה
    הספר , שעל פי עלילתו הוא סיפור אמיתי "מתכתב" עם הספר שהותירה אחריה אסתר ויינשטיין החרדית מחסידות גור. אלא שבעוד אסתר, החסידה מקהילת גור השאירה אחריה את הספר שכתבהוהוא שימש אקורד סיום של חייה, החסידה שלפנינו , דבורה מעידה כי "הפגישה עם הספרות הצילה אותי". שכחילונית אינני יכולה להצביע על אבחנה בין 2 הקהילות. בשתיהן , על פי הבנתי, חייה של האשה (ומן הסתם גם של הגבר) שמעזה להעלות תהיות ותובנות שאינן מתאימות לאלה שראשי הקהילה מצווים, אינם חיים . מאבק מורכב וכמיהה לחופש ולרכישת דעת ומיידע כרוכים בחיפושים כואבים אחרי שביל הזהב וכשאינו בנמצא הדרך הופכת להיות דרך ללא מוצא ...
    הספר קריא מאוד ומומלץ.
  • אביגייל
    אביגייל
    בספרה “המורדת”, מספרת דבורה פלדמן לא רק את סיפורה האישי אלא גם את סיפורה של הקיצוניות הדתית. בכל הדתות ללא יוצא מן הכלל קיצוניות מביאה לסבל ולהרס וכך גם ביהדות.

    דבורה פלדמן נולדה בקהילת סאטמר בניו יורק. חצר החסידות ידועה בקיצוניותה ובסגירותה.

    דבורה גדלה בבית סבה וסבתה משום שאמה, שהתפשרה על נישואיה ונישאה לאדם רפה שכל, עזבה אותו עזבה גם את בתה. במשפחה המורחבת של דבורה לא היו לה חיים קלים. היא הרגישה שעיר לעזאזל הן במשפחתה והן בבית הספר ובעל הברית היחידי שעמד לצידה היה אלוהים, כך היא האמינה. הרי היא רק ילדה דבורה, בלי הורים תומכים, עם סבא, סבתא ודודה נוקשים שמעולם לא הקשיבו לה, לא נתנו לבם לתחושותיה ואלוהים היה היחיד שאליו הייתה יכולה לפנות בשעת צרה.

    וצרות רבות היו לה לדבורה, את חלקם אף יצרה בעצמה. כילדה דעתנית וסקרנית לא הסתפקה בלימודים הרגילים ואהבה לחקור, לשאול שאלות, ללמוד ולעתים אף לעשות מעשה קונדס כזה או אחר.

    נחמה רבה מוצאת דבורה בספריה. כמה אופייני לה להתאהב במקום המופלא הזה בשכונה חרדית אך פחות נוקשה. שם בין עולם הספרים דבורה פורחת, שם היא חופשייה, שם היא דבורה האמתית. ילדה סקרנית שרוצה לגמוע את העולם, לדעת וללמוד.

    צעד אחר צעד עובר הקורא יחד עם דבורה. בחשיפה כנה עד כאב היא מספרת על חייה, ילדותה והתבגרותה. בעוד שבעולם חילוני או דתי מתירני ישנו שלב של גיל התבגרות, אצל דבורה בגיל 17 כבר הוצע לה שידוך. היא מסכימה לשידוך לא מתוך אהבה חלילה אלא מתוך תחושה פנימית שהנישואים האלה ישחררו אותה מאזיקים, יתנו לה את החופש.

    הדרך לחופש עדיין רחוקה כשנישואיה לבן סאטמר הם סיוט אחד מתמשך. לא אחת יש צורך עז להפסיק את הקריאה בספר ולנשום עמוק.

    דבורה הנערה, שניתן בקלות לראות עד כמה היא בוגרת משאר בנות גילה, אינה קופאת על שמריה. תעלוליה כילדה הופכים עתה לתחבולות מתוחכמות והיא מצליחה להירשם ללימודי כתיבה. משם מתחילה דרכה אל החופש, כשהיא מתגרשת מבעלה ועוזבת עם בנה לחיים אחרים, לסודות שנחשפים מפי אמה ולעצמאות אליה ייחלה מאז ילדותה.

    הספר כתוב בשפה ברורה וקריאה. אין בו משום התרסה כלפי העולם החרדי אלא יותר אפשרות ללמוד על דרך חיים הנסתרת מעיני רובנו.

    אינני מוצאת האשמה בספר כלפי איש. זוהי חברה סגורה ואלה שחיים בה מקבלים על עצמם סגנון חיים זה. יש מי שהסגנון מתאים לו ויש מי שפחות. גם הגברים אינם אשמים שהרי הם נולדו לעולם הזה, לחינוך הזה ולדרך החיים הזו.

    כאימא וכאישה כאבתי את תלאותיה וכאביה של דבורה. חמלתי עליה לא אחת, עודדתי אותה בלבי ושמחתי, כן בהחלט שמחתי כשהיא מצאה את דרכה אל החופש.

    כפי שאמרה דבורה בסוף הספר “אני שייכת לי!” וזהו אולי אחד המשפטים שכל אחד חייב לעצמו. אנחנו שייכים לעצמנו.

הוספת ביקורת

רק משתמשים רשומים מורשים להוסיף ביקורות. אנא התחברו או הירשמו