הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
5 דירוגים
4.4 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
3
5
2
3
הטבחית של הימלר

הטבחית של הימלר


דרג ספר זה מתוך 5
5 דירוגים
4.4 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
3
5
2
3
39.00 
39.00 
תג: שואה

תקציר

בגיל 105, רוז עדיין מנהלת את המסעדה המפורסמת שלה במרסיי, מחזיקה אקדח בתיק, ואינה יכולה שלא לחשוב מחשבות זימה כשהיא חולפת ליד בחור חתיך. אפילו זוועות המאה העשרים בהן חזתה מקרוב - מהטבח בארמנים דרך הטירוף המאואיסטי ועד אימת הנאציזם (היא הייתה, ככלות הכול, הטבחית האישית של הימלר) - לא גרמו לה לאבד משמחת החיים שלה או מאומץ לבה. לכן כשלילה אחד מנסה בחור צעיר לשדוד את הקשישה החביבה, הוא לא יכול לדמיין איזו חמת זעם הצית, ולאיזה מסע נקם תצא אחת הגיבורות הספרותיות הססגוניות ביותר בתולדות הספרות.
"הטבחית של הימלר" הוא רומן משעשע ועוקצני, שבדומה ל"הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" מציע קריאה אישית מאוד של המאה העשרים. זהו ספרו ה־13 של פרנס-אוליבייה ז'יסבר - סופר, עיתונאי, בעל טור ומגיש טלוויזיה צרפתי שנחשב לאחד היוצרים הפוריים והפעילים חברתית־פוליטית מקרב בני דורו.
"סיפור פיקנטי תוסס מלא חִיוּת וטעמים". - ל'אקספרס
"קריאה שהיא מעדן ממש, ערב לחֵך". - לה קרואה
המשך קריאה
  • ISBN: 978-965-566-046-3
  • גודל (עמ'): 288
  • מו"ל: כנרת זמורה ביתן דביר
  • יצא לאור ב-: 10/11/2015
  • שם המחבר: פרנס-אוליבייה ז'יסבר
  • תורגם ע"י: אביגיל בורשטיין

סקירות הגולשים

  • לאה
    לאה
    ספר קריא ומומלץ אם כי האירועים המתוארים בו לא קלים לעיכול.
    התובנות בסגנון “עד נשימתי האחרונה ואף אחריה, אאמין רק בכוחם של האהבה, הצחוק והנקמה” לא תמיד עוררו אצלי אמפטיה אם כי הדמות של הזקנה בת ה-105 שהיא בבחינת "נחום-תקום" ולא נשברת על אף נסיונות החיים המזוויעים שלה.
    אגב, שם הספר המתייחס להימלר, לא בדיוק מעיד על תוכנו ויש בו משב של הטעייה.
  • מיטל
    מיטל
    ספר חביב, קולח וזורם,אישה חזקה שמנהלת ביד רמה את המסעדה שלה,משדר הרבה שמחה ואופטימיות,מספר על מפגש עם היטלר וחיזורים מצד הימלר. ממליצה:)
  • אביגייל
    אביגייל
    מצחיק, מרגש, כואב, אכזרי וציני אלה התחושות שמלוות את קריאת הספר ונשארות גם אחרי. זה לא מובן מאליו כלל, נדירים הספרים שיכולים להיות כתובים בצורה שכזו.

    בגיל 105 כותבת רוז את קורות חייה. גם בגילה המופלג הזה היא אינה עוצרת את אהבתה לחיים.

    רוז חיה את המאה ה-20 על כל יופיה וכיעורה. על מלחמותיה ההרסניות, עלייתם ונפילתם של שליטים אכזריים. כילדה קטנה החלה את דרך ייסוריה כשחוותה את שואת העם הארמני. כארמנית ובהמון מזל איבדה את כל משפחתה וניצלה פעם אחר פעם בדרכים המיוחדות רק לה. קמה ונפלה פעם אחר פעם. הפכה להיות שפחת מין של גברים, שפחת בית של קרובי משפחתה המאמצת, חשה רעב, קור וניכור והמשיכה לאהוב את החיים.

    “יש להאמין גם בעתיד למרות העבר, ובאלוהים למרות נפקדותו. אחרת אין טעם בחיים” .

    חושי ההישרדות של רוז היו חדים ומדויקים ולמרות זאת אולי בגלל שהיתה צעירה נאיבית או יש שיגידו טיפשה היא לא חזתה את עליית הנאציזם למרות כל הסימנים שסביבה. כשמצאה את אהבת חייה, ילדה את שני ילדיה הקימה מסעדה לתפארת מבישולים שלמדה לאורך דרכה לא האמינה ולא שמה לב למתרחש סביבה עד שהיה מאוחר מדי.

    מלחמת העולם השנייה גבתה ממנה את משפחתה, את תמימותה, את כבודה ומי שהיתה הטבחית של הימלר החלה את חייה מחדש.

    שוב פתחה מסעדה, שוב היתה לה הצלחה עד שהגיעה לסין וליבה שוב נמלא אהבה. והנה גם שם תחת שלטון האימים של מאו שוב היא חזתה באכזריותם של מי שרוצים להשמיד את האחרים, את מי שחושב אחרת ואולי אף נראה אחרת. גם מסין חוזרת רוז ריקה מאהבה, כואבת ומתחילה מחדש.

    חייה של רוז כואבים לא רק כדמות ספרותית אלא כי היא מייצגת את כמות הרוע בעולם במאה אחת בלבד ושרבים מאיתנו ומבני משפחתינו חוו אף הם. חייה של רוז הם מראה לחברה שלנו, לשנאה הרבה שמובילה למלחמות מיותרות, למוות ולצלקות שלעולם לא יגלידו.

    רוז אוהבת לאהוב עם הלב ועם הגוף. סקס טוב תמיד משך אותה גם כשהתבגרה, גם כשהחליטה לעבור לצד הנשי.

    ונקמה. רוז האמינה בנקמה ואי אפשר לשפוט אותה על כך. היא נקמה קשות בכל מי שהיה ברשימה שלה, לא השאירה סימן אחריה והרגישה סיפוק מהנקמה.

    “עד נשימתי האחרונה ואף אחריה, אאמין רק בכוחם של האהבה, הצחוק והנקמה” כך אמרה וכך חיה.

    זה לא ספר קל. יש בו המון כאב ותיאורי סבל שהדמעות חונקות בגרון ויחד עם זאת זה לא ספר שקשה לקרוא משום שרוז לא נותנת מקום לצער. לא נותנת לו לעטוף את חייה והאופטימיות הזו, שמחת החיים הזו נדמה כאילו עוברת אל הקורא.

    הספר נקרא במהירות ובסקרנות. התרגום מצויין, יש בו עושר לא רק מילולי אלא עושר של תובנות. פעמים רבות מצאתי עצמי מסמנת משפטים בספר, משפטים מדוייקים, כאלה שרק אדם מבוגר ומנוסה יכול לומר.

    פנו לכם זמן לקרוא את הספר הזה. קחו לידכם עט ומובטחת לכם הן הנאת קריאה והן תובנות וציטוטים שתסמנו לעצמכם, שתרגישו כמה הם נכונים ומי יודע, אולי אף תאמצו אותם בחייכם.

    “אהבת החיים שלי היתה, כפי שהיא עד היום, חזקה יותר מכל, מהטרגדיה שהכתה ביקירי ומהפחד שאמות בעצמי. אני כמו הפרחים העמידים הללו, שמצמיחים שורשים בקיר בטון”.

הוספת ביקורת

רק משתמשים רשומים מורשים להוסיף ביקורות. אנא התחברו או הירשמו