הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
4 דירוגים
4.5 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
2
5
2
0
דיוויד בואי - ביוגרפיה
מארק ספיץ

דיוויד בואי - ביוגרפיה

מארק ספיץ

דרג ספר זה מתוך 5
4 דירוגים
4.5 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
2
5
2
0
35.00 
35.00 

תקציר

הביוגרפיה של דיוויד בואי היא יותר מסיפור של אמן מצליח. עיתונאי הרוק מארק ספיץ מציג את התמונה המקיפה ביותר של אחת מהדמויות הצבעוניות, המשפיעות והחמקמקות ביותר בתולדות המוזיקה הפופולרית. הוא מצייר את דיוקנו של אדם שידע תמיד ללכוד את רוח התקופה, להשתנות יחד איתה ולהפוך לנציג שלה.
הספר פורש בפני הקורא את סיפור חייו של בואי באופן מקיף ומפורט, כפי שלא נעשה מעולם: הילדות בבית המדכא בפרברים, היחסים הבעייתיים עם אח למחצה המעורער בנפשו, הכמיהה לבריחה מכל אלה דרך המוזיקה והעיר הגדולה, לונדון, הצורך העז להפוך לכוכב גם בשנים הראשונות של כישלונות ודחייה, החלפת הזהויות והסגנונות, הנשים והסמים, המאבק הפנימי הבלתי פוסק בין מסחר לאמנות, הדילוגים בין קולנוע לטלוויזיה ואפילו, עוד בראשית דרכה, לרשת האינטרנט.
בזמן שבואי מסתגר מהעולם, מספקת הביוגרפיה תיאור מקיף, פיוטי ומדויק של חייו, הקריירה והמוזיקה שלו. ולבסוף - אולי החשוב מכול - הספר מצליח להסביר את ההשפעה העצומה שלו על התרבות הפופולרית העכשווית, שאין כל דרך להבין אותה בלי לפענח את תעלומת דיוויד בואי.
מארק ספיץ הוא עיתונאי רוק, סופר ומחזאי, וכמובן חובב מוזיקה ומעריץ נלהב של דיוויד בואי.
המשך קריאה
  • ISBN: 2000524968
  • גודל (עמ'): 494
  • מו"ל: מודן הוצאה לאור
  • יצא לאור ב-: 01/05/2011
  • שם המחבר: מארק ספיץ
  • תורגם ע"י: דורית בריל-פולק

ביקורות


"בביוגרפיה הזאת בעיקר יש מוזיקה. המון תיאורים חיים מאוד, מוחשיים מאוד, מעוררים מאוד, של מוזיקה ('כנופיית הרחוב הזו תיקרא 'העכבישים' והם יתנועעו כמו נמרים על וזלין'), רוקנרול ודיסקו ובלוז ונשמה ופופ ושוב רוקנרול וחוזר חלילה. ספיץ מפרק את כל אלבומי בואי למרכיביהם, שיר אחר שיר, בדרך שגורמת לך לבכות (לי לפחות, בכיתי כמו ילדה מנוזלת), וציטוטים מתוך ראיונות מדהימים שבואי נתן במשך השנים - בעיקר הראיון ל'רולינג סטון' שנתן לוויליאם ס' בורוז ב-74' והראיון השערורייתי ההוא לקמרון קרואו ב'פלייבוי'. חובה, אגב, לקרוא את הספר בליווי הדיסקוגרפיה המלאה.

"חיי היצירה של בואי פרושים פה לכל אורכם ורוחבם ועומקם, עם כל הצבעים והפאייטים ונעלי הפלטפורמה וכל הפרסונות שהחליף ('נדמה שלכל הדמויות שבואי שאב מהן היתה רגל אחת בקבר ורגל אחת בעתיד'). ממעבדת האמנות בבקנהאם בסוף שנות ה־60; דרך לונדון, ניו יורק (עם לו ריד, איגי פופ, אנדי וורהול), לוס אנג'לס, צרפת (עם בריאן אינו) וברלין (עם איגי פופ, אחח, איזו תקופה, בכלל כל פעם שאיגי מוזכר זה תענוג) בשנות ה־70; ואחר כך שנות ה-80 הפופיות (נגמל מסמים, בילה את ימיו בסקי בהרי האלפים ואת לילותיו עם בנו בבית מדהים); שנות ה־90 הביאו את טין מאשין ואת אימאן, ושנות האלפיים את בתו אלכסנדרייה, רומן מחודש עם ניו יורק, תפקידי אורח מעולים בסרטים וסדרות (כמו 'זולנדר', 'ניצבים', 'בוב ספוג'), וגם התקף לב שגרם לו להאט סוף סוף את הקצב. אבל לא משנה איזה תקופה ואיזה פרסונה ואיזה סמים היו מעורבים. כמו שספיץ אומר - זה תמיד דיוויד בואי."

קליה מור, "עכבר העיר", 2011

הוספת ביקורת

רק משתמשים רשומים מורשים להוסיף ביקורות. אנא התחברו או הירשמו