הז'אנרים
כל הז'אנרים

יוסף בן מתתיהו

סופר
סגנון: היסטוריה, אפולוגטיקה יהודית
מדינה: רומא
שפה: ארמית, יוונית
יצירות בולטות: מלחמת היהודים | קדמוניות היהודים | נגד אפיון | חיי יוסף
תאריך לידה: 37/38 לספירה
תאריך פטירה: 100 לספירה (משוער)
מקום לידה: ירושלים

על יוסף בן מתתיהו

יוסף בן מתתיהו (ביוונית: Ιώσηπος, יוספוס‏[2]) או בשמו הרומי: טיטוס פלאוויוס יוספוס‏[3] (בלטינית: T[itus] Flavius Iosephus‏[4], מוכר גם בצורה המשובשת שהשתרשה; יוספוס פלאוויוס;‏[5] 37 או 38 לספירה‏[6], ירושלים - 100 לספירה לערך, רומא) היה היסטוריון, סופר ומצביא יהודי בתקופת המרד הגדול, במהלכו נפל בשבי הרומאים ביודפת. למרות זאת זכה באהדתם של קיסרי השושלת הפלאבית, אספסיאנוס וטיטוס בנו, שהעניקו לו אזרחות רומית ונחלת מגורים ברומא, שם חי במהלך המחצית השנייה של חייו. עם קבלתו את האזרחות הרומית על ידי טיטוס הפך שמו על שם פטרונו כנהוג ל"טיטוס פלאוויוס יוספוס".

ארבעת ספריו שחיבר ברומא בשפה היוונית השתמרו לדורות בשלמותם, אירוע נדיר למדי בקרב סופרי העת העתיקה שרוב חיבוריהם אבדו. זאת עקב הערך המוסף שהיה לחיבוריו "מלחמת היהודים" ו"קדמוניות היהודים" לתאולוגיה הנוצרית, דבר שהשפיע גם על השתמרות שאר חיבוריו עד לימינו.

קורות חייו ידועים לנו רק על סמך חיבוריו, ובייחוד מספרו האוטוביוגרפי המכונה לימים: "חיי יוסף". על פי דבריו הוא נולד בירושלים למשפחת כוהנים יהודית מיוחסת, ואף מצד אמו הוא היה נצר למשפחת החשמונאים, דור שביעי ליונתן החשמונאי. הוא מתאר כי מנעוריו הוא היה ברוך כישרונות, וכי בגיל 16 החליט לבחון את 3 הכתות שהיו לדבריו ביהדות באותה העת; הצדוקים, הפרושים והאיסיים. לאחר מכן שהה כ-3 שנים במדבר במחיצת אדם בשם בנוס, אולם בגיל 19 הוא בחר להצטרף לפרושים.

בהיותו בגיל 26 הוא נסע לרומא, כדי ללמד זכות על כמה כוהנים ממקורביו, שאנטוניוס פליקס, נציב יהודה, שלח אותם לקיסר רומי שידון אותם לענישה. בדרכו לרומא, בעודו בים האדריאטי, טבעה ספינתו במים, אולם הוא הצליח להימלט מטביעה ולעלות על ספינה קירנאית. ברומא הוא פגש שחקן ממוצא יהודי בשם אליטורוס, אשר בקשריו סייע בעדו לפגוש את פופיאה, אשת הקיסר נירון, שעזרה לו לשחרר את הכוהנים ואף העניקה לו מתנות.

רעיתו של יוסף בן מתתיהו נהרגה במהלך המלחמה, אך טיטוס סיפק לו יהודיה שבויה שתהיה לו לרעיה. הוא התגרש מאשה זו ונישא לבת אלכסנדריה, ממנה נולדו לו שלושה ילדים, אך רק אחד מהם שרד. בשנת 75 התגרש גם מבת אלכסנדריה ונישא ליהודיה בת כרתים, שילדה לו שני בנים, פלוויוס יוסטוס (Flavius Justus) ופלוויוס סימונידס אגריפה (Flavius Simonides Agripa).
כאשר הוקמה ממשלת המרד בתקופת המרד הגדול, הוחלט למנות את יוסף המתון שזה עתה שב מרומא למפקד הגליל. זאת למרות חוסר ניסיונו בארגון צבאי. יריבו הגדול בגליל היה יוחנן מגוש חלב, יצואן שמן עשיר שאף בנה את חומות גוש חלב מכספו. יריבות זו נבעה מרקע אידאולוגי ואישי כאחד. למרות היריבות החליט יוסף למנות את יוחנן למפקד גוש חלב. בן מתתיהו ארגן את החיים בגליל, ביצר ערים, הקים סנהדרין, מינה מנהיגות מקומית בכל עיר, ואסף צבא גדול שמנה מאה אלף לוחמים וחמשת אלפים פרשים.

על רקע מתינותו ופשרנותו הוא נתקל באויבים ובעימותים. יוחנן מגוש חלב מתנגדו ניסה להתנקש בחייו, וכאשר יוסף בן מתתיהו נמלט, הלך הלה והאשים את יוספוס בפני הסנהדרין, שקיבלו את טענותיו וביקשו להעבירו ממנהיגותו. החלטה זו בוטלה על רקע התנגדותם של אנשי טבריה. לאחר שציפורי השלימה עם רומא, ניסה לעלות עליה אך קסטיוס גלוס הקדימו.

בעת ההתקפה הרומאית היה בן מתתיהו ביודפת, ופיקד עליה לאורך המצור שנמשך 47 ימים. במהלך המצור רצה להיכנע ולפתוח את שערי העיר לרומאים, אך תושבי העיר הניאו אותו מהמעשה. לאחר נפילת יודפת, יוסף ועשרות מאנשיו ברחו למערה. כאשר התגלו על ידי הרומאים, אנשיו שלא רצו ליפול בשבי הרומי, בחרו להתאבד בדקירה והטילו פור ביניהם הקובע את סדר הריגתם (שיטה שנודעה לאחר מכן כבעיית יוספוס). בן מתתיהו נשאר האחרון מבין המגנים ביחד עם לוחם נוסף, ושניהם החליטו שלא להתאבד ולמסור את עצמם לרומאים על מנת להציל את חייהם. בשל אקט זה והעברת נאמנותו למצביאים הרומאים, רבים ראו בו בוגד בעמו. הוויכוח סביב דמותו ממשיך להתקיים עד עצם היום הזה.
לשאלת בגידתו של יוספוס קיימות השלכות לא רק בראי התקופה -ימי המרד אלא היא רבת משמעות גם לגבי המוסר האנושי כיום, אמינות כתביו (בהתחשב בעובדה שכתבי יוספוס הם המקור העיקרי כיום לידע על תקופת הבית השני והמרידות ברומאים), וצדקת המעבר לצד הרומאי בראייה של ימינו. מרבית החוקרים של המאות הקודמות סברו שמעברו של יוספוס לצד הרומאי אכן היה בגידה. חלק מן החוקרים[מי?] סוברים שיוספוס עשה יד אחת עם הרומאים עוד בביקורו הראשון ברומא וקיבל על הבגידה תשלום נכבד וכבוד אצל הרומאים. אחרים סוברים שבמהלך המרד השתנתה דעתו והוא חשק בצד הרומאי. אולם עם השנים השתנתה דעת החוקרים ורבים מן החוקרים החלו מצדיקים את מעשיו. חלק מהחוקרים (לדוגמה יעקב נפתלי שמחוני ודוד פלוסר) בוחנים את מעשהו של יוספוס בראי מעשיהם והשקפתם של בני התקופה. הללו בוחנים כיצד התנהגו מנהיגי המרד האחרים כמו יוחנן מגוש חלב או שמעון בר גיורא. האם גם הם היו נאמנים לאידאולוגיה שלהם שאמרה שיש למות בכבוד, מוות של גיבורים, או שגם הם השאירו את מלאכת המוות לסרדיוט הרומאי? גם ביחס לרבן יוחנן בן-זכאי ומעברו לצד הרומאי קיימת שאלה במה שונה מעשה יוספוס ממעשה ריב"ז? האם רק משום שבתחילה תמך במרד שלאמתו של דבר מרבית העם תמכו בו? בשאלת השפעת יוספוס על ההיסטוריה יש שרואים (לדוגמה יוסף קלוזנר) במעשה של יוספוס צעד מוצדק וזאת בשל תרומתו הספרותית הגדולה הן באותה תקופה - בהצגת היהודים באור חיובי (אברהם שליט) ומניעת האנטישמיות, והן בימינו שספריו של יוספוס מאפשרים לנו לחקור את תקופת הבית השני. כנימוק לדעתם הם מביאים את נבואתו של יוספוס ואת רגשותיו אותם הוא מתאר ב"מלחמות" תיאור רגשות המחויבות לצאת לצד הרומאי כדי לקיים את דבר האל, ומכיוון שתרומתו אכן הייתה גדולה, טענת יוספוס שבגללה הוא עבר לרומאים נכונה ומוצדקת.

מקור: ויקיפדיה

יוסף בן מתתיהו ספרים