הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
4
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
1
5
0
1
תוכנית יישובית להתנדבות

במקום 19.9 

13.9 

תוכנית יישובית להתנדבות


דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
4
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
1
5
0
1

במקום 19.9 

13.9 

במקום 19.9 

13.9 

גודל (עמ'): 192
מו"ל: נדב הוצאה לאור

תקציר

בפעם הראשונה בישראל מוצגת תוכנית שיטתית, מערכתית ורב-שלבית להתנדבות יישובית הנוגעת לכל הגורמים הפעילים בשדה ההתנדבות ביישוב ומחוץ ליישוב.

מטרת התוכנית היישובית היא להרחיב, להעמיק ולהגדיל את ההתנדבות ביישוב מצד האיכות, הכמות וההשפעה וליצור מצב שבו הפעילות ההתנדבותית היישובית תענה באופן מתואם על רוב צורכי הקהילה.

מן הספר עולה המסקנה שהמסגרת היישובית היא קרקע נוחה, גמישה ופורייה ליצירת שיתוף פעולה הדוק ומתמשך בין התושבים, הרשות המקומית, המגזר העסקי והמגזר ההתנדבותי.

הספר נכתב על בסיס ניסיונו רב-השנים ופעילותו הענפה של משה גרומב בתחום ההתנדבות והוא השני בסדרת "מישהו להתנדב אתו". הספר הראשון (הוצאת נדב, 2011) הציג עולם ההתנדבות מרמת התיאוריה והמחקר עד רמת השטח והיישום, כדי להעלות את המודעות והתמיכה בהתנדבות בכלל ובהתנדבות בפרט.

נתינה, התנדבות ומעורבות בקהילה נתפסו בעיניי תמיד כערכים שאין לאדם תוחלת בלעדיהם. שותף לתפיסת עולם זאת מצאתי בדמותו של משה גרומב, ועד מהרה מיניתי אותו ליועץ ראש העיר לענייני התנדבות בקהילה. משה גרומב מיטיב לבטא את ערכי הנתינה ופועל להגשמתם ולמימושם.

יהודה בן-חמו, ראש העיר כפר סבא

ספרו של משה גרומב פורש לפני הקורא קשת רחבה של ניסיון ושל תובנות המשתלבים היטב ברעיונותיו החדשים כיצד לנווט טוב יותר בנתיבי ההתנדבות. לספר תרומה נכבדה הן בהצגת המעשה ובהכרתו הן בקידומו ובהצבתו כדיסציפלינה עצמאית הראויה לווידוע של הציבור ושל רשויות השלטון כאחד.

ד"ר נדיר צור

המשך קריאה
  • ISBN: 978-965-7614-02-0
  • גודל (עמ'): 192
  • מו"ל: נדב הוצאה לאור
  • יצא לאור ב-: 27/06/2012
  • שם המחבר: משה גרומב
  • זמין להשאלה: כן

פתיחה

ד״ר נדיר צור

בילדותי, עוד לפני שעמדתי כִּדְבָעֵי על דעתי, כאשר נלוויתי אל אבי בעת שהיה עושה דרכו מֵהָכָא לְהָתָם ברחובות ירושלים, התקשיתי להשלים עם המפגשים התכופים שנזדמנו לו על כל צעד ושעל עם עוברי אורח.

לא אחת רטנתי על שאת אותן שעות מעטות של ׳זמן איכות׳ עם אבי נאלצתי לחלוק עם עורכי־דין ועם פרקליטים ששאלו לעצתו, עם עובדי ציבור שביקשו את חוות דעתו או עם מכרים ששיחת החולין עמם התארכה והפכה להיוועצות ולרכישת דברי הֶכוון והדרכה מפיו. התוועדויות אלו חזרו כמעט בכל התנהלות משותפת ברחוב סואן או בדרך צדדית בעיר שדמעות ניגרות בה כמעט מכל אבן. אבי היה מקשיב קשב רב לשאלות, לדילמות ולבעיות ומשיב להן אחת לאחת באורך רוח, במתינות ובהרחבה. לעתים היה מזמן את בני השיח למפגש מסודר וממצה במשרדו.

עבר זמן עד אשר עמדתי על מלוא המשמעות של נוהג זה שכרסם בזמנים שבהם התאפשר לי לגמוא בצמא את דברי חכמתו. עבר עוד זמן עד אשר הבנתי שזכיתי להיות נוכח ברגעים שבהם היטיב אבי עם הזולת ושההוקרה אשר נחל עשתה לה כנפיים והרחיבה את התגייסותו למען הציבור.

באותה העת הצטמצם עולמי לעניינים של מה בכך בשכונה, בגן הילדים, או בראשית ימי ההתמודדות עם חיי בית הספר, ואילו הבחירות שבהן התחבטו מבקשי הדרך היו בעלות ערך רב יותר בסולם הצרכים האנושי. זמני הַחֶסֶר שאגרתי בלכתי ברחוב הפכו עד מהרה לשעות חינוך ולימוד רוויות טוב לב ואהבת אדם. הרעיונות והעצות שהשמיע אבי התוו בעבורי את דרך ההתנדבות והזולתנות.

הבנתי שכל פרט ופרט בחברה הוא אורח לרגע בעולם אכזר ונטול חמלה התובע שיתוף פעולה ועזרה הדדית בין הפרטים. החזקים, בעלי הדעה ובעלי ההון נתבעים לערוב ולסייע לחלשים, למעוטי ההשכלה ולעניים. לא להשליך אדם לעת זקנה, לא לנטוש אדם בעת מחלה ולא להפקיר את הזולת בעת מצוקה.

ההתנדבות אינה צו שאפשר ושראוי לנסחו בחוק מחייב. אולם היא צו מצפון שהבית, מערכת החינוך וארון הספרים היהודי נתבעים להנחיל לכל אזרח. זהו מעשה שאמור לפרוץ מאליו מן הלב ולהתמלא בתוכן שמקורו בהיגיון ובחשיבה.

׳דילמת האסיר׳ בוחנת את התנהגותם של זוג שחקנים הנאלצים להכריע אם לשתף פעולה או לפעול באופן עצמאי, ואף ששיתוף הפעולה ייטיב עם שניהם, בכל זאת כל אחד מהם בוחר בחירה עצמאית ובלתי תלויה. התוצאה מְרֵעה עם שניהם כאחד. יצר לב האדם מדריך אותו לפעול בדרכו ולחשוש מזולתו, ובמקרים רבים הנטייה היא שלא לשתף פעולה ושלא לערוב זה לזה. ניסיון החיים מלמד שבמרבית המקרים דווקא פעולות המשתפות כמה וכמה פרטים למען מטרה אחת הן שמצליחות לעומת אחרות שבהן כל פרט עושה לביתו ודואג אך ורק לעתידו. ׳היד הנעלמה׳ של השוק שעליה הרחיב אדם סמית בספרו ׳עושר האומות׳ לא תמיד מיטיבה עם כלל הקהילה, ואנוכיות הפרטים לא תמיד מצעידה את השוק לצמיחה המגיעה לשולי החברה ולעניי העיר.

שיתוף הפעולה והערבות ההדדית הם הוריה של ההתנדבות. מעשים אלו תובעים ארגון ותכנון. בשירו ׳היו לי חברים׳ תיאר חיים גורי: ״היו לי חברים חירשים / כאשר ביקשו מתנדב אחד / באו עשרה כי לא שמעו היטב / וכאשר אמרו להם לשוב / נשארו ליד אוהל המטה כמו אוריה״. גם היום יש עמותות מתחרות המתגייסות למען תחום אחד, אבל לאחר אין ולו מוסד אחד בלא כוונת רווח שמסייע לנזקקים. היריבות בין המתנדבים ובין ארגוני הסיוע מכלה את מעט המשאבים שמוזרמים לעזרה. ההתמודדויות האופייניות כל כך לאופי הארץ־ישראלי פוגמות ביעילות ומכתימות את מעשה הזולתנות האצילי.

ספרו של משה גרומב פורס לפני הקורא קשת רחבה של ניסיון ושל תובנות המשתלבים היטב ברעיונותיו החדשים כיצד לנווט יותר טוב בנתיבי ההתנדבות. המחשבות הרבות שמיוחדות לתחום מלמדות על תרומה רבה לחברה ועל שאיפה כנה להרחיב תרומה זו, לארגן אותה ולייעלה. ארון הספרים העברי אינו משופע במחקרי עומק בתחום, ולספרו של משה גרומב תרומה נכבדה הן בהצגת המעשה ובהכרתו הן בקידומו ובהצבתו כדיסציפלינה עצמאית הראויה לווידוע של הציבור ושל רשויות השלטון כאחד. ייחודו של הספר הוא בתכניותיו המעשיות ובפירוט דרכי הפיכת ההתנדבות למפעל אזורי הנאמן לכתוב בספר משלי: ״טוב שכן קרוב מאח רחוק״.

אשרי האיש שחש חובה לעזור לזולתו. אשרי האיש שלא נשאר שווה נפש לסיפורו של האחר. אשרי האיש שבעלותו על יצועו בעת שהוא סוקר את מעשיו בכל יום ויום הוא מברך על הזכות שנפלה בחלקו לתת, לתרום, להוסיף עוד חיוך של תודה לעולם.