הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
18 דירוגים
2.5
ממוצע
1
3
2
7
3
5
4
2
5
1
14
גם ב - Kindle
שמירה צמודה
29 

שמירה צמודה


דרג ספר זה מתוך 5
18 דירוגים
2.5
ממוצע
1
3
2
7
3
5
4
2
5
1
14
29 
29 
גודל (עמ'): 208
מו"ל: שלגי

תקציר

בת' בלייק נהנית מאוד מחייה השקטים בלונדון, עד שסוד שנחשף בפתאומיות מטלטל את חייה, והיא מוצאת את עצמה בארגנטינה תחת השגחתו של שומר ראש.


רפאל קורדובה, המאבטח היעיל, השתלטן והסקסי, הוא מבחינתה "קוץ בתחת". מבחינת רפאל, הלקוחה תמיד צריכה להיות מחוץ לתחום.


אבל השמירה הצמודה על בת' הסוערת והנמרצת מתגלה כפיתוי שקשה מאוד לעמוד בו...

  • ISBN: 50-1736
  • גודל (עמ'): 208
  • מו"ל: שלגי
  • יצא לאור ב-: 19/07/2013
  • שם המחבר: קרול מורטימור
  • תורגם ע"י: רות גור

1

"פרדון, סניוריטה?"

בת' הרימה את מבטה וחייכה אל הגבר הצעיר והנאה שעד לפני כמה רגעים ישב בשולחן הסמוך ונהנה מספל קפה בבית הקפה הפתוח באזור סן טלמו שבבואנוס איירס. מעת לעת שלח אליה הצעיר מבטי הערצה מעיניים חומות ויפות.

אבל לפני שהספיקה לענות, היא ראתה תנועה מזווית עיניה, וגבר אחר הגיע במהירות שלא תאמה את גובהו ומבנה גופו השרירי. ומיד לאחר מכן הוחזקה אחת מזרועותיו של הצעיר מאחורי גבו בצורה מכאיבה וריתקה אותו למקום.

"רפאל!" בת' מלמלה במחאה נבוכה כשקמה על רגליה, גבוהה מאוד ורזה, בג'ינס ובחולצת טריקו שחורה שלבשה מתחת לז'קט העור החום שלה.

רפאל אפילו לא הציץ בה. "תוותר על הרעיון," הוא ציווה בקרירות על הצעיר המבוהל. הוא לא שיחרר את האחיזה שלו לשנייה מהצעיר ושמר על הבעה חמורה ומרוחקת.

"אתה הוא זה שאמור לסגת, רפאל!" בת' שלחה לעברו מבט נרגז. "בעצם, אתה בכלל לא אמור להיות כאן..."

העיקר שחשבה שהצליחה להתחמק, ולו לזמן קצר. היה עליה לדעת שרפאל קורדובה יאתר אותה ויהרוס את רגעי השלווה הספורים שלה.

"האם הגבר הזה מטריד אותך?" הארגנטינאי הצעיר הסתכן בזעמו של רפאל כשניסה לדבר אליה באנגלית עם מבטא כבד.

האם רפאל קורדובה מטריד אותה?

רפאל קורדובה "הטריד" את בת' מהרגע שפגשה בו לראשונה. ולא רק בגלל ששנאה את העובדה ששמר את צעדיה יומם ולילה...

מעל מטר ושמונים של שלמות גברית – שיער כהה שמסגר פנים מפוסלות, עיניים כחולות ונוקבות שכל דוגמן היה מתקנא בהן, כתפיים רחבות וגוף שרירי ורזה שאפילו חליפות שלושה החלקים לא יכלו להסתיר אותו – סביר שיעשה את זה לאישה!

"רציתי רק לדבר איתך," הצעיר העווה את פניו, והיה ברור שנרתע מרפאל הכוחני.

"אני יודעת." בת' נעצה ברפאל מבט ביקורתי.

"האם זה בטוח להשאיר אותך עם הגבר הזה?"

"בטוח יותר מאשר איתך, אתה – "

"רפאל, בבקשה!" בת' גערה בו בעייפות. היא העריצה את נחישות הצעיר למול אי שביעות רצונו של רפאל. "זה... מורכב," היא הסבירה וחייכה בהרגעה אל הצעיר. "אבל זה בסדר – אין לו כל כוונה להזיק לי."

"את בטוחה?"

"בטח שהיא בטוחה," רפאל ענה בחומרה לגבר הצעיר ממנו. היא היתה בטוחה שבעיניו, שהוסתרו מאחורי משקפי מראה, היתה הבעה קטלנית ונוקבת.

אבל אם היה דבר אחד שבו היתה בת' בטוחה מאוד, זה שרפאל קורדובה לא עומד להזיק לה. להפך, בעצם הוא היה שומר הראש שלה, שהועסק על ידי סזאר נברו ושהיה כאן כדי לוודא שאף אחד לא יפגע בה.

או יותר נכון, שאיש לא יפגע בגבריאלה נברו, האישה הצעירה שכולם האמינו שבת' היתה.

כולם חוץ מבת' עצמה.

רק לפני שבוע היא נהנתה מחייה השקטים באנגליה ומהעבודה חדשה בהוצאה לאור לונדונית. בלבה היתה רק דאגה קלה לאחותה, גרייס שטסה לארגנטינה עם הבוס החדש שלה, המיליארדר הנאה בצורה עוצרת נשימה, סזאר נברו, במטוסו הפרטי. בת' לא יכלה להעלות בדעתה שלשהותה של גרייס בבואנוס איירס תהיה השפעה עמוקה כל כך על חייה שלה.

אבל הנה ימים ספורים אחר כך גם היא בבואנוס איירס, בדיקות הדם שכנעו את כולם – להוציא את בת' עצמה – שהיא היתה גבריאלה, הבת של קרלוס ואסתר נברו שנחטפה לפני עשרים ואחת שנה.

ורפאל קורדובה, שהיה קודם שומר הראש האישי של סזאר נברו, השגיח עכשיו על כל צעד וצעד שלה. עד כדי כך, שהיה מוכן לתקוף גבר צעיר ונאה שרצה רק לדבר איתה.

"שחרר אותו, רפאל," בת' מלמלה, יודעת שדקות החופש המועטות שלה בהחלט הסתיימו. "אני עוזבת עכשיו ממילא," היא הבטיחה לו בכבדות. "אני חושבת שהחלב בקפה שלי החמיץ." היא שלפה כסף מתרמיל הגב שלה והשליכה אותו על השולחן כדי לכסות את מחיר הקפה שלה, והלכה משם ללא מבט נוסף בשני הגברים. למה לטרוח כשלעולם לא ירשו לה לשבת ולדבר עם הגבר הצעיר יותר. זה יהיה בטוח יותר עבורו אם לא תדבר איתו. ושרפאל יהיה צעדים ספורים אחריה.

כפי שהיה צעדים ספורים מאחוריה בכל הימים מאז שבדיקות הדם הוכיחו, לכאורה, שבת' היתה גבריאלה נברו הנעדרת. בת' דבקה בהגדרה 'לכאורה'. היא היתה חייבת. היא סירבה לחלוטין לקבל את התוצאות של בדיקות הדם הללו עד שהחקירות של סזאר נברו ימצאו הוכחות נוספות שיגבו את הטענה.

אף-על-פי שבת' למדה לחבב את קרלוס ואת אסתר נברו במשך הימים האחרונים, היא עדיין היתה בטוחה שהיתה כאן טעות כלשהי. הוריה – הוריה האמיתיים, ג'יימס וקרלה לורנס – אהבו אותה. הוריה המאמצים, הזוג בלייק, גם הם אהבו אותה. הצורך לקבל שהיא לא היתה אליזבת' לורנס או בת' בלייק, אלא מישהי אחרת לגמרי, הספיק על מנת לגרום לבטנה להתכווץ ולידיה לרעוד בכל פעם שחשבה על כך.

ועל אף מחאותיה היא חשבה על כך הרבה.

בינתיים, סזאר נברו הציב את שומר הראש שלו, רפאל קורדובה, שהיה גם חברו הקרוב ביותר, להיות צִלה של בת'.

סזאר נברו...

אף על פי שבת' לעולם לא תודה בכך מרצונה, זה היה גבר נוסף שמצאה כמאיים לחלוטין.

גבר נוסף?

אה, כן, ככל שרצתה לעמיד פנים שלא, רפאל קורדובה יותר מסתם הפחיד אותה. כל המטר שמונים ומשהו שלו. היתה לאיש יכולת להיות בשקט מוחלט כשל צייד או חיה טורפת, החל בשערו השחור והקצוץ והעיניים הכחולות והנוקבות בפנים השחומות והנאות בצורה מפתיעה, וכלה בכתפיים הרחבות והשריריות, הבטן השטוחה, המותניים הצרים, הירכיים החזקות, והרגליים הארוכות-ארוכות. והכול הודגש בצורה מחמיאה בחליפות המחויטות והיקרות שלבש.

בגיל שלושים ושלוש נראה רפאל קורדובה בדיוק מה שהיה; איש צבא ארגנטינה לשעבר, ומפחיד נורא!

כדי לסבך את הדברים עוד יותר, אחותה, גרייס, היתה עסוקה בהכנות לחתונתה עם סזאר נברו בחודש הבא. בת' היתה מאושרת בשביל אחותה. אפילו היא יכלה לראות כמה אהבה גרייס את הארגנטיני הנאה – אהבה עמוקה שלא היה ספק שהוחזרה מצדו של הגבר שהיה בדרך כלל קר ומרוחק – וזה גרם לה להרגיש עוד יותר לכודה כשכל שרצתה היה לחזור לאנגליה ופשוט לשכוח מקיומה של משפחת נברו.

מה שלעולם לא יקרה. אפילו אם בת' היתה מצליחה להימלט, היא לא תוכל לברוח מהאירוסין ומהנישואים הקרובים של גרייס. ולא משנה כמה בת' האמינה שהיא לא היתה אליזבת לורנס לפני שאומצה על ידי הזוג בלייק, היא לעולם לא תפגע בקרלוס ובאסתר נברו על ידי היעלמות – כפי שקרה לבתם התינוקת לפני עשרים ואחת שנה – בצורה אכזרית כזו.

למזלה, היא לא נאלצה לדאוג שמא תפגע ברגשותיו של רפאל קורדובה. "אולי פשוט תעזוב אותי?" היא רטנה לעברו כשחשה בו צועד קרוב אליה בחן החייתי שהיה מולד אצלו.

במקום זה הוא הדביק את צעדיה. "זה היה מאוד מטופש מצדך להעלם מדירתו של סזאר בצורה כל כך פזיזה."

בת' התכווצה בתגובה לנזיפה. "הרגשתי כאילו אני נחנקת."

פיו של רפאל התהדק. "ובכל זאת, לא היית צריכה להדאיג ככה את אסתר."

איך הוא עושה את זה? איך הוא יודע לומר את הדבר הנכון כדי לגרום לבת' לחוש אשמה?

אף-על-פי שמצבה העכשווי של בת' היה מבחינתה בלתי אפשרי ובלתי נסבל, היא לא רצתה לפגוע בזוג שכבר סבל כל כך. עד כדי כך שכשבנם גדל מספיק כדי ללמוד באוניברסיטה, ולמרות אהבתם זה לזה, אסתר וקרלוס לא היו מסוגלים להמשיך לחיות יחד כשרוח הרפאים של התינוקת האהובה שלהם עומדת ביניהם בצורה כה מכאיבה.

בת אהובה שהזוג עכשיו האמין בכנות שהוחזרה אליהם בדמותה של בת'...

זו היתה אמונה שבת' פשוט לא רצתה – לא יכלה – לקבל.

ולא מעט בגלל שבגיל כמעט עשרים וארבע, היא הרגישה כדג מחוץ למים באשר לסגנון החיים העשיר שמשפחת נברו נהנתה ממנו בטבעיות רבה. ואף על פי שהזוג המבוגר התחבב אליה בימים האחרונים, והיא נהנתה להתריס מול היהירות של סזאר נברו, היא ידעה בתוכה שהיא לא שייכת לכאן. לא למשפחת נברו. או לארגנטינה עצמה. היא היתה אנגליה לפני ולפנים, והיה לה נוח בעורה, תוצר של הוריה המאמצים האמידים אך הרחוקים מלהיות עשירים, קלייב והת'ר בלייק.

למרות הכול, בת' היתה מודעת לחלוטין – כפי שהיה גם רפאל! – להשפעה שהיתה לחזרה של בתם לכאורה על מערכת היחסים של הזוג נברו. אחרי שנים שבהן הם חיו בנפרד, קרלוס בבואנוס איירס ואסתר בארצות הברית שבה גדלה, השניים חלקו חדר שינה בדירתו של סזאר מאז שגרייס חזרה לבואנוס איירס עם בת' לצדה...

בת' נאנחה בכבדות. "אני מצטערת, בסדר? פשוט הייתי זקוקה לקצת זמן לעצמי."

רפאל התבונן בבת' בלייק מאחורי עדשות המראה של משקפי השמש שלו, וקרא בקלות את הרגשות שחלפו על פני הפנים רבות ההבעה והיפות מאוד. חלק ממנו חש אהדה כלפי הבלבול הברור שלה בקשר ליחס אליה כאל גבריאלה נברו שחזרה אל משפחתה. אבל היה קשה להתכחש לעדות הרפואית של בדיקות הדם וכחבר ילדות של רפאל נברו. רפאל ידע כמה חשובה היתה הצעירה למשפחת נברו. משפחה – קרלוס הרגוע והיציב, אסתר החמה והאוהבת, וסזאר הקריר והיהיר – שהתייחסה אל רפאל כחלק ממנה, אחרי שמריבה עם אביו לפני שנים רבות גרמה לו לעזוב את ביתו.

מכיוון שכך, לא משנה אם בת' בלייק העצמאית והלוחמנית קיבלה את זהותה החדשה או לא – והיה ברור שהיא לא קיבלה – רפאל התעתד לוודא, בכל האמצעים האפשריים, שהיא תישאר שלמה ובטוחה במשמרת שלו. ובאשר לבת', המשמרת שלו כללה עכשיו את כל שעות היממה של כל אחד מימיה.

משהו שהיא הראתה לו – פעם נוספת – על ידי ההעלמות שלה מדירתו של סזאר שהיא ממש לא סובלת. "גבריאלה – "

"שמי בת', לכל הרוחות!" היא תיקנה, עיניה בורקות, שני כתמי צבע סמוקים הופיעו על לחייה.

לחיים שהיו בדרך כלל חיוורות וחלקות כפורצלן משובח, עיניה בצבע חום עמוק מעל אפה הסולד והקטן, פיה קשת מושלמת מעל סנטר עיקש ונחוש. ואשר לשערה הארוך והמשיי...! בכל חייו ראה רפאל רק עוד אישה נוספת אחת עם השכבות הכבדות של כל גווני הבלונד, מזהב אל הכסף הבהיר ביותר, וזו היתה אסתר נברו. האישה שלפי בדיקות הדם היתה אמה הביולוגית של בת'.

הוא משך בכתפיו הרחבות. "אני חושב עליך עכשיו כגבריאלה נברו." מאחר שהיתה רק בת שנתיים כשנלקחה ממשפחתה האמיתית, לא יכלה בת' לזכור שפגשה את רפאל יותר מכפי שלא זכרה את משפחת נברו. אבל הוא זכר אותה. הוא נהג להתארח הרבה אצל משפחת נברו כבר אז, בדרך כלל בחופשות, וגבריאלה היתה התינוקת האהובה של המשפחה, מלאך זהוב שיער ששני הנערים הבוגרים ממנה בהרבה ליטפו ופינקו.

ברגע זה בת' בלייק נראתה מזמינה חיבוק כמו נמרה תוקפנית. "נו, איזה מזל יש לי שאין לי כל עניין במה או במי שאתה רוצה לחשוב שאני!"

"זה לא מי שאני רוצה לחשוב. הוכח מבחינה רפואית שאת גבריאלה נברו. והמזל הוא שגם לי לא אכפת מה את חושבת." רפאל הניח לחיוך מלגלג לעלות על שפתיו, וידע מעיניה החומות והמוצרות שבת' בלייק לא העריכה את ההומור שלו על חשבונה.

היא השמיעה נחרה בלתי אלגנטית. "אתה באמת לא רוצה לדעת מה אני חושבת עליך, רפאל!"

בתור שומר הראש שלה, אולי לא, אבל בתור גבר? בהחלט כן, לא משנה כמה היתה רוצה שזה יהיה אחרת, המבטים הגשמיים לחלוטין שבת' נעצה בו כשחשבה שהוא לא מבחין בכך, הבהירו לו שהיא ראתה אותו כגבר. ונמשכה למה שראתה.

לא פחות מכפי שנטרה למעמדו כשומר הראש שלה.

תפקיד שרפאל, שהיה מודע לא פחות לקסם של שדיה המלאים ולחמוקיה החושניים, היה נחוש להתמקד בו בכל ההתנהלות שלו איתה. לעשות כל דבר אחר יהיה לפגוע ביכולתו להגן עליה.

"אולי לא," הוא פטר אותה. "נחזור לדירה עכשיו?"

היא נעצה בו מבט לאה. "למה אתה טורח לשאול כשיש לך את כל הכוונות להחזיר אותי לשם עכשיו ולא משנה אם אני רוצה או לא?"

"ולמה את טורחת להמשיך להילחם במה שהוא, אחרי הכול, גורלך?" רפאל התבונן בה מאחורי המשקפיים.

בת' קמטה את מצחה בכאב. "אולי כיוון שאני לא רואה את זה כגורלי?"

"נראה שגרייס ממש לא מתקשה לראות במשפחת נברו את משפחתה."

בת' חייכה בעצב. "זה שונה עבור גרייס. היא בחרה להתאהב בסזאר, להיענות להצעת הנישואין שלו ולהפוך לחלק ממשפחת נברו על כל הכרוך בכך."

רפאל הרים גבה כהה. "האם מישהו בוחר להתאהב?" בתור שומר הראש האישי של סזאר עד לפני ימים ספורים, רפאל היה עד שקט להתאהבות של הזוג, והוא לא האמין שזו היתה חוויה חלקה ונעימה כפי שמילותיה של בת' העידו עליה.

אולי זה היה כך עכשיו כשסזאר וגרייס הכירו באהבתם זה לזה ותכננו את חתונתם, אבל בהחלט לא בהתחלה כשהניצוצות טסו והם התווכחו כמעט על הכול, מלבד על המשיכה שנבנתה כה מהר ביניהם.

די בדומה לוויכוחים בינו לבין בת' על הכול...

לא, זה ממש לא היה דומה, רפאל החליט בנחישות. לא משנה כמה נמשך לאופייה הנלהב וליופייה, כמו גם לחמוקיים השופעים של גופה הרזה, לא היתה לו כל כוונה להניח למשיכה להפוך ליותר מהערכה ויזואלית. היא היתה אחותו הקטנה והאהובה של סזאר שהוחזרה אליו, ומכיוון שכך היא לעולם לא תוכל להפוך להיות אחת מהנשים הרבות שחלקו זמנית את מיטתו של רפאל במהלך חמש עשרה השנים האחרונות.

ואלו היו מערכות היחסים היחידות שרפאל הרשה לעצמו לקיים עם הנשים בחייו, אחרי שלמד בגיל צעיר מאשתו השנייה של אביו על בוגדנותן של נשים.

"כנראה לא." בת' העוותה את פניה כשענתה לו. "אבל לגרייס לפחות יש את אהבתה לסזאר כסיבה לנסות להסתגל לסגנון החיים שלו."

"ובלבך אין אהבה לסזאר ולהוריך כסיבה לנסות לעשות כמוה?"

היא לא יכלה להתעלם מהביקורתיות בטון קולו. וללא ספק, אם היה מסיר את משקפי השמש הארורים שלו, היא היתה רואה את אותה ביקורתיות בעיניו הכחולות והנוקבות. "תפסיק לעוות את מילותיי, רפאל," היא מלמלה במקום זאת. "ואיך אני יכולה לאהוב שלושה אנשים שעל קיומם אפילו לא ידעתי לפני שבועיים?" וכאן, בקליפת אגוז, היתה הסיבה לתחושות הבלבול של בת'.

היא הצטערה שלא זכרה את קרלוס ואסתר כמי שהיו פעם הוריה או את סזאר היהיר כאחיה. לבת' לא היה כל זיכרון של משהו מהם. מה שהעמיק את האמונה שלה שהיא לא יכולה להיות קרובת משפחה, ולא משנה מה אומרות בדיקות הדם.

הזמן ידאג לזה, הזוג נברו הבטיח לה, ביחד ולחוד, בזמן שהם ציפו בבירור שבת' תבלה בארגנטינה בהיכרות איתם.

"לא עבר אפילו יום בעשרים ואחת השנה הללו שבו לא חשבו עליך." היה ברור שרפאל קורדובה לא היה סבלני כלפיה באותה מידה, או בכלל, אם לשפוט לפי ההבעה הקרירה שלו כשהסתכל עליה ביהירות

בת' נאנחה בכבדות. "ואני באמת מצטערת על כך. אבל רק בצורה שבה כל צד שלישי ירגיש אחרי שישמע על החטיפה של התינוקת ועל כאב הלב שסבלו בשנים שחלפו מאז," היא הוסיפה בתוקף.

לסתו ננעלה. "את לא חושבת שקרלוס ואסתר כבר סבלו מספיק כאבי לב בגללך?"

"זה לא הוגן – "

"הם גם שניים מהאנשים הטובים והחמים שהכרתי אי פעם."

"אני בטוחה שהם כאלו." בת' נראתה כאובה. "אבל כבר היו לי, וכבר אהבתי שני זוגות של הורים. זוג שלישי נראה לא רק בלתי סביר אלא גם... מוגזם."

עיניו של רפאל הוצרו. "ההבדל הוא שהם למעשה הוריך הביולוגיים –"

"למה אף אחד מכם לא מנסה אפילו להבין מדוע אני לא יכולה לקבל זאת?" עיניה האפילו כמעט לאותו צבע שחור שאפיין את עיניו של סזאר כשהיה כועס או מדוכדך. "למה אני לא יכולה לקבל משהו מזה? ולמה אני חייבת לחזור לאנגליה," היא הוסיפה בנחישות.

"כולם מנסים – " הוא בלע בחזרה את הנזיפה הקשוחה שעמד להשמיע, ובמקום זה זקף כתפיים בהחלטיות; ויכוח עם האדם שעל הגנתו היה אחראי לא תרם לבניית האמון ביניהם שהיה הכרחי במצב כזה. אמון שבת' בלייק סירבה בעקשנות לתת בו. זה משהו שהוא צריך לדבר עליו עם סזאר כשיוכלו לדבר בפרטיות. "אם לא תישארי בארגנטינה למען משפחת נברו, את יכולה לפחות לשקול זאת למענה של גרייס. אחרי הכול, היא מארגנת את חתונתה."

"אה, מכה מתחת לחגורה, רפאל," בת' מלמלה ביובש. "אם כל השאר נכשל, תמיד נשארת הזווית של האחות."

הוא חייך חיוך לא מתנצל. "האם זה עובד?"

"כמובן," היא הודתה בכבדות.

רפאל לא נהנה לראות את ההבעה העצובה על הפנים היפות. "אם זה מנחם אותך, גרייס רבה עם רפאל כל הזמן מאז שנפגשו לראשונה."

בת' הרימה גבות בלונדיניות מעל עיניים חומות ומופתעות. "ואתה חותר ל...?"

היא נראתה כה דומה לאחיה הבוגר באותה רגע עד שרפאל התקשה להתאפק ולא לצחוק על התעקשותה שהיא אינה חלק ממשפחת נברו. ברגע זה היה היתה ללא ספק בת נברו בכל סנטימטר שלה.

"אני אומר שמשפחת נברו אינה יכולה להיות כה גרועה, אם גרייס למדה לאהוב אותם תוך זמן כה קצר," הוא אמר ביובש.

בת' הטתה את ראשה ונעצה בו מבט נוקב במשך שניות מספר. "אתה מחבב את אחותי הגדולה..." היא מלמלה לאטה.

"נכון," רפאל אישר ללא היסוס. גרייס בלייק היתה נמרצת וישירה בדיוק כמו אחותה המאומצת הצעירה ממנה, וללא ספק היתה השידוך המושלם לסזאר שהיה יהיר ומרוחק לעתים קרובות.

בת' חייכה בלגלוג. "אז אולי בכל זאת יש לך תקווה, רפאל."

הוא זקר גבות כהות. "באיזה הקשר?"

"בקשר לשייכותך למין האנושי. אחרי הכול, אתה לא הרובוט חסר הרגש שחשבתי שאתה." היא ענתה.

רפאל שאף אוויר בחדות בתגובה לעלבון המכוון. "את תרחיקי לכת יותר מדי, גבריאלה!"

"ואז מה?" בת' בחרה להתעלם מהשימוש המכוון בשם. הפעם...

"ואז אולי תהיה לי סיבה להוכיח לך עד כמה אני לא רובוטי."

בת' התבוננה בו במבט בוחן, וייחלה – לא בפעם הראשונה היום – שעיניו הכחולות לא יוסתרו מאחורי משקפי השמש. אם כי אולי לא – ללא ספק מבטו יהיה חד וחותך כמו קולו.

"האם זה אמור להפחיד אותי?" היא שאלה בקלילות.

עכשיו יכלה להבחין בלייזר החותך של מבטו דרך משקפי השמש. "יש דרכים הרבה יותר נעימות להכניע אישה ממרה מאשר להפחיד אותה," הוא אמר בשקט.

בת' הרגישה בתגובה צמרמורת לאורך גווה. לא של פחד. של גירוי.

וזו היתה הסיבה האמיתית שבגללה הרגישה צורך לקרוא תיגר על הגבר הזה, כמובן. היא מעולם לא היתה מודעת גופנית לגבר אחר בצורה שבה היתה מודעת לרפאל קורדובה. למראהו הנאה והיהיר. לכוח הגלום בגופו השרירי מתחת לחליפות המושלמות. אפילו הריח שלו, עץ אלגום ולימון וזכריות בריאה, הספיק כדי להכניס את חושיה לכוננות. עד כדי כך שבת' היתה בדרך כלל מודעת לנוכחותו בחדר עוד לפני שראתה אותו. זו לא היתה תחושה נוחה לאישה שהאמינה, עד שפגשה את הארגנטיני היהיר הזה, שהיא היתה קרירה ומתוחכמת בתגובותיה לגברים.

מזיעה ומתנשפת היה תיאור מדויק יותר לתגובתה למראה רפאל קורדובה.

"להכניע אישה מַמְרה?" היא התבוננה בו בלגלוג. "אתה חייב להתנהג כמו האדם הקדמון?"

הוא חייך ללא הומור. "אני מבטיח לך, לשום אישה לא היתה כל סיבה להתלונן על... השיטות שבהן הבטחתי את כניעתה."

בת' היתה מוכנה להתערב על כך. הגבר הזה היה פיתוי מיני על שתי רגליים ארוכות וסקסיות, אז על מה היה להן להתלונן?

אבל בת' באמת לא רצתה לשמוע על הנשים האחרות בחייו של רפאל.

"טיפשות שכמותן," היא רטנה בגועל. היא הסתובבה וצעדה לכיוון דירתו של סזאר.

וכל הזמן היתה מודעת לרפאל שהמשיך ללכת במרחק של שני צעדים אחריה.

בדיוק כפי שהיתה מודעת בגלל העקצוץ לאורך גופה לכך שעיניו הכחולות היו עכשיו ממוקדות על עכוזה המתנועע בעדינות לפניו.