הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
3 דירוגים
4
ממוצע
1
0
2
1
3
0
4
0
5
2
0
גם ב - Kindle
שלישיית דבליו 4: ירושלים של כסף
36 

שלישיית דבליו 4: ירושלים של כסף


דרג ספר זה מתוך 5
3 דירוגים
4
ממוצע
1
0
2
1
3
0
4
0
5
2
0
36 
36 
גודל (עמ'): 177
מו"ל: דני ספרים

תקציר


- טְרִיפְּלְקִינְג, מה נשמע בתל אביב?
- חופרים רכבת תחתית.
- מזל טוב. בניו יורק יש רכבת תחתית כבר יותר ממאה שנים.
- וזה ההבדל היחיד בין שתי הערים?
- יש עוד כמה הבדלים. למשל, קולומבוס לא גילה את תל אביב.
- נדמה לי שקולומבוס גם לא גילה את ניו יורק.
- אתה צודק. יש לי! ניו יורק היא לא עיר בירה.
- גם תל אביב היא לא עיר בירה.
- מה, באמת?
- ירושלים, עיר הנֶצַח, היא עיר הבירה של ישראל.
- כל הכבוד לה. אבל ניו יורק כבר קיימת ארבע מאות שנים.
- ירושלים כבר קיימת שלושת אלפים שנים.
- טוב. אז בניו יורק כלֵי התחבורה הראשיים הם לא חמורים.
- אתה ממש חמוֹר! ממתי בירושלים רוכבים על חמורים?

בהודעה מוצפנת, המבוססת על חמשת סִפרי התורה, מיליארדר יהודי מארצות הברית והאחיין העבריין שלו שוכרים פורץ כדי לגנוב מערכת כלי כסף עתיקה ממוזיאון בירושלים.
ארבעה נערים בירושלים, פריז, לונדון וניו יורק, שאינם מכירים זה את זה ומתכתבים ביניהם רק בצֶ'טים בשיחות מקוצרות ומצחיקות, משתפים פעולה בפיצוח כתב הסתרים.
נער בלש ירושלמי יוצא לדרך כדי לעצור את הפורץ והעוזר שלו, אבל מסתבך עם כנופייה ערבית מסוכנת מהעיר העתיקה.
האם יצליח הפורץ לגנוב את מערכת כלי הכסף?

  • ISBN: 390-3006
  • גודל (עמ'): 177
  • מו"ל: דני ספרים
  • יצא לאור ב-: 16/07/2017
  • שם המחבר: ברי פריגת
  • זמין להשאלה: כן

1

שתי העיניים הביטו בסַמָן המצביע על המילה וִויזַארְד שהוקרנה על המסך, כף היד היתה מונחת על העכבר, ורק המוח עדיין התלבט. וִויץ' טרם החליטה אִם ליצור את הקשר. אולי כדאי לחכות וללמד אותו סבלנות מהי? או אולי כדאי להתחמק ולחסוך לעצמה שיחה מעצבנת? המוח היסס אבל אצבע כף היד הגיבה כאילו מֵעַצְמה. לחיצה, קְלִיק - והקשר בין השניים נוצר.

וויץ' אל וויזארד: חזרתי. יש לך חצי דקה לשכנע אותי לא להתנתק שוב.

וויזארד אל וויץ': עשרים ותשע. עשרים ושמונה. עשרים ושבע.

וויץ': קוסם, אתה מבזבז את הזמן שלך... את הזמן של שנינו.

וויזארד: תודה שיצרת קשר. זהו צעד קטן למכשפה וצעד גדול לקוסם.

וויץ’: אתה חושב שאתה ניל ארמסטרונג?

וויזארד: ניל ארמסטרונג? הוא דרך על הירח. אני אפילו לא דורך מחוץ לחדר שלי.

וויץ’: השתגעת? אתה חושב שאתה מייצג את כל האנושות?

וויזארד: את כל האנושות חוץ ממך. כדי לייצג אותך צריך עורך דין.

וויץ’: אתה רוצה להעמיד אותי למשפט?

וויזארד: אני? מה פתאום! אבל כתבת כאן יופי של משפט.

וויץ’: תן לי להבין. אתה יושב עכשיו בחדר מול המחשב או על שפת הים?

וויזארד: נדמה לי שציינתי שאני לא יוצא מהחדר שלי. איך את יכולה לדמיין אותי על שפת הים?

וויץ’: חשבתי שאולי חטפת מכת שמש.

וויזארד: אולי אצלך השמש מרביצה עכשיו מכות. בנְיוּ יוֹרְק השמש זורחת שש שעות אחרי פָּרִיז. אם כבר, חטפתי ליקוי ירח.

וויץ’: אתה באמת מזיק כמו ליקוי ירח. הלוואי שיכולתי לקבל הגנה ממך.

וויזארד: את לא יכולה. את נמצאת בפריז, ואני בניו יורק. הפסדת!

וויץ’: הפסדתי? פריז הרבה יותר שווה, היא כבר קיימת אלפיים שנים. ניו יורק בקושי ארבע מאות שנה.

וויזארד: אפשר לחשוב. ירושלים כבר קיימת שלושת אלפים שנים.

וויץ’: מה הקשר בין ירושלים לניו יורק?

וויזארד: בכיתה שלי בניו יורק לומד מישהו שנולד בירושלים.

וויץ’: אז מה? אני לומדת בפריז ונולדתי בארצות הברית.

וויזארד: אז למה את מגינה על הצרפתים? מכשפה!

וויץ’: אני מכשפה ואני גאה בזה!

וויזארד: אם את מכשפה, תיזהרי שהצרפתים לא יעשו ממך סטֵייק.

וויץ’: הרסת לי את התיאבון.

וויזארד: למה? אני אוהב סטייק.

וויץ’: כדי להשיג את הבשר צריך להרוג חיה.

וויזארד: נניח שאַת יוצאת לספארי בדרום אפריקה ונוסעת בג'יפ. פתאום הג'יפ מתקלקל. את יוצאת החוצה מהג'יפ כדי לנסות לתקן אותו.

וויץ’: אני לא יודעת לתקן ג'יפ.

וויזארד: אמרתי שנניח. פתאום מגיע אריה רעב. מה תגידי לו? שזה לא בסדר שכדי להשיג את הבשר שלך הוא צריך להרוג אותך? הוא לא יקשיב לך, אלא יתנפל עלייך ויטרוף אותך.

וויץ’: אתה טועה.

וויזארד: באמת? את חושבת שתצליחי לשכנע אותו?

וויץ’: אריה לא צד טרף. הלביאה צדה.

וויזארד: אז מה האריה עושה?

וויץ’: מתבטל. בדיוק כמוך.

וויזארד: בדיחה. אריה... תיקון, לביאה רעבה מתקרבת אל שני מטיילים בסוואנה. אחד מהם מוציא מהתיק שלו נעלי ריצה ונועל אותם. השני שואל אותו: "אתה מאמין שיש לך סיכוי לרוץ יותר מהר מהלביאה?" עונה לו הראשון: "לא, אני רק צריך לרוץ יותר מהר ממך."

וויץ’: הִצְלחת לגרום לי לחייך בצד אחד של הפה.

וויזארד: יש לי עוד בדיחה שתגרום לך לחייך גם בצד השני.

וויץ’: עד כאן. הספיקה לי בדיחה אחת. הגיע הזמן להתנתק.

באותו רגע מצטרף משתתף חדש לצֶ’ט.

ווֹרִיוֹר אל וויזארד: חיפשתי אותך.

וויזארד אל ווריור: מצאת אותי.

ווֹרִיוֹר: יש לי בשבילך שבירת מוח שתעניין אותך.

וויזארד: אני כבר מתרגש. האם זו הודעה מוצפנת בכתב סתרים שאני צריך לפענח?

ווֹרִיוֹר: מצטער לאכזב, אבל לא.

וויזארד: התאכזבתי. איך אתה רוצה שאני אשבור את המוח, אם שברת לי את הלב?

ווֹרִיוֹר: זו חידה בלשית.

וויזארד: יותר טוב מכלום.

ווֹרִיוֹר: בלש ידוע הוזעק על ידי אמו של ילד שנעלם. אחרי חיפוש הוא מצא אותו מסתתר בחדר נעול, והמפתח תקוע בחור המנעול מבפנים. החדר בעל הקירות החלקים היה ריק לגמרי חוץ ממדף בגובה רב מעל הרצפה, שעליו שכב הילד והתחבא. כשהבלש פרץ את הדלת, הוא גילה על הרצפה שלולית בגובה של שני סנטימטרים. עד כאן הכול ברור?

וויזארד: ברור.

ווֹרִיוֹר: הבלש הבין מיד מה קרה: הילד נכנס לחדר, נעל את הדלת מבפנים, טיפס אל המדף והתחבא עליו. אבל איך הוא הצליח לעלות על קיר חלק ולהגיע למדף?

וויזארד: הגזמת. זה יותר קשה אפילו מהודעה מוצפנת.

ווֹרִיוֹר: אז ככה אתה מוותר?

וויזארד: מוותר? מה פתאום! תן לי חמש דקות.

ווֹרִיוֹר: אפילו עשר.

שבע דקות חלפו לפני שהגיעה תגובה.

וויזארד: סיבכת אותי.

ווֹרִיוֹר: ידעתי. אז אתה נכנע?

וויזארד: מה פתאום! הנה הפתרון: הילד הביא אתו לחדר בלוק קרח. עלה עליו, טיפס למדף והתחבא. בלוק הקרח נמס, ונשארה שלולית על הרצפה.

ווֹרִיוֹר: נכון מאוד! הדהמת אותי. אתה ממש מומחה בפענוח.

וויזארד: אני מומחה בפענוח כתבי סתרים, לא בפענוח חידות.

ווֹרִיוֹר: לא הבנתי.

וויזארד: לא אני פתרתי אותה, אלא וויץ'.

ווֹרִיוֹר: מה?!

וויזארד: היא נתנה לי את התשובה.

ווֹרִיוֹר: אבל זה לא הוגן. אתמול שאלתי אותה את החידה. היא לא פתרה אותה, אז שלחתי לה את התשובה.

וויזארד: כנראה שבגלל זה היא ידעה אותה.

ווֹרִיוֹר: איזה רמאי אתה!

וויזארד: תודה. בפעם הבאה אל תשאל שניים שונים בזמנים שונים את אותה חידה.

ווֹרִיוֹר: אשתדל לזכור את זה.

וויזארד: ובפעם הבאה אל תשלח לי חידה. תשלח לי הודעה בכתב סתרים.

ווֹרִיוֹר: אשתדל למצוא כזו.

וויזארד: ועכשיו אני מתנתק. עוד כמה מתכתבים מחכים לי.

ווֹרִיוֹר: ועוד כמה אתרים מחכים לי. להתראות.

והשניים התנתקו.