הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
0 דירוגים
0
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
0
0
שיר עירום

במקום 29 

26 

שיר עירום


דרג ספר זה מתוך 5
0 דירוגים
0
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
0
0

במקום 29 

26 

במקום 29 

26 

תקציר

"הִתַּשְׁתִּי אֶת עַצְמִי בְּחִפּוּשִֹים.
אֵין אִישׁ מוֹצֵא אֶת זֶה בְּמַאֲמַצִּים.
נָמַסְתִּי לְתוֹךְ זֶה וְהִגַּעְתִּי הַבַּיְתָה,
לַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ כֹּל כַּד מָלֵא,
אַךְ אִישׁ אֵינוֹ שׁוֹתֶה".

לָלָה נולדה בקשמיר בשנות העשרים של המאה הארבע-עשרה. האגדה על אודות חייה ושירתה עברה במסורת שבעל פה והתייחסויות רשמיות נמצאו רק כארבע-מאות שנה לאחר מותה. בתקופת חייה הצטלבו בקשמיר זרמים שונים של כמה מן התורות הרוחניות המרכזיות של המזרח. ללה לא השתייכה לאף אחת מהן. דרכה מאופיינת בחיפוש פנימי והתנסות חווייתית, ואינה מצייתת לדוֹגמה או לטקסטים קדומים. הגייתה הדיבורית, שאינה מכוונת לפילוסופיה או לדת ממוסדת, אלא לעם הפשוט, אִפשרה למאות שורות של שירתה להמשיך ולהוות חלק פעיל בשיח בקשמיר לאורך הדורות ועד לזמננו.
שמה יצא למרחוק: היא שוטטה ורקדה עירומה, הוגה אל העולם את שיריה. בשיכרון החושים הצטרפה אל שמחת הקיום הטהורה כשמודעותה צופה בגוף, אך אינה מזדהה עימו. בשירים רבים, על כן, היא פונה אל עצמה בשמה, כעדה. נראה כי אינה מנסה להרשים, כי אם לחשוף ולהיחשף. האמת הקבועה והעמוקה של שירתה היא שאין כל מציאות, רק אלוהים ישנו. שירתה משמשת אותה במסעה האישי, ונראה כי דרכה היא מחנכת את עצמה, ולעתים אף פונה אל קהל רחב בקריאה להתעורר. אופי שיריה לוכד בתוכו את האישי והאוניברסאלי בעת ובעונה אחת. צלילות ראייתה ובהירות שפתה מעניקים לקורא חוויה זכה ונגישה.
הדס גלעד – היא בעלת תואר ראשון בספרות במסלול לכתיבה יצירתית באוניברסיטת ת"א ובוגרת מכללת עלמא, עורכת ומגישה תוכניות רדיו ספרותיות ברדיו מהות החיים וברשת א' ומנחה סדנאות לכתיבה יוצרת ומדיטציה. שיריה פורסמו בכתבי עת שונים (אלמנך, משיב הרוח, כתובת, מאזניים, הליקון). ספר ביכוריה 'כל אור בעצם' ראה אור בשנת 2013 בהוצאת פרדס. זיקתה הכפולה, הן לשירה והן להודו, על תרבותה הרוחנית, מביאה לשילוב מדויק בהגשת שירתה של המשוררת ללה לקוראי השפה העברית.

  • ISBN: 4-1127-7
  • מו"ל: חדקרן הוצאה לאור
  • יצא לאור ב-: 23/11/2012
  • שם המחבר: ללה
  • תורגם ע"י: הדס גלעד
  • זמין להשאלה: כן

"כלוטוס הנפתח בין עשבי הנחל"

 

לָלָה נולדה בקשמיר בשנות העשרים של המאה הארבע-עשרה ונפטרה לקראת סופה של המאה. קרוב לוודאי כי נולדה בכפר באזור סרינגאר, וככל הנראה היתה בת למשפחה בראהמינית[1]. האגדה על אודות חייה ושירתה עברה במסורת האוראלית והתייחסויות רשמיות נמצאו רק כארבע-מאות שנה לאחר מותה.

בתקופת חייה הצטלבו בקשמיר זרמים שונים של כמה מן התורות הרוחניות המרכזיות של המזרח: שיוויזם[2], סופיזם[3] ואדווייטה ודאנטה[4]. ללה לא השתייכה לאף אחת מן הקטגוריות. דרכה מאופיינת בחיפוש פנימי ובעיבוד חווייתי, ואינה מצייתת לדוֹגמה או לטקסטים קדומים. עם זאת, היא למדה ממורים בני זרמים שונים והיכרותה העמוקה עם מגוון התורות באה לידי ביטוי בשירתה.

לתפישתה, האלוהות היא בעצם המודעות, ועל כן אינה בלעדית לאף אחת מהדתות.

מודעות זו היא מהות הסגידה. עבור ללה, אין הבדל בין העצמי האינדיבידואלי ובין העצמי האוניברסאלי וייעוד החיים האנושיים הוא להכיר בכך:

 

אַתְּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ.

אַתְּ לְבַדֵּךְ הַיּוֹם, אֲוִיר הַלַּיְלָה.

אַתְּ כֹּל הַדְּבָרִים הַנּוֹלָדִים אֶל הֱיוֹתָם.

 

כָּךְ גַּם פְּרָחִים אֵלֶּה

שֶׁהִגִּישׁ מִישֶׁהוּ כְּמִנְחָה.

 

האמת הקבועה והעמוקה של שירתה היא שאין כל מציאות, אלא אלוהים.

ללה משתמשת בכינויים מגוונים ביחסה לאלוהות: נשימה, אלוהים, הארה, שיווה (אל המייצג הרס ובנייה מחדש) ושאקטי (האספקט הנשי-יצירתי של שיווה).

 

אֲנִי, לָלָה, בָּאתִי לְגַן הַיַּסְמִין,

הַמָּקוֹם שָׁם שִׁיוָה וְשָׁקְטִי מַתְנִים אֲהָבִים.

 

לרוב פונה שירתה אל נוכחות של "אני" ו"אתה" המתחברים לנשימה ולתובנה שממיסה את הדואליות, ומתבטאת בהכרה: אני היא זה.

ללה חיה במצב תודעה שבין I am" " לבין "That", כבמשפט האופנישאדה[5] הידוע, [6]"Tat Tvam Asi" כלומר: "אני הוא זה".

 

תַּכְלִית בּוֹאֵךְ לָעוֹלָם מִתְגַּשֶּׁמֶת

בֵּין "אֲנִי הִיא"

לְ"זֶה".

 

בשירתה כמעט ולא נמצא ציטוט מכתבים. מילים על אודות הדרך, לתפישתה, אינן הדרך עצמה. מעשים, חמלה, מתינות והקשבה הם בעלי המשמעות.

 

אֵיזוֹ הֲבָנָה צוֹמַחַת מִקְּרִיאָה?

הֶחְלַטְתִּי שֶׁלֹּא הַסְּפָרִים יַכְרִיעוּ

בְּחַיַּי, אֶלָּא כֹּל הָעוֹזֵר לְמוֹסֵס

הִתְאַהֲבוּת וּכְמִיהָה.

 

אין מידע רב על אודותיה פרט למה שמספרת שירתה.

הגייתה הדיבורית, שאינה מכוונת לפילוסופיה או לדת ממוסדת, אלא לעם הפשוט, איפשרה למאות שורות של שירתה להמשיך ולהוות חלק פעיל בשיח בקשמיר לאורך הדורות עד לזמננו.