הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
23 דירוגים
4
ממוצע
1
3
2
3
3
1
4
1
5
15
21
שחקן מספר אחת
ארנסט קליין

במקום 37 

24.1 

שחקן מספר אחת

ארנסט קליין

דרג ספר זה מתוך 5
23 דירוגים
4
ממוצע
1
3
2
3
3
1
4
1
5
15
21

במקום 37 

24.1 

במקום 37 

24.1 

גודל (עמ'): 394
מו"ל: עם עובד

תקציר

ביום מותו של המיליארדר ג'יימס האלידיי, שיצר והמציא את משחק המציאות המדומה שכבש את העולם - אואזיס, שוחרר לרשת סרטון וידאו שנשלח לכל שחקני האואזיס. הסרטון מזמין אותם לחפש רמזים שיובילו לאפיקומן שמוחבא היטב אי-שם ברחבי האואזיס. מי שימצא את האפיקומן יירש את ההון העצום של האלידיי.
השנה היא 2045, וכמו רוב האנושות, וֵייד וַטס נמלט מהחיים העלובים שלו בעולם האמיתי לתוך האואזיס, מקום שכל אחד יכול להיות בו כל דבר, לעשות כל דבר, וחולם להיות זה שיפתור את החידות.
במשך שנים מיליוני אנשים מחפשים את הפתרון לחידה הראשונה, מתעמקים בעולם הטריוויה והתרבות הפופולרית של שנות השמונים של המאה העשרים, העשור שהאלידיי גדל בו ועליו ביסס את חידותיו, ונעשים מומחים בסרטים של ג'ון יוז ובמבוכים ודרקונים.
ואז, יום אחד, וייד פותר את החידה הראשונה ונהיה כוכב וגם מטרה; תאגיד אכזרי משקיע את כל משאביו בפתרון החידות ובסילוקו של וייד מהתחרות, גם במחיר הנורא מכול. כעת הסכנות נמצאות לא רק בעולם המדומה, אלא גם בעולם האמִ תי. הדרך היחידה של וייד לשרוד היא לנצח.
שחקן מספר אחת הוא רומן רחב יריעה, מרהיב ושאפתני, שנעשה קאלט עם יציאתו וכבש קוראים רבים בעולם כולו. ארנסט קליין, התסריטאי והסופר ששאב השראה לספר מילדותו שלו בשנות השמונים, נהיה בזכותו כוכב בין-לאומי בעולם הספרות. הספר נרכש לעיבוד קולנועי.
המשך קריאה
  • ISBN: 978-965-13-2445-1
  • גודל (עמ'): 394
  • מו"ל: עם עובד
  • יצא לאור ב-: 11/08/2014
  • שם המחבר: ארנסט קליין
  • תורגם ע"י: דידי חנוך

0000

כל בני גילי זוכרים איפה הם היו ומה הם עשו כששמעו בפעם הראשונה על התחרות. אני ישבתי במחבוא שלי וראיתי סרטים מצוירים כשמבזק קטע את שידורי הווידאו־פִיד בהודעה שג'יימס האלידיי מת בלילה.

שמעתי על האלידיי, כמובן. כולם שמעו עליו. הוא היה יוצר המשחקים האחראי לאואזיס, משחק מקוון רב־שחקנים שהתפתח בהדרגה לרשת מציאות־מדומה עולמית שרוב האנושות משתמשת בה מדי יום. ההצלחה חסרת התקדים של אואזיס הפכה את האלידיי לאחד האנשים העשירים בעולם.

בהתחלה לא הבנתי למה התקשורת עושה כזה סיפור מהמוות של המיליארדר הזה. הרי היו לתושבי כדור הארץ בעיות אחרות. משבר האנרגייה המתמשך. שינוי אקלים הרסני. התפשטות של רעב, עוני ומחלות. חצי תריסר מלחמות. אתם יודעים: "וגר חתול עם כלב... היסטריה המונית!" בדרך כלל פידים של חדשות לא קטעו את הקומדיות ואופרות הסבון האינטראקטיביות אלא אם קרה משהו חשוב באמת, כמו וירוס קטלני חדש שהתפרץ או עוד עיר חשובה שנעלמה בענן פטרייה. דברים גדולים. נכון שהאלידיי היה מפורסם, אבל המוות שלו אמור היה להצדיק רק אזכור קצר בחדשות הערב, כדי שפשוטי העם יוכלו להניד בראשם בקנאה כשהמגישים יכריזו על סכום הכסף המגוחך שיקבלו היורשים של האיש העשיר.

אבל זה בדיוק היה העניין. לג'יימס האלידיי לא היו יורשים.

הוא מת רווק בגיל 67, בלי קרובי משפחה חיים, ולפי הסיפורים, בלי שום חבר. הוא בילה את 15 השנים האחרונות שלו בבידוד מרצון, ובתקופה הזאת - אם להאמין לשמועות - הוא השתגע לגמרי.

אז החדשה המדהימה באמת בבוקר ההוא בינואר, החדשה שגרמה לכולם, מטורונטו ועד טוקיו, לחרבן בדגני הבוקר שלהם, עסקה בתוכן הצוואה של האלידיי ובגורל ההון העצום שלו.

האלידיי הכין סרטון קצר והשאיר הנחיות לשחרר אותו לתקשורת העולמית עם מותו. הוא דאג גם שעותק של הסרטון יישלח לכל משתמשי אואזיס באותו בוקר. אני עדיין זוכר ששמעתי את הצלצול האלקטרוני המוכר כשהוא הגיע לתיבת הדואר הנכנס שלי, כמה שניות אחרי שראיתי את המבזק הראשון ההוא.

הודעת הווידאו שלו היתה בעצם סרט קצר ומוקפד שנקרא "הזמנת אנוראק". להאלידיי, שהיה תימהוני ידוע, היתה אובססיה לשנות השמונים של המאה העשרים, העשור שבו היה נער. "הזמנת אנוראק" מלא באזכורי תרבות עלומים לשנות השמונים, וכמעט לא קלטתי אף אחת מהן בפעם הראשונה שראיתי אותו.

הסרטון נמשך בסך הכול קצת יותר מחמש דקות, ובימים ובשבועות שאחר כך הוא נהפך לסרט המנותח ביותר בהיסטוריה, ואפילו עלה על הסרט שמנציח את רצח קנדי במידת הניתוח המדוקדק שהוקדשה לכל פריים ופריים. מאז, הדור שלי למד בעל פה כל שנייה מההודעה של האלידיי.