במילה
אֵין שָׁעוֹת לַמִילִים,
אֵין מִבְנֵה,
אֵין גְּבוּל,
אֵין מִסְגֶּרֶת.
יֵשׁ אוֹתְךָ בַּמִילִים,
תִכְתוֹב, תִכְתוֹב.
* * *
העמק פרוש ונגיש לה ממקום מושבה. היא מתבוננת.
"הכל בסדר?"
"מצוין. תודה."
היא לוגמת מעט מהקפה וחוזרת לקרוא בספר. ציפור נוחתת על כיסא בשולחן סמוך, מנקרת פירורים מצלחת. אישה בשמלה קיצית וכפכפים מסירה משקפי שמש גדולים. ילד רץ במעלה המדרגות אל השירותים. תכולת מגש נופלת אל הרצפה ומתנפצת. היא מרימה עיניה לשבריר שנייה, ואז מניחה אותן על דפי הספר. מורידה רגל אחת מהאחרת ומחליפה, עכשיו שמאל על ימין. נשענת לאחור ומרימה את הספר אליה. המשענת לוחצת לה על הסוגר של החזייה, היא זזה שוב. קוראת עוד שורה ומניחה. מתבוננת באופק, בפרחים צהובים, נושמת, שקטה. אצבעה מעבירה דף בספר, נמשכת על שוליו ונחתכת. פיסת עור שקוף נגלית ומאדימה, טיפת דם נוזלת על ירכה, היא מכניסה את אצבעה אל פיה, מוצצת חזק וממשיכה לקרוא.
