הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
0 דירוגים
0 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
0
1
קרקס מירנדס

קרקס מירנדס


דרג ספר זה מתוך 5
0 דירוגים
0 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
0
1

במקום 40 

26 

במקום 40 

26 

גודל (עמ'): 263
מו"ל: הוצאת הקיבוץ המאוחד

תקציר

האם אתם מאמינים בקסם?
מַייקי טָאטְל מאמין...

סבא אפרים נהג תמיד לספר לנכדו מַייקי סיפורים נפלאים על קרקס מִירַנְדָס, קרקס קסום שבו ביקר בילדותו: על הנמרה הבלתי נראית ששומרת על שעריו, על האישה־ציפור היפהפייה שיודעת לעוף וכל בעלי הכנף סרים לפקודתה, על הפילה הכי חכמה בעולם ועל הקוסם המופלא מכולם – האיש שמכופף אור.
אבל עכשיו סבא אפרים חולה ומותו קרב, והדודה גרטרודיס הנוראה, שאיננה מאמינה בקסמים, הגיעה כדי לטפל במַייקי. כל הקסם בחייו הצעירים של מַייקי נראה אבוד, עד שסבא אפרים מגלה לו לבסוף את האמת: קרקס מִירַנְדָס המופלא קיים באמת, והקוסם הגדול שלו, מכופף־האור, חב לסבא אפרים נס. יחד עם חברתו ג’ני מנדוסה, מַייקי יוצא למצוא את הקרקס ואת האיש שהוא מאמין שיוכל להציל את סבו.
הבעיה היחידה היא שמכופף־האור אינו מוכן לקיים את הבטחתו, וכעת מוטל על מַייקי להשיג את הנס שבשבילו הגיע לקרקס.

קרקס מִירַנְדָס הוא סיפור שובה לב ומלא תקווה שיותיר אתכם מוקסמים!
זכויות הספר נרכשו לטלוויזיה ולקולנוע.

משבחי הקוראים:
כמו הוגוורטס של הארי פוטר, קרקס מִירַנְדָס הוא מקום שתרצו מיד להיכנס אליו – יצירה מופלאה עם הפתעה בכל אוהל. סיימתי את הספר בשני לילות ואני ממתין בציפייה להמשך.
קרקס מִירַנְדָס הוא סיפור על אמונה בקסם, על אהבת הזולת ועל הרצון ללכת אחרי מה שאתה מאמין בו. וזה עובד, כי הוא כתוב נפלא. קוראים בכל גיל מוזמנים ליהנות בקרקס הקסום הזה שלא היה כמותו.
סיימתי את הספר בסופשבוע אחד. זה היה כל כך נפלא שאת הפרקים האחרונים קראתי לאט, כדי שלא ייגמר.
אחרי שחוויתי את קרקס מִירַנְדָס, אני רוצה לחיות שם.

קֶסִי בִּיזְלִי מתגוררת בג'ורג'יה הכפרית. שם, כשאינה כותבת, היא עוזרת בחוות הפקאנים המשפחתית. היא בעלת תואר שני בכתיבה לילדים ונוער מהקולג’ לאמנויות בוורמונט.
קרקס מִירַנְדָס הוא ספרה הראשון, וזכה לביקורות נלהבות.
תוכלו לפגוש אותה ב: [email protected]

המשך קריאה
  • ISBN: 31-9006249
  • גודל (עמ'): 263
  • מו"ל: הוצאת הקיבוץ המאוחד
  • יצא לאור ב-: 24/08/2018
  • שם המחבר: קסי ביזלי
  • תורגם ע"י: עידית שורר
  • זמין להשאלה: כן
images.jpg

כמו קומקום

images.jpg

מַייקי טאטל ידע שרוב הנשים הזקנות דווקא נחמדות. הן סורגות סוודרים חמים ואופות עוגות עם ציפוי שוקולד ומשחקות במשחקי קלפים של פעם במועדון החברתי של העיר. אמנם היו אחרות, כמו גברת יוֹלֵיין מהדואר, ששכחה להחזיר למקומן את שיניה התותבות, או גברת רוצ'סטר, השכנה מעבר לרחוב שגידלה לא פחות מארבעה־עשר חתולים מטורללים, אבל אפילו שתי אלה היו בתוך־תוכן טיפוס של עוגות שוקולד וסוודרים חמים.

לא כן גֶרְטְרוּדִיס, הדודה־רבתא של מייקי.

באותו יום ראשון אחרי הצהריים הוא רחץ בפעם השלישית את אותו ספל חרסינה ורוד, והיא עמדה לידו והשגיחה עליו בשבע עיניים. היא צקצקה בלשונה במורת רוח, ואילו הוא קרצף וקרצף את הספל וכבר החל לחשוש שהוורדים המצוירים עליו יִדהו וייעלמו.

בתוך־תוכה הייתה הדודה גרטרודיס טיפוס של סירופּ נגד שיעול, כנראה.

היא אספה את שערה האפרפר כאבק לפקעת מהודקת בחוזקה שכמעט יישרה את הקמטים בפניה, ועִמלנה את חולצותיה עד שהצווארון הנוקשה שלהן היה חד כסכין. מדי יום ביומו הכינה תה שחור בקומקום פלדה מבהיק. התה היה מר וצורב כמעט כמוה, והיא לא הרשתה למייקי להמתיק אותו בסוכר כי לדבריה שיניים לא בריאות עוברות מדור לדור במשפחה.

היא אמרה שגם היגיון לא בריא עובר מדור לדור במשפחה, ושהיא נשבעת בכל היקר לה לדאוג שמייקי לא יירש אותו.

הדודה גרטרודיס באה אליהם כמה שבועות לפני כן. היא באה מרחוק, מאריזונה, כדי לפקח שהכול "יתנהל כסדרו" כל עוד סבא אפרים חולה. בתחילה לא נועד הביקור להיות ארוך, אבל סבא של מייקי נעשה חולה יותר ויותר, ודודה גרטרודיס נעשתה בלתי נסבלת יותר ויותר.

"למה אתה תוקף את הספל?" היא נזפה בו. "רציתי רק שתנקה אותו טוב־טוב לשם שינוי."

מייקי לא ענה לה בחוצפה רק כי הוא ידע שהיא תטיל עליו עוד ועוד מטלות עד סוף היום ולא תרשה לו להיות עם סבא שלו. הבוקר רמז סבו שיש לו משהו חשוב לספר למייקי, ומאז לא הורשה מייקי "לנדנד" לו.

"משהו מדהים," לחש סבו. "משהו פלאי."

בעיניו של סבא ניצת זיק שמייקי הכיר. בפלאי הוא התכוון לסיפורים על קרקס מִירַנְדָס המופלא, שהיו בין הדברים שמייקי הכי אהב. פלאי גם משום שהדודה גרטרודיס סילקה את מייקי מהחדר לפני שסבא שלו הספיק לספר לו משהו. היא חשבה מן הסתם שהסיפורים הללו הם בדיוק מסוג אותו היגיון קלוקל שמייקי עלול לרשת אם היא לא תפקח עין.

רק עוד כמה דקות ותוכל ללכת אליו.

הוא נתן לדודתו את הספל בשיא הנימוס האפשרי וניגש להביט בקומקום. בזמן שהמים התחממו השמיע הקומקום קולות התפוקקות כאילו מתח את הפרקים שלו. תכף תתחיל הציפור הקטנה שבראשו לשרוק. זה היה הרגע שמייקי הכי אהב - זִמרת הציפור. הוא תמיד חיכה לה.

אד הסתלסל מפיה הכסוף של הציפור. השריקה החלושה הראשונה שהשמיעה הציפור הזכירה לו את הימים הטובים האחרונים שהיו לו עם סבא, לפני שהדודה גרטרודיס הגיעה. הם בנו יחד בית על העץ. הם עבדו עליו כל יום אחר הצהריים, וסבא אפרים ליווה בשריקה את מלאכת קשירת הקשרים של סולם החבלים. "הקשרים של טאטל!" אמר כשסיימו. "אין בעולם קשרים טובים יותר."

ומייקי ידע שזה נכון מאוד.

הדודה גרטרודיס הושיטה יד אל הקומקום.

"למה את לא משאירה אותו?" אמר מייקי.

היא אפילו לא העיפה בו מבט אלא הסירה בבת אחת את הקומקום מהאש. מייקי הִטה אוזן כדי לתפוס את סופה של זִמרת הציפור, אבל איחר את המועד. הוא שמע רק את הגלוג־גלוג של המים הרותחים בתוך הקומקום וכעבור רגע נעלמו גם הקולות האלה.

הדודה גרטרודיס טבלה שוב ושוב את שקיות התה שהשרתה בקומקום.

"אבל אני אוהב לשמוע אותה שורקת," אמר מייקי חרש.

"אבל אתה אוהב לבזבז זמן."

מייקי נעץ מבט במקרר כדי שלא יצטרך להביט בה. כל הדברים שכיסו פעם את המקרר - מתכון לבראוניז עשיר בשוקולד, מגנטים בצורת אותיות, ציור של פיל שמייקי צייר כשהיה בן שבע - כוסו כולם בלוחות זמנים של נטילת תרופות ובקבלות ובטבלת הקלוריות של הדודה גרטרודיס. העדוּת היחידה לקיומו של מייקי הייתה פתקית דביקה שנחבאה חלקית מאחורי מרשם של תרופה. בכתב ידו היה כתוב עליה: "מטלת אִינְקָה לבי"ס".

כשנודע למייקי לראשונה שהאחות של סבו תבוא אליהם, הוא קיווה שהיא תהיה נהדרת כמו סבא אפרים. הוא קיווה שהיא תחבב אותו. הוא חשב שהם יהיו פחות לבד אם יהיה עוד מישהו בבית. אבל התברר שהדודה גרטרודיס לא אוהבת שום דבר מהדברים שסבא של מייקי אוהב, בכלל זה ילדים בני עשר.

הוא נשם נשימה עמוקה ועצר אותה עד שחזהו כאב. משהו פלאי, הזכיר לעצמו. אולי סיפור חדש. אולי משהו שמח.

שמח נשמע בימים אלה כמו איזשהו מקום רחוק מאוד שקשה למצוא אותו.

דוקטור סַיְימוֹן הסביר שסבא אפרים לא מצליח לשאוף מספיק אוויר. הוא הפסיק לשרוק. הוא נשאר למעלה במיטה כל היום, ואף על פי שלפעמים עדיין צחק, הצחוק נשמע שונה. כמו הקומקום. גלוג־גלוג.

מייקי ידע מה עומד לקרות.