הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
4 דירוגים
3.8
ממוצע
1
0
2
1
3
1
4
0
5
2
7
קהלת - הפילוסוף המקראי
חיים שפירא

במקום 39 

27.3 

קהלת - הפילוסוף המקראי

חיים שפירא

דרג ספר זה מתוך 5
4 דירוגים
3.8
ממוצע
1
0
2
1
3
1
4
0
5
2
7

במקום 39 

27.3 

במקום 39 

27.3 

גודל (עמ'): 271
מו"ל: כנרת זמורה ביתן דביר

תקציר

האם החיים הם הבלים וסבל או אושר עילאי ?
האם ישנה משמעות למעשינו תחת השמש? מה יהיה בסופנו ? האומנם יש יתרון לחוכמה?
מפני מה לא ניתן להקים משטר צודק? מהם קשרי הגומלין בין אושר לעושר ומדוע איש אוהב כסף לא ישבע כסף?
מה מקור הרגשות ומה אנו יודעים על התשוקות?
האם ידיעת המוות יכולה לשמש כמדריך לחיים?
הכתוב במגילת קהלת מזמין את הקורא לחשוב בעצמו על כל הסוגיות שבהן התחבט המשורר החכם, מחבר המגילה. קהלת אינו מורה לנו לחשוב כמוהו וגם אינו מתווה לנו מסלול הליכה בעקבותיו. אמנם מחבר המגילה מפזר בשטח נקודות ציון: הבל, אדם, עולם, עמל, יתרון, שמש, טוב, עת, אור, רעות רוח, חוכמה, אהבה, יראת אלוהים, מוות — אך בל נטעה: קהלת שולח אותנו למסע ניווט יחידים אל תוך עמק השאלות הגדולות.
בספר זה מתואר המסע שלי.

חיים שפירא רכש את השכלתו האקדמית באוניברסיטת תל אביב. הוא בעל שני תוארי Ph.D, האחד במתמטיקה (תורת המשחקים) והאחר בהוראת מדעים (על אינסוף). מרצה בכיר במכללה למנהל, זכה פעמים רבות בפרס המרצה המצטיין ואף הוגדר כאחד המרצים המבוקשים בישראל על ידי "גלובס", "דה־מרקר" ו"הארץ". הוא מלמד פילוסופיה, פסיכולוגיה, ספרות ומתמטיקה.
חיים שפירא הוא מחברם של רבי־המכר: שיחות על תורת המשחקים, על הדברים החשובים באמת ואינסוף — המסע שאינו נגמר .
המשך קריאה
  • ISBN: 978-965-517-983-5
  • גודל (עמ'): 271
  • מו"ל: כנרת זמורה ביתן דביר
  • יצא לאור ב-: 14/06/2011
  • שם המחבר: חיים שפירא
  • זמין להשאלה: כן

תקציר: בחלקו הראשון של פרק זה נתוודע לשני סיפורים המעוררים כל אחד בתורו את השאלות הנוגעות בדברים שבהם מעמיקה מגילת קהלת. בהמשך אתייחס מעט לספרות החוכמה ואז נכיר שתי גישות שונות בהגות — זו של איוב וזו של שפינוזה. אציע אנלוגיה בין הספרים המיוחסים לשלמה המלך ובין השלבים השונים בחיי האדם על פי קירקגור. אסיים בהבחנה חשובה מאין כמוה בין אמת עמוקה לאמת טריוויאלית. עזרתה של הבחנה זו ביישוב הסתירות במגילת קהלת לא תסולא בפז.

א. תמונת מצב

בשנת 1891 עזב הצייר הצרפתי פול גוגן את מולדתו לטובת טהיטי, שם ציפה למצוא חיים טובים יותר לעצמו. שש שנים אחר כך הוא השלים את ציורו "מהיכן אנו באים? מה אנחנו? לאן אנו הולכים?" גוגן ראה בציור זה לא רק את היהלום שבכתר יצירתו, אלא אף את הסיכום של כל מחשבותיו ותובנותיו.

בפינה השמאלית העליונה של הציור, הנחשב גם בעיני רוב המבקרים כיצירת המופת שלו, רשם הצייר את השאלות אשר נתנו לציור את שמו (אין סימני שאלה במקור), ואלה הן, בשפתו:

D'où Venons nous / Que Sommes nous / Où Allons nous

בציור של גוגן ישנו גם סיפור קטן שהוא רלוונטי מאוד לענייננו. במכתב המתאר את הציור כותב גוגן כי יש לקרוא את עלילת הציור מימין לשמאל, ממש כמו בשפת הקודש. קבוצת הנשים עם תינוק שבקצה הימני של התמונה מתארת את תחילת החיים, הקבוצה האמצעית מסמלת את הנעורים, האליל הכחול מייצג את שלב "המעבר" ואילו האישה הזקנה בקצה השמאלי של הציור מצויה באזור הדמדומים שבין החיים תחת השמש ובין עולם האמת. הציפור הלבנה והמוזרה הניצבת לרגלי הזקנה, רומזת, על פי גוגן, על הבלן של המילים.

למרות דעתו של גוגן על הבל המילים, ארשה לעצמי להוסיף על שאלותיו של גוגן שאלות אחרות שנראות לי כבעלות עניין:

למה בכלל קיים משהו?

מהי משמעות החיים? מהי משמעות חיי? האם יש משמעות לחיי או שהכול הבל? מה עלי לעשות? מה יתרון לאדם? מהו אושר? האם קיימת בחירה חופשית? האם אלוהים קיים? האם אלוהים ברא אותנו או שמא אנו המצאנו אותו? למה יש רוע בעולם? למה אין צדק? מה זאת חוכמה ומה זה ידע? האם יש יתרון לחוכמה? האם אני באמת מבין את הדברים שאני חושב שאני מבין? האם אני קיים באמת? למה אנשים מתים? מהו זמן? איך השפה קשורה למציאות? האם מישהו מסוגל להבין אותי? האם יש חיים אחרי המוות? האם יש חיים אחרי הלידה? איך הגוף קשור לנפש? מנין באות המחשבות? הכיצד יש לנו מחשבות על מחשבות? האם מודעות היא מחלה? מהו מקור החיים? מהי מציאות ומה טבעה? מהי האמת? האם האמת נגישה לבני האדם? מה זאת אהבה? להיות או לא להיות? האם אפשר להיות בטוח במשהו? האם החיים הם סבל והבל הבלים או אושר בלתי נתפס וקסם בעל יופי אינסופי? מהן השאלות הנכונות?........

קשה לעלות על הדעת שיש מישהו בעל פנאי שלא הקדיש לפחות מחשבות מזדמנות לחלק מן השאלות האלה. ציינתי את הכרחיות הפנאי, כי אין כלל ספק ששאלת משמעות החיים צעירה בהרבה מן הקיום האנושי אנשים בשחר האנושות נלחמו במלחמת ההישרדות ולא התעניינו בשום שאלות פילוסופיות. גם בתקופתנו ישנם לא מעט בני אנוש, החיים בחלקים שונים של כדור הארץ, שכל הדאגות שלהם נתונות למזון, למים, לקורת גג ולגידול ילדים.

ידידה חכמה (ת.א.) שאלה אותי פעם אם אישה שמגדלת את ילדיה שואלת שאלות בדבר משמעות הקיום האנושי — האין המשמעות הזו נהירה לה באופן קטגורי? אני לא יודע מה מתרחש במוחן של נשים (פרויד הקדיש שנים לניסיונות לענות על כך ולא כל כך הצליח לו) ובכל זאת אני מרשה לעצמי להאמין בשני דברים: א. רוב רובן של הנשים וגם רוב רובם של הגברים נותנים קדימות לביתם ולמשפחתם; ב. אם המאבק הקיומי לא גוזל את כל זמנם של בני שני המינים, הרי אלה וגם אלה חוטאים במחשבות על הנעשה תחת השמש.

על אף שאני מודע לכך שמתפתח בעולם המערבי זן חדש של המין אנושי: הומו־קניוניקוס־חניוניקוס, בכל זאת אני רוצה להאמין שמרביתנו, נשים וגברים כאחד, מנסים, לפחות לפעמים, להבין מה מתרחש בעולמנו ובנפשנו, ומדוע.

____________________

האדם מחפש משמעות

כותרת ספרו של ויקטור פראנקל

האדם מעדיף את הריק כמשמעות על מנת לא להיות ריק ממשמעויות.

פרידריך ניטשה

He who has a why to live, can bear with almost any how.

פראנקל מצטט את ניטשה ב"האדם מחפש משמעות"

____________________

 

במרוצת הדורות היו לא מעט אנשים שהגו בשאלות היסוד של הקיום האנושי, התעמקו בהן ועינו את רוחם בעטיין ללא הרף ובכוונה גדולה. אולי האמיץ, הכן, העוצמתי והמרגש מכולם הוא מחברה של מגילת קהלת.

להיות או לא להיות

שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא — יפשפש במעשיו. (ערובין יג, ע"ב)

לסופר היפני ריונוסוקה אקוטגווה, רב־האמן בקטגוריית הסיפור הקצר, יש סיפור בשם "בארץ יצורי המים". הסיפור הוא שילוב בין מדע בדיוני לקריקטורה על יפן הבורגנית בתחילת המאה ה־20. אחד הרעיונות היותר מטורפים בספר הוא "שיחות מן הרחם". תינוקות שעשויים להיוולד בתוך זמן קצר מקבלים הזדמנות אחרונה להתחרט. לפני ההכרעה מוצגת בפניהם סקירה ממצה של כל מה שמצפה להם במרוצת החיים — רגעי האושר ורגעי הייאוש, רגעי אהבה ורגעי שנאה וקנאה, רגעי כעס ורגעי שמחה, רגעי עונג עילאי ורגעי כאב אינסופי, תקופות של בריאות ותקופות של חולי, ימי שעמום וימי תאוות, שנים מלאות עניין ושנים שאין לאיש חפץ בהן.

לאחר שהטמיעו את האינפורמציה אמורים התינוקות, שעדיין מבלים ברחם ויש להם אינטליגנציה לא מבוטלת, להחליט: להיוולד או לא להיוולד. ומה מחליטים רובם?

לא להיוולד!

טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ.

(קהלת ז, א)

קהלת גורס שטוב היום בו אנו עוזבים את העולם מן היום בו הגענו אליו. לו הספר שלי יצירה מוזיקלית, הייתי רושם פּה ארבע תיבות ריקות חייבים לעצור לפחות לזמן מה אחרי קריאת שורה זו ולפני קריאת השורה הבאה.

ועל כורחך אתה נולד ועל כורחך אתה חי ועל כורחך אתה מת ועל כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. (אבות ד, כח)

אחוז העובָּרים ממשיך הסיפור שלא רוצים לראות את העולם המופלא, גדֵל ללא הרף עד לנקודה שבה שוקלים השלטונות לאפשר הצעת חוק ברברית מאין כמוה: ללדת את כל התינוקות מבלי לשאול לדעתם!

הסיפור של ריונוסוקה (שהתאבד בגיל 35) והפסוק המטיל אימה מפרקי אבות העניקו לי את הרעיון הזה: אף שאני לא דובר את שפת התינוקות שעדיין לא נולדו (יהיו אלה תינוקות של יצורי המים או כל תינוק אחר) ואינני איש נבואות, אני יכול לשאול אנשים שראו ימים רבים תחת השמש אם היו רוצים לשוב ולחיות את חייהם כפי שהיו אילו ניתנה להם האפשרות. למען הסר ספק אבהיר כי אני מתכוון לחזרה מדויקת של כל מה שהתרגש עליהם בסיבוב הנוכחי.

החלטתי שהאיש הראשון שאשאל יהיה אבי.

אבי הוא איש לא צעיר שעבר תלאות קשות וסֵבל רב במרוצת חייו.

אל תטעו — לא היה לי קל לשאול, אך אספתי די אומץ בלבי ושאלתי אותו אם היה מוכן לחזור ולחוות שוב את חייו.

אבי הפתיע אותי כאשר אמר "כן" מיד וללא היסוס.

הוא המשיך ואמר כי אין זו שאלה קשה לדידו. "לא הייתי צריך אפילו לחשוב, כי קרו בחיים שלי לא מעט דברים שמצדיקים לחזור עליהם, על אף כל הזוועות שהתרחשו בדרך."

הופתעתי קצת ושמחתי מאוד.

מאחר שלי אין מכרים רבים בגיל התואם את דרישות המחקר, ביקשתי מאבי לערוך סקר בקרב ידידיו וקרוביו בדבר הרצון לחזור שוב על חייהם. בתוך כמה ימים הוא ביצע סקר טלפוני לא מדעי בעליל. השפה העיקרית בה נשאלו השאלות היתה יידיש, שהיא אמנם שפה רבת יופי וחוכמה, אך לא מקובלת בעולם המדע. מכריו, ידידיו וקרוביו של אבי לא רק שהיו החלטיים פחות ממנו, אלא שחלקם לא רצו לחזור כלל על חייהם, והיתר היססו לתת תשובה חד־משמעית, גם כשהוא ביקש מהם להפסיק לספר סיפורים ולהגיד רק מילה אחת — "כן" או "לא". אחת הנשים התעקשה לחזור על חייה עד רגע החתונה, אך לעצור שם. החוקים של המשחק אוסרים זאת, כמובן, אבל לא זו הנקודה המעניינת. מה שעורר את תשומת לבי הוא העובדה שהאישה חזרה רק עד רגע החתונה ולא כללה לא רק את ימי זקנותה, אלא אף לא את רגעי לידת ילדיה וגידולם.

וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ. (קהלת יב, א)