הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
9 דירוגים
3.1
ממוצע
1
1
2
3
3
1
4
2
5
2
7
גם ב - Kindle

במקום 40 

24 


דרג ספר זה מתוך 5
9 דירוגים
3.1
ממוצע
1
1
2
3
3
1
4
2
5
2
7

במקום 40 

24 

במקום 40 

24 

גודל (עמ'): 484
מו"ל: דני ספרים

תקציר

השנה היא 1962 ואלייזה אספוזיטו, אילמת מלידה ויתומה מגיל צעיר, נאבקת לשרוד בעבודתה המונוטונית כמנקה במכון לחקר החלל והאוויר בבולטימור. ללא תמיכתם של זלדה, חברתה לעבודה, וג'יילס, שכנה האוהב, היא לא הייתה מחזיקה מעמד אפילו יום נוסף. ואז, ביום גורלי אחד, היא רואה משהו שלא הייתה אמורה לראות: יצור אמפיבי שנלכד באמזונס והובא למכון לצורך מחקר. היצור הוא מבעית, אך בה בעת גם מרהיב ומרתק, ואלייזה נמשכת אליו בכבלי קסם. בעזרת שפת הסימנים, השניים לומדים לתקשר ובמהרה הופכת המשיכה ההדדית לאהבה, והיצור הופך להיות הסיבה היחידה שלמענה מוכנה אלייזה לחיות.

אבל כוחות חיצוניים מתחילים לפעול. ריצ'רד סטריקלנד, החייל שלכד את הייצור, משתוקק לנתח אותו לפני שהרוסים יצליחו לגנוב אותו ולהשתמש בו לצרכיהם. לאלייזה אין ברירה אלא לסכן הכל על מנת להציל את אהוב ליבה. בעזרתם של זלדה וג'יילס, היא הוגה תכנית הצלה, אבל סטריקלנד עולה על עקבותיהם. וגם הרוסים עדיין לא אמרו את המילה האחרונה.

הבמאי בעל החזון גיירמו דל טורו והסופר המעוטר דניאל קראוס איחדו כוחות על מנת ליצור יחד את סיפור האהבה המסחרר ומעורר ההשראה שלפניכם. הם הוציאו במקביל את הספר ואת הסרט, שזכה לתהילת עולם בטקס פרסי האוסקר של 2018.

"אחת ההפתעות הגדולות ביותר בספר צורת המים היא עד כמה סיפור האהבה שבו הוא עז-רגש וצובט-לב." – Variety

"פנטזיה ויזואלית ורגשית שאין דומה לה. היא לבטח תמצא את דרכה אל ליבותיהם של כל מי שצמא למעט דמיון ואהבה." – The Holywood Reporter

הסרט זכה בארבעה פרסי אוסקר לשנת 2018, ביניהם הפרס לסרט הטוב ביותר, ובפרס אריה הזהב לסרט הטוב ביותר, פסטיבל ונציה 2018

המשך קריאה
  • ISBN: 390-3105
  • גודל (עמ'): 484
  • מו"ל: דני ספרים
  • יצא לאור ב-: 17/06/2018
  • שם המחבר: גיירמו דל טורו, דניאל קראוס
  • תורגם ע"י: ימימה עברון
  • זמין להשאלה: כן
Shapeofwater-5

1

ריצ'רד סְטְרִיקְלָנְד קורא את התדריך הקצר מגנרל הוֹיְט. הוא נמצא בגובה אחד עשר אלף רגל. המטוס הדו מנועי הקל חוטף מכות חזקות כמו אגרופי מתאבק. זה קטע הדרך האחרון מאורלנדו לקראקס, לבוגוטה, לפִּיחוּאָגָ'ל, משולש האצבעות של פּרוּ-קוֹלוֹמביה-ברזיל. התדריך אכן קצר ומלא בסימני צנזורה שחורים. הוא מסביר, בשירה צבאית מקוטעת, את אגדת אל הג'ונגל. הברזילאים קוראים לו דֶאוּס בְּרָנְקִיָיה, אל הזימים. הויט רוצה שסטריקלנד יתלווה אל הציידים שהוא שכר, כדי לעזור להם לתפוס את הדבר הזה, מה שהוא לא יהיה, ולעזור להם לסחוב את השלל לאמריקה.

סטריקלנד משתוקק כבר לגמור עם זה. זו תהיה המשימה האחרונה שלו עבור גנרל הויט. הוא בטוח בזה. הדברים שעשה בקוריאה תחת פיקודו של הויט קשרו אותו לגנרל בעבותות למשך שתים עשרה שנים. היחסים ביניהם מבוססים על סחיטה, וסטריקלנד רוצה להתנער ולנקות את עצמו מהם. הוא גומר עם העבודה הזאת, הכי גדולה שהייתה לו עד עכשיו, ואז הוא פודה את עצמו מהשירות אצל הויט. ואז יוכל לנסוע הביתה לאורלנדו, ללייני, לילדים, טימי ותמי. הוא יוכל להיות אב ובעל כמו שמעולם לא היה בגלל העבודה המטונפת של הויט. הוא יוכל להיות אדם חדש לחלוטין. הוא יוכל להיות חופשי.

הוא חוזר להתרכז בתדריך. מאמץ את הלך המחשבה הצבאי, הגס והמחוספס. העניים האומללים האלה בדרום אמריקה. הם לא תולים את האשמה בעוני שלהם בשיטות החקלאות המפגרות שלהם. ברור שלא. זה אל הזימים, האל הדגי שלהם שאינו מרוצה מהדרך שבה הם שומרים על הג'ונגל. התדריך מיטשטש, כי המטוס הקל דולף. הטיפות משאירות כתמים על מכנסיו. צבא ארצות הברית, כתוב שם, סבור כי לדֶאוּס בְּרָנְקִיָיה יש תכונות שהיישומים הצבאיים שלהן משמעותיים. התפקיד שלו יהיה לשמור על האינטרסים האמריקאיים ולדאוג, כמו שהויט אומר, שהצוות יהיה חדור מוטיבציה. סטריקלנד מכיר ממקור ראשון את התיאוריות של הויט על מוטיבציה.

תחשוב על לייני. או מוטב שלא תחשוב עליה, בהתחשב במה שייתכן שתעשה.

הקללות שהטייס משמיע בפורטוגזית מוצדקות. הנחיתה זוועתית. מסלול הנחיתה נמצא ממש בתוך ג'ונגל אמיתי. סטריקלנד מדדה מהמטוס ומגלה שהחום ניכר לעין, כמו מכה שמרחפת לקראתו. קולומביאני אחד בחולצה של ברוקלין דודג'רס ובמכנסי הוואי מכוון אותו בנפנוף ידיים לעבר טנדר האיסוף. ילדה קטנה זורקת בננה על ראשו של סטריקלנד מהחלק האחורי של הטנדר, והוא מסוחרר מדי מהטיסה מכדי שיוכל להגיב. הקולומביאני מסיע אותו העירה, שלושה רחובות רבועים שלאורכם עגלות פירות משקשקות עם גלגלי עץ, וילדים יחפים ונפוחי בטן. סטריקלנד משוטט בחנויות וקונה באינסטינקט: מצת לסיגריה, מיץ ממותק, שקיות פלסטיק אטומות, טלק לכפות הרגליים. הדלפקים שעליהם הוא מניח את הפזוס שלו דומעים מרוב לחות.

הוא למד את השפה מספרון כיס במטוס. "ווֹסֶה וִיוּ דֶאוּס בְּרָנְקִיָיה?"1

המוכרים מגחכים ומעבירים את ידיהם על צווארם. לסטריקלנד אין מושג מזוין למה הם מתכוונים. לאנשים האלה יש ריח חריף ומתכתי, כמו חיות משק שזה עתה נשחטו. הוא מתרחק על הכביש השחור, הנמס מתחת לסוליות נעליו, ורואה חולדה כחושה נוברת במדמנה השחורה. היא גוועת ברעב, לאט לאט. העצמות שלה ילבינו, יותכו אל האספלט השחור. זה הכביש המוצלח ביותר שסטריקלנד יראה בשנה וחצי הקרובות.


11. ראית את דאוס ברנקייה?