הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
0 דירוגים
0
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
0
0
גם ב - Kindle
על הראשונים שמואל
40 

על הראשונים שמואל


דרג ספר זה מתוך 5
0 דירוגים
0
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
0
0
40 
40 
גודל (עמ'): 344
מו"ל: ספריית בית אל

תקציר

ספרי הנביאים הראשונים - יהושע, שופטים, שמואל ומלכים – הינם ספריו הסיפוריים של התנ"ך וזהו סוד קסמם. פשט הפסוקים נגיש ונהיר לכל דובר עברית, ומהלך האירועים ברור לכל מעיין כבר
בקריאה ראשונה.
האתגר הגדול שבלימוד נביאים ראשונים הוא המוזיקה. מדוע תוארו דווקא אירועים אלו בפרק? למה בחר הנביא דווקא במילים אלו ולא באחרות? לאיזו פרשייה אחרת בתנ"ך רומז הכתוב? מה המסר שבהצמדת אירוע אחד למשנהו ואיזו אווירה רוצה הנבואה ליצור
בתיאור פועלו של מנהיג זה או נביא אחר?
בסדרת 'על הראשונים' מציג הרב נעם פרל שלושה שלבי עיון בכל פרק - פסוקי השראה ותמצות, עיון בעומק הפשט ועיון במדרשי האגדה על הפרק - בכולם חיפוש אחר המשמעות העכשווית לחיינו,
צידה לדרך מתוך הגנוז בפרק.
הלשון התמציתית והקולחת מטרתה לחדד ולהשחיז את התובנות העולות מתוך הפרקים, ולעורר את הקורא למחשבה עצמית ולקריאה פורה ומתחדשת בספרי הנביאים.
הרב נעם פרל. מייסד וראש הישיבה התיכונית-סביבתית בסוסיא, מזכ"ל תנועת בני עקיבא העולמית (2015-2012). מחבר סדרות הספרים 'אגדה ופרשה', 'הזמנה לפרשה', ו'מדרשטח'. מחבר בספריו בין קריאה מעמיקה בתנ״ך ובמדרש לבין תובנות רלוונטיות לחיינו כאן ועכשיו.

  • ISBN: 328-1441
  • גודל (עמ'): 344
  • מו"ל: ספריית בית אל
  • יצא לאור ב-: 12/04/2018
  • שם המחבר: נעם פרל
  • זמין להשאלה: כן

פרק א

מה בפרק

חנה העקרה האהובה >> התפילה במשכן שילה >> לידת שמואל והבאתו למשכן

(יג) וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה:

(כז) אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי וַיִּתֵּן ה' לִי אֶת שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ:

אחריות לאומית

אלקנה ואשתו בניו ואחיותיו וכל קרוביו היה מעלה עמו לרגל, ובאים ולנים ברחובה של עיר, והייתה המדינה מרגשת והיו שואלין אותן להיכן תלכו?

ואומרים: לבית ה' שבשילה, שמשם תצא תורה ומצות, ואתם למה לא תבואו עמנו ונלך יחד?

מיד עיניהם משגרות דמעות, אומרים להם: נלך עמכם! ואומרים להם: הן.

עד לשנה הבאה חמשה בתים, לשנה אחרת עשרה בתים, עד שהיו כלם עולים.

ובדרך שהיה עולה שנה זו - לא היה עולה שנה אחרת, עד שהיו כלם עולים,

אמר לו הקב"ה: אלקנה! אתה הכרעת את ישראל לכף זכות, וחנכתם במצות, וזכו רבים על ידך, אני אוציא בן ממך שיכריע את ישראל לכף זכות ויחנך אותם במצות, הרי למדת שבשכר אלקנה - שמואל.

(ילקוט שמעוני שמואל א, רמז עז)

לעיתים חש אדם כי תהליכים העוברים על עם ישראל כולו אינם בתחומי אחריותו, הרי על העם אחראי הקב"ה, אחראית הממשלה, אחראים גדולי הדור, ובכלל אני הקטן איזה כלים יש לי להשפיע על עם שלם?!

ברגעי רפיסות שכאלה חייבים אנו להיזכר באלקנה אביו של שמואל הנביא. אלקנה, שבימיו הופך המשכן בשילה לדחוי ומאוס בעיני העם, שכן מונהג הוא בידי בניו האלימים והגסים של עלי הכהן. אלקנה אינו מוכן להרים ידיים ולקבל את מאיסת משכן ה' כגזרת שמיים הניצבת וממתינה לפתרון אלוהי או ממלכתי. אלקנה פותח במסעות עלייה לרגל משפחתיים ומתוקשרים. לנים הוא וכל משפחתו ברחובות הערים, משכנעים אדם אחר אדם ומשפחה אחר משפחה להצטרף לעלייתם לשילה, בוחרים בכל שנה במסלול עלייה אחר כדי להפיץ את הבשורה ולהחזיר את עטרת המשכן ליושנה. וכך עקב בצד אגודל, בית אחר בית ועיר אחר עיר הולך וגובר זרם העולים לשילה משנה לשנה.

יוזמה של אדם אחד, דבקות במשימה של משפחה אחת ומסירות נפש של חבורת אנשים והנה ספינת עם ישראל העצומה מתחילה לנוע. האחריות על גורל עמנו נתונה בידי כל אחד מאיתנו, השסע החברתי יתוקן על ידי זכריה, המצב הרוחני על ידי צביקי, והיחס לזקנים על ידי דני אם רק יאמצו לליבם את אלקנה אבי שמואל כמודל.

דמותו של אלקנה אבי שמואל הופכת בפרקנו לצדדית ובלתי רלוונטית לעומת תעצומות חנה אשתו. אלקנה מצטייר כבעל פסיבי שאינו מצליח להבין לנפש אשתו האהובה ומנסה לנחמה בתנחומי הבל על עקרותה וחשכת חייה – "וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי וְלָמֶה יֵרַע לְבָבֵךְ הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים" (ח). חנה היא זו הפועלת, יוזמת, מתפללת ולא נכנעת לגזרת העקרות. חנה היא זו המצליחה בעשר אצבעותיה ותנועות שפתיה להשיג את הבלתי יאמן וללדת את שמואל. כה עמוקה התהום הפעורה בין חנה ואלקנה בפרק עד כדי תימהון במה זכה יהודי זה להיות אביו של אבי הנביאים?

מדרשנו בא להרחיב את זווית הראייה ולראות מתוך ההקשר הרחב מי היה אלקנה ומה היו זכויותיו. בהרחבת הזווית נחשפת בפנינו מציאות שונה לחלוטין. אלקנה הוא האדם שבזכותו מגיע העם שנית לעבוד את ה' במשכן שילה המסואב. אלקנה הוא מהפכה לאומית מהלכת של איש אחד. אלקנה מאמין ונלחם במציאות הלאומית והופך אותה על פיה. עכשיו ברור מדוע זכה להיות בעלה של חנה ולמה נבחר להיות אביו של שמואל מוליד מלכות ישראל. לעיתים מיקוד תשומת הלב באירוע אחד ובדמות מסוימת מקטין את הסביבה ויוצר עיוות בתפיסת המציאות.

רק מבט רחב התופס את המכלול יוכל להציב כל פרט במקומו ולתת לכל אדם את היחס הראוי לו בפסיפס המציאות.

אחריות לאומית

אלקנה ואשתו בניו ואחיותיו וכל קרוביו היה מעלה עמו לרגל, ובאים ולנים ברחובה של עיר, והייתה המדינה מרגשת והיו שואלין אותן להיכן תלכו?

ואומרים: לבית ה' שבשילה, שמשם תצא תורה ומצות, ואתם למה לא תבואו עמנו ונלך יחד?

מיד עיניהם משגרות דמעות, אומרים להם: נלך עמכם! ואומרים להם: הן.

עד לשנה הבאה חמשה בתים, לשנה אחרת עשרה בתים, עד שהיו כלם עולים.

ובדרך שהיה עולה שנה זו - לא היה עולה שנה אחרת, עד שהיו כלם עולים,

אמר לו הקב"ה: אלקנה! אתה הכרעת את ישראל לכף זכות, וחנכתם במצות, וזכו רבים על ידך, אני אוציא בן ממך שיכריע את ישראל לכף זכות ויחנך אותם במצות, הרי למדת שבשכר אלקנה - שמואל.

(ילקוט שמעוני שמואל א, רמז עז)

לעיתים חש אדם כי תהליכים העוברים על עם ישראל כולו אינם בתחומי אחריותו, הרי על העם אחראי הקב"ה, אחראית הממשלה, אחראים גדולי הדור, ובכלל אני הקטן איזה כלים יש לי להשפיע על עם שלם?!

ברגעי רפיסות שכאלה חייבים אנו להיזכר באלקנה אביו של שמואל הנביא. אלקנה, שבימיו הופך המשכן בשילה לדחוי ומאוס בעיני העם, שכן מונהג הוא בידי בניו האלימים והגסים של עלי הכהן. אלקנה אינו מוכן להרים ידיים ולקבל את מאיסת משכן ה' כגזרת שמיים הניצבת וממתינה לפתרון אלוהי או ממלכתי. אלקנה פותח במסעות עלייה לרגל משפחתיים ומתוקשרים. לנים הוא וכל משפחתו ברחובות הערים, משכנעים אדם אחר אדם ומשפחה אחר משפחה להצטרף לעלייתם לשילה, בוחרים בכל שנה במסלול עלייה אחר כדי להפיץ את הבשורה ולהחזיר את עטרת המשכן ליושנה. וכך עקב בצד אגודל, בית אחר בית ועיר אחר עיר הולך וגובר זרם העולים לשילה משנה לשנה.

יוזמה של אדם אחד, דבקות במשימה של משפחה אחת ומסירות נפש של חבורת אנשים והנה ספינת עם ישראל העצומה מתחילה לנוע. האחריות על גורל עמנו נתונה בידי כל אחד מאיתנו, השסע החברתי יתוקן על ידי זכריה, המצב הרוחני על ידי צביקי, והיחס לזקנים על ידי דני אם רק יאמצו לליבם את אלקנה אבי שמואל כמודל.

דמותו של אלקנה אבי שמואל הופכת בפרקנו לצדדית ובלתי רלוונטית לעומת תעצומות חנה אשתו. אלקנה מצטייר כבעל פסיבי שאינו מצליח להבין לנפש אשתו האהובה ומנסה לנחמה בתנחומי הבל על עקרותה וחשכת חייה – "וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי וְלָמֶה יֵרַע לְבָבֵךְ הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים" (ח). חנה היא זו הפועלת, יוזמת, מתפללת ולא נכנעת לגזרת העקרות. חנה היא זו המצליחה בעשר אצבעותיה ותנועות שפתיה להשיג את הבלתי יאמן וללדת את שמואל. כה עמוקה התהום הפעורה בין חנה ואלקנה בפרק עד כדי תימהון במה זכה יהודי זה להיות אביו של אבי הנביאים?

מדרשנו בא להרחיב את זווית הראייה ולראות מתוך ההקשר הרחב מי היה אלקנה ומה היו זכויותיו. בהרחבת הזווית נחשפת בפנינו מציאות שונה לחלוטין. אלקנה הוא האדם שבזכותו מגיע העם שנית לעבוד את ה' במשכן שילה המסואב. אלקנה הוא מהפכה לאומית מהלכת של איש אחד. אלקנה מאמין ונלחם במציאות הלאומית והופך אותה על פיה. עכשיו ברור מדוע זכה להיות בעלה של חנה ולמה נבחר להיות אביו של שמואל מוליד מלכות ישראל. לעיתים מיקוד תשומת הלב באירוע אחד ובדמות מסוימת מקטין את הסביבה ויוצר עיוות בתפיסת המציאות.

רק מבט רחב התופס את המכלול יוכל להציב כל פרט במקומו ולתת לכל אדם את היחס הראוי לו בפסיפס המציאות.