הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
11 דירוגים
2.5 ממוצע
1
2
2
4
3
3
4
1
5
1
6
עונג שבת

עונג שבת


דרג ספר זה מתוך 5
11 דירוגים
2.5 ממוצע
1
2
2
4
3
3
4
1
5
1
6
29 
29 
גודל (עמ'): 216
מו"ל: אלונה ירדן

תקציר


כל אחת מאיתנו גדלה על סצנות סקס מוטרפות בטלוויזיה. ושם הכל כל כך פשוט.


גבר פוגש אישה יפה, הוא נוגע בה בדיוק במקום ובזמן הנכון והיא מתקמרת בעונג ומודה לו על טוב לבו באורגזמה מטריפת חושים.
שם, על המסך, הכל נראה כל כך נגיש, כשלמעשה, להרבה נשים המציאות מאוד שונה.


"עונג שבת" הוא סיפור על שרון, בחורה בת 25 שחיה את החלום ומתגוררת בדירת יוקרה בקומה ה-16 במנהטן. היא מנהלת בכירה בחברת היי-טק, אהובה ומוקפת חברים ומשפחה.

חברתה הטובה ג'ולי מגלה פרט חשוב על צורת המחשבה של שרון, ושולחת אותה לחודש של התנסויות חדשות. חודש שבו שרון מנסה לשבור את ההנחה שעל פיה חיה עד אותו יום, שאומרת שיש בה פגם בייצור ולכן היא לא מסוגלת לחוות אורגזמה.


כש-30% מהנשים לא מצליחות להגיע לאורגזמה כלל ורוב אלה שמגיעות לשיאן, עושות זאת הודות לגירוי חיצוני ולא כתוצאה מחדירה, הגיע הזמן שנדבר על הנושא.
החלטתי להעלות דיון פתוח על הנעשה בדלתיים סגורות והדרך שלי היא באמצעות הכתיבה.


"עונג שבת" הוא קומדיה ארוטית מציאותית, שאיתה תוכלו להזדהות בלי להרגיש שמשהו בכן פועל אחרת מאשר אצל גיבורת הסיפור. זה ספר שבא לשבור את התדמית המזויפת שמוצגת לנו בתקשורת, להכניס את הקוראים למחשבות המתרוצצות בראשה של שרון ולהעלות לדיון את הדברים שעליהם לא נעים לדבר בצורה קומית וקלילה.

המשך קריאה
  • ISBN: 800-1703219
  • גודל (עמ'): 216
  • מו"ל: אלונה ירדן
  • יצא לאור ב-: 15/05/2017
  • שם המחבר: אלונה ירדן
  • זמין להשאלה: כן

פרק 1

פקחתי את עיני והתעוררתי לעוד בוקר מעולה במארז המושלם שנקרא "חיי". מתחתי את גופי במיטה המפנקת שלי כשסדיני משי עוטפים אותי והחשמל הסטטי מהתהפכות הלילה גורם להם להיצמד לגופי.

היום אני בת 25!

הכנתי לעצמי קפה והתיישבתי על אדן החלון כדי להביט על הנוף המשתקף מחלוני בקומה ה-16 של בניין דירות יוקרתי בפינת השדרה השנייה ורחוב שלושים ותשע במנהטן.

את הקפה המסורתי של הבוקר שלי ליוו הודעות "יום הולדת שמח" מחברים ומשפחה וגם שיחת טלפון מרוגשת מהורי שעדיין מתגוררים בלוס אנג'לס. ביחד עם איחולי מזל טוב, יכולתי לשמוע בקולה של אמי שהמרחק שגזרתי עליה מאתגר והיא נאבקת שלא למרוד כנגדו ולציין עד כמה היא מתגעגעת אלי.

הלוואי ויכולתי לחלוק איתה את התחושה אבל האמת היא שאני מתה על החיים שלי במנהטן ומעטים הרגעים בהם מתחשק לי לחזור ללוס אנג'לס המעייפת והמזוייפת.

הסתדרתי מול המראה.

בחרתי סט לבוש שהכנתי כבר לפני כמה ימים ליום המיוחד שלי בשנה, נעלתי את נעלי העקב הגבוהות, עמלתי בקפידה על איפור מדוייק ויצאתי לכיוון משרדי החברה בה אני עובדת.

תיק המחשב המעוצב שלי היה התוספת המושלמת למראה המוקפד שבחרתי ליום ההולדת שלי והיעד היה ברור כמו בכל יום. רוקפלר סנטר!

אני זוכרת שכילדה הייתי רואה בחדשות את השידור מטקס הדלקת האורות בעץ חג המולד הגדול ואת רחבת ההחלקה על הקרח שהיו פותחים שם בכל שנה וכבר אז הבטחתי לעצמי שיום אחד, גם אני אגור שם.

היום, אני מאלצת את עצמי לא לחטוא ולקחת את הנוף הזה כמובן מאליו. יום יום כשאני מגיעה לעבודה, אני עוצרת בכל פינה אליה כמהתי כילדה ואני מזכירה לעצמי להתענג על הגשמת החלומות שלא באה לי בקלות. הדרך אל המקום בו אני נמצאת היום עלתה לי בעבודה קשה ומאמצים רבים.

סגרתי את דלת הדירה מאחורי וצעדתי נחושה ובטוחה אל המעלית ואל תחילתו של יום ההולדת שלי!

"עצרי את המעלית" שמעתי את החתיך שמתגורר בצידו השני של המסדרון קורא לי כשדלתות המעלית החלו להיסגר ולחצתי על הכפתור המתאים כדי לפתוח אותן מחדש.

זה כבר חודשיים שאני משחקת איתו בהחלפת מבטים וחיוכים אבל עד עכשיו, אפילו את שמו לא הצלחתי לגלות.

"תודה" הוא אמר בלי ניסיון ליצור שיחה איתי ונעמד במרחק סביר מדי ממני בחלל הקטן.

אחרי מספר לא גדול של ניסיונות לגרום לו להתחיל איתי, החלטתי שהוא גיי ולכן לא מנסה להתחיל איתי. החלטתי את זה כיוון שהאפשרות השניה בלתי ניתנת ללקיחה בחשבון. לא הייתי מוכנה לקחת בחשבון שהוא לא מעוניין בי. לא היום. לא ביום ההולדת שלי.

 

השפלתי מבט ונעצתי את עיני במכשיר הסמארטפון כדי להימנע מנעיצתם בעצמות הלחיים הממכרות שלו וחיכיתי לצלצול המעלית שיכריז על סיום הנסיעה המשותפת שלנו.

המעלית נפתחה ושנינו יצאנו ממנה ביחד כאילו תיאמנו להיפגש ולהתחיל את היום הזה ביחד.

"יום הולדת שמח!" קרא לעברי ג'וני, פקיד הקבלה שכל כך אהבתי והפך למרכיב חשוב בחיי.

"תודה" עניתי מחוייכת.

"יש לך היום יומולדת?" השכן החתיך שלי הסתובב רגע לפני שיצא מהבניין. הוא פשוט חלומי. יום אחד הוא יגרום לגבר מסויים לקרוא את שמו בעונג. איך שלא קוראים לו.

"נכון" עניתי "היום אני בת 25".

"מזל טוב, שרון! שיהיה לך יום נפלא" הוא הצהיר שהוא מכיר את שמי ונעלם. מאין הוא יודע את שמי? איזו דרך מופלאה להתחיל את יום ההולדת שלי. החתיך שגר איתי בקומה יודע שאני קיימת. הסכמתי להכיר בעובדה שיתכן שהוא לא הומו אחרי הכל ויצאתי מהבניין.

צעדתי לכיוון תחנת הרכבת התחתית ונראה היה שהרחוב קיים רק לכבודי. הרגשתי איך החצאית שבחרתי מחמיאה לקימורי הגוף עליו אני עמלה ושוקדת באימוני כושר ודיאטה מוקפדת, הייתי בטוחה שתלתלי הזהב שלי מנצנצים באור הבוקר של ניו יורק בחודש מאי ורצף האורות הירוקים ברמזורים שליוו את הצעידה שלי רק חיזק בי את התחושה שהיקום מחייך לעברי היום וכנראה שבכלל.

מילאתי ריאותי באוויר נעים ואת ליבי בגאווה על דרך ארוכה ומוצלחת שעשיתי ואני רק בת 25.

התיישבתי ברכבת התחתית זקופה ומאושרת והוצאתי את הסמארטפון. בניתי לעצמי חיי שגרה שכללו את הנסיעה הקצרה למשרד. בכל בוקר נהגתי להעביר את משך השהייה ברכבת התחתית בקריאת אימיילים כדי ליעל את זמני במשרד להשלמת משימות והתקדמות בפרוייקטים.

"ילדה שלנו,

אנחנו גאים ואוהבים אותך ללא גבולות.

מקווים שתמצאי קצת זמן לבוא ולבקר יותר כי אנחנו מתגעגעים אבל מבינים ומעריכים את המחוייבות שלך למקום העבודה ואת ההצלחה המסחררת שלך בחיים.

לא יכולנו לבקש ילדה מוצלחת ממך.

מזל טוב יפה שלנו,

אוהבים אמא ואבא"

זה היה האימייל הראשון שקיבלתי והוא העביר בי צמרמורת.

מאז ומתמיד הורי עמדו מאחורי ותמכו בי ללא שום לקיחה בחשבון של הרצונות והצרכים שלהם. הם תמיד דאגו לדבר איתי ולכוון אותי בחיי הבוגרים ועזרו לי להבין מה התואר אותו רציתי ללמוד. הם גם לא עצרו בזה. הם איפשרו לי להתרכז בלימודים תוך שהם מממנים את מחייתי וגם לא הקשו עלי את ההחלטה לעבור לצד השני של המדינה עם נקיפות מצפון.

אין ספק שהיו אלה הורי שעודדו אותי לנסות את מזלי בניו יורק למרות שהם ידעו שזה ירחיק מהם את הילדה היחידה שלהם ואני בטוחה שהמצב מאוד קשה להם.

יתכן שהעובדה שהייתי בת יחידה גרמה לי לקחת כמובן מאליו את עוצמת הרוח הגבית שהם העניקו לי ואת תשומת הלב אותה קיבלתי מהם.

מעולם לא נאלצתי לחלוק אותם עם אף אחד אחר ויתכן שאילו היו לי אח או אחות, לא הייתי איפה שאני נמצאת היום.

בחורה צעירה בתפקיד אחראית על תחום ההדרכה וההטמעה של כל התוכנה בחברת הייטק גדולה!

הכרוז אמר שהתחנה הבאה היא רוקפלר סנטר 30.

התחנה שלי הגיעה ושוב דאגתי להזכיר לעצמי עד כמה ברת מזל אני, שאני חיה את החלום. החלום שלי.

"היום יום הולדת, היום יום הולדת..." שרו חברי הצוות שלי כשנכנסתי למשרד.

הבטתי בהם מחוייכת ונבוכה כשמולי ניצבה עוגה ענקית.

עוגה עליה כתוב "שרון בת 25", גדולה, מלאת קצפת ועיטורים, עוגה שיכולה להתאים לאישה שכולה הצלחה.

עוגת היומולדת שלי!

"משאלה! משאלה! תביעי משאלה!" ג'יימי צעק כמו ילד קטן בזמן שג'ולי, חברתי הטובה, הדליקה את הנרות.

בהיתי באורות המרצדים ותהיתי מה אוכל לאחל לעצמי ויש לי כבר את כל מה שאי פעם חלמתי עבורי?

אני גרה בדירה מהממת במנהטן, אני מחזיקה את עצמי מבחינה כלכלית ולא נעזרת בהורי בכלל, אני עובדת במקצוע שאני אוהבת ובחברה שאיפשרה לי להתקדם בה על פי היכולות המקצועיות שלי וזכיתי בחברים מדהימים שלא שוכחים את יום הולדתי ולא נותנים לי לשקוע רגע אחד בתחושה של בדידות.

"מה אאחל לעצמי?" שאלתי בקול רם וכולם השתתקו.

חשבתי אולי לאחל לעצמי זוגיות. מאז הפרידה מרון לא איפשרתי לעצמי לחשוב שוב על זוגיות. התמקדתי בעבודה ובינתיים התוצאות של ההתמקדות שלי מדהימות.

לא. לא אאחל לעצמי זוגיות. אין לי זמן לזוגיות.

או שאולי בכל זאת זוגיות יכולה להוסיף לחיי כרגע?

"נו" ג'יימי חסר הסבלנות רטן "תביעי משאלה ותכבי כבר את הנרות". הנחתי שהוא נאבק בירידת סוכרים בדם ומחכה כבר לחלוקת העוגה ובחרתי שלא להתעצבן עליו. אחרי הכל, זה מאוד לא מנומס לקטוע את ילדת יום ההולדת כשהיא מנסה להחליט מה לאחל לעצמה.

טוב. אם אין לי משהו אחר לאחל לעצמי אז אאחל לעצמי שאמצא זוגיות. שיהיה. הבעתי בליבי משאלה חסרת משמעות על זוגיות שידעתי שלא תגיע בזמן הקרוב וכיביתי את הנרות.

"יופי, עכשיו בואי לקפה" ג'ולי זיהתה את חוסר החשק שהבעתי כלפי חלוקת העוגה לכולם וגררה אותי אחריה אל מחוץ למשרד.

"יש לי מישהו חדש" היא הפגיזה. ג'ולי אוהבת להתחיל כל כמה זמן משהו חדש עם מישהו חדש. היא לא מעיזה לתת לעצמה לשקוע בחיים של שגרה. אני מתה עליה.

"עוד אחד?" שאלתי לא בזלזול.

"כן. אבל הפעם משהו מיוחד".

"כל אחד מיוחד אצלך אבל רק לשבוע או שבועיים. זנזונת".

"מה עדיף? שלא יהיה לי אף אחד אם הוא לא מתכנן להתחתן איתי? שאסתובב ביום ההולדת שלי עם מטען מיני שעלול להתפוצץ בכל רגע כמוך?" היא שאלה ושתינו התגלגלנו מצחוק.

עמדנו בהמתנה לתורנו בחנות הקפה הפינתית וג'ולי סיפרה לי על האהבה החדשה שלה. היא סיפרה על ההתרגשות מכל דבר חדש שהם עושים, על פרפרי הבטן שהיא חווה כשהיא ממתינה לשיחת טלפון או הודעת טקסט ממנו וחתמה במשפט:

"והסקס... אוווו וואוו הסקס מדהים!".

אם יש משהו שאני באמת מתגעגעת אליו בזוגיות הוא הקרבה. אני מתגעגעת לסקס אוהב, לרומנטיקה, למגע של גבר על גופי החשוף... אין ספק שאני מתגעגעת לתחושה שמישהו אוחז בי מתוך רצון לחלוק איתי ערב של תשוקה.

הפעם הראשונה שלי הייתה כשהייתי בת שמונה עשרה. קיימתי יחסי מין עם החבר הקבוע שלי באותה התקופה אחרי שנה שהיינו ביחד. אני זוכרת שזה היה מדהים.

את האמת שזה היה בסדר. אולי ממוצע יותר מתאים לתיאור... טוב, אם מחשיבים את הבוקר שאחרי, אז זה היה זוועה.

עכשיו, ממרום גילי, אני יכולה להבין שמרוב התרגשות וחששות, כנראה שלא הייתי רטובה במיוחד.

אז, לא ידעתי מה מטרת הרטיבות הזאת שיצאה ממני. חשבתי אותה למטרד ותהיתי מה עבר בראשו של אלוהים כשיצר אותה. למען האמת, גם היום אני לא מחבבת את ההפרשות שיוצאות ממני למרות שלמדתי את היתרונות שבחומר הסיכה שהן מספקות.

מאחר וזאת הייתה הפעם הראשונה גם שלו, הוא לא היה מנוסה במיוחד ולכן לא הבחין בבעיה וחיכוך האיבר הנוקשה שלו על השפתיים היבשות שלי התבטא בבוקר שלמחרת בצורה של נפיחות כואבת.

מפאת הבושה לחלוק את זה איתו, לא רציתי לבטל את התוכניות שהיו לנו עם החברים וכשכולנו התייצבנו בחוות הסוסים של אביו לרכיבה, אני ראיתי את הסוף.

שבועות לא הצלחתי להשתין בלי לצרוח אחר כך.

יחד עם כל זה, כשאני חושבת על החוויה המינית הראשונה שלי, אני עדיין נעטפת בחיוך ותחושה של אהבה וחיזור תמים.

ג'ולי טועה.

אחרי אותה פעם ראשונה, חוויתי לא מעט מפגשים מיניים עם גברים ועם חלק לא מבוטל מהם לא הייתי במערכת יחסים מחייבת. אני לא כזאת חסודה כמו שהיא מתארת אותי אבל גם בוודאי לא משוחררת מינית כמוה.

אני שמחה ובטוחה בחיי המין שלי וכמעט כל מפגש שעולה בראשי מלווה בעונג והנאה.

"...ואני גומרת איתו כל פעם. זה פשוט מדהים" ג'ולי סיכמה את התיאור שלה לסקס המדהים שלה ושל הבחור החדש כשצעדנו בחזרה למשרד עם כוסות הקפה.

אני לא גומרת.

זה לא משהו רציני ובוודאי לא דבר שמעיק עלי. כבר התרגלתי לעובדה. זה חלק ממני. אני פשוט לא גומרת.

כנראה שאין לי את היכולת.

"את גומרת איתו כל פעם?" שאלתי כדי לוודא ששמעתי נכון.

"כמעט כל פעם. כשיש לי את הכוח לתת לו לנסות מספיק זמן" היא אמרה והחזירה אותי לזיכרון של כל הפעמים בהם גברים ניסו במשך זמן ממושך לכל הדעות להביא אותי לאורגזמה אך ללא הצלחה.

"נכון שזה לוקח המון זמן? אני מוותרת מראש" הודיתי בפניה ברמת פתיחות שלא חווינו קודם.

"מה זאת אומרת?".

"זאת אומרת שאני לא גומרת ממפגשים מיניים".

"עצרי הכל" ג'ולי צעקה ואחזה בזרועי באמצע רחוב עמוס מכוניות ואנשים "את לא גומרת עם גברים? אף פעם?".

"אני לא גומרת בכלל. אף פעם".

"אף פעם?" ג'ולי שבה ושאלה במבט שיכולתי לפרש כרחמים.

"זה בסדר" הרגעתי אותה שאין צורך לרחם עלי "זה נורמלי לגמרי. קראתי ששליש מהנשים גומרות מחדירה, שליש מהנשים גומרות רק מגירוי חיצוני ושליש לא גומרות בכלל. מישהו צריך לאכלס את אותו שליש. זה בסדר.

אני כבר התרגלתי לזה" אמרתי והמשכתי ללכת.

לא שיקרתי לה.

כבר מזמן השלמתי עם אי היכולת שלי להגיע לאורגזמה. אין לי קושי עם הפגם הזה ביצור שלי וחשבתי שגיל 25 יכול להיות גיל מעניין בו אוכל להשלים עם הקושי שיש לי לדבר על העניין אבל לא נראה שג'ולי הייתה מוכנה לפתיחות הזאת.

"זה לא גורע מהחוויה שלי עם גברים" הצדקתי את הגישה הרגועה שלי לעובדה שאני לא חוויתי אורגזמה מימי והמשכתי להרגיע את ג'ולי "אני נהנית מהקרבה ומהמגע. כנראה זאת גם הסיבה שאני מעדיפה להכניס למיטה רק גברים שאני מאוהבת בהם כי אז הקרבה מרגשת ומעוררת אותי".

"כן, כן, כן" ג'ולי אמרה בזלזול "ומה עם עצמך?".

"מה איתי? אני נהנית, אמרתי לך".

"זה לא מה שאני שואלת. אני שואלת אם את נוגעת בעצמך".

בדיוק כשחשבתי שאני מספיק בוגרת כדי לדבר על המפגשים המיניים שלי עם אחרים, באה ג'ולי עם הפתיחות שלה ושואלת אותי על המפגשים שלי עם עצמי.

משום מה, על סקס היה לי הרבה יותר נוח לדבר מאשר על רגעים בהם אני נוגעת בעצמי אבל כיוון שהרגעים האלו לא היו קיימים, החלטתי להסמיק, לבלוע את המבוכה ולענות לג'ולי בצורה שתאפשר לנו להמשיך ולעבור לנושא שיחה אחר.

"לא נוח לי לגעת בעצמי. זה מביך.

בערך כמו שלא נוח לי לדבר על זה אז גם לא נוח לי לעשות את זה. אני לא נוגעת בעצמי".

"את לא חייבת לעשות את זה עם היד. מה עם צעצועי מין?".

"לא נראה לי שזה משהו שנחוץ לי. באמת שאני בסדר" עניתי לה וקיוויתי שזה יהיה הסוף לשיחה.

שתי זרועות שמנות ולא נעימות עטפו אותנו מאחור וטניה, המעצבנת, הצטרפה לשיחה שלנו ללא כל הזמנה.

"אני והחבר החדש שלי, בארי, לא יוצאים בכלל מהמיטה. לפעמים כל מה שאני צריכה לעשות זה לסכל רגליים ולהביט בו ואני מגיעה לאורגזמה".

"וואו, נשמע מציאותי מאוד" ג'ולי אמרה בעוקצנות.

"כן, כן. לפעמים הוא רק נושף באוזני ואני גומרת" היא הוסיפה ונשפה באוזני. הרגשתי מחוללת.

"אז אם שאלת איך יודעים מי משקרת לגבי חיי המין שלה, ככה יודעים" ג'ולי אמרה בקול רם ושתינו התגלגלנו מצחוק על חשבונה של טניה שנעלבה והתרחקה.

לא הייתי צריכה את ג'ולי שתבהיר לי את העניין.

כבר שנים שאני שואלת חברות סביבי לגבי התחושה שחווים בזמן אורגזמה והדרך להגיע אליה. אף אחת לא ידעה להסביר לי בצורה ברורה את התחושה או את הדרך. המשפטים שקיבלתי היו 'אי אפשר לתאר את זה', 'אי אפשר לפספס את זה', 'אין משהו שמשתווה לזה'...

למדתי שמי שבאמת חוותה אורגזמה לא יודעת לתאר אותה ומי שכמוני, מנסה להבין מהי אורגזמה ונאלצת לפעמים לשקר כדי להרגיש חלק מהשיחה, נעזרת בהגזמות ותיאורים שראתה בסרטים.

"חיה בסרט" אמרתי לג'ולי ושתינו שוב נשלחנו לפרץ צחוק מרענן. עכשיו זה מרגיש יותר כמו יום הולדת!