הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
2 דירוגים
3
ממוצע
1
1
2
0
3
0
4
0
5
1
0
גם ב - Kindle
סיפו: סיפור לא גמור
36 

סיפו: סיפור לא גמור


דרג ספר זה מתוך 5
2 דירוגים
3
ממוצע
1
1
2
0
3
0
4
0
5
1
0
36 
36 
גודל (עמ'): 120
מו"ל: ידיעות ספרים

תקציר

"לא היה דבר שאהבתי בעולם יותר מאשר את אחי הקטן יאנק, ולא היה דבר שאחי הקטן יאנק אהב יותר בעולמו מאשר את הספר 'קטינא כל-בו', מאת חיים נחמן ביאליק. את רוב ילדותנו בוורשה, שהיתה קצרה מדי, בילינו שלושתנו תמיד יחד: במקום שבו הייתי אני, היה גם יאנק. במקום שהיה יאנק, היה גם הקטינא שלו. עד שבאו ימים רעים ונקרענו האחד מהשני והשני מהשלישי. וראשון נלקח מאיתנו הקטינא..."

כך מתחיל הסיפור שעילם, נכדו בן העשר של סופר ילדים מפורסם, מוצא על שולחן סבו. למרות ההפצרות הסב לא מוכן להשלים את הכתיבה. "לא כל סיפור שנולד מלב כותב צריך להסתיים ולהפוך לספר", הוא פוסק. "וספר בלי תקווה זה כמו אוכל בלי תבלינים. אין בו בכלל טעם!" אלא שלבו של עילם לא מניח לו להפקיר את הסיפור שנקטע.

מאמציו זוכים להצלחה והספר יוצא לאור ומשנה את חיי עילם ואת חיי משפחתו, בדרכים שאיש לא חלם עליהן.

מיהו אותו יאנק שבסיפור? מה עלה בגורלו ובגורל ספרו האהוב? מה הקשר בין עילם, ילד ירושלמי, לבין פיליפ, ילד פולני בן גילו אשר לא שמע מילה עברית מימיו? והאם זו טעות לשוב ולהאמין בספרים, כפי שמזהיר הסב את נכדו?

"סיפו – סיפור לא גמור" הוא סיפור מרגש ומותח אשר חוצה יבשות וזמנים. הוא מוכיח כי כוחה של האמונה במילים עומד בכל מכשולי המרחק והזמן ואף גובר על כוחם של הנאצים.

זהו ספרו החמישי של יובל אלבשן. בין ספריו הקודמים: הרומן "תמיד פלורה" וספר הילדים "בוטן העכבר והדבק האכזר".

  • ISBN: 3624468
  • גודל (עמ'): 120
  • מו"ל: ידיעות ספרים
  • יצא לאור ב-: 01/01/1970
  • שם המחבר: יובל אלבשן
  • זמין להשאלה: כן
id="Untitled-2-4" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">

פרק ראשון

יותר מכל רצה עֵילָם ש"הסיפור על הקְטִינָא" יסתיים.

מדי ערב, לפני שנרדם, התפלל שלמחרת יתעורר ויגלה כי משפטי הפתיחה של "הסיפור על הקְטִינָא" הושלמו.

מדי לילה חלם את אותו חלום, ובחלומו הוא בא לבקר בביתו של סבא שמואל ומגלה שהנה השלים סבו הסופר את הסיפור וסוף כל סוף הוא עומד לדעת מה עלה בגורלו של אותו קְטִינָא.

בכל ערב נשא עילם את אותה תפילה.

בכל לילה חלם את אותו חלום.

ובכל צהריים, כשבא לבקר את סבו, שהיה ידוע גם בשם העט ש"י בן דרור, היה ניגש להציץ בשולחן העבודה, מעיף מבט בוחן על קבוצת הניירות שעליהם שוּרְבְּטוּ משפטי הפתיחה הקטועים של "הסיפור על הקְטִינָא", ומתאכזב מחדש: דבר לא השתנה.

משפטיו הקטועים של הסיפור נותרו כשהיו.

אף מילה חדשה לא נוספה.

שום סוף עדיין לא נקבע.

כך היה מאז הפסיק סבא שמואל לכתוב את "הסיפור על הקְטִינָא" והותיר אותו כמות שהוא: ראשית סיפור, לא משוּיָף וחסר סיום.

כמה התקנא עילם בסיפורים האחרים שכתב סבו. בכל ביקור בחדר העבודה שלו, הוא נהג להתחקות אחר צמיחתם. איך מיום ליום הם מתעצמים. מילה נוספת למילה, משפטיהם נעשים מדויקים יותר מגרסה לגרסה, גיבוריהם קורמים עור וגידים, ועלילותיהם מתעבות ומעלות בשר.

בעיניים כלות עקב עילם אחר האופן שבו הסופר ש"י דואג להם, מטפל בהם ומלטש אותם, בעוד ניירות הטיוטה שעליהם נכתבה פתיחת "הסיפור על הקְטִינָא" נותרו זנוחים על שולחן הכתיבה, לא הרחק מפח הניירות למחזור.

***

את הדפים שעליהם נכתב "הסיפור על הקְטִינָא" גילה עילם בן העשר רק במקרה.