הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
5
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
1
0
נשים יקרות

במקום 45 

33.8 

נשים יקרות


דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
5
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
1
0

במקום 45 

33.8 

במקום 45 

33.8 

תקציר

3,650 גרם. זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שבה מישהו התייחס למשקל שלי באופן חיובי. אימא שלי תמיד סיפרה שהיא עלתה שלושים קילו בהיריון איתי; עד היום היא מדברת על ההקרבה שעשתה למעני, מתעלמת ממגוריה במקרר במשך תשעה חודשים. "אפילו האף צמח לי איתך, תראי איך אני נראית", הייתה אומרת ומצביעה על אחת התמונות באלבום, שבה היא נראית עם שמלה ארוכה ופרחונית ובטן ענקית.
היו לה עוד מילים.
"כמו פרה הייתי בגללך, וגם הייתי צריכה להניק אותך בעמידת שש, כמו פרה. בגללך לא יכולתי לשבת, קרעת לי את הצורה, עד פי הטבעת תפרו אותי. ועוד אחר כך חשבו שאת הולכת למות, הכחלת לי. סבא הלך לכותל להתפלל עלייך, שלא תמותי לנו. את יודעת שהוא נתן לך שנים מהחיים שלו כדי שלא תמותי אז? 'יש לה מום בלב', זה מה שאמרו לנו. אחר כך אמרו שיש לך טיי זקס, אז סבא עזב הכול, נסע לירושלים ועשה הסכם עם אלוהים. בסוף התברר שסתם היה לך קר".

*
על משקל וסבל. על אהבה ובגידות. על שנאה ותקווה. על התבגרות, התפכחות והתפקחות. על כישלונות וניצחון. ספרה החדש של סיון אופירי מטיח את כל אלה בפרצוף, בלי פילטרים ובלי עכבות. זהירות! ניתוח לב פתוח ללא הרדמה.

סיון אופירי, נאבקת במשקל לשעבר, משוחררת מ-2009 מפתחת השיטה לשחרור ממאבק במשקל, מאמנת תזונה, מטפלת ברפואה משלימה, דולה, מדריכה להכנה ללידה ומדריכת הנקה בדימוס, מחברת הספרים: 'שום דבר לא קרה' (2010), 'למה תינוקות בוכים' (2010), 'רעב' (2015), ספר מתכונים של השיטה (2015), יומן עד 'הכל את יכולה' (2017) ו'קווים של זהב (2018). אימא, בת זוג, מדריכה, כותבת, חוקרת ושמחה.

המשך קריאה
  • ISBN: 978-965-571-297-1
  • מו"ל: איפאבליש ePublish - הוצאה לאור
  • יצא לאור ב-: 04/03/2019
  • שם המחבר: סיון אופירי
  • זמין להשאלה: כן

3,650 גרם

זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שבה מישהו התייחס למשקל שלי באופן חיובי. אימא שלי תמיד סיפרה שהיא עלתה שלושים קילו בהיריון איתי; עד היום היא מדברת על ההקרבה שעשתה למעני, מתעלמת ממגוריה במקרר במשך תשעה חודשים. "אפילו האף צמח לי איתך, תראי איך אני נראית", הייתה אומרת ומצביעה על אחת התמונות באלבום, שבה היא נראית עם שמלה ארוכה ופרחונית ובטן ענקית.

היו לה עוד מילים.

"כמו פרה הייתי בגללך, וגם הייתי צריכה להניק אותך בעמידת שש, כמו פרה. בגללך לא יכולתי לשבת, קרעת לי את הצורה, עד פי הטבעת תפרו אותי. ועוד אחר כך חשבו שאת הולכת למות, הכחלת לי. סבא הלך לכותל להתפלל עלייך, שלא תמותי לנו. את יודעת שהוא נתן לך שנים מהחיים שלו כדי שלא תמותי אז? 'יש לה מום בלב', זה מה שאמרו לנו. אחר כך אמרו שיש לך טיי זקס, אז סבא עזב הכול, נסע לירושלים ועשה הסכם עם אלוהים. בסוף התברר שסתם היה לך קר".

סבתא הלן, אימא שלה, הייתה מיילדת. היא הייתה הראשונה שנגעה בי. אחר כך היא יילדה את אחותי, ואז הכריזה שהיא לא מוכנה יותר ליילד אותה.

"אימא לא יכולה לראות את הבת שלה סובלת", ככה שמעתי שהיא אמרה. עד היום אני לא יודעת אם זה באמת מה שאמרה.

ההורים שלי החליטו לקרוא לי אביגיל, כי אביגיל הייתה אישה חכמה, "וְהָאִשָּׁה טוֹבַת-שֶׂכֶל וִיפַת תּׂאַר", ואחת משבע הנביאות. הם סיפרו לי שאביגיל ידעה לדבר, ובחוכמתה הצילה את דוד המלך. אחר כך הוא התחתן איתה.

זה היה קצת לפני פסח, הייתי בת שש, וכולנו יצאנו מהבית של סבא וסבתא. קראתי לה "סבתא מלכה", כי זה מה שאמרו לי, אבל אף פעם לא הרגשתי שהיא באמת סבתא שלי, היא מעולם לא אהבה אותי. היא הייתה גדולה, ממש שמנה, היו לה חזיות ענקיות והיא הייתה מפזרת טלק מתחת לשדיים הענקיים שלה, כדי שלא יהיה לה שפשוף בעור. אימא שלי תמיד אמרה לי שהיא אישה רעה, ובכל פעם שרצתה להקניט אותי, הייתה אומרת שאני בדיוק כמו סבתא מלכה.