הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
5 דירוגים
3.6 ממוצע
1
1
2
0
3
1
4
1
5
2
19
מפלצות באפלה 1: הדמעות של טס

מפלצות באפלה 1: הדמעות של טס


דרג ספר זה מתוך 5
5 דירוגים
3.6 ממוצע
1
1
2
0
3
1
4
1
5
2
19
35 
35 
סדרה:‎ מפלצות באפלה - 1
גודל (עמ'): 426
מו"ל: YOU ספרות שנוגעת

תקציר

"חיי היו שלווים, מאושרים ומלאי סיפוק. הכול התנהל בדיוק כמו שרציתי. ואז – הכול השתנה. נמכרתי".

לטס סנואו יש כל מה שאי פעם רצתה: חבר מסור שאוהב אותה, סמסטר אחרון לפני קריירה בפיתוח נדל"ן ועתיד מזהיר וגדוש אפשרויות.
לרגל ציון שנתיים של זוגיות, בראקס מפתיע אותה בחופשה רומנטית למקסיקו האקזוטית. חופים חוליים, קוקטיילים צבעוניים וסקס מקרב ומלא אהבה.
טס מרגישה על גג העולם ובלב שעולה על גדותיו, היא כמהה לממש את הפנטזיות החבויות ומלאות התשוקה שבתוכה.
ואז גן העדן מתנפץ.
טס נחטפת, מסוממת ומוצאת את עצמה בעולם שכולו אפלה ואימה.
שבויה ובודדה, רחוקה מאהובה וכשהעתיד צופן לה זוועות בלבד, טס הופכת מנערה מפוחדת ללוחמת עזת רוח המגלה בתוכה תעצומות נפש אדירות. אך לא משנה כמה חוזקה טמונה בה, היא אינה יכולה להציל את עצמה מהמציאות שנכפתה עליה.

האם בראקס ימצא את טס לפני שתישבר ויציל אותה? או שמא בעליה החדשים ישנה את חייה לנצח?

ברומן מתח בלתי צפוי, טוותה מחברת רבי־המכר פפר וינטרס עלילה מפותלת ועוצרת נשימה אשר תיקח את הקוראים אל נבכי העולם האפל, שבו צומח מתוך התופת סיפור אהבה אפי כנגד כל הסיכויים.
זהו אינו סיפור לבעלי לב חלש, ראו הוזהרתם.

פפר וינטרס זכתה בפרסים רבים על עבודה וספריה העפילו לרשימות רבי־המכר שלNY Times, Wall Street Journal, USA Today ועוד... בישראל תורגמו עד כה מספריה: סדרת ירושת החוב, דואט הנער והנערה וכעת הדמעות של טס.

  • ISBN: 1391923135
  • גודל (עמ'): 426
  • מו"ל: YOU ספרות שנוגעת
  • יצא לאור ב-: 03/06/2019
  • שם המחבר: פפר וינטרס
  • תורגם ע"י: דפנה לוי
  • זמין להשאלה: כן

פרק 1

זרזיר

אן אתה לוקח אותי בראקס?" צחקקתי כשהחבר שלי מזה שנתיים חייך את חיוכו הקורן והמעט עקמומי בעת שמשך מידי את המזוודה שלי.

נכנסנו לשדה התעופה והבטן שלי נמלאה פרפרים של התרגשות.

לפני שבוע, בראקס הפתיע אותי בארוחה רומנטית ונתן לי מעטפה. משכתי אותו אליי וכמעט מחצתי אותו למוות כששלפתי מתוכה שני כרטיסי טיסה, שהיעד המסומן עליהם הוסתר בדיו שחורה.

החבר המתוק והמושלם שלי, בראקס קליפינגסטון, התכוון לקחת אותי למקום אקזוטי. מה שאומר שנחזק את הקשר בינינו, נעשה סקס וכיף. נזקקתי לזה נואשות.

בראקס בחיים לא ידע לשמור סודות. הוא היה שקרן איום ונורא - זיהיתי כל ניסיון שלו לבלף כשהעיניים שלו, הכחולות כשמיים, היו מתרוצצות מעלה ושמאלה ואוזניו היו מסמיקות.

אבל משום מה, הוא לא רמז ולו במילה על החופשה המסתורית הזאת. כמו כל אישה נורמלית בת עשרים, ביצעתי חיפוש מקיף בדירה. פשטתי על מגירת התחתונים שלו, חיטטתי בקופסת הפלייסטיישן ובכל מקומות המחבוא הסודיים האחרים שבהם אולי החביא את כרטיסי הטיסה האמיתיים, אבל חיפושיי לא נשאו פרי.

לכן, כשעמדתי בשדה התעופה של מלבורן עם החבר המטורף והמאושר שלי, קצב ליבי השתולל ממתח ולא יכולתי אלא לחייך כמו אידיוטית.

"לא מגלה. יכול להיות שהפקיד בצ'ק אין יהיה זה שיהרוס את ההפתעה שלי," הוא צחק. "אם זה תלוי בי, לא אספר לך עד שנגיע ליעד." הוא שמט את המזוודה ומשך אותי אליו בגיחוך. "למעשה, אם הייתי יכול לקשור לך כיסוי עיניים עד שנגיע לשם, הייתי עושה את זה. כדי שזו תהיה הפתעה מוחלטת."

התכווצתי בתוכי כשניצתו במוחי מחשבות עמוסות דימויים מגרים - תמונות סקסיות ומלאות זימה של בראקס קושר לי כיסוי עיניים, בועל אותי בפראות, כשאני נתונה לחלוטין לחסדיו. הו, אלוהים, אל תלכי לשם שוב, טס. החלטת להימנע ממחשבות כאלה, זוכרת?

הדחקתי את מחשבותיי והשתנקתי כשאצבעותיו של בראקס ליטפו קלות את עורי. רעדתי והחולצה הנוצצת שלבשתי כבר לא הסתירה דבר.

"יכולת לעשות את זה, אתה יודע?" לחשתי והשפלתי את עפעפיי. "יכולת לקשור אותי..."

במקום להתנפל עליי ולנשק אותי כמו משוגע משום שהצעתי לו הזדמנות למלא את תפקיד השולט, בראקס בלע את רוקו ונראה כאילו הצעתי לו לחבוט בי בדג מת.

"טס, מה זה צריך להיות? זאת הפעם השלישית שאת מתבדחת על קשירות."

הדחייה הרסה אותי והשפלתי את מבטי. הדגדוגים שחשתי בין רגליי התפוצצו כמו בועות מלוכלכות והרשיתי לבראקס לתחוב אותי בחזרה לקופסה שבתוכה מגיע לי להיות. הקופסה שעליה נכתב: חברה מושלמת ותמימה שתעשה הכול עבורו, כל עוד זה יקרה בחשכה ועל הגב.

רציתי תיוג חדש. כותרת שתכריז: חברה שתעשה הכול כדי שיקשרו אותה, יחבטו בה ויזיינו אותה בפראות במקום להעריץ אותה.

בראקס נראה מאוכזב כל כך, ששנאתי את עצמי. אני חייבת להפסיק עם זה.

הזכרתי לעצמי בפעם השלוש־מאות, שמערכת היחסים המתוקה והנהדרת שלי עם הגבר הזה, חשובה בהרבה מהמשחקים הסקסיים האלה בחדר השינה.

מלמלתי, "עבר כל כך הרבה זמן. כמעט חודש וחצי." זכרתי את התאריך המדויק שבו התרחש הסקס הבלתי מלהיב, בתנוחה המיסיונרית. בראקס עבד שעות נוספות, הלימודים שלי באוניברסיטה תבעו ממני הרבה מאוד אנרגיה מחשבתית ואיכשהו החיים הפכו לחשובים יותר מהתהוללות במיטה.

הוא קפא והביט בהמוני האנשים סביבנו. "זמן נפלא לדבר על זה." הוא הוביל אותי הצידה ונעץ מבט זועם בזוג שהתקרב מדי. "נוכל לדבר על זה אחר כך?" הוא השפיל את ראשו ונשק ללחיי. "אני אוהב אותך, חמודה. ברגע שלא נהיה כל כך עסוקים, נוכל לבלות יותר זמן אינטימי."

"ובחופשה הזו? תשכב איתי כמו שצריך לשכב עם חברה שאתה מעריץ?"

בראקס קרן וחיבק אותי חיבוק גדול. "כל לילה. את תראי."

חייכתי והנחתי לציפייה ולאושר לפוגג את פחדיי. בראקס ואני רצינו דברים שונים במחלקת חדר המיטות וקיוויתי, התפללתי, כרעתי ברך והתחננתי, שלא אהרוס את מה שיש בינינו בגלל זה.

הדם שלי בעבע ורתח בתשוקה לדברים שהם לגמרי לא מתוקים. דברים שלא היה לי אומץ לומר. חטאים של ממש שהפכו את דמי ללבה רותחת וגרמו לי להיות רטובה - ואלה לא היו נשיקות חסודות.

כשעמדתי שם חבוקה בזרועותיו, במקום ציבורי, כשעל פניו גיחוך סקסי וידיו מונחות על מותניי, רעדתי בכמיהה. הנסיעה הזו תהיה בדיוק מה שאנחנו צריכים.

הוא חיכך את שפתיו בשפתיי, בלי לשון, ונאלצתי להצמיד את רגליי כדי להפסיק את הרעד שאיים להשתלט על גופי. האם משהו לא בסדר איתי? אין ספק, אני לא אמורה להיות כזו. אולי יש לזה תרופה, משהו שיקהה מעט את התשוקות שלי.

בראקס התרחק וחייך, "את מהממת."

עיניי ננעצו בפיו הנאה והנשימה שלי הואצה. מה יעשה בראקס אם אדחוף אותו אל הקיר ואמשש אותו בציבור? מוחי הפך את הפנטזיה שלי וראיתי אותו הודף אותי בכוח אל הקיר, כשירכיו נדחקות בין רגליי וידיו שורטות, נאחזות בכוח פוצע, משום שאינו יכול להגיע אל כל המקומות שבהם הוא רוצה לגעת.

בלעתי את הרוק ונאבקתי במחשבות המפתות מדי. "אתה בעצמך נראה לא רע," התבדחתי ומשכתי את הטי־שירט התכולה שלו, שתאמה במדויק לגון עיניו.

אהבתי את האיש הזה, אבל בו זמנית גם התגעגעתי אליו. איך זה אפשרי?

החיים הפרידו בינינו: הלימודים באוניברסיטה גזלו חמישה ימים בשבוע, נוסף על כך היו גם שיעורי הבית, והבוס של בראקס חתם חוזה לבניית בניין חדש בלב העיר.

חודש בא וחודש חלף. הסקס פינה את מקומו למשחקי אקשן בפלייסטיישן ולשרטוטים אדריכליים בקורסים נוספים שאליהם נרשמתי.

אבל כל זה ישתנה. החיים שלנו יחד ישתפרו, משום שאני עומדת לפתות את הגבר שלי. ארזתי כמה הפתעות זימתיות כדי להראות לבראקס מה מגרה אותי. הייתי חייבת לעשות את זה. כדי להציל את שפיותי. כדי להציל את מערכת היחסים שלי.

אצבעותיו של בראקס מחצו את מותניי והוא נסוג, התכופף והרים שוב את המזוודה.

שמטתי את תיק הצד שלי, תפסתי את דשי ז'קט הפשתן הבהיר שלו ומשכתי אותו אליי. "בוא נצטרף למועדון האהבה בשחקים," לחשתי לפני שהצמדתי בכוח את פי לפיו. עיניו הבהיקו כשהתקרבתי אליו ולחצתי את כל גופי אליו. תרגיש אותי, תזדקק לי.

היה לו טעם של מיץ תפוזים ושפתיו היו חמימות. הלשון שלי ניסתה להתקבל בברכה, אבל ידיו של בראקס הונחו על כתפיי וריסנו אותי.

מישהי מחאה כפיים ואמרה, "תתקפי אותו, מותק!"

בראקס נסוג לאחור והביט אל מעבר לכתפו באישה שצפתה בנו מהצד. הוא השפיל את עיניו אליי וזעם. "מופע יפה, טס. סיימת? אנחנו יכולים לגשת לצ'ק אין?"

האכזבה מילאה את בטני כמו סלע כבד. הוא הרגיש את מצב הרוח שלי, כמו תמיד, ואסף אותי שוב לחיבוק. "אני מצטער. את יודעת כמה אני שונא הפגנות חיבה פומביות. מאחורי דלתות סגורות אהיה כולי שלך." הוא חייך ואני הנהנתי.

"אתה צודק. מצטערת. אני פשוט מתרגשת כל כך מזה שאני יוצאת איתך לחופשה." השפלתי את עיניי והנחתי לשערי הבלונדיני הפראי לכסות את פניי.

בבקשה, שהוא לא יראה בעיניי את הדחייה. בראקס נהג לומר שהעיניים שלי מזכירות לו נוצות של יונה בעת שהציפור הלבנה חוצה את השמיים בתעופה. הוא מסוגל להיות פואטי, בראקס שלי. אבל אני כבר לא רציתי שירה. רציתי... אני לא יודעת מה רציתי.

"את מתרגשת בצדק." הוא צחק, זקר את גבותיו בשעשוע ויחד הלכנו לדוכני הצ'ק אין. הבחורה שאמרה לי לתקוף אותו קרצה וסימנה לי באגודל מורם.

חייכתי והסתרתי את שאריות הכאב מכך שהמתקפה שלי לא עוררה שום תגובה.

הצטרפנו לתור והצצתי סביב. אנשים הצטופפו כמו דגים באקווריום, נעים מצד לצד ומסתופפים סביב קבוצות של נוסעים ממתינים. האווירה בשדה התעופה תמיד מרגשת אותי. לא שאני מטיילת הרבה. לפני שהתחלתי את לימודיי באוניברסיטה, נסעתי לסידני כדי ללמוד אדריכלות ורישום. אהבתי לשרטט בניינים. בגיל עשר ההורים שלי לקחו אותי ואת אחי לשבוע לבאלי, לא שזה היה כיף לצאת לחופשה עם אח בן שלושים והורים שבזו לי.

הכאב הנושן צף ועלה כשחשבתי עליהם. כשעברתי לגור עם בראקס לפני שנה וחצי, התרחקתי מאוד מהוריי. אחרי הכול, הם היו כמעט בני שבעים והתמקדו ב"דברים חשובים" אחרים, ולא בבתם שהגיעה לעולם באיחור של עשרים שנה. טעות איומה, כפי שאהבו להזכיר לי.

הם היו מבועתים כל כך מההיריון הזה, שמייד תבעו את הרופא שביצע באבא שלי ניתוח עיקור לא מוצלח.

האויב הוותיק, דחייה, שלט בחיי. שיערתי שהצורך הנואש שלי לחבור לבראקס היה הדרך שלי לוודא שמישהו רוצה אותי. לא רק רציתי אינטימיות, נזקקתי לה.

הייתי חייבת להרגיש את ידיו עליי, את גופו בתוכי. זו הייתה השתוקקות שלא הניחה לי מעולם.

עיניי התכווצו כשהבנתי את החיבור הבלתי אפשרי. נזקקתי לכך שבראקס יהיה קשוח איתי, כי הייתי חייבת שמישהו יתבע אותי לעצמו.

הו, אלוהים, האם אני כל כך דפוקה?

הלכתי, המומה, בעקבות בראקס אל הדלפק והנחתי לו לשים את המזוודה על המאזניים.

"בוקר. כרטיסים ודרכונים בבקשה," אמרה הבחורה במדים המגוהצים.

בראקס מולל את תגיות המזוודה וביקש, "מותק, תוכלי לתת לה את הכרטיסים שלנו? הם בכיס האחורי שלי."

הושטתי את ידי ושלפתי את ארנק הנסיעות שלו מכיס הג'ינס הרפוי. אומנם בראקס היה בן עשרים ושלוש, אבל עדיין התלבש כמו נער זרוק. צבטתי את ישבנו.

עיניו ננעצו בעיניי, בכעס.

הכרחתי את עצמי לחייך חיוך זוהר והושטתי את המסמכים לפקידה. אפילו לא בדקתי לאן אנחנו נוסעים, משום שהתרכזתי בהתעלמות מצביטת הצער על כך שאסור לי למשש את החבר שלי. אולי אני מינית מדי? הפחדים שלי נכונים. אני דפוקה מהיסוד.

"תודה," עיניה של הבחורה הושפלו וחשפו עפעפיים מאופרים בכבדות. שערה החום, שנאסף לאחור בזנב סוס הדוק, היה מלא ספריי לשיער ונראה עשוי פלסטיק. היא נשכה את שפתה ושלפה מקבץ כרטיסים לפני שבדקה את הדרכונים שלנו. "אתם רוצים שהמזוודות שלכם יגיעו ישירות לקנקון?"

קנקון? ליבי המריא. וואו. בראקס התעלה על עצמו. בחיים לא חשבתי שהוא ירחיק לכת כל כך. הסתובבתי ונשקתי לו על הלחי. "תודה רבה, בראקס."

הבעת פניו התרככה והוא אחז בידי. "אין בעד מה. אין דרך טובה יותר לחגוג בה את עתידנו מאשר נסיעה לארץ שערכיה הם ידידות ומשפחה." הוא רכן קרוב יותר אליי. "קראתי שבימי ראשון, הרחובות מלאים בזרים שרוקדים. כולם מתחברים זה לזה באמצעות מוזיקה."

לא יכולתי להתיק את מבטי מעיניו הכחולות הצלולות. בגלל זה אהבתי אותו, אף שלא הייתי מסופקת לחלוטין. בראקס סבל מאותו חוסר ביטחון. לא היה לו איש מלבדי. ההורים שלו נהרגו בתאונת דרכים כשמלאו לו שבע־עשרה והוא היה ילד יחיד.

בראקס רכש את הדירה שבה גרנו הודות לתשלום שקיבל מביטוח החיים. כלב ההאסקי של אבא שלו, בליזארד, הצטרף כחלק מהעסקה.

בליזארד ואני לא הסתדרנו במיוחד, אבל בראקס אהב את הכלב כמו שאוהבים דובון פרווה מרופט. סבלתי את נוכחות החיה והקפדתי להניח את תיקי היד שלי הרחק מטווח הלעיסה של שיניו.

"אתה הכי טוב בעולם." חפנתי את סנטרו ונישקתי אותו בכוח, בלי להתחשב במבוכה שלו. לכל הרוחות, הזוג שלידנו כמעט הזדיינו בעודם לבושים. נשיקה על הלחי הייתה משולה לצפייה בסרט המותר אפילו לקטינים.

הבחורה שמעבר לדלפק נאנחה בערגה. "זה ירח הדבש שלכם? קנקון מדהימה. החבר שלי ואני נסענו לשם לפני כמה שנים. חם שם וכיפי. והמוזיקה כזו סקסית, שלא יכולנו להוריד זה מזה את הידיים."

תמונות מילאו את דמיוני ובהן הצגתי בפני בראקס את הביקיני החדש והסקסי שלי. אולי שינוי בנוף יעצים את התשוקה שלנו.

"לא, זה לא ירח הדבש שלנו," אמרתי. "סתם חוגגים."

בראקס חייך ועיניו ברקו.

עלה בי רעיון פרוע. האם הנסיעה הזו באמת מיוחדת?

האם בראקס מתכוון להציע לי נישואים?

חיכיתי לאושר מרטיט הלב שילווה את המחשבה עליי כגברת קליפינגסטון, אבל כל מה שהרגשתי היה גל של נחמה. אני אגיד כן.

בראקס רוצה אותי. בראקס הוא גבר בטוח. אהבתי אותו בדרכי שלי - בדרך המשמעותית, ששורדת לאורך זמן.

דממה השתררה בזמן שהבחורה הקישה במהירות על המקלדת שלה והדפיסה את כרטיסי העלייה למטוס. אחרי שתייגה את המזוודות שלנו, היא הגישה לנו את כל המסמכים בחזרה. "המזוודות שלכם יגיעו עד למקסיקו, אבל אתם צריכים להמתין ארבע שעות בלוס אנג'לס." היא הקיפה בעט את מספר השער ואת שעת העלייה למטוס. "בבקשה עברו דרך ביקורת הגבולות והמשיכו לאולם הנוסעים היוצאים. העלייה למטוס בשעה אחת־עשרה וחצי."

בראקס לקח ממנה את המסמכים ותלה את תיק המחשב על כתפו. הוא שילב את ידו בידי ואמר, "תודה."

התקדמנו לעבר האולם שהכניסה אליו הותרה לטסים בלבד. נשארה לנו קצת יותר משעה עד הטיסה. יכולתי לחשוב על הרבה דברים שאפשר לעשות בשעה, אבל חששתי שבראקס לא יהיה מעוניין.

היינו בדרך למקסיקו. חיכו לנו מדינה אחרת ומיטה אחרת. יש לי סבלנות.

בזמן שבראקס בחן משחקי פלייסטיישן פטורים ממכס, החלטתי שהלילה יסמל את ההתחלה החדשה שלנו. שלום נינוחות, ברוכה הבאה תאווה.

היחסים שלנו יסערו וישאגו באהבה בוערת. אדאג לזה.

כן, הלילה דברים ישתנו.

אני צריכה שינוי.