הז'אנרים
כל הז'אנרים
סדרה:‎ מנהרת-הזמן - 57

דרג ספר זה מתוך 5
4 דירוגים
2
ממוצע
1
3
2
0
3
0
4
0
5
1
3
מנהרת-הזמן 57: מלחמת השפות
39 

מנהרת-הזמן 57: מלחמת השפות


דרג ספר זה מתוך 5
4 דירוגים
2
ממוצע
1
3
2
0
3
0
4
0
5
1
3
39 
39 
סדרה:‎ מנהרת-הזמן - 57
מו"ל: מודן הוצאה לאור

תקציר

נסינו לארגן את כל מה שקרה לנו במנהרת-הזמן לפי הסדר. אבל מה זו היללה שנשמעת מתוך המנהרה? האם יש שם חתולה עם גורים?
שוב ושוב הזמנים התבלבלו. ההוה התבלבל עם העבר, אבל רגע, שמעתם פעם על מנהרת-העתיד? כשיצאנו מהמערה פגשנו חבורה של רעולי פנים. הם חשבו שכתבנו בשפת סתרים. הם חשבו שדברנו בינינו בגרמנית. מה פתאום גרמנית? אני לא יודע מלה בגרמנית.

אחר כך נודע לנו שפעם היתה בארץ מלחמה גדולה, היו כאלה שרצו ללמד בבתי־הספר בגרמנית, ולעומתם היו כאלה שנלחמו כדי שילמדו בעברית. הם היו מוכנים לסכן את כל עתידם למען השפה העברית. הייתם מאמינים שמצאתי שם מישהו שקרא לעצמו האס־אם־אס האנושי? או בעברית תקנית - המסרון האנושי?
המשך קריאה
  • ISBN: 2000527136
  • מו"ל: מודן הוצאה לאור
  • יצא לאור ב-: 17/07/2012
  • שם המחבר: גלילה רון-פדר-עמית
  • זמין להשאלה: כן

הָרַעֲיוֹן לְסַדֵּר לְפִי שָׁנִים אֶת כָּל הָאֵרוּעִים שֶׁחָזַרְנוּ אֲלֵיהֶם בַּזְּמַן הָיָה שֶׁל שָׁרוֹן. כְּדֵי לְהוֹצִיא אוֹתוֹ אֶל הַפֹּעַל, שָׁרוֹן הֵבִיאָה כַּמָּה גִּלְיוֹנוֹת נְיָר וְלוֹרְדִים וַאֲנִי הֵבֵאתִי מִלּוֹן הִיסְטוֹרִי שֶׁאוֹתוֹ יָצַרְתִּי בְּעַצְמִי. מְקוֹם הַמִּפְגָּשׁ הָיָה כַּמּוּבָן הַמְּעָרָה.

הִתְחַלְנוּ מִיצִיאַת מִצְרַיִם. זוֹ הָיְתָה הַחֲזָרָה הֲכִי קִיצוֹנִית שֶׁלָּנוּ אָחוֹרָה. אֶל הֶעָבָר הָרָחוֹק יוֹתֵר, כְּלוֹמַר אֶל בְּרִיאַת הָעוֹלָם, לְמָשָׁל, אוֹ אֶל הַמַּבּוּל, אוֹ אֶל תְּקוּפַת הָאָבוֹת וְאֶל שְׁאָר הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁמְּתֹאָרִים בְּסֵפֶר בְּרֵאשִׁית עֲדַיִן לֹא הִגַּעְנוּ, וְזֶה לַמְרוֹת שֶׁבְּהֶחְלֵט הָיִינוּ רוֹצִים לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶם.

"מְעַנְיֵן כַּמָּה רָחוֹק מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן יְכוֹלָה לָקַחַת אוֹתָנוּ," שָׁרוֹן אָמְרָה. "אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁמָּתַיְשֶׁהוּ נוּכַל לִפְגּוֹשׁ אֶת יַעֲקֹב אָבִינוּ?"

"לָמָּה דַּוְקָא יַעֲקֹב?" שָׁאַלְתִּי, "לָמָּה לֹא אַבְרָהָם?"

"הַסִּפּוּר שֶׁל יַעֲקֹב וְרָחֵל מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַי," שָׁרוֹן אָמְרָה.

"בְּעֵינַי דַּוְקָא מוֹצֵא חֵן לִהְיוֹת בַּתֵּבָה שֶׁל נֹחַ," הֵשַׁבְתִּי. "תָּמִיד שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי אֵיךְ כָּל הַחַיּוֹת הִסְתַּדְּרוּ בַּתֵּבָה, וְאֵיךְ נֹחַ הִצְלִיחַ לְהַאֲכִיל אֶת כֻּלָּם."

שָׁרוֹן נִשְׁעֲנָה לְאָחוֹר עַל הַמַּרְפְּקִים שֶׁלָּהּ.

"אוּלַי נֹחַ הָיָה מִין מְאַלֵּף חַיּוֹת כָּזֶה, כְּמוֹ מְאַלְּפֵי הַחַיּוֹת בַּקִּרְקָס?" הִיא הִצִּיעָה.

"רַעֲיוֹן לֹא רַע," אָמַרְתִּי.

"וּלְמִגְדַּל בָּבֶל אַתָּה לֹא רוֹצֶה לְהַגִּיעַ?" הִיא חִיְּכָה אֵלַי, "לַעֲמוֹד לְמַעְלָה בַּזְּמַן שֶׁהַמִּגְדָּל מִתְמוֹטֵט, וְלָדַעַת שֶׁלֹּא יִקְרֶה לְךָ כְּלוּם כִּי בְּכָל מִקְרֶה אַתָּה לֹא חַי?"

"מִבְּחִינָתִי, אֲנִי מוּכָן לְהַגִּיעַ גַּם אֶל הַתֹּהוּ וָבֹהוּ שֶׁהָיָה לִפְנֵי בְּרִיאַת הָעוֹלָם," חִיַּכְתִּי אֵלֶיהָ בַּחֲזָרָה.

הִיא חָזְרָה וְהִתְכּוֹפְפָה לְעֵבֶר הַדַּפִּים.

"טוֹב," הִיא אָמְרָה, "בּוֹא לֹא נְבַזְבֵּז אֶת הַזְּמַן. מֶרֶד הַחַשְׁמוֹנָאִים הָיָה לִפְנֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, אוֹ אַחֲרֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ?"

"אַחֲרֵי." קָבַעְתִּי.

"אֵיךְ אַתָּה כָּל כָּךְ בָּטוּחַ?" שָׁרוֹן שָׁאֲלָה.

"כִּי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מוֹפִיעַ בַּתָּנָ"ךְ, בִּמְגִלַּת אֶסְתֵּר, וּמֶרֶד הַחַשְׁמוֹנָאִים כְּבָר לֹא," אָמַרְתִּי. "כָּל מָה שֶׁמּוֹפִיעַ בַּתָּנָ"ךְ, יוֹתֵר קָדוּם."

"אוֹקֵיי," שָׁרוֹן לֹא הִתְוַכְּחָה, "אָז בַּמָּקוֹם הַשֵּׁנִי הֲכִי אָחוֹרָה, אֲנִי כּוֹתֶבֶת אֶת הַחֲזָרָה שֶׁלָּנוּ לַתְּקוּפָה שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּבַמָּקוֹם הַשְּׁלִישִׁי אֶת הַחֲזָרָה שֶׁלָּנוּ לִימֵי הַחַשְׁמוֹנָאִים."

"נָכוֹן," הִנְהַנְתִּי.

שָׁרוֹן הִתְכּוֹפְפָה לְעֵבֶר הַדַּפִּים וְהִתְחִילָה לִרְשׁוֹם, אֲבָל עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִיא סִיְּמָה, הִיא נִדְרְכָה.

"מָה זֶה הָיָה?" הִיא קָרְאָה בְּבֶהָלָה.

"מָה?"

"הָרַעַשׁ הַזֶּה."

"אֵיזֶה רַעַשׁ?"

"לֹא שָׁמַעְתָּ? יֵשׁ מִישֶׁהוּ בַּחוּץ—" הִיא הִצְבִּיעָה לְעֵבֶר הַשִּׂיחַ שֶׁכִּסָּה אֶת פֶּתַח הַמְּעָרָה.

קַמְתִּי וְנִגַּשְׁתִּי אֶל הַשִּׂיחַ. בַּהַתְחָלָה סְתָם עָמַדְתִּי וְהִתְרַכַּזְתִּי, כִּי לֹא רָצִיתִי לְהָזִיז אֶת הַשִּׂיחַ. הֲרֵי אִם מִישֶׁהוּ נִמְצָא בַּחוּץ, מוּטָב שֶׁיַּמְשִׁיךְ לָלֶכֶת וְלֹא יִתְעַכֵּב מִשּׁוּם שֶׁהוּא רוֹאֶה פִּתְאוֹם שִׂיחַ זָז מוּל עֵינָיו.

בַּחוּץ הָיְתָה דְּמָמָה, גַּם בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה הָיְתָה דְּמָמָה. הֵזַזְתִּי מְעַט אֶת הַשִּׂיחַ, נֶעֱמַדְתִּי עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת וְהֵצַצְתִּי הַחוּצָה. הַמָּקוֹם הָיָה רֵיק מֵאָדָם. רוּחַ קַלָּה נָשְׁבָה וְגָרְמָה לַעֲלֵי הַשִּׂיחַ לְרַשְׁרֵשׁ.

"אֵין שָׁם אַף אֶחָד," אָמַרְתִּי לְשָׁרוֹן, "זֹאת רַק הָרוּחַ."

"טוֹב," הִיא חָזְרָה אֶל הַדַּפִּים, "אֵיפֹה הָיִינוּ? לְאָן אֲנַחְנוּ מַגִּיעִים אַחֲרֵי מֶרֶד הַחַשְׁמוֹנָאִים?"

"לְדַעְתִּי, אֲנַחְנוּ מַגִּיעִים לָרַמְבָּ"ם," אָמַרְתִּי, "זוֹכֶרֶת אֵיךְ פָּגַשְׁנוּ אוֹתוֹ עַל הָאֳנִיָּה?"

"בָּרוּר שֶׁאֲנִי זוֹכֶרֶת," שָׁרוֹן הֵשִׁיבָה.

"הָרַמְבָּ"ם זֶה יְמֵי־הַבֵּינַיִם," אָמַרְתִּי.

"אֲנִי..." שָׁרוֹן שׁוּב נִדְרְכָה, "שָׁמַעְתָּ?" הִיא קָרְאָה.

הַפַּעַם גַּם אֲנִי שָׁמַעְתִּי רַעַשׁ, אֲבָל הוּא לֹא הִגִּיעַ לַמְּעָרָה מִבַּחוּץ. הוּא הִגִּיעַ אֵלֵינוּ מִתּוֹךְ מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן. זִנַּקְתִּי לְעֵבֶר פֶּתַח הַמִּנְהָרָה, הֵזַזְתִּי אֶת הַשְּׂמִיכָה שֶׁכִּסְּתָּה אֶת הַפֶּתַח, דָּחַפְתִּי אֶת הָרֹאשׁ פְּנִימָה וְעָצַרְתִּי אֶת הַנְּשִׁימָה.

אָכֵן בָּקַע מִשָּׁם רַחַשׁ.

"הֵי, יֵשׁ שָׁם מִישֶׁהוּ?" קָרָאתִי.

הָרַחַשׁ נָדַם וְלֹא קִבַּלְתִּי שׁוּם תְּשׁוּבָה. זַזְתִּי לְאָחוֹר, הוֹצֵאתִי פָּנָס מֵהָאַרְגָּז שֶׁנִּצַּב לְיַד קִיר הַמְּעָרָה וְהִדְלַקְתִּי אוֹתוֹ. הַמַּחְשָׁבָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁחָלְפָה בְּמֹחִי הָיְתָה שֶׁחָתוּל נִתְקַע שָׁם. אוּלַי אֲפִלּוּ אֵיזוֹ חֲתוּלָה שֶׁבָּחֲרָה לְהַמְלִיט גּוּרִים בְּמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן. וְאוּלַי בִּכְלָל זוֹ חֲתוּלָה שֶׁשַּׁיֶּכֶת לֶעָבָר וְלֹא לַהֹוֶה?

חָזַרְתִּי עִם הַפָּנָס אֶל לֹעַ הַמִּנְהָרָה וְהֵאַרְתִּי פְּנִימָה.

"הֵי!" קָרָאתִי, "יֵשׁ שָׁם מִישֶׁהוּ?"

שׁוּב לֹא קִבַּלְתִּי תְּשׁוּבָה, אֲבָל הַפַּעַם לֹא הִשְׂתָּרְרָה דְּמָמָה, וְהַתְּחוּשָׁה שֶׁלִּי שֶׁאָכֵן יֵשׁ שָׁם מִישֶׁהוּ הִתְחַזְּקָה. הָרַעַשׁ שֶׁשָּׁמַעְתִּי קֹדֶם הִתְגַּבֵּר. אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהוּא נִגְרַם מִמַּפֹּלֶת קַלָּה שֶׁל אֲבָנִים.

"מְיָאוּ..." הַיְּלָלָה הִגִּיעָה מִמַּעֲמַקֵּי הַמִּנְהָרָה.

"זֶה חָתוּל!" הִסְתּוֹבַבְתִּי אֶל שָׁרוֹן.

שָׁרוֹן מִהֲרָה לֶאֱסוֹף אֶת הַדַּפִּים שֶׁהָיוּ מְפֻזָּרִים עַל הַשָּׁטִיחַ. הִיא עָרְמָה אוֹתָם לַעֲרֵמָה מְסֻדֶּרֶת, הִנִּיחָה אוֹתָם בָּאַרְגָּז יַחַד עִם הַלוֹרְדִים וְסָגְרָה אֶת הַמִּכְסֶה.

"חָתוּל?" עֵינֶיהָ נִפְעֲרוּ לִרְוָחָה.

"זֹאת הָיְתָה יְלָלָה," הִסְבַּרְתִּי לָהּ.

"זוּז שְׁנִיָּה," שָׁרוֹן דָּחֲפָה אוֹתִי, "תֵּן לִי לִשְׁמוֹעַ."

"תִּשְׁאֲלִי אִם יֵשׁ שָׁם מִישֶׁהוּ," הִצַּעְתִּי לָהּ.

"אִם זֶה חָתוּל, מָה יֵשׁ לִי לִשְׁאוֹל?" הִיא צָחֲקָה וּמִיָּד הִכְנִיסָה אֶת הַחֵלֶק הָעֶלְיוֹן שֶׁל גּוּפָהּ לְתוֹךְ הַמִּנְהָרָה וְקָרְאָה, "פְּסְסְס... פְּסְסְס..."

"מְיָאוּ..." הַיְּלָלָה נִשְׁמְעָה שׁוּב.

"זֶה בֶּאֱמֶת חָתוּל," שָׁרוֹן חָזְרָה וְהִתְיַשְּׁבָה עַל הַשָּׁטִיחַ, "הוּא בֶּטַח רָעֵב. בּוֹא נָשִׂים לוֹ מַשֶּׁהוּ לֶאֱכוֹל," הִיא פָּתְחָה אֶת הָאַרְגָּז, "אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁחֲתוּלִים אוֹהֲבִים בַּמְבָּה?" הִיא הִצְבִּיעָה עַל שַׂקִּית סְגוּרָה שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת מִתַּחַת לַעֲרֵמַת הַדַּפִּים.

"לֹא נִרְאֶה לִי," אָמַרְתִּי. "וְחוּץ מִזֶּה, אִם הֶחָתוּל שַׁיָּךְ לִתְקוּפָה אַחֶרֶת, אֵין סִכּוּי שֶׁהוּא יוּכַל לֶאֱכוֹל מַשֶּׁהוּ מֵהַתְּקוּפָה שֶׁלָּנוּ."

"וְאִם הוּא לֹא שַׁיָּךְ לִתְקוּפָה אַחֶרֶת?" שָׁרוֹן שָׁאֲלָה. "אוּלַי נוֹצַר לַמִּנְהָרָה עוֹד פֶּתַח, וְהוּא נִכְנַס מִשָּׁם?" הִיא פָּתְחָה אֶת שַׂקִּית הַבַּמְבָּה וְהִכְנִיסָה אוֹתָהּ לְתוֹךְ הַמִּנְהָרָה, "פְּסְסְס..." הִיא קָרְאָה, "בּוֹא, חֲמוּדִי, יֵשׁ כָּאן בַּמְבָּה."

בִּמְקוֹם יִלְלַת תְּשׁוּבָה אֲסִירַת תּוֹדָה שֶׁל חָתוּל רָעֵב, הִגִּיעַ אֵלֵינוּ מִתּוֹךְ הַמִּנְהָרָה עָנָן שֶׁל אָבָק.

שָׁרוֹן זִנְּקָה לְאָחוֹר וְהִשְׁאִירָה אֶת הַשַּׂקִּית בְּתוֹךְ הַמִּנְהָרָה. הִיא הִתְחִילָה לְהִשְׁתַּעֵל. מִהַרְתִּי לִסְגּוֹר אֶת לֹעַ הַמִּנְהָרָה בַּשְּׂמִיכָה וְגַם אֲנִי הִשְׁתַּעַלְתִּי. שְׁנֵינוּ נֶעֱמַדְנוּ מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַשְּׂמִיכָה וְהִדַּקְנוּ אוֹתָהּ אֶל הַקִּיר, כְּדֵי לַחְסוֹם אֶת הָאָבָק.

אֲבָל אָז קָרָה דָּבָר מוּזָר. מִתּוֹךְ הַמִּנְהָרָה זִנֵּק מַשֶּׁהוּ יָשָׁר אֶל הַשָּׁטִיחַ שֶׁלָּנוּ.

"זֶה לֹא חָתוּל!" צָעַקְתִּי כְּשֶׁהָאָבָק הִתְפַּזֵּר מְעַט וְגִלִּיתִי שֶׁמָּה שֶׁהִתְגַּלְגֵּל אֶל הַשָּׁטִיחַ הָיָה גּוּשׁ שֶׁל אֲדָמָה, אוֹ בְּעֶצֶם אֶבֶן.

"מָה זֶה?!" שָׁרוֹן צָעֲקָה, "הוֹרְסִים לָנוּ אֶת מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן!"

"זֹאת אֶבֶן," אָמַרְתִּי לָהּ.

"אֶבֶן מְיַלֶּלֶת?" שָׁרוֹן הִתְפַּלְּאָה.

עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְתִּי לַעֲנוֹת, פָּרַץ עוֹד עֲנַן אָבָק לְתוֹךְ הַמְּעָרָה. אֶבֶן נוֹסֶפֶת, גְּדוֹלָה יוֹתֵר מֵהַקּוֹדֶמֶת, נָפְלָה פְּנִימָה וְהִתְנַגְּשָׁה בָּאֶבֶן הָרִאשׁוֹנָה.

"אוּלַי אֵלֶּה אֲבָנִים מְכֻשָּׁפוֹת?" שָׁרוֹן הִצִּיעָה.

"אַל תַּגְזִימִי," עָנִיתִי. "הַכִּשּׁוּף הֲכִי גָּדוֹל שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת כָּאן זֶה שֶׁאֲבָנִים מֵהֶעָבָר מַגִּיעוֹת אֶל הַהֹוֶה."

שָׁרוֹן הָיְתָה חִוֶרֶת. הִיא שָׁמְטָה אֶת שׁוּלֵי הַשְּׂמִיכָה מִיָּדֶיהָ וְהִתְרַחֲקָה מֵהַפֶּתַח. הִיא הִתְקָרְבָה אֶל הָאַרְגָּז וְהִתְיַשְּׁבָה עָלָיו.