הז'אנרים
כל הז'אנרים
סדרה:‎ הרפתקה

דרג ספר זה מתוך 5
4 דירוגים
4.5
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
2
5
2
3
מכרות המלך שלמה
הנרי ריידר הגרד
35 

מכרות המלך שלמה

הנרי ריידר הגרד

דרג ספר זה מתוך 5
4 דירוגים
4.5
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
2
5
2
3
35 
35 
סדרה:‎ הרפתקה
גודל (עמ'): 268
מו"ל: אוקיינוס

תקציר

במשך מאות שנים עברה מפה לאוזן האגדה על אוצר היהלומים של שלמה המלך, שנקבר בבטן האדמה בליבה של אפריקה. שלושה הרפתקנים אנגלים יוצאים לדרך בחיפוש אחר המטמון: אלן קווטרמיין, צייד הפילים החכם, סר הנרי קרטיס החזק והאמיץ וקפטן ג'ון גוד, הג'נטלמן בעל המשקף הבודד.
בדרכם בתוך נופיה הקדמוניים של היבשת השחורה הם נאלצים להתמודד עם סכנות מסמרות שיער במדבריות צחיחים, בסופות שלגים, עם חיות משתוללות, והגרוע מכול - עם שבט ילידים צמאי דם שבראשם שליט אכזרי ומטיל אימה.
מכרות המלך שלמה נכתב בשנת 1885 על ידי הנרי ריידר הגרד ונחשב עד היום לאחד מספרי ההרפתקאות המסעירים ביותר שנכתבו מעולם. הסופר יהודה אטלס תירגם את הספר ביד בוטחת, ואנחנו שמחים להציגו בלבוש עכשווי לדור חדש של קוראים חובבי ספרי הרפתקאות.
המשך קריאה
  • ISBN: 2000527327
  • גודל (עמ'): 268
  • מו"ל: אוקיינוס
  • יצא לאור ב-: 01/01/2012
  • שם המחבר: הנרי ריידר הגרד
  • תורגם ע"י: יהודה אטלס
  • זמין להשאלה: כן
KING_SOLOMON'S_MINES-8

"אכן, הייתי," עניתי, מופתע למדַי נוכַח בקיאותו של הג'נטלמן במַהלכיי, שלא היו, למיטב ידיעתי, בעלי חשיבות ציבורית כלשהי.

"עסקת שָׁם במסחר, לא כן?" התערב בשיחה קפטן גוּד, בדרכו הזריזה.

"אמנם הייתי שם. הגעתי לשָׁם עם קרון מלא סחורות, חניתי מחוץ ליישוב ועזבתי את המקום רק אחרי שמכרתי את כולן."

סֶר הנרי ישב מולי בכיסא קלוע, כשזרועותיו שעוּנות על השולחן. הוא הֵרים את מבטו כשהוא נועץ את עיניו הגדולות והאפורות היישֵׁר בפניי. דימיתי להבחין בהן בשביב מוזר של חרדה.

"האם פגשת שם במקרה אדם בשם נֶוִויל?"

"או, כן! הוא חנה שם לצידי במשך שבועיים, כדי להָניח לשווריו לנוח לפני שהמשיך בדרכו אל פנים היבֶּשת. לפני חודשים אחדים קיבלתי מכתב מעורך דין אחד ששאל אם ידוע לי מה אירע לו בַּהמשך, שעליו עניתי כמיטַב יכולתי באותו זמן."

"כן," אמר סֶר הנרי, "מכתבךָ הוּעבר אלַי. כתַבת בו שאותו ג'נטלמן בשם נֶוִויל עזב את בָּמַנְגְוָאטוֹ בקרון ברֵאשית מאי בחברת רַכָּב, נער משרת וציָיד יליד בשם גִ'ים, כשהוא מודיע כי בכוונתו להַרחיק, אם אפשר, עד אִינְיָאטִי, תחנת המסחר האחרונה בארץ המְטַבֶּלֶה, שם התכוון למכור את הקרון ולהמשיך את דרכו ברגל. כתבתָ גם שהקרון אכן נמכר, כי שישה חודשים לאחַר מכֵּן ראית אותו בבעלוּת סוחר פּורטוגָלי, שסיפר כי קנה אותו באִינְיָאטִי מאדם לבן ששמו נשמט מזיכרונו. הוא אמר שהוא סבור כי אותו לבן יָצא למסע ציִד אל פנים היבֶּשת, בחֶברת משרת יליד."

"כן."

אחַר באה הפְסקה.

"מר קווֹטֶרְמֵיין," אמר סֶר הנרי לפתע, "האם ידוע לךָ, או האם ביכולתך לנחֵש, כל דבר נוסף שהוא לגבי הסיבות שבגללן יָצא אז אח..., כלומר מר נֶוִויל, צפונה או לאיזו נקודה היה בכוונתו להגיע במסע זה?"

"אכן, שמעתי משהו," אמרתי, ומייד עצרתי בלשוני. היה זה נושא שהֶעדפתי שלא לדוּן בו.

סֶר הנרי וקפטן גוּד הביטו איש ברעהו, וקפטן גוּד נד בראשו.

"מר קווֹטֶרְמֵיין," המשיך הראשון, "אני עומד לספֵּר לך סיפור ולבקֵש את עצתך, אולי גם את עֶזרתך. הסוכן שהֶעביר אלַי את מכתבך אמר לי שאני יכול לסמוך עליך ללא סיָיג, מאחר שאתה, כך אמר, מוּכר ומכובד בכל רחבי נָטָאל וידוע במיוחד כשומר סוד."

הֶחוויתי קידה קלה ולגמתי מעט ויסקי מהול במים כדי להסתיר את מבוכתי, שהרי אני אדם צנוע, וסֶר הנרי המשיך.

"מר נֶוִויל הוא אחי!"

"הו," אמרתי, נרעד מעט, כי עתה ידעתי את מי הזכיר לי סֶר הנרי כשראיתי אותו לראשונה. אחיו היה נמוך וצָנום ממנו בהרבה ובעל זקָן כהה, אך עתה, כשבחנתי זאת ביֶתר תשומת לב, מצאתי שלעיני שניהם אותו גוֶון אפור ומבט חודר, וגם בתוֵוי הפנים הם לא היו שונים בהרבה זה מזה.

"הוא היה," המשיך סֶר הנרי קֶרְטִיס, "אחי היחיד והצעיר, ועד לפני חמש שנים לא נפרדנו זה מזה למֶשך יותר מחודש ימים. אבל בדיוק לפני חמש שנים פָּקד אותנו מזל ביש, כפי שזה קורה במשפחות מפעם לפעם. התלקחה בינינו מריבה מרה, ובכַעסי התנהגתי כלפי אחי בחוסר צֶדק."

כאן נד קפטן גוּד בראשו בחוזקה. האונייה עברה באותו רגע טלטֵלה גדולה, כך שהמַרְאָה, שהיתה קבועה מעלֵינו בקיר הימני, נעה ושָׁהתה לרגע מעל ראשינו, ומכיוָון שישבתי כשידיי בכיסיי ומבטי כלפי מעלה, יכולתי להבחין היטב בתנודה זו.

"כפי שאתה ודאי יודע," המשיך סֶר הנרי, "אם אדם מת מבלי להותיר אחריו צוואה ואין לו שום נכסים מלבד אדמה - באנגליה קוראים לזה 'נכסים בני קיָימא' - כל אלה עוברים לידֵי בנו הבכור. כך קרה, שבדיוק בזמן שרַבנו אבינו מת, ולא הותיר אחריו צוואה. הוא דחה ודחה את כתיבתה, עד שכבר היה מאוחר מדי. התוצאה היתה שאחי, שלא למד שום מקצוע, נותר ללא פֶּנִי. כמובן שהיה זה מחובתי לספֵּק את צרכיו, אבל בעת ההיא הַמריבה בינינו היתה כה מרה, עד שלמרבֵּה הבושה - ועלי להודות בכך (והוא נאנח עמוקות) - לא הצעתי לו דבר. זה לא שמתוך צרות־עין מנעתי ממנו משהו שמגיע לו על פי חוק, אלא שציפיתי שהוא יעשה אי־אילו צעדים לקראתי, והוא לא עשה מאומה. אני מצטער להטריד אותך בכל אלה, מר קווֹטֶרְמֵיין, אבל עלי להבהיר את הדברים, האין זאת, גוּד?"

"בהחלט כך, בהחלט כך," אמר הקפטן. "מר קווֹטֶרְמֵיין, אני בטוח, ישמור את הסיפור הזה לעצמו."

"ודאי!" אמרתי, גאֶה כתמיד על המוניטין שיצאו לי כשומר סוד, ששִׁמעם הגיע אפילו, כך הוּכח, לאוזניו של סֶר הנרי.

"ובכן," המשיך סֶר הנרי, "לאחי היו בחשבונו באותו זמן כמה מאות לירות סטֶרלינג. מבלי לומר לי דבר הוא מָשך אותו סכום עלוב, ולאחר שאימץ את השם נֶוִויל יצא לדרום־אפריקה, כשבליבו תקווה פרועה: לעשות שׁם הון. זאת למדתי רק מאוחר יותר. עברו כשלוש שנים, ולא שמעתי דבר על אחי, אף שכתבתי לו פעמים אחדות. אין לי ספֵק שמכתביי מעולם לא הגיעו לידיו. ככל שחלף הזמן נעשֵׂיתי יותר ויותר מודאג לגביו. גיליתי, מר קווֹטֶרְמֵיין, שדם סמיך ממים."

"אמת ויציב," העַרתי, מהרהֵר בבני הָארי.

"גיליתי, מר קווֹטֶרְמֵיין, שהייתי נותן את מחצית הוני כדי להיוָוכח שאחי ג'ורג', שאֵר בשרי היחיד, בטוח וחש בטוב, וכדי לראותו שנית."

"אבל מעולם לא עלה בידך הדבר, קֶרְטִיס," הִפליט קפטן גוּד, כשהוא מביט בפניו של האיש גבַה הקומה.

"ובכן, מר קווֹטֶרְמֵיין, ככל שחלף הזמן גמלה בי החלטה נחושה למצוא אם אחי חי או מת, ואם הוא חי - לְהָשִׁיבוֹ הביתה. שלחתי סוכנים שיַחקרו בדבר, ואחת התוצאות היתה המכתב שלך. בינתיים היו תוצאות החקירה מַשביעות רצון, כי הן הצביעו על כך שעַד לאחרונה ג'ורג' היה בחיים. אבל כאן הכול נעצר. כך, כדי לקצֵר במקום להַאריך, הגעתי למסקנה שעלי לבוא לכאן על מנת לחפֵּש אותו בעצמי, וקפטן גוּד הואיל להצטרף אלַי."

"כן," אמר הקפטן, "כפי שאתה רואה, לא היה לי שום דבר אחֵר לעשות. יצא כך, שהאַדמירלוּת שילחה אותי לגווֹע ברעב עם חצי משכורת. ועכשיו, אדוני, אולי תוכל לספֵּר לנו מה שאתה יודע, או מה ששמעת, על אותו ג'נטלמן הקרוי נֶוִויל."

"אכן, הייתי," עניתי, מופתע למדַי נוכַח בקיאותו של הג'נטלמן במַהלכיי, שלא היו, למיטב ידיעתי, בעלי חשיבות ציבורית כלשהי.

"עסקת שָׁם במסחר, לא כן?" התערב בשיחה קפטן גוּד, בדרכו הזריזה.

"אמנם הייתי שם. הגעתי לשָׁם עם קרון מלא סחורות, חניתי מחוץ ליישוב ועזבתי את המקום רק אחרי שמכרתי את כולן."

סֶר הנרי ישב מולי בכיסא קלוע, כשזרועותיו שעוּנות על השולחן. הוא הֵרים את מבטו כשהוא נועץ את עיניו הגדולות והאפורות היישֵׁר בפניי. דימיתי להבחין בהן בשביב מוזר של חרדה.

"האם פגשת שם במקרה אדם בשם נֶוִויל?"

"או, כן! הוא חנה שם לצידי במשך שבועיים, כדי להָניח לשווריו לנוח לפני שהמשיך בדרכו אל פנים היבֶּשת. לפני חודשים אחדים קיבלתי מכתב מעורך דין אחד ששאל אם ידוע לי מה אירע לו בַּהמשך, שעליו עניתי כמיטַב יכולתי באותו זמן."

"כן," אמר סֶר הנרי, "מכתבךָ הוּעבר אלַי. כתַבת בו שאותו ג'נטלמן בשם נֶוִויל עזב את בָּמַנְגְוָאטוֹ בקרון ברֵאשית מאי בחברת רַכָּב, נער משרת וציָיד יליד בשם גִ'ים, כשהוא מודיע כי בכוונתו להַרחיק, אם אפשר, עד אִינְיָאטִי, תחנת המסחר האחרונה בארץ המְטַבֶּלֶה, שם התכוון למכור את הקרון ולהמשיך את דרכו ברגל. כתבתָ גם שהקרון אכן נמכר, כי שישה חודשים לאחַר מכֵּן ראית אותו בבעלוּת סוחר פּורטוגָלי, שסיפר כי קנה אותו באִינְיָאטִי מאדם לבן ששמו נשמט מזיכרונו. הוא אמר שהוא סבור כי אותו לבן יָצא למסע ציִד אל פנים היבֶּשת, בחֶברת משרת יליד."

"כן."

אחַר באה הפְסקה.

"מר קווֹטֶרְמֵיין," אמר סֶר הנרי לפתע, "האם ידוע לךָ, או האם ביכולתך לנחֵש, כל דבר נוסף שהוא לגבי הסיבות שבגללן יָצא אז אח..., כלומר מר נֶוִויל, צפונה או לאיזו נקודה היה בכוונתו להגיע במסע זה?"

"אכן, שמעתי משהו," אמרתי, ומייד עצרתי בלשוני. היה זה נושא שהֶעדפתי שלא לדוּן בו.

סֶר הנרי וקפטן גוּד הביטו איש ברעהו, וקפטן גוּד נד בראשו.

"מר קווֹטֶרְמֵיין," המשיך הראשון, "אני עומד לספֵּר לך סיפור ולבקֵש את עצתך, אולי גם את עֶזרתך. הסוכן שהֶעביר אלַי את מכתבך אמר לי שאני יכול לסמוך עליך ללא סיָיג, מאחר שאתה, כך אמר, מוּכר ומכובד בכל רחבי נָטָאל וידוע במיוחד כשומר סוד."

הֶחוויתי קידה קלה ולגמתי מעט ויסקי מהול במים כדי להסתיר את מבוכתי, שהרי אני אדם צנוע, וסֶר הנרי המשיך.

"מר נֶוִויל הוא אחי!"

"הו," אמרתי, נרעד מעט, כי עתה ידעתי את מי הזכיר לי סֶר הנרי כשראיתי אותו לראשונה. אחיו היה נמוך וצָנום ממנו בהרבה ובעל זקָן כהה, אך עתה, כשבחנתי זאת ביֶתר תשומת לב, מצאתי שלעיני שניהם אותו גוֶון אפור ומבט חודר, וגם בתוֵוי הפנים הם לא היו שונים בהרבה זה מזה.

"הוא היה," המשיך סֶר הנרי קֶרְטִיס, "אחי היחיד והצעיר, ועד לפני חמש שנים לא נפרדנו זה מזה למֶשך יותר מחודש ימים. אבל בדיוק לפני חמש שנים פָּקד אותנו מזל ביש, כפי שזה קורה במשפחות מפעם לפעם. התלקחה בינינו מריבה מרה, ובכַעסי התנהגתי כלפי אחי בחוסר צֶדק."

כאן נד קפטן גוּד בראשו בחוזקה. האונייה עברה באותו רגע טלטֵלה גדולה, כך שהמַרְאָה, שהיתה קבועה מעלֵינו בקיר הימני, נעה ושָׁהתה לרגע מעל ראשינו, ומכיוָון שישבתי כשידיי בכיסיי ומבטי כלפי מעלה, יכולתי להבחין היטב בתנודה זו.

"כפי שאתה ודאי יודע," המשיך סֶר הנרי, "אם אדם מת מבלי להותיר אחריו צוואה ואין לו שום נכסים מלבד אדמה - באנגליה קוראים לזה 'נכסים בני קיָימא' - כל אלה עוברים לידֵי בנו הבכור. כך קרה, שבדיוק בזמן שרַבנו אבינו מת, ולא הותיר אחריו צוואה. הוא דחה ודחה את כתיבתה, עד שכבר היה מאוחר מדי. התוצאה היתה שאחי, שלא למד שום מקצוע, נותר ללא פֶּנִי. כמובן שהיה זה מחובתי לספֵּק את צרכיו, אבל בעת ההיא הַמריבה בינינו היתה כה מרה, עד שלמרבֵּה הבושה - ועלי להודות בכך (והוא נאנח עמוקות) - לא הצעתי לו דבר. זה לא שמתוך צרות־עין מנעתי ממנו משהו שמגיע לו על פי חוק, אלא שציפיתי שהוא יעשה אי־אילו צעדים לקראתי, והוא לא עשה מאומה. אני מצטער להטריד אותך בכל אלה, מר קווֹטֶרְמֵיין, אבל עלי להבהיר את הדברים, האין זאת, גוּד?"

"בהחלט כך, בהחלט כך," אמר הקפטן. "מר קווֹטֶרְמֵיין, אני בטוח, ישמור את הסיפור הזה לעצמו."

"ודאי!" אמרתי, גאֶה כתמיד על המוניטין שיצאו לי כשומר סוד, ששִׁמעם הגיע אפילו, כך הוּכח, לאוזניו של סֶר הנרי.

"ובכן," המשיך סֶר הנרי, "לאחי היו בחשבונו באותו זמן כמה מאות לירות סטֶרלינג. מבלי לומר לי דבר הוא מָשך אותו סכום עלוב, ולאחר שאימץ את השם נֶוִויל יצא לדרום־אפריקה, כשבליבו תקווה פרועה: לעשות שׁם הון. זאת למדתי רק מאוחר יותר. עברו כשלוש שנים, ולא שמעתי דבר על אחי, אף שכתבתי לו פעמים אחדות. אין לי ספֵק שמכתביי מעולם לא הגיעו לידיו. ככל שחלף הזמן נעשֵׂיתי יותר ויותר מודאג לגביו. גיליתי, מר קווֹטֶרְמֵיין, שדם סמיך ממים."

"אמת ויציב," העַרתי, מהרהֵר בבני הָארי.

"גיליתי, מר קווֹטֶרְמֵיין, שהייתי נותן את מחצית הוני כדי להיוָוכח שאחי ג'ורג', שאֵר בשרי היחיד, בטוח וחש בטוב, וכדי לראותו שנית."

"אבל מעולם לא עלה בידך הדבר, קֶרְטִיס," הִפליט קפטן גוּד, כשהוא מביט בפניו של האיש גבַה הקומה.

"ובכן, מר קווֹטֶרְמֵיין, ככל שחלף הזמן גמלה בי החלטה נחושה למצוא אם אחי חי או מת, ואם הוא חי - לְהָשִׁיבוֹ הביתה. שלחתי סוכנים שיַחקרו בדבר, ואחת התוצאות היתה המכתב שלך. בינתיים היו תוצאות החקירה מַשביעות רצון, כי הן הצביעו על כך שעַד לאחרונה ג'ורג' היה בחיים. אבל כאן הכול נעצר. כך, כדי לקצֵר במקום להַאריך, הגעתי למסקנה שעלי לבוא לכאן על מנת לחפֵּש אותו בעצמי, וקפטן גוּד הואיל להצטרף אלַי."

"כן," אמר הקפטן, "כפי שאתה רואה, לא היה לי שום דבר אחֵר לעשות. יצא כך, שהאַדמירלוּת שילחה אותי לגווֹע ברעב עם חצי משכורת. ועכשיו, אדוני, אולי תוכל לספֵּר לנו מה שאתה יודע, או מה ששמעת, על אותו ג'נטלמן הקרוי נֶוִויל."