הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
3
ממוצע
1
0
2
0
3
1
4
0
5
0
1
מותרת
27 

מותרת


דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
3
ממוצע
1
0
2
0
3
1
4
0
5
0
1
27 
27 
מו"ל: ספרי ניב

תקציר

הסיפור עוסק בחוויה של אישה המקבלת את כתב הגט אל בין כפות ידיה ברבנות. היא יוצאת משם אל חייה החדשים. היא אם לשני בנים מתבגרים.

"מותרת" עוסק בגבול הדק שבין מותרת שבהיתר מן הרבנות לבין ההיתר שלה - של עצמה בגופה ונפשה. הספר מספר על יציאתה מתוך ההסגר החברתי שכפתה על עצמה, על חיפוש זהותה מחדש, ללא היותה רעייתו של בעלה וללא עולמה החברתי, זה שהקיף אותה עד לפני הפרידה.

 

הספר נוגע ביחסיה עם בניה, משתף רבות בתהליכי עבודתה כמעצבת גרפית ומפנה אלומת אור אל דרכי הכנת ספר עד הוצאתו לאור. לבסוף עולה אפילו קרן אור של אופטימיות זהירה.

מיעוט העמודים בספר אינו מעיד על דלות החומר, והוא נקרא בנשימה עצורה.

משיצאה גב' גת לפנסיה, החלה לכתוב. זה ספרה השלישי, שני הראשונים טרם ראו אור.

המשך קריאה
  • ISBN: 2-1265-54
  • מו"ל: ספרי ניב
  • יצא לאור ב-: 12/02/2017
  • שם המחבר: הדס גת
  • זמין להשאלה: כן

פרק ראשון פיסת נייר, זה הכול

״פיסת הנייר״ המקופלת נחה בין שתי כפות ידיה. הרב עמד בצד, עיניו פקוחות לרווחה עד גבותיהן, הנימים אדומים, התרוצצו סביב אישוניו דהויי החום, וכל השאר זכור לה ככתם שחור.

מולה עמד בעלה, מזה שני עשורים - מבטו הממושקף נעוץ בה, והמילים של הרב הביאו אותה לחפש את עיניו בעיניה. והרי את מותרת לכל אחד?

משירדו לבסוף לרחוב, הביטה סביבה, למי מכולם ראוי שתתיר את עצמה. המשפט לא נתן לה מנוח. המשמעות שלו הביאה אותה לידי בושה. מי התיר לו, לרב לדבר אליה ככה. מתיר ואוסר בכוח מה? בכוח מי?

מרוב מחשבות עמדה פתאום. בפינת רחוב החבצלת עם רחוב יפו. הוא, בעלה, עד לפני שעה קלה, עצר אף הוא ועמד מולה הביט בה, משל כאילו כולו חולף מעליה, רוחף מעבר לסערת ההיתר, ואומר לה, ככה בשקט, כעניין של חולין, רק רציתי שתדעי, אף אחד לא יאהב אותך כמוני, ואני מצטער רק, כי לא אמשיך לאכול במטבחך, מבישולייך. האמינה לו בשקט, כמו שזה נאמר. ובכל זאת ידעה שזה קץ דרכם המשותפת. אך הם המשיכו ללכת זה בצד זו. היתה שקוטה, כמו קפא עולמה בתוכה. לא חיוך לא דמע. בינתיים עלו לאוטובוס ושבו הביתה.

הילדים כבר שבו מבית הספר וערכו את השולחן - ילדים טובים.

הארוחה התנהלה בשקט, בלי גיחות פתע של הערות, שכרגיל היה משלח בה, כחיצי רעל. היתה לה הרגשה שבשורה עמדה באוויר, ובלי מילה, הילדים חשו בה, והיו מאופקים ושותקים אף הם..

למרות זאת החיים לכאורה בלבד, שבו למסלולם.

בערב, כשכל רעשי הבית נדמו, ישבו על המרפסת במחסה צמרות הקזוארינות המאובקות, והוא לפתע אמר, אני מקווה שתסכימי איתי,