הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
5 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
1
0
מה עובר לך בראש?

מה עובר לך בראש?


דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
5 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
1
0
42 
42 
גודל (עמ'): 368
מו"ל: מטר הוצאה לאור

תקציר

האם אני נורמלי? איך בוחרים בני זוג? מתי כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי? איך מתכוננים לבחינות בלי להילחץ? איך לקבל החלטה מוצלחת? איזו דעה יש לי על עצמי? האם קנאה עזה מעידה על עוצמת האהבה? למה המבוגרים לא מבינים אותי?

 

הספר "מה עובר לך בראש?" הוא ספר פסיכולוגיה לנוער ועל נוער, המציג את פניו המרתקות של מדע זה. הוא מציע שילוב ייחודי של ידע תיאורטי עדכני וקלאסי, כולל דוגמאות ועצות מעשיות לחיי היומיום בתחומים כמו אהבה, מיניות, מגדר, יחסים עם חברים והורים, בריאות  גופנית נפשית ועוד.

"מה עובר לך בראש?" כתוב "בגובה העיניים" בלי לנסות לחנך, וכולל חומר שיכול לעזור למתבגרים להתמודד עם האתגרים שתקופה זו מביאה אל חייהם. הספר יכול לשמש בסיס לשיחות של מתבגרים בינם לבין עצמם ובינם לבין הוריהם. כמו כן, חומרי הספר מתאימים לפעולות בתנועות הנוער ולשיעורי חברה בבית הספר. גם הורים למתבגרים, אנשי חינוך וכל מי שמתעניין בפסיכולוגיה  בכלל ובעולמם של בני נוער בפרט, ימצאו בספר זה מידע מרתק.  

המשך קריאה
  • ISBN: 99-2048
  • גודל (עמ'): 368
  • מו"ל: מטר הוצאה לאור
  • יצא לאור ב-: 12/01/2017
  • שם המחבר: עדנה כצנלסון, עמירם רביב
  • זמין להשאלה: כן

שינויים גופניים בגיל ההתבגרות

גוף האדם ונפש האדם קשורים ביחסי גומלין הדוקים, המתבטאים בהשפעה הדדית עמוקה: מצבים פיזיולוגיים משפיעים על האופן שבו אנחנו חושבים, מרגישים ומתנהגים, ולהפך, מצבים נפשיים משפיעים על מצב הגוף. אחד הביטויים הבולטים להשפעת הנפש על הגוף הוא תופעות פסיכוסומטיות — בעיות גופניות שנובעות מגורמים נפשיים, בעיקר לחץ. לחץ בחינות, למשל, עלול להתבטא בקשיי הירדמות, בתופעות אלרגיות, בכאבי ראש או בכאבי בטן. שברון לב הרבה פעמים מתבטא באובדן תיאבון או באכילת יתר. כבר חכמי יוון הקדמונים התייחסו להשפעה ההדדית הזאת כשדיברו על "נפש בריאה בגוף בריא". אם אדם סובל מנפש פצועה, הדבר עלול להתבטא גם במחלות גופניות, ואילו נפש בריאה עשויה לעזור להתגבר על מחלות גופניות.

העיסוק בגוף תופס מקום מרכזי בחייהם של המתבגרים, אשר חווים גדילה מואצת בין הגילים 20-12. בחיי האדם יש רק שתי תקופות המאופיינות בקצב גדילה כה מואץ: תקופת הגדילה העוברית וגיל ההתבגרות. פרץ הגדילה של גיל ההתבגרות, אשר מושפע מהפרשה מוגברת של הורמון הגדילה, מלווה בצמיחה לגובה, בעלייה במשקל, בשינוי פרופורציות הגוף (אצל בנות התרחבות האגן, אצל בנים התרחבות הכתפיים והתארכות הגפיים, בהתחלה בלי פרופורציה לשאר הגוף) ובהתפתחות איברי הרבייה הפנימיים וסימני המין המשניים הגלויים (שדיים, אשכים). הזרם ההורמונלי ששוטף את הגוף בעוצמה בלתי מוכרת משפיע גם על הנפש ומערער את תחושת האני המוכר, שכן להורמוני המין — טסטוסטרון אצל בנים ואסטרוגן ופרוגסטרון אצל בנות — יש השפעה ישירה על תפקוד המוח, והם משנים את האיזון הנפשי ויוצרים תחושה של ריגוש ואי־שקט פיזיים ונפשיים.

בעקבות הקצב המסחרר של השינויים הגופניים לעתים מתעוררת בגילים האלה תחושת ניכור מהגוף, שנדמה כאילו נעשה זר. האני הגופני הילדי לובש חזות חדשה של מבוגר, ובכל פעם שמביטים בראי נשקפת בו דמות שונה מהדמות המוכרת: יום אחד מגלים פצעון חדש, למחרת שערות במקומות שהיו קודם חלקים, וכשמתחלפת העונה ומתכוונים ללבוש את הבגדים מהשנה שעברה, נדמה פתאום שהם שייכים בכלל למישהו אחר.

קצב הגדילה והעיתוי שלו שונים ממתבגר למתבגר, אבל החוויה הלא־פשוטה מוכרת לרובם. בני נוער מסוימים עלולים להיבהל ולהירתע מהשינויים הרבים העוברים על גופם.

גובה

אחד הנושאים שמעסיקים מאוד מתבגרים בנוגע להתפתחותם הפיזית הוא הצמיחה לגובה. בגיל ההתבגרות נוספים יותר מ־20 אחוז לגובהו של האדם. בנות ממשיכות לגבוה בדרך כלל עד שנתיים לאחר קבלת המחזור החודשי, ובנים ממשיכים לגבוה לרוב עד גיל 17.

גובהו של אדם מושפע בעיקר מהגנטיקה שלו; הורה או סב נמוך מוריש את קומתו לצאצאיו כחלק מהצופן הגנטי. הפוטנציאל המשפחתי קובע 75 אחוז מהגובה הסופי. שאר ההיבטים המשפיעים על הגובה קשורים לגורמים סביבתיים כגון תזונה, בריאות וסגנון חיים. כך, למשל, אנשים שנולדו בסוף המאה העשרים גבוהים בממוצע ב־13 סנטימטר ממי שנולד באירופה לפני שישה דורות. בין הנולדים במשקל נמוך ביחס לנורמה יהיו כאלה שלא יגיעו לגובה המרבי שמוכתב על ידי הגנטיקה שלהם. חוסר במזון במדינות ששורר בהן רעב, או אכילה שאינה כוללת את מרכיבי המזון הנחוצים לצמיחה, שיכולה לנבוע מתפריט לא מאוזן, עלולים לעצור את הגדילה מוקדם מדי. הרעבה עצמית — אנורקסיה — בהחלט עלולה גם היא לעצור את הצמיחה בגיל ההתבגרות. מכיוון שהורמון הגדילה מופרש בעיקר בזמן השינה, גם חוסר שינה כרוני עלול לפגוע בצמיחה הכללית, כולל הצמיחה לגובה. גם מחלות כרוניות (כגון אי־ספיקת כליות) ושימוש ממושך בתרופות (כגון סטרואידים) עלולים לפגוע בתהליך הצמיחה לגובה. חוסר בהורמון הגדילה מעכב גם הוא את תהליך הצמיחה, אך זהו מצב נדיר יחסית. מכל המתבגרים שפונים לרופא כדי לברר מדוע לא צמחו לגובה, רק אצל חמישה אחוזים מתגלה שהגורם לעיכוב הצמיחה הוא חוסר הורמונלי. במקרים כאלה מתן תוספת הורמון, שנכלל בישראל בסל הבריאות במצבים מסוימים, עשוי להאיץ את הגדילה.

החברה המודרנית מייחסת חשיבות רבה למדי לגובה: רוב הדוגמנים והדוגמניות, המייצגים את האידיאל החברתי, הם גבוהים. גם בעולם העסקים גובה רב נחשב למעלה. במחקר שערך הסופר, העיתונאי והמרצה הקנדי מלקולם גלדוול בתחילת שנות האלפיים הוא מצא שהמנכ"לים של החברות האמריקניות המצליחות ביותר גבוהים בממוצע בשבעה סנטימטרים וחצי משאר בני מינם. לפיכך לא מפתיע לגלות שפרט לבני נוער גבוהים במיוחד, רוב בני הנוער רוצים להיות גבוהים יותר מגובהם בפועל. רק מיעוט קטן, לרוב בנות, נבהל כשגובהו עולה במידה ניכרת על גובה חבריו לכיתה. הגורם לכך הוא כנראה החשש להיות יוצא דופן, ואצל בנות גם החשש שגובהן הרב יקשה עליהן למצוא בני זוג.

לבנות נמוכות יש פתרונות מסוימים שמסייעים להן להיראות ולהרגיש גבוהות יותר, כגון נעלי עקב, אבל בנים מרגישים שלהם אין כמעט פתרונות להתמודדות עם קומה נמוכה. נכון הוא שגם לגברים יש נעליים עם הגבהה, אבל הרבה פחות מקובל חברתית לנעול אותן. למעשה, אפילו נשיא צרפת לשעבר, ניקולא סרקוזי, ספג ביקורת רבה מצד התקשורת על מנהגו לנעול נעליים כאלה.

אבל גם אם אתם נמוכים, אל ייאוש. קודם כול, מחקרים מראים שאנשים נמוכים חיים בממוצע זמן רב יותר מאנשים גבוהים. נוסף על כך, חשוב לזכור שגובה הוא לא הכול ושגם בחברה של ימינו, שמגלה העדפה לגובה, יש לא מעט אנשים נמוכים שזוכים להרבה הצלחה והערכה, למשל ליונל מסי, ברונו מארס, דניאל רדקליף, מדונה, ליידי גאגא ושאקירה.

הקדמה ואיחור של גיל ההתבגרות

אחד הדברים שמאפיינים מתבגרים הוא רצון גדול במיוחד להיות כמו כולם, ולפיכך כל חריגות מקשה את חייהם. כתוצאה מכך התבגרות גופנית מוקדמת מאוד או מאוחרת מאוד יחסית לסביבה עלולה בהחלט להיות גורם מלחיץ בחייהם של צעירים. התבגרות מוקדמת נוטה להפריע יותר לבנות, כי הן מתחילות להתפתח לפני הבנים ובגיל צעיר יותר, ואילו התבגרות מאוחרת נוטה להפריע יותר לבנים, שעלולים להרגיש שאינם גבריים מספיק בהשוואה לבני גילם.

הרפואה מגדירה בגרות מוקדמת אצל בנות כאשר מופיע ניצן שד לפני גיל 8 או מחזור חודשי לפני גיל 11. בגרות מוקדמת אצל בנים מוגדרת כגדילה של האשכים והופעת שערות באזור המפשעה, בית השחי והפנים לפני גיל 9. לעתים ההתפתחות המוקדמת היא חלקית בלבד, ואז מופיעים למשל רק שיעור או ניצני שדיים בלי סימני מין נוספים.

התבגרות מוקדמת עלולה לגרום לתחושת חריגות הן אצל בנות והן אצל בנים. בנות שמצמיחות שדיים או מקבלות מחזור הרבה לפני חברותיהן עלולות לחוש שונות ומשונות ולעתים קרובות נאלצות להתמודד עם התעניינות מינית בשלב שבו הן עדיין אינן בשלות לכך. בנים שקולם מתחלף בגיל שבו רוב הבנים עדיין מדברים בקול גבוה, או ששיער הפנים שלהם מתחיל לצמוח כשכל חבריהם עוד חלקים, עלולים לחוש מצוקה גם הם, אך נמצא שהתבגרות מוקדמת אצל בנים משפיעה על הערכתם העצמית הרבה פחות מאשר התבגרות מאוחרת (בין השאר מכיוון שהבנות, כקבוצה, כבר מתחילות להתבגר בשלב זה). כמו כן התבגרות מוקדמת נפוצה הרבה יותר אצל בנות, שהן כ־70 אחוז מבני הנוער המקדימים להתבגר.

נוסף על התעוררות מצוקה נפשית במקרים מסוימים, התבגרות מוקדמת פוגעת גם בגדילה לגובה, כיוון שהצמיחה מסתיימת מוקדם יותר אצל מי שמקדים להתפתח. בשל השפעותיה הגופניות והנפשיות של התופעה, הרבה פעמים נעשה ניסיון לעצור אותה. אם מוצאים סיבה רפואית שגורמת להתבגרות המוקדמת, מנסים לטפל בה ישירות. אם לא מוצאים סיבה שכזאת, נותנים לעתים טיפול תרופתי מיוחד. טיפול רפואי שבולם בגרות מוקדמת יינתן לפני גיל ההתבגרות למי שהפער בינו לבין הנורמה המקובלת גדול מאוד: מי שהוא נמוך מאוד והתפתחות מוקדמת תבלום את גדילתו, או מי שאינו בשל רגשית להתחיל את גיל ההתבגרות. ההחלטה אם לטפל וכיצד לטפל מתקבלת על סמך הערכה רפואית־פסיכולוגית המתייחסת לשילוב של גורמים גופניים ונפשיים, אובייקטיביים וסובייקטיביים כאחד.

בגרות מאוחרת אצל בנות מוגדרת כאי־הופעת סימני המין המשניים, כמו שֹיעור וניצני שדיים, לאחר גיל 13 ואי־קבלת המחזור החודשי עד גיל 16. בגרות מאוחרת אצל בנים מוגדרת כמצב שבו האשכים אינם גדלים ולא מופיע שֹיעור עד גיל 14. התפתחות מאוחרת גורמת, נוסף על תחושת החריגות, גם לחרדה בנוגע לחוסר פוריות. אצל שני המינים צריך לבדוק את הסיבה להתבגרות המאוחרת. לפעמים יש משהו בהיסטוריה הרפואית של הילד עצמו, למשל התפתחות אטית לאורך הילדות כולה, שיכול לספק הסבר לאיחור בהתפתחות המינית. כמו כן עוזר מאוד לבדוק אם היתה בעיה דומה אצל ההורים, האחים, הסבים, הדודים ובני הדודים (אם כי יש להביא בחשבון שלא תמיד הם זוכרים ולפעמים אפילו הדחיקו בעיות בהתבגרות המינית). גנטיקה משפחתית עשויה לפעמים להרגיע, למשל אם קרוב משפחה התפתח פיזית ומינית מאוחר גם ללא התערבות רפואית, או שאחד ההורים התחיל לגדול מאוחר והמשיך לצמוח גם לאחר גיל ההתבגרות, תופעה שנקראת דפוס גדילה מאוחר. במקרים כאלה אנשים ממשיכים לצמוח אפילו עד גיל 24. עם זאת, הרגעה מפי הסביבה בנוסח "אין מה לדאוג" ו"בסוף הכול יסתדר" אינה תמיד מועילה או אפילו מוצדקת. כדאי לפנות לייעוץ רפואי בכל מקרה, הן מכיוון שעיכוב בצמיחה עלול להצביע על בעיה רפואית וחלון ההזדמנויות להתערבות רפואית הוא מוגבל, והן מכיוון שמצב כזה עלול לגרום ללחץ נפשי. רופאים המתמחים במצבים כאלה הם קודם כול אנדוקרינולוגים (מומחים למערכת ההורמונלית בגוף) וכן מומחים לרפואת מתבגרים. בנות יכולות לפנות גם לגינקולוג, בעיקר סביב שאלות הנוגעות ישירות להתפתחות המינית. אם יש מצוקה מתמשכת, יש מקום לשקול גם להיעזר בטיפול פסיכולוגי כדי לברר אם המצוקה אכן נובעת רק מהבעיה הגופנית, ואם כן, כיצד ניתן להתמודד איתה.

סיפורים מחדר הטיפולים

(שמות המטופלים בדויים והפרטים על אודותם שונו כדי להגן על פרטיותם)

יאיר, בן 15, היה נמוך יחסית לחבריו וגם פחות מפותח מהם מינית. הוא היה ילד לא מקובל וחש דחוי. יאיר הרגיש שכל הבעיות שלו נובעות מהיותו נמוך ולא מפותח, אך בטיפול פסיכולוגי התברר שמאז ומעולם היו לו קשיים חברתיים והוא הופנה לטיפול קבוצתי. מהמשוב שקיבל ממנחה הקבוצה ומהילדים האחרים הוא למד שהוא מרוכז מאוד בעולמו הפנימי ואינו יודע להקשיב. בעזרת הטיפול הוא התחיל ללמוד בהדרגה להקדיש תשומת לב לאחרים ולהתחשב בהם. בעקבות ההתקדמות שהושגה בטיפול התמתנה הבעיה החברתית שלו בבית הספר והוא רכש שני חברים טובים ונאמנים. האמונה של יאיר שגובהו הנמוך והתפתחותו הפיזית האטית הם הגורמים היחידים למצבו הנפשי היתה, אם כך, מוטעית, אך אפשר להבין את מקורה. לעתים קל יותר לייחס קושי לגורם חיצוני שמחוץ לשליטתנו מאשר לגורם פנימי שקשה יותר לאבחון ושנדרש מאמץ כדי להתמודד איתו.

טלי, בת 16, היתה נמוכה לגילה. היא הופנתה לאנדוקרינולוג כדי לברר אם יש לכך סיבה הורמונלית, אך לא נמצאה אצלה בעיה גופנית. לאחר שבישר לה את החדשות הטובות הוא ציין שאין שום פגם בקומה נמוכה, ושלמעשה הרבה פעמים "דברים טובים באים באריזות קטנות". טלי אימצה את המשפט הזה ומאז הרגישה הרבה יותר טוב בכל הנוגע לגובהה.

פצעי בגרות

עוד גורם לכאב ראש ולכאב לב בגיל ההתבגרות הן לבני הנוער והן להוריהם הוא פצעי בגרות (אקנה). פצעים אלה נוצרים מפעילות הורמונלית מוגברת, היוצרת הפרשת יתר של בלוטות החֵלב הנמצאות בעור ובהמשך גם דלקת. האזורים המועדים לסבול הם אלה שעשירים בבלוטות חֵלב: המצח, האף, הלחיים והסנטר. הפצעים מופיעים אצל שני המינים, אך מקדימים להופיע אצל בנות.

פצעי בגרות הם בעיית העור הנפוצה ביותר בקרב בני נוער והיא פוגעת ב־95-79 אחוז מאוכלוסיית המתבגרים במדינות המערביות. כמו בתחומים אחרים, גם בתחום זה קיימים הבדלים גדולים בין בני נוער, החל בצעירים בעלי פנים מכוסות פצעונים וכלה בכאלה שעוברים את ההתבגרות ללא שום פצעון. אמנם חלק מהגורמים המשפיעים על כמות פצעי הבגרות תלויים בגורמים שאין למתבגר שליטה עליהם כגון גנטיקה, מצב הורמונלי וקצב חילוף החומרים בגוף, אך על חלקם יש לו השפעה מסוימת. עם הגורמים הידועים כמשפיעים על ריבוי פצעי בגרות נמנים מתח רצוף, אי־שמירה על היגיינה, תזונה בלתי מאוזנת ושימוש בתרופות ובתכשירי קוסמטיקה מסוימים.

נוסף על ההבדלים האובייקטיביים בחומרת פצעי הבגרות, קיימים גם פערים גדולים בתגובות של המתבגרים אליהם: יש בני נוער שסובלים נוראות מכל פצעון שמופיע על פניהם, ולעומתם יש אחרים שלמרות הפצעים הרבים והבולטים אינם מקדישים תשומת לב רבה לנושא. יש כאלה שיאשימו את פצעי הבגרות בכל בעיה, מלימודית ועד חברתית, ויש כאלה שיראו בהם מרכיב אחד מסך כל הגורמים המשפיעים על חייהם. כמו גובה או איחור בהתפתחות, כך גם הפצעים אינם המשתנה היחיד הקובע את איכות חייו של המתבגר, והוא למעשה בוחר אם להעצים את השפעתם או להקטין אותה.

הרפואה נותנת מענה לפצעי הבגרות, כולל לקשים ולעקשניים שביניהם: יש שלל מוצרים המיועדים לטיפול באקנה שאינם מצריכים מרשם רופא ויעילים לטיפול באקנה בדרגת חומרה קלה. למקרים הקשים מתאימים טיפולים כמו תכשיר ראקוטן, שמשפר את מצב הפנים ב־80 אחוז מהמקרים אך דורש מעקב רפואי צמוד. עוד אפשרויות טיפול כוללות טיפול בתאורה, ואצל בנות גם טיפול באמצעות גלולות למניעת היריון. קיימות דרכים רבות ושונות לטיפול, כך שאם סוג אחד אינו משפיע, ייתכן מאוד שסוג אחר יעזור.

מכיוון שבישראל ההורים הם האפוטרופוסים של ילדיהם עד גיל 18, מתן תרופות לבני נוער מצריך את הסכמת הוריהם ולא תמיד ההורים מוכנים לתת אותה. אם יש חוסר הסכמה מומלץ לערב גורם רפואי או נציג בריאות הנפש, בעיקר כזה שמכיר הן את הילד והן את ההורים, כדי שינסה לתווך ביניהם.

איברי המין

כפי שזמן ההתפתחות הפיזית שונה מאדם לאדם, גם גודלם וצורתם של איברי המין הגבריים והנשיים שונים מאדם לאדם. ההבדלים נובעים, כמובן, מגורמים גנטיים וכן מהשפעות סביבתיות כמו תזונה או מצבים בריאותיים. בנים משווים לעתים קרובות את גודל איבר המין עם חברים (או עם זרים, בבית שימוש ציבורי או במקלחות בברֵכה) ואינם תמיד מרוצים ממה שעיניהם רואות. בנות עסוקות הרבה פעמים בהשוואת גודל החזה שלהן לחזה של חברותיהן, אך גם לחזה של דוגמניות ושחקניות מפורסמות. ייצוג העירום בקולנוע, בטלוויזיה ובפרסומות גורם הרבה פעמים לנערים ולנערות לחשוב שמשהו לא בסדר בצורת איברי המין שלהם או בגודלם. לרוב הם אינם מביאים בחשבון שדוגמנים מייצגים אידיאל שאיננו תקף לכלל האוכלוסייה, ושלמרות מראם החיצוני המושך אפילו התמונות שלהם עוברות ריטוש, ולפיכך אינן מייצגות את המראה האמיתי שלהם. סרטים פורנוגרפיים מעודדים תפיסה בלתי מציאותית אף יותר בנוגע לגודל הסביר של איברי המין, לתפקודם ולהשפעתם על חיי בעליהם.

בחברה שסוגדת לגוף קשה לבני נוער להשתכנע שהגודל אינו קובע ושאין רק צורה אחת נכונה לאיברי המין, אך יש כמה דברים שכדאי לדעת ולזכור כדי להפריך כמה מהדעות הקדומות ומהאמונות הכוזבות בנושא:

גודל איברי המין שמוצגים בסרטים פורנוגרפיים הוא חריג ביותר. השחקנים נבחרים על בסיס חריגותם זו ולכך מוסיפים זוויות צילום שיוצרות אשליה אופטית.

מחקרים בדקו וגילו שתפקוד איבר המין אינו מושפע בהכרח מגודלו או מצורתו. גם איבר מין קטן יחסית או איבר מין שאינו ישר לחלוטין יכולים לתפקד באופן רגיל לגמרי (אך אם יש לכם ספקות או חששות, כדאי שתפנו לאורולוג).

לא כל הבנים מעדיפים בנות עם חזה גדול ולא כל הבנות מעדיפות גבר עם איבר מין גדול (איבר מין גדול עלול לעתים אפילו להפחיד בנות). בעולם שבו יש אפשרויות בחירה, תמיד יימצא מישהו שתתאימו לטעמו.

שׂיעור

שֹיעור גם הוא חלק בלתי נפרד מההתפתחות המינית התקינה של נערים ונערות. אצל בנות מופיע שיער ערווה בסביבות גיל 11 ושיער בית שחי בגיל 12. אצל בנים מופיע שיער ערווה בגיל 12, שיער בית שחי בגיל 14 ושיער פנים בגיל 15. נתונים אלה הם כמובן ממוצעים, והשונות בין מתבגרים היא גדולה.

נושא השׂיעור מעסיק מאוד מתבגרים ומתבגרות. בנים מוטרדים מנושא זה בשני היבטים: היעדר שׂיעור באופן בולט, שנתפס כמאפיין נשי או ילדותי, או שׂיעור יתר, בעיקר אם הוא מופיע בגיל מוקדם. בנות הרבה פעמים מוטרדות ממצב של שיעור יתר, למרות האמצעים הקיימים להסרת השיער או להבהרתו. לעתים מתעורר ויכוח בין ההורים לבין ילדיהם המתבגרים, בעיקר בנותיהם, בנוגע לשאלה מאיזה גיל יש מקום לטפל בבעיית שיעור יתר ועד כמה הבעיה אובייקטיבית או שהיא מועצמת על ידי הנער או הנערה. אם נערה סובלת מאוד משׂיעור, חשוב שהיא תשוחח עם הוריה בפתיחות על הנושא כדי לנסות למצוא יחד פתרון שמקובל על שני הצדדים. אפשר גם לגייס את עזרתו של איש מקצוע בתחום החינוך או הרפואה. לעתים תחושת שיעור יתר אצל בנות אינה אובייקטיבית, אלא נובעת מתגובה ללחצי הסביבה או משמשת ביטוי לדימוי גופני נמוך, ואז טיפול בשׂיעור לבדו לא פותר את הבעיה. כמו כן אצל בנות יכולה להיות לעתים משמעות קלינית לשיעור יתר, הן במישור האבחוני (בעיה הורמונלית) והן במישור הטיפולי (אם הסיבה היא הורמונלית, ייתכן שנטילת גלולות למניעת היריון תשפר את המצב), ולכן כדאי לשקול פנייה לייעוץ רפואי.

תזונה

תזונה מאוזנת היא מפתח לצמיחה אופטימלית ולשמירה על בריאות תקינה, וגיל ההתבגרות הוא הגיל שבו מתעצבים הרגלי התזונה למשך כל החיים. למרות חשיבות הנושא והעובדה שהוא כה בסיסי ומשותף לכולם, לבני נוער רבים אין מושג מתי, כמה ומה עליהם לאכול.

כולנו נולדים עם אינסטינקט שאומר לנו מתי וכמה לאכול, אבל ככל שאנו מתבגרים אנו לומדים להתעלם מאיתותי הגוף. אנחנו ממשיכים לאכול גם כשאנחנו לא רעבים כי לימדו אותנו לסיים את כל מה שיש בצלחת, אנחנו מתעלמים מקרקורי הבטן כי אנחנו עסוקים בפעילות כלשהי או כי אנחנו מעוניינים לרדת במשקל. אנחנו פונים לאוכל גם בתגובה לרגשות ולמצבים שאינם קשורים לרעב פיזי — שעמום, עייפות, לחץ, דיכאון ואפילו שמחה — ובוחרים את המזונות שלנו על בסיס זמינות ואטרקטיביות. כתוצאה מכך הגוף שלנו אינו מקבל את כל המרכיבים התזונתיים שהוא זקוק להם ואנחנו אוכלים הרבה דברים שהגוף שלנו איננו זקוק להם ועלולים אף להזיק לו.

השמנה

גיל ההתבגרות מאופיין בהתפתחות ובצמיחה רגשית ופיזית, שבאות לידי ביטוי בין היתר בתיאבון מוגבר ובעלייה במשקל. זוהי תופעה טבעית לגמרי שהיא חלק בלתי נפרד מתהליך ההתבגרות, אבל לפעמים העלייה במשקל חורגת מהרצוי והבריא.

השמנת יתר היא עניין בריאותי רציני, שכן אנשים שמנים נמצאים בסיכון מוגבר יותר לפתח סוכרת, בעיות נשימה, סרטן, לחץ דם גבוה ומצבי חולי נוספים. השמנה בגיל צעיר מעלה את הסיכוי של הילד או המתבגר להיות מבוגר שמן וכמו כן מזרזת את תחילת ההתבגרות המינית. מלבד השפעתה הרעה על הבריאות הפיזית, השמנה עלולה לגרום למתבגרים גם למצוקות רגשיות כגון דיכאון ודימוי עצמי נמוך, הנובעות מהשפעות חברתיות שליליות כמו אפליה, ריחוק חברתי והתעללות, שכן החברה המערבית מייחסת חשיבות רבה להופעה חיצונית ובתקופתנו רזון (אפילו קיצוני) נחשב, שלא בצדק, לאידיאל שיש לשאוף אליו.

השמנה של ילדים ובני נוער היא בעיה מוכרת בעולם המערבי. בישראל כ־20 אחוז מהמתבגרים מוגדרים כשמנים או כבעלי משקל עודף. בארצות אירופה המצב דומה למצב בישראל, ובארצות הברית הוא חמור אף יותר. ילדים ובני נוער מבלים את רוב שעות היום בישיבה ממושכת בכיתה ואחר כך מול המחשב או הטלוויזיה. בגלל אורח החיים העמוס שלהם ושל הוריהם, שלפעמים חוזרים מהעבודה מאוחר מאוד, האכילה שלהם לעתים קרובות אינה מסודרת וכוללת הרבה אוכל מעובד וחטיפים. מעריכים שילדים צורכים לא מעט קלוריות בזמן הצפייה בטלוויזיה ובגללה. הצפייה בטלוויזיה מגדילה את זמן האכילה, את כמות האוכל ואת צריכת הקלוריות הכוללת בכל ארוחה. הגדלת כמות האוכל נגרמת בין השאר בגלל הפרסומות למוצרי מזון, בעיקר מזון מהיר, המופיעות בטלוויזיה בזמן שילדים צופים בה. נוסף על כך היעדר תשומת הלב לאוכל, בגלל הריכוז בצפייה, משבש את יכולת ויסות האכילה, ולכן מגדיל את כמות המזון (המיותר) הנצרך.

אך לא כל קילוגרם עודף הוא סיבה לבהלה, ותפיסת האדם את עצמו כשמן היא הרבה פעמים סובייקטיבית לחלוטין ומושפעת מהמסרים הנקלטים מהסביבה, גם אם הם אינם נכונים.

שינה

שינה היא אחת הפעילויות החשובות ביותר והחיוניות ביותר לגוף האדם. בזמן השינה אנו מעבדים מידע, מארגנים את הזיכרונות, מווסתים את הרגשות ומחדשים תאים. בגיל הילדות וההתבגרות זהו גם הזמן שהמוח מבשיל והורמוני הגדילה מופרשים. תינוקות וילדים קטנים ישנים במשך רוב שעות היממה. בני נוער כבר זקוקים לפחות שעות שינה — כ־10-8 שעות שינה בלילה — אך רובם המכריע של בני הנוער אינם ישנים מספיק.

קיימות סיבות רבות לכך שבני נוער אינם זוכים למספיק שעות שינה:

גיל ההתבגרות הוא גיל עמוס בלחצים ובדאגות, שמפריעים למתבגרים להירדם.

הורמון המלטונין, האחראי על תפקודי השינה של הגוף, מיוצר בשעה מאוחרת יותר בלילה מבשנות הילדות, אבל בני נוער עדיין נדרשים לקום מוקדם כדי להגיע לבית הספר בזמן.

בני נוער הרבה פעמים עסוקים מאוד. בשעות הבוקר והצהריים הם בבית הספר וגם אחרי הצהריים הם לומדים. נוסף על כך הם רוצים להספיק לבלות ולנהל חיים חברתיים (באינטרנט ומחוצה לו), ולכן הם דוחים את שעת השינה.

יש מתבגרים שמעדיפים להיות ערים כאשר ההורים ישנים, אם בשביל השקט והפרטיות ואם כדי שהוריהם לא יוכלו לפקח על פעילותם. הם מנצלים את זמן השינה של ההורים כדי לראות סרטים שלא היו עוברים את הצנזורה שלהם ולהשתמש במחשב ללא הגבלה.

יש אנשים שהשעון הביולוגי שלהם שונה מזה של רוב האוכלוסייה. ציפורי לילה הם אנשים שנוטים להיות ישנוניים בבוקר וערניים דווקא בלילה. מבוגרים שהם ציפורי לילה יכולים לפעמים למצוא עבודות שמתאימות לנטייה הטבעית שלהם (עבודה במשמרת לילה או עבודה שנעשית מהבית), אבל בני נוער נדרשים להתאים את השעון שלהם לשעות הפעילות של מערכת החינוך (ובהמשך של הצבא), של המשפחה ושל החברה.

מתבגרים רבים עם בעיות קשב וריכוז מתקשים להירדם בשעות קבועות או מתעוררים הרבה במשך הלילה.

בעקבות כל הגורמים הללו אצל רבע מהמתבגרים ניכרת ישנוניות יתר במשך היום. מלבד תחושת העייפות, מחסור בשינה עלול לגרום לבעיות בריכוז ובזיכרון, שמביאות לביצועים נמוכים יותר בלימודים ולתאונות רבות יותר. עייפות מעודדת גם אכילת יתר ובעקבותיה השמנת יתר. מחסור בשינה גורם גם לעלייה בלחץ (בגלל הפרשה גדולה יותר של הורמוני סטרס), לדיכאון, לכעס ולהתפרצויות, ובמקרים קיצוניים גם לפרנויה (חשדנות יתר) ולהזיות. חוסר שינה מצטבר עלול גם לפגוע בצמיחה לגובה ובהתפתחות התקינה של המוח וכן לגרום לנזקים בריאותיים כגון עלייה בלחץ הדם והתפתחות סוכרת.

עצות לשיפור השינה

כדי לישון די שעות כדאי מאוד לאמץ את הכללים הבאים, או לפחות את חלקם:

שינה בשעה קבועה.

קביעת שעה שאחריה הטלוויזיה, המחשב, הטאבלט והסמארטפון כבויים.

הימנעות מ"לילות לבנים".

הימנעות משנת צהריים (במקרה הצורך אפשר לנמנם נמנום קצר של חצי שעה).

עיסוק בפעילות ספורטיבית (אך לא בסמוך לשעת השינה).

צמצום שתיית משקאות המכילים קפאין (קפה, קולה, תה שחור).

הימנעות מעישון, בעיקר לפני השינה.

הימנעות מצפייה בסרטים אלימים בסמוך לשעת השינה.

אם אתם מוצפים לעתים קרובות במחשבות טורדניות שמקשות עליכם להירדם, נסו להכין מראש מחשבות חלופיות נעימות.

התפתחות המוח

המוח האנושי בנוי ממיליוני רשתות של כמאה מיליארד תאי עצב. תאי עצב הם מתקני איתות המעבירים מידע, בתוכם וביניהם, באמצעות חשמל. תאי העצב מסודרים ברשתות המיועדות לעיבוד גירויים חיצוניים — צלילים, קווים, תחושות קור וחום ועוד. צירופים שונים של רשתות עצביות מעבדים תופעות מורכבות יותר, כגון מילים וצורות. כלומר, קבוצות של עצבים שונים במוח אחראיות למרכיבים בודדים, ובאמצעות התקשורת ביניהם נוצרת תמונה שלמה. המגע של ערוצי התקשורת העצבית עם הגירויים בסביבה מחזק או מחליש אותם, ועל ידי כך מעצב אותם.

בעבר סברו שמערכת העצבים המרכזית מסיימת את התפתחותה עד גיל 10 ושלמתבגר יש מוח דומה לזה של מבוגר, למעט מה שמושפע מניסיון חיים. כעת אנו יודעים שרוב התפתחותה של מערכת העצבים מתרחש בילדות, אבל היא ממשיכה להתפתח גם אחרי סיום גיל ההתבגרות. המסלולים המקשרים בין האונה הפרונטלית לבין שאר המוח לא מסיימים את התפתחותם בראשית גיל ההתבגרות, אלא מאוחר הרבה יותר — יש הסבורים שבגיל 20 ואחרים מרחיקים לכת ומוסיפים עוד שלוש או ארבע שנים.

בשל השפעות השינויים במוח ובמערכת העצבים על המתבגרים הם מתנהגים לעתים קרובות בדרכים שמבוגרים רבים מפרשים אותן כאנוכיוֹת, אימפולסיביות, קיצוניות וחסרות רגישות, לעתים שלא בצדק.

אחת הסיבות לשוני בין התנהגות המאפיינת מתבגרים לבין התנהגות המאפיינת אנשים בוגרים היא שמוחם של המתבגרים פועל ומגיב בדרך אחרת ממוחם של המבוגרים. בגיל ההתבגרות שרוי המוח בחוסר שיווי משקל בגלל השינויים שעדיין מתרחשים בו. אפילו במוח של מבוגרים מתרחשים שינויים, כאשר חיבורים עצביים נוצרים ומתבטלים בהתמדה בתגובה לשינויים מסביב, אבל אצל מתבגרים האזור הרגשי במוח, האָמִיגְדָלָה, פעיל יותר, והשליטה של קליפת המוח באזור זה עדיין אינה מלאה. לקראת סוף גיל ההתבגרות מתפתחות האונות הקדמיות ומווסתות טוב יותר את החלק הרגשי של המוח, שנקרא המערכת הלימבית, אך היא מסיימת את התפתחותה רק לקראת גיל 22. כמו כן מתרחש במוח המתבגר שחרור מוגבר של דופמין, מוליך עצבי שאחראי לתחושת התגמול, והוא גורם למתבגר לחפש עוד ועוד חוויות מרגשות ומתגמלות. לפיכך בשלב זה בחיים האדם מגיע לשיא בהתנהגות אימפולסיבית ובחיפוש אחר ריגושים.

השינויים המתרחשים במוח המתבגר גורמים לאָ־סימטריה בין אזורי מוח שונים, למשל בין האזור המחפש ריגוש והנאה לבין האזור המווסת רגשות והתנהגות, או בין האזור שמחפש הנאה עכשווית לבין האזור שרואה לטווח רחוק. אזורי המוח הדרושים לאיפוק ולתכנון עדיין אינם בשלים לגמרי, ומנגנון האזהרה מבשיל מאוחר יחסית למנגנוני ההנאה העכשווית. לכן נער עשוי להסתכן בגלישה על סקטבורד בכביש הומה, אף על פי ששמע אזהרות באשר להתנהגות זו.

בגיל ההתבגרות אזורי המוח הקשורים ליצירתיות, לתושייה, לספורט ולמוזיקליות מתפתחים מאוד. גם היכולת הטובה יותר ליצור קשרים חברתיים בגיל ההתבגרות היא תוצאה של התפתחות נוירולוגית המאפשרת לאדם להבין טוב יותר את האחר, לשער מה הוא חושב ולצפות את פעולותיו (מה שנקרא מנטליזציה). היכולת לקלוט את נקודת המבט של האחר מאפשרת למתבגרים להעמיק את הקשרים החברתיים עם בני גילם, הנחוצים להם כדי להשתחרר מהתלות בהורים.

שינוי נוסף שמתרחש במוח בגיל ההתבגרות הוא מיקוד האזורים המוחיים המופעלים בשעת עיסוק בפעילות מסוימת. אם פעולה מסוימת דרשה בגיל צעיר הפעלה רחבה יותר של המוח, הרי שהמוח המתבגר יעיל וממוקד יותר ומפעיל רק את החלקים הרלוונטיים לאותה מטרה. עוד שינוי שמתרחש בהדרגה וניכר בגיל ההתבגרות הוא ירידה מסוימת בפלסטיות של המוח. אם אזור מסוים במוח נפגע בילדות, קל יותר לחלק אחר במוח לקבל על עצמו את תפקיד החלק שנפגע. בגיל ההתבגרות הגמישות הולכת וקטנה, וקשה יותר לגרום לאזור שלא נועד למלא תפקיד מסוים לקבל על עצמו את התפקיד. עם סיום שלבי הילדות המוקדמים ניכרת גם ירידה מסוימת ביכולת ללמוד שפות. אם בגיל צעיר קל לילד ללמוד שפה חדשה, הרי שבגיל ההתבגרות ולאחריו התהליך ארוך וקשה יותר.

במקביל לשינויים שכבר הוזכרו מתרחש במוח המתבגר תהליך שנקרא גיזום סינפטי. סינפסה היא אזור המפגש בין תא עצב לתא המטרה, שבו מתרחשים תהליכים כימיים הגורמים להעברת אותות מתא עצב אחד למשנהו. במוח קיימים מסלולים עצביים "קשוחים", המתפעלים רשתות חיוניות כגון מערכת הנשימה והמערכת השומרת על לחץ דם תקין, אך גם מסלולים המתעצבים במגע עם הסביבה. האדם נולד עם פוטנציאל לאלפים ולמיליונים של מסלולים עצביים, אך עם ההתפתחות מתרחש תהליך שמבטל את המסלולים שאין בהם שימוש כדי לשמור על יעילות המערכת. הדבר דומה לגיזום ענפים ועלים מעץ כדי להקל את העומס ולאפשר צמיחה עתידית, או למחיקת תוכנות מחשב או אפליקציות שאינן בשימוש כבר זמן רב וסתם תופסות נפח וסותמות את הזיכרון.

בשלב הגיזום המוח מאבד מנפחו, כיוון שקישורים עצביים שאינם בשימוש נגזמים.

אובדן הסינפסות בעקבות הגיזום מתרחש בזמנים שונים באזורי המוח השונים. אין זה מבצע חד־פעמי, אלא תהליך מתמשך. הגיזום מושפע מתהליך ההבשלה המינית, שמתרחש כתוצאה מהפרשת הורמוני המין, ומהניסיון המצטבר של המתבגר, שממנו המוח לומד אילו נתיבים נחוצים ואילו מיותרים.

השפעת עישון, אלכוהול וסמים על הגוף ועל המוח

לעישון, לאלכוהול ולסמים יש השפעה רבה הן על הגוף והן על המוח. עישון הרבה פעמים מעורר וממריץ את חילוף החומרים. אלכוהול ידוע כמסיר עכבות, וסמים שונים משפיעים באופן ניכר על רמות האנרגיה, על מצב הרוח ועל מצב התודעה.

נוסף על ההשפעות קצרות הטווח שיש לחומרים האלה על הגוף ועל המוח, יש להם גם כמה השפעות ארוכות טווח שחלקן עלולות להיות מזיקות. הניקוטין שנמצא בסיגריות מפעיל מנגנונים מוחיים שיוצרים תלות בין פעילות המוח לסיגריות, תלות שקשה מאוד להיגמל ממנה. לאלכוהול יש השפעה על הזיכרון, הן לטווח הקצר (אובדן של זיכרונות מהזמן הסמוך לשתייה) והן לטווח הארוך יותר (משפיע על היכולת לאגור ולשמור מידע). במינונים גבוהים יש לאלכוהול גם השפעה הרסנית על מערכת העצבים המרכזית ועל הכבד. לסם הקנביס ניכרת השפעה על ריכוז וקשב ועל הזיכרון, שכן צריכתו יוצרת מעין קצר ונתק בין תאי המוח באזור האחראי לפעולת הזיכרון. אצל חלק מהמשתמשים בקנביס עלולים להתפתח גם דיכאון, חרדה ופסיכוזה. אקסטזי משפיע גם הוא על הזיכרון וכן על היכולת לווסת רגשות והתנהגויות, וכמו כן ידוע שהוא עלול ליצור הפרעות שינה והפרעות מצב רוח.

ההשפעה של החומרים השונים משתנה בין אדם לאדם. יש אנשים שמשתכרים אחרי שתיית כמות קטנה של אלכוהול, ויש כאלה שנשארים צלולים יחסית גם אחרי שתייה מרובה. יש כאלה שעישון ג'וינט מגביר אצלם רגשות חיוביים, ויש כאלה שאצלם מתגברים דווקא הרגשות השליליים. יש אנשים שמתמכרים לעישון, לאלכוהול ולסמים בקלות רבה ויש כאלה שפחות. אי אפשר לדעת מראש מה יהיה סוג ההשפעה על כל אדם ומה תהיה עוצמתה, אך ידוע שמוחם של בני נוער, שנמצא עדיין בשלבי התפתחות, מושפע מחומרים אלה יותר ממוחם של מי שסיימו כבר להתפתח.

לסיכום: ההתבגרות הפיזית היא נושא מהותי בחיי בני הנוער. השינויים הפיזיים המהירים הקשים לעיכול, חוסר הסימטריה הזמני שנוצר בגלל שינויים לא פרופורציונליים והחשיבות הרבה של המראה החיצוני בשלב זה בחיים, יוצרים יחד מטען לא קל. אבל דווקא בגיל זה מתרבים הסיכונים לבריאות הגוף ולשלמותו, בין השאר בעקבות התנהגות בלתי זהירה הנובעת מקושי לרסן דחפים, מחיפוש ריגושים ומצורך בבדיקת גבולות. שמירה על הגוף בגיל ההתבגרות, שבו מבשילים הגוף והמוח, היא בסיס טוב לשנים ארוכות של בריאות גופנית ונפשית.