הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
2 דירוגים
3.5
ממוצע
1
0
2
1
3
0
4
0
5
1
0
גם ב - Kindle
מבוך הבניינים הנמוכים
30 

מבוך הבניינים הנמוכים


דרג ספר זה מתוך 5
2 דירוגים
3.5
ממוצע
1
0
2
1
3
0
4
0
5
1
0
30 
30 
גודל (עמ'): 74
מו"ל: פרדס

תקציר

אני לא רוצה לכתוב תיאורים תלושים, אני רוצה לכתוב אמת. על שנים של צמא ועל הרווייתו, על נחיתה לא רכה, על עולם שבחוץ. ובפנים, בפנים לא שקט.
כמהים לעצמאות אבל חוזרים לגור עם ההורים. חושבים שאנחנו יודעים הכל אבל לא יודעים איך למלא צ'ק, ומה זה תיאום מס, ואיך להגיד "אני אוהב אותך". ואיך לקבל. אנחנו קמים בעשר עשרים ושתיים בבוקר במיטות סתורות, בלי חולצות, מסתכלים אחד לשני בעיניים, וצוחקים. צוחקים ממבוכה, מדיכאון, מאֵבֶל, וכי פשוט מצחיק.

לא הכל מורכב, אבל הכל מורכב. אם כל חמור הוא לא סוס, אז כל סוס הוא לא חמור. חיים מבוססי אקסיומות? הנחות על גבי הנחות? אבל אם אקפוץ מהצוק הזה עכשיו, מי מבטיח לי שאמות? אנחנו בודקים את עצמנו מתמטית. הקובייה נפלה שלוש פעמים על אדום, אז עכשיו היא תיפול על שחור. בטוח. זה בטוח.


לא הלך לי שלוש שנים, אז זו הולכת להיות שנה מדהימה. בטוח. אני רק מקווה שאבא הדליק את הבוילר.


גל גורליק, בת 23, גרה מול בתי הזיקוק ולא יכולה להירדם מרוב מילים. כדורי שינה לא באים בחשבון, רק להוציא אותן, להוציא אותן החוצה. ואולי גם וויסקי.

המשך קריאה
  • ISBN: 978-1-61838-782-0
  • גודל (עמ'): 74
  • מו"ל: פרדס
  • יצא לאור ב-: 18/01/2017
  • שם המחבר: גל גורליק
  • זמין להשאלה: כן

בלי חולצות

עשן הסיגריה מסתבך לי בשיער, נובר בקשרים, מתפוגג באוויר הדק, הקר. סוסי פרא חוצים את הכביש המהיר לנגד עיניי. אני מאחרת, מאחרת שוב.

ניסיתי, אהוב שלי, באמת שניסיתי. אבל זו המציאות, וכדאי שנשלים איתה. אני מאחרת, סוסי פרא, קשרים בשיער.

כשהייתי אבל לא הייתי בישיבות בעבודה, הרגשתי שהלב שלי מתפוצץ מתחת לעור. החזייה מתחת לחולצה המכופתרת הלבנה שלי עלתה באש. ישבתי שם ונשרפתי, לעיניי כל המנהלים והסמנכ"לים ואנשי יחסי הציבור ומחזיקי המפתחות לגיהינום. והם שתו קאפיריניות ואכלו פרשוטו. הם בגדו בנשים ושכבו עם גברים, הן ליקקו נשים וסטרו לגברים בחליפות לטקס. תשע עד חמש הרגשתי ריקנות, הייתי לבד בעולם. השניות הבודדות ביותר בעולמי היו כשהפלאפון רטט והמיילים נכנסו ומחזיקי המפתחות לכל סוגי הגיהינום עברו במיטות שלי, בדירות שלי. בעולמות שלי. רציתי אל סוסי הפרא. רציתי למחוק את כל הכבישים המהירים בעולם ולנשום עצים עמוק אל תוך הריאות, ככה עמוק שהחזייה מתחת לחולצה המכופתרת הלבנה שלי תיכנע, ותשחרר את הלב הפרוע. הגומייה תשתחרר מהשיער, האיפור ייזל לי מהעיניים, אני אפסיק להתפלש בבוץ, ואשטוף את גופי בנהר. הדגים ילטפו אותי, השמש תסנוור, אתה תהיה איתי. בלי שמיכות, בלי מפתחות, בלי חולצות.