הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
13 דירוגים
2.2
ממוצע
1
5
2
5
3
0
4
1
5
2
8
לומד לאהוב 1

במקום 29 

21.8 

לומד לאהוב 1


דרג ספר זה מתוך 5
13 דירוגים
2.2
ממוצע
1
5
2
5
3
0
4
1
5
2
8

במקום 29 

21.8 

במקום 29 

21.8 

גודל (עמ'): 294
מו"ל: אלונה ירדן

תקציר

דניאל פוקח את עיניו ונהנה לגלות ששוב ידו מונחת בנעימים על חזה של נערה צעירה או שתיים.


הוא בחור צעיר בעל זווית ראייה מיוחדת על החיים בכלל ועל נשים בפרט. ערב אחד של מפגש משפחתי שולח אותו לזיכרונות העבר ומגלה לו פרטים על עצמו ועל אחיו, שמשנים אותו לעד. דניאל עובר תהליך שבו הוא לומד לאהוב.

כרך זה הוא הראשון מבין ארבעה שילוו אותו בדרכו. אני מזמינה אתכם, הקוראים, להצטרף אל המסע.


הספר ישלח אתכם למסע מטלטל אל תוך עצמכם: מסע שבו תעלו לתודעה את כל האהבות והתשוקות שלכם.


אלה שחשבתם שאתם אוהבים, אלה שלקחתם כמובן מאליו ואלה שלא דמיינתם שתאהבו.


אני מזמינה אתכם למסע שממנו לא תצאו כפי שנכנסתם. מסע שבו תגלו איך אתם אוהבים שיאהבו אתכם ולא רק איך אתם אוהבים לאהוב.
מוכנים ללמוד לאהוב?

המשך קריאה
  • ISBN: 1010-22-45
  • גודל (עמ'): 294
  • מו"ל: אלונה ירדן
  • יצא לאור ב-: 15/11/2016
  • שם המחבר: אלונה ירדן
  • זמין להשאלה: כן

פתח דבר

לקראת סוף תקופת שירותי הצבאי, חלקתי ארבע שעות של המתנה בתור עם בחור צעיר בשם דניאל.
התור אליו חיכינו לא זכור לי כמו גם הסיבה שבעקבותיה ישבתי באותו תור. גם האנשים שנפגשתי איתם באותו היום לא זכורים לי.
הדבר היחיד שזכור לי מאותו היום הוא דניאל.

דניאל היה גבוה מאוד. זה נכון שבהשוואה אלי, רוב אוכלוסיית העולם מוגדרים גבוהים אבל בחיי שהוא היה גבוה, לפחות מטר תשעים אם לא יותר.
פניו היו מחוטבות כשל גבר בוגר כאילו מישהו למעלה החליט שלילד הזה אין טעם להיראות בהתאם לגילו, שהוא לעולם לא יחווה חוויות ילדות.
זיפי הזקן שלא הספיק לגלח בצבצו מכל פינה וכשהצלחתי להצחיק אותו, הציצו להן גומות חן שהיו הנגיעה הסופית בחיוך שכולו אור ושמחה.

אני הייתי אז בת 19, כמעט 20 ודניאל היה בן 21. ממש אחרי שחרורו מהצבא. מאז ומתמיד מצאתי שיחה נעימה וקולחת עם בני המין השני יותר מאשר עם בנות מיני.
כבר בבית הספר היסודי לא מצאתי עצמי משחקת עם הבנות ותמיד הגעתי לרחבת בית הספר כדי לשחק עם הבנים. משהו בצורת הדיבור המופשטת שלהם השרה בי בטחון ורוגע. לא הייתי צריכה לפענח כל מילה ויתרה מכך, לא הייתי צריכה לנסות ולהבין את המילים החבויות בין המילים שנאמרו. אף פעם לא מצאתי בפענוח המשמעות החבויה בדבריהן של נשים אתגר או עניין. נשבעתי שלא אתנהל כך בחיי הפרטיים גם כשאגדל.

כנראה שזה סגנון הדיבור המופשט שלי או הצורך הרגעי שלו, אבל דניאל ואני נסחפנו באותן ארבע שעות לשיחה מעמיקה על חיינו.
השיחה בינינו קלחה בקלילות ומפעם לפעם צחקנו בקול רם שגרם לאנשים סביבנו בתור להסב מבטם אלינו.

"ומה איתך? מה השריטה שלך?" שאלתי אותו ומאותו רגע ישבתי בשקט במשך שארית ארבעת השעות.
דניאל חלק איתי את סיפור חייו ולא חסך בפרט אחד. הוא סיפר לי את הדברים הטובים ביותר שחווה ואת הגרועים. הוא סיפר לי על אחיו, על כיבושיו, על הדרכים והשיטות שפיתח עם השנים כדי לכבוש את ליבן של הנשים שנקלעו לדרכו, הוא שפך בפני את צורת המחשבה שלו והניתוח שלו למין הנשי ואני ישבתי וגמעתי את מילותיו בצמאון.

הסיפור של דניאל הפך אותי.
לא יכולתי להתאפק מלנתח אותו מבחינה פסיכולוגית. אחת החוויות הטובות בחייו שאירעה בסמיכות לאחת הקשות, שלחה אותו לנסות ולשחזר את אותה חוויה טובה פעם אחר פעם.
הדרך בה הוא ראה אותנו, הנשים, הייתה שונה ומעניינת ולא יכולתי שלא להישלח אל תוך עצמי למחשבות ותהיות כלפי כל מה שזה גורם לי לחשוב עליו. מה זה גורם לי לחשוב על הדברים אותם הגדרתי כחלק מעקרונותי אל מול איך אותם עקרונות נתפסו בצד השני, על ידי דניאל.

האם כל הגברים חושבים כמוהו? מה גרם לו, לדניאל, להיות משוחרר ומילולי כל כך? מי היה או הייתה, מי הם אותם אנשים שאפשרו לו לחלוק את חוויות החיים שלו בצורה כל כך מעניינת וסוחפת? הסיפור שלו אמיתי או הצגה שהופקה במיוחד עבורי?
מצאתי את עצמי בדיונים פילוסופיים מול עצמי בקשר לגורם המניע אותו, אותי. המניע מאחורי נשים וגברים פתאום נראה לי אחרת לגמרי ושיחתנו נקטעה.

הסיפור של דניאל לא הסתיים.
גם כיוון שהמפגש ביננו ארך ארבע שעות בלבד וסיפור חייו, על פי מה שיכולתי להבין כבר מהנאמר, היה ארוך מכדי לספר במשך זמן כזה וגם כיוון שהוא היה בן 21 כשנפגשנו וכל חייו עוד היו לפניו.

הסיפור של דניאל לא הסתיים מבחינתי כשסיפר לי אותו. הוא המשיך ונבנה בראשי מאז בכל יום ושלב שעברתי בחיי.
כשהתחלתי את עבודתי הראשונה, דמיינתי מה היה קורה אילו דמות כמותו הייתה יושבת במשרד לידי. כשמצאתי את אהבת חיי, תהיתי איך הוא היה מתמודד עם סוג כזה של אהבה והיכרות. כשנולדו לי ילדי ועם כל רגע של התמודדות בשגרת גידולם, עלה לי הזכרון של אותו בחור בן 21 שראה את החיים בדרך כל כך שונה משל האחרים.

בלילה אחד, שוב המחשבות על דניאל הפרו את שנתי.
קמתי אל המחשב וכתבתי את סיפורו.
חלקו של הסיפור שכתבתי מתבסס על מה שסיפר לי דניאל ואת חלקו האחר, השלמתי בעצמי.
כתבתי את המסע הכי משמעותי שלקחתי אל תוך עצמי ממנו יצאתי אישה אחרת אבל שלמה יותר עם עצמי.

וזהו סיפורו של דניאל.