הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
5 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
1
1
לוחות הבריאות - מדריך התנ"ך לבריאות טובה
פרופ' שמואל עינב, ד"ר פיטר קאש

לוחות הבריאות - מדריך התנ"ך לבריאות טובה

פרופ' שמואל עינב, ד"ר פיטר קאש

דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
5 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
1
1
37 
37 
גודל (עמ'): 208
מו"ל: כנרת זמורה ביתן דביר

תקציר

לוחות הברי(או)ת חושף את הידﬠ הטמון בתנ"ך, הן זה שנכתב בגלוי כדי שנﬠשה ונקרא, והן זה המסתתר תחת רובדי רמזים מﬠורפלים.
הספר מפגיש בין חשיפה פילוסופית לבין מידﬠ רפואי ומדﬠי ﬠל אריכות ימים, תזונה, סקס, כאב ומוסר, ומקל ﬠל הקוראים להחליט כמה המידﬠ הזה רלוונטי לחייהם בפרטים ולמין האנושי בכללותו.
מי שמﬠולם לא קרא את התנ“ך וגם אלה שקראו אותו, יגלו בלוחות הברי(או)ת רובד נוסף שאולי לא הﬠלו בדﬠתם קודם לכן.
המשך קריאה
  • ISBN: 978-965-552-858-9
  • גודל (עמ'): 208
  • מו"ל: כנרת זמורה ביתן דביר
  • יצא לאור ב-: 01/05/2014
  • שם המחבר: פרופ' שמואל עינב, ד"ר פיטר קאש
  • תורגם ע"י: איילת אבני

פרק 1: אריכות ימים

סקירה של התיעוד ההיסטורי

בימי קדם היו אנשים שחיו עד גיל מופלג בהרבה מן השכיח כיום. תוחלת החיים בעולם המודרני נעה בין 35 במדינות מסוימות באפריקה ובין 85 ברוב מדינות המערב. לפיכך כשאנחנו קוראים על מישהו שחי עד גיל מאות שנים, מתעוררות בנו לא רק סקרנות — כי אם גם ספקנות.

בספר בראשית מתועד חלק מן השושלת ההיסטורית מאדם הראשון ועד נֹחַ. "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם", נכתב. כשאדם היה בן 135, נולד בנו השלישי שֵׁת. לאחר מכן הוליד אדם בנים ובנות נוספים, ובסופו של דבר חי עד גיל 930 שנה. אֱנוֹשׁ, בנו של שת, נולד כששת היה בן 105. הוא הוליד עוד בנים ובנות וחי 807 שנים נוספות, כלומר, עד שהיה בן 912 (בראשית ה', ז'־ח'). וכן הלאה: אנוש הוליד את קֵינָן כשהיה בן 90 ומת בגיל 915. קינן הוליד את מַהֲלַלְאֵל כשהיה בן 70 וחי עד גיל 910. מהללאל הוליד את יֶרֶד כשהיה בן 65 וחי עד גיל 892. ירד הוליד את חֲנוֹךְ כשהיה בן 62 והאריך ימים עד גיל 962. חנוך הוליד את מְתוּשֶׁלַח כשהיה בן 65 וחי עד גיל 365. מתושלח חי עד גיל 969, וכשהיה בן 182 הוליד את לֶמֶךְ, שחי 777 שנה — ואילו נֹחַ הוליד את שֵׁם, חָם ויָפֶת כשהיה בן 500, ומת בגיל 950 שנה (בראשית ה', ל"ב; בראשית ט', כ"ט).

גורמים התורמים לאריכות ימים אצל בני אדם

איך הצליחו האנשים האלה לחיות שנים כה רבות? מה תרם לאריכות ימיהם היוצאת מגדר הרגיל? בתנ"ך מסתתרים כמה רמזים שאפשר לבדוק אם יש בהם היגיון טבעי כלשהו. בבראשית א', פסוקים ו'־ז', מתוארת ההבדלה בין מים למים, אלה שמתחת לרקיע ואלה שמעל לרקיע. ההבדלה הזאת של המים סיפקה לאדמה מעין חופה, שהפכה אותה למקום הרבה יותר בריא לחיות בו. החופה הגנה על בני האדם, בעלי החיים והצמחייה מפני השפעות הקרינה. מכאן שהתקופה שלפני המבול התאפיינה באקלים נעים מאוד. מן הכתוב בבראשית ב', פסוקים ה'־ו' ו'־ט', עולה כי בתחילת ימי האדמה לא ירד גשם; למעשה, השתנות הטמפרטורות הנובעת מחילופי עונות אינה מוזכרת בטרם המבול.

עידן תוחלת החיים הארוכה כל כך הסתיים עם המבול. אז אמר אלוהים כי אינו רוצה שרוחו תהיה באדם לעולם בהיותו בשר; לכן הגביל את תוחלת חייו של האדם ל־120 שנה. אם כך, עלינו לשאול את עצמנו, איך הצליחו בני המין האנושי לחיות זמן כה רב לפני המבול? התשובה המתבקשת, גם אם המובנת מאליה, היא שסיפורי אריכות הימים האלה מבוססים על מיתוסים ואגדות. אלא שיש גורמים נוספים אשר יכולים להסביר את הירידה בתוחלת החיים אחרי המבול. בתחילת קיומו של העולם לא היו בו אלא שני אנשים בלבד, ולפיכך הכרחי שהדורות הבאים אחריהם יחיו חיים ארוכים יחסית כדי שיולידו ויקיימו משפחות גדולות. המשאבים המשמשים בעולמנו לטיפול בזקנים ובחולים הוקצו בתקופה ההיא לשיפור חייהם וסביבתם של הבריאים והחסונים. ואולם עד שהמבול הגיע, כבר היה כדור הארץ מאוכלס בצפיפות רבה יותר, והאוכלוסיות היו פזורות יותר. המבול לא רק השמיד את בעלי החיים — הוא גם שינה את מבנה כדור הארץ. המבול חולל שינויים באקלים, בהידרולוגיה ובהרכב האטמוספירה בכדור הארץ כולו, כמו גם בקרינה הקוסמית, בשכבת האוזון, באור האולטרה־סגול ובהרגלי התזונה. כל אלה חוללו בקרב בני האדם שינויים כימיים ופיזיולוגיים, שתוצאתם היתה ירידה חדה בתוחלת החיים אחרי המבול. אלא שאפילו אלוהים תיכנן תקופת מעבר; עשרת הדורות שהפרידו בין שם (בנו של נח) לאברהם ארכו 317 שנים; בטרם המבול, לעומת זאת, ארכו עשרה דורות 857 שנים — פרק זמן ארוך בהרבה. לכאורה נראה שגורם מפתח באריכות הימים של הדמויות התנ"כיות לפני המבול הוא שכולן היו צמחוניות; האומנם?

מעניין לציין שעקומת הדעיכה המעריכית של אוכלוסיות רבות דומה לעקומת הדעיכה של האבות. מה פירוש הדבר? בטבע כל הדברים דועכים בקצב מעריכי דומה, המתואר כעקומה. השוואה בין שיעור הדעיכה הטבעית לשיעור דעיכת תוחלת החיים של האבות מניבה מקדם מתאם של 0.88, נתון המעיד על דמיון רב מאוד. יתרה מזאת, מהחישוב עולה גם ששיעור דעיכת תוחלת החיים של האבות אינו סיפור תנ"כי מומצא, אלא תוצאה של התנהגות טבעית. ראוי לציין ששיעור הדעיכה של תוחלת החיים של האבות אחרי המבול מעיד על התיישרות מעריכית מושלמת כמעט בגיל 70.

תוחלת החיים המוכרת — שעליה אנחנו קוראים בתהילים צ', פסוק י', — שבעים שנה, קרובה מאוד למצב שאליו חזרנו כיום. בהקשר של פרק ה' בספר בראשית אפשר להאמין שהדברים הכתובים בו אכן נכונים. ברור שספר בראשית מדויק מבחינה היסטורית. איך היו יכולים אנשים לחיות שנים כה רבות? התנ"ך אינו מסביר זאת במפורש; אבל הוא מספק לנו רמזים, ואת דבריו ניתן להחיל על מה שאנחנו רואים בטבע, וכך לראות אם יש בהם היגיון.

קודם כול, אחרי שאלוהים ברא את האדם, הוא אמר, "וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד." אם כן, גופו של האדם (וגם שכלו, אגב) ודאי היו "טובים מאוד". במלים אחרות, האדם נברא חף מכל הפגמים אשר מקצרים את תוחלת החיים. אחרי אלפי שנות אבולוציה גופינו עדיין סובלים מאותם פגמים המקצרים את החיים, וחווים הידרדרות גופנית מתמדת. אבל כפי שנראה בהמשך, ייתכן כי מקץ 5,773 שנה אנחנו סוף־סוף מתחילים לחיות שנים רבות יותר מכפי שהחוזים, ואפילו המדענים בעידן המודרני, תיארו לעצמם; נדמה כי לא זו בלבד שלמדנו מעץ הדעת, אלא גם שיבטנו אותו.

בבראשית א', פסוקים ו'־ז', מתוארת ההבדלה בין מים למים מעל האדמה: אלה שמתחת לרקיע (שמים, מרחבים, אטמוספירה) ואלה שמעל לרקיע. סביר להניח שהמים "מעל" שימשו מעין שמיכה מגוננת לאדמה, שהפכה אותה למקום בריא יותר לחיות בו. מודל פופולרי מאוד, המיישב את עובדות הטבע ואת התיאור בתנ"ך, הוא מודל ויטקומב/מוריס (Whitcomb/Morris), על שם שני כותבים שטענו בספרם "The Genesis Flood" ("מבול בראשית"), ששכבת המים הזאת "מעל" היתה חופת אדים. חופה כזאת יכלה להגן על בני האדם, בעלי החיים והצמחייה מפני השפעותיה המזיקות של הקרינה. בבראשית ז', פסוקים י"א־י"ב, אנו קוראים ש"מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה" נבקעו ו"אֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם" המטירו גשם במשך ארבעים יום וארבעים לילה. מבול כלל־עולמי הצריך כמויות מים אדירות, והמים הללו אשר ממעל בלי ספק תרמו למבול. לאחר היעלמות שכבת המים הזאת עקב המבול, התקצרה תוחלת החיים בשל השפעותיה הגופניות המזיקות של הקרינה, שהיתה יכולה לחדור עכשיו אל כדור הארץ; עם ההשפעות הללו נוכל למנות סרטן ונזקים של מוטציות גנטיות.

מהו סוד אריכות הימים? תושבי כפרים נידחים באקוודור, כך התגלה, נושאים מוטציה העשויה לשפוך מעט אור על תוחלת החיים האנושית ועל הדרכים להאריכה. הכפריים האלה נמוכי קומה מאוד, גובהם כמטר בלבד, והם לוקים בתסמונת נדירה, תסמונת לרון (Laron Syndrome), המכונה גם "גמדוּת מסוג לרון". התסמונת קרויה על שם פרופ' צבי לרון הישראלי, החוקר הראשון שכתב עליה ב־1966, בשיתוף א' פרצלן וס' מנהיימר (A. Pertzelan and S. Mannheimer), על סמך תצפיות שהחלו ב־1958. אחד ממאפייניה של התסמונת הוא חוסר רגישות להורמון גדילה (Growth Hormone, GH). מאז ניתן השם "תסמונת לרון" לעמידות חמורה בפני הורמון הגדילה, המתאפיינת בצמיחה מועטה ביותר למרות רמות נורמליות של הורמון הגדילה בדם. הכפריים האלה הם כפי הנראה צאצאים של יהודים אנוסים מספרד ומפורטוגל, שהתנצרו בכפייה בשנות התשעים של המאה ה־15; למרות התנצרותם הם היו נתונים לרדיפות האינקוויזיציה. רק מעטים מאוד מהם סובלים משתי מחלות הקשורות לגיל: סרטן וסוכרת. תאי גופם של הלוקים בתסמונת לרון מייצרים מעט מאוד פקטורי גדילה דמויי אינסולין (IGF-1), ולפיכך יש מעט מאוד אותות IGF-1 בגופם. לכן תוחלת החיים של הלוקים בתסמונת לרון ארוכה מאוד. המוטציה מאפשרת להם להאריך ימים באורח קיצוני, אולי באמצעות שילוב חיובי של אורח חיים, גנטיקה ומזל סטטיסטי גרידא. שילוב זה עשוי לעזור להם להגיע למחסום 120 השנים, אם שיחק להם המזל ולא נפלו קורבן למוות מוקדם בתאונות.

קישורים לאריכות ימים

נכון להיום בני אדם אינם יכולים לחיות שנים רבות יותר; ואולם ככל שהמדע והטכנולוגיה ישכילו לפתח דרכים לנקות תאים משיירים ולתקן את הנזקים הנגרמים להם, אין ספק כי נוכל להאריך את תוחלת החיים המרבית, אולי עד אין קץ. למעשה, שני חוקרים בתחום הרפואה, ד"ר פנחס (חסי) כהן (Cohen), דיקן בית הספר לגרונטולוגיה על שם לאונרד באוניברסיטת דרום קליפורניה, וד"ר ניר ברזילי (Barzilai), ראש המכון למחקר הזדקנות בבית הספר לרפואה על שם אלברט איינשטיין בניו יורק, שוקדים מאז 1998 על פרויקט הגנים לאריכות ימים (Longevity Gene Project). במחקר, שעקב אחרי כ־1,800 מטופלים, רבים מהם בני תשעים ומעלה, שהיו להם אחים או אחיות בני שישים עד 85 — ואחר צאצאיהם — גילו החוקרים גנים ספציפיים הגורמים להזדקנות, ובאופן ספציפי וריאנט גנטי הגורם לרמה גבוהה יחסית של HDL (כולסטרול טוב). הממצאים משכנעים ביותר והניבו מתאמים בין גנים ספציפיים לאריכות ימים, כפי שהיא נמדדת בשיעורים מופחתים של סוכרת ומחלות לב. חשוב לא פחות לציין כי סיכוייהם של צאצאיהם של אנשים אלה לחצות את גיל מאה גדולים פי שלושה לפחות מסיכוייהם של מי שהוריהם אינם נושאים את הגנים הללו. החוקרים, בשיתוף פעולה מדעי עם אוניברסיטאות ובסיוע שלל משאבים ממשלתיים, מבודדים את הגנים האחראים לאריכות ימים. בסופו של דבר, ייתכן שיצליחו ליצור גרסה מדעית של "מעיין הנעורים" (בהיעדר מונח הולם יותר). אולי אתם זוכרים את הסרט "קוקון" של הבמאי רון הווארד משנת 1985, שבו ברֵכה מלאה מים מיוחדים, ששימשו חייזרים מתקופה אחרת, העניקה אנרגיה לקשישים בני ימינו ששחו בה. האם טכנולוגיה רפואית עתידית כזאת תאפשר לנו להגיע לגיל מופלג כזה של מתושלח?

צום. צום הוא מנהג רוחני מסורתי אצל עם הספר. בתנ"ך יש שלל התייחסויות לצום. בשמות ל"ד, פסוק כ"ח, אנחנו קוראים על צום נוסף של משה: "וַיְהִי שָׁם עִם יְהוָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה", ואילו בספר ויקרא כ"ג, פסוקים כ"ז־כ"ט, נכתב: "אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה, לַיהוָה | וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם | כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ".

בלוח השנה היהודי יש שישה ימי צום: (1) יום כיפור; (2) תענית אסתר (לפני פורים) בי"ג באדר, מעלות השחר עד אחרי קריאת מגילת אסתר. במגילת אסתר ד', פסוקים ט"ו־ט"ז, מכתיבה אסתר תשובה למרדכי: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם"; (3) תשעה באב, יום אבל על חורבן שני בתי המקדש הראשונים בירושלים, כמו גם אסונות אחרים שהתרחשו ביום זה; (4) צום גדליה, שמתחיל עם שחר לזכר רצח גדליה, הנציב על יהודה בתקופת בית המקדש הראשון. רצח גדליה שם קץ לממשל העצמי היהודי ביהודה אחרי חורבן בית המקדש בידי נבוכדנצר מלך בבל לפני כ־2,500 שנה; (5) י"ז בתמוז, יום תענית לציון חמישה אסונות שנפלו על עם ישראל; ו־(6) י' בטבת, יום הצום המציין את היום שבו החל המצור הבבלי על ירושלים בשנת 588 לפנה"ס. במלים אחרות, צום אינו חדש לעם היהודי.

צום הוא מנהג שכיח גם בתרבויות ובאמונות אחרות. היוונים נהגו לצום בהקשרים שונים, ומספרים כי אפלטון וסוקרטס צמו, וכי פיתגורס דרש מתלמידיו לצום לפני לימודים. המוסלמים צמים מעלות השחר ועד שקיעת החמה במשך שלושים יום בזמן הרמדאן. יש נוצרים אשר צמים בתקופת לֶנְט, הנמשכת ארבעים יום, או מתחייבים להימנע ממזונות מסוימים, אולי כמעין חיבור רוחני עם ארבעים ימי הצום של ישו. צומות נהוגים גם בכיתות הינדיות מסוימות; במאהה שיווה רטרי צמים; בודהיסטים נוהגים לצום לשם טיהור ופיתוח של משמעת עצמית, אוכלים רק בבקרים, ולעתים מתבודדים וצמים במשך ימים ואפילו שבועות ושותים מים בלבד. כך שליהודים אין מה להתלונן על יום כיפור, הנמשך רק 25 שעות.

לפני שנמשיך, יש לציין כי למרות הביקורת המדעית על התנ"ך, אין להתעלם מן העובדה ש־3,500 שנה ויותר אחרי שהתורה ניתנה לעם היהודי, העמיקה הקהילה המדעית בתעלומת אריכות הימים ומצאה ביסוס מדעי לטענה שהמגבלה על תוחלת החיים האנושית היא 120 שנה, כפי שנקבע על פי אורך הטלומרים (אזור הדנ"א בקצה הכרומוזום, המתקצר בכל התחלקות של התא. שחיקה זו של קצה הכרומוזום מגינה על המידע הגנטי שבמרכז הכרומוזום מפני האפשרות שיישחק בעצמו. אובדן המידע בטלומר מפסיק את שכפול הכרומוזום). האם מדובר בצירוף מקרים גרידא? תסיקו מה שתסיקו, בכל זאת שימו לב למה שכתוב בבראשית ו', פסוק ג': "וַיֹּאמֶר יְהוָה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגָּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה".

לפעמים התשובה היא "לא"

נמעל בתפקידנו אם לא נציין כי יש בין לקחי התנ"ך כאלה שההבנה האנושית אינה מסוגלת לרדת לחקרם. הספר הזה אינו עוסק רק ב"רפואה" בתנ"ך; הוא מספק דוגמאות מן התנ"ך גם באשר לאופן שבו ניתן לשפר את איכות חיי היומיום של בני כל הדתות. קחו לדוגמה את משה, נביא נערץ בכל הדתות המרכזיות, היחיד שראה את אלוהים עצמו פנים אל פנים, ואולי היה אפילו למעין ידיד של אלוהים (אם נבראנו בצלמו של אלוהים, מדוע שלא יהיו לו ידידים?). בכל אופן, בקשתו היחידה של משה מאלוהים היתה לבקר בארץ ישראל, ארץ אבותיו אברהם, יצחק ויעקב. על פי הדעה המקובלת בקרב המלומדים, משה לא נכנס לארץ ישראל מכיוון שכאשר בני ישראל התאוננו וזעקו למים במריבה (במדבר כ', ז'־י"ב), גער בהם משה בחומרה יתרה ומיותרת, ולאחר מכן הכה בסלע בכעס פעמיים, ובכך המרה את פי ה', אשר הורה לו רק לדבר אל הסלע. האם יש כאן לקח עמוק יותר?

אנו הכותבים סבורים כי כל אדם, לפעמים אפילו אתאיסטים, מבקשים מדי פעם דברים מאלוהים, החל באופניים אדומים בילדותנו וכלה בתפילות רציניות יותר לשלומם של יקירינו, לציונים טובים או לזכייה בלוטו; אם נבחן את הדברים בהקשרם הנכון ונבין שאלוהים לא נעתר אפילו לבקשתו של משה, נוכל לזכות בשלוות נפש גדולה יותר; לפעמים, כשאנחנו מבקשים אבל לא נענים, לא זוכים בלוטו או לא מתקבלים לבית הספר ששאפנו ללמוד בו, אנחנו מבינים שלתשובה השלילית יש סיבות שאיננו מסוגלים לרדת לפשרן. אבל הרשו לנו להעמיק רמה אחת נוספת באשר למשה — אשר במהופך, אגב, נקרא שמו "השם". האם גם זה צירוף מקרים?

אנו מכירים בכך כי בהיותנו מין (כן, בני האדם הם מין של בעלי חיים), מקור כולנו באותו דנ"א מקורי. אחת היא אם אנו מאמינים שמקורו של הדנ"א הזה באדם ובחוה התנ"כיים או בגרסה המדעית של חוה המיטוכונדריאלית ואדם המיטוכונדריאלי, אשר זכתה לסימוכין במחקרם של אלן וילסון (Wilson) ותלמידי הדוקטורט שלו (Cann, Stoneking), שהצביע על קשר גנטי ישיר בין רוב האנשים החיים כיום בכדור הארץ ובין אם קדמונית שחיה לפני 140 אלף עד 200 אלף שנים אי־שם במזרח אפריקה.

לפני שתציפו אותנו בדואר אלקטרוני, דעו לכם שכתבנו את הדברים באובייקטיביות מלאה, וכל אחד ואחת מכם מוזמנים לגבש את דעתם באופן עצמאי באשר לדברים שחקרנו במשך חמש שנים. ד"ר ג'ראלד שרודר (Schroeder), פיזיקאי שלמד ב־MIT ותלמיד חכם, מצא מתאם מתמטי בין ששת ימי הבריאה ל־15 מיליארד השנים, גילו של היקום שלנו כפי שחישבו אותו מדענים שנעזרו בטלסקופ האבל. כיום אנחנו יודעים שהיקום מתרחב ללא הרף. הזמן יחסי, ומכיוון שהוא נע במהירות של 300 מיליון מטר בשנייה, הזמן נוכח רק כשהוא נאחז בחומר. כפי שאיינשטיין תיאר יפה כל כך בתורת היחסות שלו, "אם מניחים את היד על תנור חם לדקה, היא נדמית כשעה. אם יושבים עם בחורה יפה במשך שעה, היא נדמית כדקה. זאת היחסות." ענקי תלמוד כגון הרמב"ן, שהיה פילוסוף, רופא וקבליסט, אינם טוענים שהזמן שאנחנו, בני האדם, תופסים בתור שישה ימים הוא אכן שישה ימים כפי שאלוהים תופס אותם או כפי שאסטרופיזיקאים תופסים אותם במונחים מתמטיים טהורים. מכאן, תאמינו או לא, אנחנו יכולים להתדיין בלי מחלוקת ולהחזיק באותה אמונה. אבל שוב סטינו מן הנושא; רצינו לחלוק איתכם משהו באשר לרצף האנושות ברמת המיקרו והמַקרו גם יחד.

אריכות ימים וטכנולוגיה

הארכת תוחלת החיים תחייב שינויים בחיי היומיום. לדוגמה, יש להניח שאנשים יפתחו יותר מקריירה אחת במשך חייהם. ומה שמדהים עוד יותר הוא שאנשים יוכלו לחיות חיים ארוכים יותר ויוכלו לבחור שלא לעשות זאת, מכיוון שתרופות להארכת תוחלת החיים כנראה יימכרו בעתיד לכל דורש. בסופו של דבר, החיים יתפתחו במידה ניכרת. במונחים ברורים יותר, מחקר מדעי — כמו הנדסה גנטית, ננוטכנולוגיה והתקדמויות טכנולוגיות אחרות — תורם לחיים בריאים ולאריכות ימים. בגרסתה האורגנית של התחזית העתידנית, המזון עתיד לשפר במידה ניכרת את הבריאות האנושית.

ריי קורצווייל (Kurzweil), עתידן מפורסם, אומר שהאנשים שיצליחו לחיות עוד זמן־מה יזכו ליהנות מהארכת חיים אדירה. ב־2007 הוא חזה שהיעד של חיי־נצח לבני אדם יוצג כפי הנראה כבר בשנת 2030. אלה תחזיות מעוררות מחשבה, והן עוררו בנו עניין במאפייניה הצפויים של אריכות הימים האנושית בשנת 2020. פנינו לשלושה חלוצים בתחומי המדע המודרני, שיש להם נגיעה מובהקת למצב האנושי, והצגנו בפניהם שאלות שתכליתן לפתוח צוהר אל העתיד האפשרי. המומחים סיפקו תחזיות שמרניות למדי לעומת אלה של אוברי דה גריי (de Grey) וקורצווייל; אוברי מאמין שהאדם שיחיה 150 שנה ויותר כבר נולד. אבל המומחים הדגישו כי אף שתוחלת החיים האנושית עתידה להתארך משמעותית (אך הדרגתית) כבר בשנים הקרובות, פריצת הדרך המכרעת לא תושג מוקדם כפי שמנבאות התחזיות האופטימיות. המחויבות העזה של הקהילה המדעית לתחום הננוטכנולוגיה — בעיקר ככל שיש לה נגיעה לתאי גזע, להנדסת רקמות ולרפואה רגנרטיבית — תעזור למדענים להמשיך לפתח טיפולים ותרופות.

איאן פירסון (Pearson), מייסד Futurizon, לדוגמה, עבד כעתידן בחברת בריטיש טלקומוניקיישנז, וכיום הוא עמית במכון לננוטכנולוגיה. הוא מצהיר בריש גלי על אמונתו בתוחלת חיים אינסופית, אבל לא לפני שנת 2070. לדעתו, יידרשו לפחות חמישים שנה עד שנוכל לסנתז גוף אנושי שניתן להשוותו למכונה מבחינת יכולתנו להחליף ננו־חלקים זערוריים בו ברקמות מהונדסות. אך ראשית יהיה על מדע הרפואה להתקדם בתחום מחלות הלב, חקר הסרטן ומחלות הזדקנות אחרות, כך שיוכל למצוא מרפא למגבלות של תוחלת החיים.

למצוא רמזים במינים אחרים

התנ"ך דן באורגניזמים חיים רבים נוסף על המין האנושי: יש בו סנה בוער ולווייתנים, שלא לדבר על כל המינים שהיו בתיבת נח. בואו נבחן את העניין. האורגניזם החי העתיק ביותר המוכר לנו הוא Turritopsis Nutricala, הידוע גם כמדוזה "בת האלמוות", שתיאורטית יכולה לחיות לנצח, אבל למעשה חיה כמה מאות שנים. באנטארקטיקה יש ספוגים שחיים עד 10,000 שנה. עשב ים ושמו Posionia Oceanica יכול לחיות 12 אלף עד 200 אלף שנה. "מתושלח" הוא אורן אצטרובל זיפני בקליפורניה שגילו 4,800 שנה; עתיקים עוד יותר ממנו עצי אשוחית הצומחים בדלרנה שבשוודיה, וגילם כמעט 9,550 שנה. היו גם אדוויטה, צב יבשה ענקי מסוג אלדברה, שחי עד גיל 255; טוימליליה, צב חישורי בן 188; והארייט, צבת גלאפגוס שחיה עד גיל 111 (ארנבים, אגב, חיים שמונה עד 14 שנים; זכרו את משל איזופוס על "הצב והארנב"). מינים אחרים, כמו תוכי מקאו יפהפה בכחול ובצהוב אשר חי בדרום אמריקה, מאריכים ימים עד גיל 110; לין וונג, הפיל הזקן ביותר המוכר לנו, חי עד גיל 86, אף שרוב הפילים חיים כחמישים שנה; הלווייתן קשוּת ראש יכול לחיות יותר מ־210 שנים; וגם כריש גרֶנלנד חי יותר ממאתיים שנה.

פריצת דרך שכבר עומדת בפתח היא "עור פעיל" (Active-Skin). העתידן איאן פירסון מגדיר אותה כמערכת המאפשרת למדענים להשתמש ברכיבים אלקטרוניים ה"מודפסים" על פני העור. מערכת כזו תאפשר שליטה בכולסטרול, בסוכרת ובמחלות פוטנציאליות אחרות. פירסון האמין שבאמצעות הטכנולוגיה הזאת יוכלו חברות תרופות גדולות לספק תרופות בהתאמה אישית, אבל מסתמן שתרופות אלה ישמשו רק לוויסות של פעילות הגוף. למרבה האירוניה, יש לנו ידע רב על הגוף הלא־בריא, אבל כמה אנחנו יודעים על הגוף הבריא? עם זאת, עור פעיל יכול לשמש לא רק כדי לרפא מחלות או להקל את תסמיניהן, אלא גם לשם הנאה בשעות הפנאי. העור הפעיל יכול לזהות אותות עצביים ולשחזר אותם במועד אחר כדי לחולל אותה תחושה.

אלמוות

הטכנולוגיה מתפתחת במהירות. ברור שלא נהיה בני אלמוות כבר בשנת 2020, אבל סביר להניח שתוחלת החיים והצורך בטיפול בריאותי ימשיכו לצמוח. ברור שהארכת חיים היא פעולה מוסרית, אבל מה באמת יקרה בעולם אם כלל האנשים לא ימותו בו מסיבות טבעיות? בפרק 9 נדון בפרוטרוט בטכנולוגיה ובהארכת חיים באמצעות פריצות דרך רפואיות ומדעיות.

בינתיים, למה שלא נראה מה אומרת הדת על חיי נצח? העמדות בעניין זה רבות ושונות, מכיוון שאמונות שונות רואות אחרת את מטרת החיים. לדתות שונות משותפת, למשל, הטענה כי הנפש ביסודה נפרדת מן הגוף הפיזי שבו היא שוכנת. אלא שלחיי אלמוות יש השלכות כבדות משקל על ההפרדה בין הגוף לנפש.

לדידם של המאמינים בגלגול נשמות, חיי אלמוות יפגעו בהתפתחות, בחובה לעבור שלבים שונים באמצעות ניתוק בין הגוף לנשמה. עמדה זו קיימת הן בהינדואיזם והן בבודהיזם, שבהם נדרשת הנשמה לעבור שלבים שונים כדי ללמוד לקחים ולהגיע להגשמה. תנועת הנשמה הזאת מושפעת מן הקארמה. הקארמה נקבעת על פי הפעולות והתגובות בעולם הגשמי. במלים אחרות, הקארמה קובעת את הגלגול הבא שלנו, אך אם נהפוך לבני אלמוות, היא תאבד מכוחה לקדם מעשים טובים.

חיי נצח יכבלו אותנו לנצח לגוף אחד, כמו היינו שבויים בו. הם יגרעו מיכולתנו ללמוד ולהגיע לשלב ההתפתחות הסופי. הם יסכלו גם את האפשרות להגיע לנירוואנה, ובכך ימנעו מאיתנו להגיע לשלב הסופי בקיומנו. אלמוות יאפשר לנו ללמוד בהתמדה במשך חיים ארוכים מאוד, אך יגביל את החוויה לגוף אחד בלבד.

הנשמה אינה הגורם המוסרי היחיד המושל בעולם בני האלמוות. הסוגיה השנייה שאפשר להעלות היא זאת: אם כולנו נהיה בני אלמוות, האם יש להמשיך להוליד בני אדם? אם נוכל לנדוד למערכת שמש אחרת, הרי גודל האוכלוסייה לא יהווה בעיה; אבל אם האלמוות יהיה שכיח, וניאלץ להמשיך לחיות בכדור הארץ בלבד, הרי סביר להניח שיהיה צורך להטיל הגבלות קשות על הילודה.

אמונות ודתות אחרות טוענות כי החלטות טובות בחיים האלה מביאות אותנו לגן העדן בעולם הבא, שבו נהיה עם אלוהים; אבל חיי נצח מייתרים את הדבר. בדתות המבוססות על היהדות השלב האחרון של החיים הוא גן עדן או גיהינום. מידת המוסריות של התנהגותנו בעולם הזה היא שקובעת לאן נגיע.

המצווה הראשונה שניתנה לבני האדם בתנ"ך היא מצוות פרו ורבו. הצטווינו להגדיל את האוכלוסייה, ומאז גורשנו מגן העדן הגיע מספרנו לשבעה מיליארד, ועוד היד נטויה. כדי להבין לאשורו כיצד פועל העולם, אין ספק שנהיה זקוקים למיליארדי בני אדם. אבל כאשר בא משה ובידו הרשימה החדשה שאלוהים נתן, מצוות פרו ורבו לא הוזכרה כלל בין עשרת הדיברות הראשונים. מדוע? האם מתוך ההנחה שכאשר המין האנושי יתפתח הן מן הבחינה האינטלקטואלית והן מן הבחינה המוסרית, נהיה מסוגלים — לאור זאת שנבראנו בצלם אלוהים — ליצור צורה כלשהי של חיי אלמוות? ימים יגידו, ולאיש אין תשובה של ממש; עם זאת, ולא משנה איך נבחן את העניין, כולנו באותה סירה — 7.1 מיליארד איש.

האם יש בתנ"ך פסוקים המדברים על חיי נצח עלי אדמות? ההנחה הרווחת היא שהחיים מוגבלים באורכם, והיא מבוטאת בצורת תוחלת חיים. אבל אין גבול קבוע מראש; בעידן שבטרם המבול בבראשית תוחלת החיים שצוינה בכתובים היא שבעים שנה. היו דמויות תנ"כיות שהאריכו ימים, ובהן אברהם, שהגיע לגיל 140 שנה; משה, 120 שנה; ודוד המלך, 70 שנה. אבל בשום מקום לא כתוב שבני אדם אינם יכולים לחיות זמן רב יותר או שהדבר אסור עליהם. בגוף של כל אחד מאיתנו קיימים טלומרים שיכולים לעבור אלפיים תהליכי חלוקה; הם מעין שעונים ננו־ביולוגיים, שביום מן הימים נוכל לשלוט בהם חלקית, כשם שמדענים לומדים כיום לשלוט במיטוזה של תאי סרטן. כולנו הופכים בשאלה מדוע אנחנו כאן ומה מטרתנו בחיים — כשאנחנו מטיילים לבד ביער, או על החוף בזריחה או בשקיעה, לבד או עם חבר. ייתכן שהתנ"ך מספק לנו תובנות שיש לחקור ולקרוא עליהן תיגר, כך שבסופו של דבר, כאשר נביס את המחלות והרעב, נחזה בנבואה מתוך ישעיהו ב', פסוק ד': "וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה". האם פירושה של תובנה זאת הוא שאם המין האנושי ישיג מטרות אלה, יאפשרו לנו המדע והידע הטבוע בנו ליצור סוג כלשהו של חיי נצח? ימים יגידו.