הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
7 דירוגים
3.4 ממוצע
1
1
2
1
3
2
4
0
5
3
12
להתאהב בגרייס

להתאהב בגרייס


דרג ספר זה מתוך 5
7 דירוגים
3.4 ממוצע
1
1
2
1
3
2
4
0
5
3
12
44 
44 
גודל (עמ'): 432
מו"ל: הוצאת הכורסא

תקציר

הנרי פייג' מעולם לא היה מאוהב. הוא אמנם מחשיב את עצמו רומנטיקן חסר תקנה, אבל אהבה מהסוג המטלטל שמדיר שינה ומנטרל תיאבון טרם נקרתה בדרכו. עד שהגיעה גרייס.

גרייס לא נראית כמו נערת החלומות שהנרי דמיין לעצמו - היא נתמכת במקל הליכה, לובשת בגדים של בנים ונדמה שהיא מתרחצת לעתים נדירות בלבד. אך כשהנרי נבחר לערוך את עיתון בית הספר יחד עם גרייס, הוא מגלה שהוא מתאהב בה במהירות.

 

אולם "להתאהב בגרייס" הוא אינו סיפור אהבה אופייני של נער הפוגש בנערה. ספר הביכורים המבריק של קריסטל סאתרלנד מלא במידה שווה בשנינות ובשברון לב, והוא תזכורת בעלת עוצמה לאושר המריר-מתוק של אהבה ראשונה.

קריסטל סאתרלנד נולדה באוסטרליה, ארץ הקיץ הנצחי. היא עבדה כעיתונאית באמסטרדם ובהונג קונג. אין לה ילדים ולא חיות מחמד אבל היא נוהגת לכנות את החפצים שלה בשמות. בהולנד היו לה אופניים שנקראו קים קרדשיאן ודינוזאור מתנפח בשם הרברט. "להתאהב בגרייס" הוא ספרה הראשון.

"מרגש, מורכב, מצחיק".
בוקליסט

המשך קריאה
  • ISBN: 1265-7
  • גודל (עמ'): 432
  • מו"ל: הוצאת הכורסא
  • יצא לאור ב-: 09/01/2017
  • שם המחבר: קריסטל סאתרלנד
  • תורגם ע"י: ענבל שגיב-נקדימון
  • זמין להשאלה: כן

ביקורות


ספר מעורר מחשבה. בהתחלה הדאיג אותי קצת שלא הייתי בטוחה מה הסיפור מנסה לעשות. אבל הוא התחבב עליי בהדרגה יותר ויותר עד שכבש לחלוטין את ליבי ונשמתי. זהו ספר מבריק, חותך, מרגש (ובכל זאת קורע מצחוק) שמפרק את דמות הנערה ה"קסומה-חלומית-מטורללת" (Manic, Pixie Dream Girl), ומדבר על האופן בו צריך לאהוב את הנערה עצמה ולא רק את הדימוי שלה ואת מה שהיא מייצגת.

הולי בורן, גודרידס.

אהבתי ממש את הספר הזה. הוא חמוד, משעשע, וטעון במשמעות. אהבתי את האיזון בין כל המרכיבים השונים ברומן, מה שהפך את הספר להרבה יותר מסתם רומן נעורים קליל וזורם, וזה גם לא היה אחד הספרים האלה בהם הקוראים מרגישים כאילו דרסו אותם עם משאית. זה היה תמהיל מושלם של הומור ורצינות.
אהבתי מאוד את הדמויות אפילו את דמויות המשנה, שהיו מקסימות וכתובות היטב. הן היו מעניינות והציגו נקודות מבט שונות ומרעננות על הסיפור. מעולם לא קראתי ספר עם דמויות משנה כאלו והערכתי את זה מאוד
.
בשורה התחתונה, "להתאהב בגרייס" הוא ספר נפלא, כתוב היטב ומקורי. אם מתחשק לכם להיתפס לעכשווי כלשהו קחו את "להתאהב בגרייס".

טיילור נייט, גודרידס.

תמיד חשבתי שהרגע שבו אפגוש את אהבת חיי יהיה קולנועי יותר. לא בדיוק כמו סרט קולנוע, כמובן, עם שיער מתנופף בהילוך אטי ופסקול אינסטרומנטלי מרגש. אבל חשבתי שלפחות יהיה משהו, כן? שהלב יחסיר פעימה. שהנשמה תרגיש נגיעה ומשהו עמוק בפנים יאמר, "וואו. הנה היא. סוף סוף, אחרי כל־כך הרבה זמן, הנה היא."

לא היה שום דבר כזה באותו יום שלישי אחר הצהריים בשבוע השני של השנה האחרונה בתיכון, כשגרֵייס טַאוּן נכנסה לשיעור הדרמה של גברת בִּידִי באיחור של עשר דקות. גרייס הייתה מאלה שמשאירות רושם בכל חדר שהיא נכנסת אליו, אבל לאו דווקא מהסיבות שמעוררות אהבה מיָדית ונצחית. היא הייתה בגובה ממוצע ומבנה הגוף שלה היה ממוצע והיא הייתה יפה במידה ממוצעת, כל הדברים שהיו אמורים להקל עליה להשתלב בתיכון חדש בלי אף אחת מהדרמות שסיפורים כאלה כוללים בדרך כלל. אבל אצל גרייס בלטו מיד שלושה דברים, לפני שהממוצעות שלה יכולה היתה להציל אותה:

1. גרייס הייתה לבושה מכף רגל ועד ראש בבגדי בנים. היא לא נראתה "בן" כמו שסקֵייטֶרית נראית בן, אלא לבשה בגדי גברים אמתיים שהיו גדולים עליה הרבה יותר מדי. ג'ינס שהיו אמורים להיות סקיני החזיקו על המותניים שלה רק בזכות חגורה. למרות שהיה רק אמצע ספטמבר, היא לבשה סוודר וחולצת משבצות וחבשה כובע צמר, וענדה שרשרת עור ארוכה עם עוגן בקצה.

2. גרייס נראתה לא נקייה ולא בריאה. כלומר, ראיתי מסוממים שנראו במצב טוב יותר ממה שהיא הייתה בבוקר ההוא (לא באמת ראיתי כל־כך הרבה מסוממים, אבל ראיתי בטלוויזיה "הסמויה" ו"שובר שורות", וזה לגמרי נחשב). השיער הבלונדיני שלה לא היה מסורק והייתה לה תספורת גרועה, העור שלה היה צהבהב, ואני כמעט בטוח שאם הייתי מריח אותה באיזה שהוא שלב במהלך היום ההוא, היא הייתה מסריחה.

3. כאילו כל זה לא היה מספיק כדי לדפוק לגמרי את הסיכויים שלה להשתלב בבית ספר חדש, גרייס טאון הלכה עם מקל.

וככה זה קרה. ככה ראיתי אותה בפעם הראשונה. לא היה הילוך אטי, לא הייתה רוח, לא היה פסקול, וממש לא הייתה פעימה חסרה. גרייס צלעה לכיתה באיחור של עשר דקות, בשקט, כאילו זאת הכיתה שלה, כאילו היא אתנו כבר שנים, ואולי כי היא הייתה חדשה, או כי היא הייתה מוזרה או כי המורה ראתה עליה במבט אחד שחלק קטן מהנשמה שלה סדוק, גברת בִּידי לא אמרה שום דבר. גרייס התיישבה על כיסא בחלק האחורי של כיתת הדרמה עם הקירות השחורים, הניחה את מקל ההליכה על הברכיים ולא אמרה שום דבר לאף אחד כל השיעור.

הסתכלתי עליה עוד פעמיים, אבל עד סוף השיעור כבר שכחתי שהיא שם, והיא יצאה בשקט, בלי שאף אחד ישים לב.

אז זה בהחלט לא סיפור של אהבה ממבט ראשון.

אבל הוא כן סיפור אהבה.

טוב...

בערך.