הז'אנרים
כל הז'אנרים
סדרה:‎ חרגול פלוס

דרג ספר זה מתוך 5
2 דירוגים
2
ממוצע
1
0
2
2
3
0
4
0
5
0
0
לא תקין רומנטית
יוסי סוכרי
34 

לא תקין רומנטית

יוסי סוכרי

דרג ספר זה מתוך 5
2 דירוגים
2
ממוצע
1
0
2
2
3
0
4
0
5
0
0
34 
34 
סדרה:‎ חרגול פלוס
גודל (עמ'): 165
מו"ל: חרגול

תקציר

אליענה ארז היא אידיאליסטית חסרת תקנה שוויתרה על קריירה אקדמית כדי ללמד ספרות והיסטוריה בתיכון תל-אביבי, מתוך אמונה לוהטת בחשיבותו של חינוך הדור הצעיר. מתן דיאמנט הוא תלמיד י"ב שמתקשה להתגבר על גירושי הוריו, חי עם אמו, אשת תיאטרון כושלת, ומתלבט בין משיכתו לפילוסופיה לחלומו להיות גיטריסט רוק.
מתן הוא התלמיד האהוב על אליענה. בעזרתו היא מצליחה להתגבר לא רק על "החולשה" שלה למנהל בית-הספר, אלא גם על "החלל של חייה" – אבלה האינסופי על בעלה שנפל במלחמת יום הכיפורים. עוינות משותפת לצביעותה של מערכת החינוך הישראלית מקרבת את אליענה ומתן זה לזה, ועד מהרה, למרות כל המעצורים והפחדים, הם נסחפים לפרשיית אהבה חשאית, מטורפת, בלתי אפשרית.
בין פתוס ואירוניה, רצינות ופרודיה, תנופה רומנטית ועומק ספרותי, מצליח יוסי סוכרי לספר סיפור ריאליסטי לחלוטין על אהבה גדולה, חסרת סיכוי לכאורה, בין נער בן שמונה-עשרה ואישה בת חמישים וארבע. שני האוהבים נחשפים בעירום נפשי מלא, על כל חולשותיהם – הבדידות, הנאיביות, הבלבול, השקרים – ואולי דווקא משום כך המפגש ביניהם מטריד ומחשמל כל-כך.
"לא תקין רומנטית" הוא ספרו השלישי של יוסי סוכרי, מרצה לפילוסופיה של המאה העשרים. קדמו לו הספרים אמיליה ומלח הארץ: וידוי (בבל) ומקלטור (ידיעות אחרונות).
המשך קריאה
  • ISBN: 978-965-13-2024-8
  • גודל (עמ'): 165
  • מו"ל: חרגול
  • יצא לאור ב-: 07/06/2009
  • שם המחבר: יוסי סוכרי
  • זמין להשאלה: כן

אליענה ארז צעדה בשעת בוקר מוקדמת לתוך חצר בית-הספר התיכון שהיה מרכז חייה, הופכת בינה לבין עצמה במחשבה שהחיים עשו לה בית-ספר. המחשבה הייתה מוּכּרת לה, אם כי בדרך-כלל היא השתדלה לחמוק מפניה, שכן ראתה בה אויבת מסוכנת העלולה לגרום לה לראות בשנות החיים שעוד נותרו לה שארית חסרת טעם. אלא שכעת, בעודה חולפת במסדרונות הארוכים הרוחשים תלמידים, צוללת אל תוך דכדוך פתאומי, מוּכּר גם הוא, לא נותר במחשבה שום איום. שארית חייה נראתה לה ממילא כמעמסה בלתי נסבלת שאין ברצונה לשאת. וכך חלפו להן לאיטן שעות הבוקר עד שהבחינה בדמותו של המנהל מגיחה בצהרי היום מאחת הכיתות. הדמיון בין מראה המנהל לבין מראה בעלה שנהרג במלחמת יום הכיפורים גרם לה לטעות לרגע ולחשוב שהיא רואה לפניה את עמי ארז ולא את אורי שלח. חזיון התעתועים הציב מולה את האמת - רוחו של עמי תובעת ממנה להמשיך לחיות בכל כוחה. דמותו מבקשת לשרוד בזיכרונה עוד שנים ארוכות.

הכל היו מודעים לכך שלאליענה יש חולשה לאורי שלח, מנהל בית-הספר, ואליענה עצמה ידעה שהכל מודעים לחולשתה. בכל פעם שהביטה בו מילא את ליבה חשש שמא אנשים אחרים מבחינים בשינוי המתחולל בפניה. היא תיעבה את החשש הזה. הוא הזכיר לה שכל חייה הבוגרים מתייחס הדימוי העצמי שלה לתדמיתה הפומבית כמעריץ מושבע, ומחקה בדייקנות מעוררת תימהון את תנועותיה. לעיתים, כאשר החשש הזה מילא את ליבה, הייתה מניעה את ראשה במהירות מצד לצד וממלמלת לעצמה, "איזה אפסית אני... איזה אפסית... למה תמיד איכפת לי מה חושבים עלי? למה לכל הרוחות אני לא יכולה להשתחרר מהחולשה הזאת... איך אני לא קולטת שהיא דופקת לי את החיים?" אבל בשל הדכדוך הפתאומי שתקף אותה באותו בוקר התרחבה כנראה המחלוקת בינה לבין עצמה, והיא הפנתה עורף לשאלה שהטרידה אותה לדעתה הרבה יותר מהנחוץ: מה יחשבו עליה.