הז'אנרים
כל הז'אנרים
סדרה:‎ כוח הלב - 12

דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
4
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
1
5
0
2
כוח הלב 12: הכי חזק
39 

כוח הלב 12: הכי חזק


דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
4
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
1
5
0
2
39 
39 
סדרה:‎ כוח הלב - 12
גודל (עמ'): 123
מו"ל: מודן הוצאה לאור

תקציר

איתן רוצה מאוד לחזור אל מיכלי, אבל מיכלי לא סולחת לו על הבגידה. איתן מחליט להוכיח לה שהשתנה, שעכשיו הוא חזק ושאפשר לסמוך עליו.

 אלא שהאירועים סוחפים אותו לממקומות אפלים: התמודדויות עם אחים חורגים, עבריינים, משקה ממכר והורים שעוברים מסע של אחרי הגירושים. כל אלה מוכיחים לו שחוזק וחולשה הם מושגים קשים להוכחה. האם מיכלי תסלח? האם תצליח להעריך אותו מחדש?

המשך קריאה
  • ISBN: 2000524463
  • גודל (עמ'): 123
  • מו"ל: מודן הוצאה לאור
  • יצא לאור ב-: 01/01/2011
  • שם המחבר: זוהר אביב
  • זמין להשאלה: כן

פרק 1

ההבטחה

זה קרה ביום רביעי בבוקר. מיכלי, הילדה שאני הכי אוהֵב בעולם, פנתה אליי בהַפסקה הראשונה. כן, כן, היא פנתה אליי. דרך אגב, אני איתן גולן. סתם ילד, לא יפֶה ולא מכוער, יש לי שני אחים קטנים והורים גרושים. אני גרוע בקשרים עם בנות. היתה תקופה שהייתי חבר של מיכלי המַדהימה, אבל הייתי טיפש. בָּגדתי בה, והיא לא סולחת לי. כבר חצי שנה היא בקושי מדבֶּרת איתי. אני כל כך רוצֶה שהיא תחזור אליי, אבל היא לא מצליחה לסלוח. ביום רביעי בבוקר היא פנתה אליי.

"איתן, מה קורה?"

"אמממ... בסדר," גימגמתי קלות. כבר כמעט שכחתי כמה העיניים הכחולות שלה מבלבלות אותי.

"תקשיב, אתה רוצה לבוא אלינו לליל הסדר?"

"מה, אַת מזמינה אותי?" נדהמתי.

"כן, נו," אמרה מיכלי.

"רגע, מיכלי, מה אַת אומרת בזה? שאת שוב דלוקה עליי, שאַת רוצה שנחזור להיות חברים?" דילג ליבי משמחה; אולי באמת יתרחש לי נס פסח, ומיכלי תחליט שהיא סולחת לי ורוצָה שנחזור להיות זוג.

"איתן, השתגעת? מה הקֶשר בכלל? זו אמא שלי הציעה."

"אה. זו לא את?"

"לא. אמא שלי אמרה שאתה ואבא שלך בֶּטח לבד, אז היא הציעה שאזמין אתכם," אמרה מיכלי ונראתה חסרת סבלנות ומעוצבנת. גם אני התחלתי לחוש עצבנות.

"מה? למה נראֶה לאמא שלָך שאנחנו לבד? מאיפה היא יודעת שלא נערוך סדר יחד, כל המשפחה שלי?"

"כי ההורים שלךָ גרושים אולי?"

"אז מה אם הם גרושים? אולי הם יחליטו לחזור עד אז? יש שבועיים עד פסח!" רתחתי.

מיכלי נעצה בי מבט חצי מיואש ואמרה, "אוי איתן, איזה מוזר אתה, כל הזמן רוצֶה לחזור לעָבר. שההורים יחזרו, ששוב נהיה חברים... מתי תבין שהזמן עובר, והעבר לא חוזר? יש דברים שלעולם לא יחזרו. אני, למשל, לא אחזור אליךָ לעולם."

"לעולם?"

"ברור. הרי הייתָ חבר שלי ושל מיקה יחד. נראה לךָ שאני אחזור להיות חבֵרה שלך, אחרי בגידה כזו?"

"מיכל. הכול קרה בגלל חולשה זמנית שלי. אבל עבר זמן, אני השתַניתי. עכשיו אני חזק. זה לא יקרה יותר," הבטחתי.

"אתה חזק? באמת? כשתוכיח לי את זה, אני אחשוב על זה." מיכלי הפנתה את גבה אליי והלכה לדבֵּר עם ילד אחֵר. אותי זרקה לחצר, כמו את הפֶּרח בשיר הילדים ההוא. השתדלתי להיות כמו הילד בשיר שלא בוכה אף פעם. אבל הדמעות עמדו לי בגרון.

"חכי רגע. עצרי!" קראתי אחריה ותפסתי בחולצתה.

"מה, איתן?" היא גילגלה עיניה בחוסר סבלנות.

"אם אוכיח לָך שהִשתנֵיתי, שאני חזק עכשיו, אַת באמת תחזרי אליי?"

היא גיחכה. "איך תוכיח?"

"אני אוכיח!" אמרתי.

"אתה לא תצליח!"

"אבל אם אצליח?"

"אם תוכיח לי שהִשתניתָ, שאתה חזק, אחזור להיות חברה שלךָ."

חייכתי אליה. לא אמרתי מילה נוספת. פחדתי לקלקל את הרגע הזה שכולו תקווה. תקווה טהורה לחזור לאהובתי היחידה. מיכל הלכה, ואני נשארתי נטוע במקום, מנסֶה לפתור את החידה.

מה זה אומר להיות חזק? אני יודע מה זה. אם אצליח לסובב את הגלגל לאחור, להחזיר את ההורים להיות יחד. לעמוד על השולחן בסלון ולצרוח, "רבותיי ההיסטוריה חוזרת!" זה לדעתי יַראה שאני בשיא הכוח. זה גם יוכיח למיכלי שאני חזק! שאני יכול להַחזיר את העבר ולהעביר אותו קדימה. ואז היא תחזור אליי וההיסטוריה באמת תחזור. אני, איתן גולן, אהיה חבר של מיכלי, וההורים שלי יתאחדו מחדש. והימים יהיו כל כך יפים וקסומים, כמו שהיו פעם, לפני כל הפרֵידות והעֶצב.