הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
9 דירוגים
1.8
ממוצע
1
5
2
1
3
3
4
0
5
0
8
גם ב - Kindle
כבוד ספרדי
קתי ויליאמס

במקום 29 

24.1 

כבוד ספרדי

קתי ויליאמס

דרג ספר זה מתוך 5
9 דירוגים
1.8
ממוצע
1
5
2
1
3
3
4
0
5
0
8

במקום 29 

24.1 

במקום 29 

24.1 

גודל (עמ'): 208
מו"ל: שלגי

תקציר

סיזר קארטי התרגל לחמם את מיטתו בעזרת אינספור נשות חברה מתוחכמות - ואז הוא פוגש את ג'וד. היופי המושלם שלה מביא את דמו הספרדי לסף רתיחה!

ג'וד מנסה להתאים את עצמה לעולם הזוהר של סיזר. אבל אז חוסר ניסיונה נחשף במלוא היקפו: היא נושאת בבטנה את תינוקו של הספרדי. מבחינת סיזר, ישנה אפשרות אחת בלבד - נישואין.

אחרי הכל, הוא בן למשפחת קארטי. וכפי שג'וד מגלה, לא מדובר בהצעת נישואין - אלא בפקודה.

  • ISBN: 50-1703
  • גודל (עמ'): 208
  • מו"ל: שלגי
  • יצא לאור ב-: 16/02/2013
  • שם המחבר: קתי ויליאמס
  • תורגם ע"י: עדי שניידר

1

סיזר לא היה במצב רוח מרומם, בזמן שפנה עם הבנטלי במורד הרחוב הקטן שאליו הובילה מערכת הניווט שלו. השעה הייתה מעט אחרי תשע בערב ומזג האוויר, אשר בלונדון, נראה מושלם עבור יציאה לסיבוב במכוניתו, הלך והִדרדר ככל שהוא הוסיף לנסוע מזרחה. ובמשך ארבעים וחמש הדקות האחרונות פתיתי שלג העסיקו את מגבי מכוניתו.

כאשר קבע להיפגש עם אחיו, לא עלה בדעתו שיגיע למקום כזה. למעשה, הוא העדיף להיפגש במועדון שלו בלונדון, אולם פרננדו התעקש להיפגש במקום הזה בקנט, מקום שלא משך את תשומת לבו של סיזר ולפיכך מקום שמעולם לא בחר לבקר בו.

כעת הוא סינן קללה בזמן שעצר את מכוניתו מול בניין בעל החזות המקסימה של מחסן סחורות נטוש. לאחר שכיבה את המנוע הוא בחן בקצרה את מה שנראה כמו כתובות גרפיטי על הקירות, ותהה האם טעה שהפקיד את בטחונו בידי טכנולוגיה ממוחשבת. האם ייתכן שקול האישה הממוחשבת שהדריך אותו לאורך כל הדרך ממרכז העיר טעה בהכוונתו?

סיזר צקצק בלשונו בחוסר סבלנות ויצא ממכוניתו בחיפוש אחר דלת כלשהי. הוא יתרום את המכונית שלו לנווד הבא שיפגוש, אם יגלה שאחיו מתגורר בחורבה הזאת. פרננדו איננו מסוג האנשים שגרים בחורבות. למעשה, פרננדו הוא מסוג האנשים שמתמחים בהימנעות מחורבות בכל מחיר.

סיזר התאמץ לכבוש את זעמו על כך שעליו להתמודד עם הטרחה העצומה הזאת. הוא הגיע הנה למטרה מסוימת, ולכן אין טעם להתמקד בעובדה שערב שישי נהרס עבורו. וגם אין טעם להתעצבן על אחיו. עד סוף הערב לפרננדו יהיה מספיק על הראש, מלבד העובדה שבחוסר יעילותו בחר לקבוע את פגישתם בכפור החורפי ובמרחק מהציביליזציה.

הדלת הוסתרה בערמומיות בין כתובות הגרפיטי, ולאחר שסיזר פתח אותה לרווחה, הוא הקדיש מזמנו לסקירת סביבתו.

הוא לא ציפה לכך. ייתכן שמבחוץ המקום נראה נטוש, אך מבפנים נשקף נוף אחר לחלוטין. כמה עשרות אנשים התקהלו במה שנראה כמעין מועדון. בצדו האחד של החדר המואפל למחצה פוזרו כיסאות וספות מעור סביב כמה שולחנות נמוכים. בפינה אחרת אנשים עמדו ושתו לצד בר ארוך בצורת האות U אשר הקיף את מרבית חלקו האחורי של החדר. משמאל ניצבה במה מוגבהת עם כיסאות נוספים.

תוך זמן קצר הוא הבחין באחיו המשוחח עם כמה אנשים, נלהב ובמרכז תשומת הלב כהרגלו.

מפני שאמר לפרננדו באופן מפורש שברצונו להיפגש בארבע עיניים כדי לדון בקרן הנאמנות שלו, סיזר כעת זעם על כך שאחיו הוליך אותו שולל וגרם לו להשתתף באיזושהי מסיבה פרטית. האורות המעומעמים לא סייעו לו לקלוט את אופי הנוכחים במקום, אולם לא היה עליו לחשוב יותר מדי כדי להבין שכולם בוודאי החברים האופייניים לאחיו. פרחות בלונדיניות, שותפים להימורים ובטלנים שחלקו עם פרננדו את השאיפה לבזבז את הכסף המשפחתי בצורה ראוותנית ככל האפשר, תוך כדי הימנעות מכל מה שהזכיר עבודה קשה.

סיזר חשב בזעם שאחיו טעה בגדול, אם הוא חשב שביכולתו להימנע מדיון בעתידו הכלכלי על ידי כך שיקיף את עצמו בכמה בני לוויה.

עד שהגיע לפרדי, כל החבורה סביבו התפזרה וסיזר בירך את אחיו בחיוך שכולו רוגז. הוא לא טרח להביט בצעירונת עם השיער הקצר שעמדה לצדו.

"פרננדו," הוא אמר מבעד לשיניים חורקות. הוא הושיט יד והנהן בראשו מתוך נימוס. "לא לכך ציפיתי." חלפו מספר חודשים מאז שיצא לו לראות את אחיו. למעשה, הפעם האחרונה הייתה בכינוס משפחתי במדריד, שם ניסיונותיו החוזרים של סיזר לעניין את אחיו לגבי כספי החברה נתקלו בחוסר עניין מוחלט. אז הוא הודיע לפרננדו בצורה מפורשת שהוא יפקח שבע עיניים על קרן הנאמנות שלו. היה בסמכותו לדחות את פרעונה עד המועד הנכון לדעתו, והוא לא היסס להיעזר בפרקליטו. "תתפוס את עצמך בידיים," הוא הזהיר אותו, "או שתיפרד לשלום מסגנון החיים שאימצת לעצמך."

כמובן שתגובתו של פרננדו הייתה לשמור מרחק רב ככל האפשר מהמשרד הראשי של החברה.

"חשבתי... ערב שישי..." פרדי חייך בקסם כובש. "תחיה קצת, אחי הגדול! אנו יכולים לשוחח מחר. למעשה, רציתי להראות לך..." הוא פרש את ידיו בניסיון להקיף את החדר וסיזר הביט בו בדממה אדישה. "אבל אני מתנהג בחוסר נימוס." הוא פנה לאישה שעמה שוחח ואשר נדחקה לאחור מפני שסיזר פשוט נעמד מולה. "זו ג'ודית – ג'וד – תכירי את אחי, סיזר... מה אפשר להציע לך, סיזר?" הוא שאל. "וויסקי? כרגיל?"

"ואני אשתה כוס יין נוספת, פרדי." ג'וד נאלצה לפסוע מספר צעדים הצידה, לפני שניצבה היישר מול אחד מהגברים המפחידים ביותר שראתה בחייה.

אז זה סיזר המפורסם. לא פלא שפרדי שקשק מרוב פחד נוכח פגישתם. הוא היה גבוה מאחיו בעשרה סנטימטרים, ובעוד שפרדי היה נאה בצורה נגישה ופלרטטנית, הגבר הזה היה מדהים. פניו היו כהות ורזות, ועם מבנה עצמות המושלם שלהן, הן נראו כמעט מאיימות. היו אלה פנים שיכולים לעורר אימה.

היא התאמצה לחייך. המבצע המשוכלל הזה תוכנן בקפידה. פרדי רצה נואשות להראות לאחיו את המקום שקנה. היה זה מחסן סחורות לשעבר שהיה במחצית דרכו להפוך למועדון הג'אז הסקסי של חלומותיו, שחיכה רק להזרמת מזומנים מקרן הנאמנות אשר, כך אמר לה בדאגה, עלולה להיעלם לפני שיוכל להניח עליה את ידיו. הוא השקיע במקום כסף רב, אך הוא לא יצליח להתקדם ללא אישורו של סיזר.

כיצד יוכל להשיג את תמיכתו של אחיו אם לא יפתה אותו, יראה לו את הפוטנציאל של המקום, יוכיח לו שכבר איננו נער השעשועים הילדותי והפרחח שתמיד היה. הוא הזמין את כל האנשים הנכונים שיעזרו לו ליצור את האווירה הנכונה, כולל אותה. היו שם בנקאים, עורכי דין, כמה רואי חשבון, כל מי שהיה לו חלק ביוזמה המתפתחת שלו.

"פרדי הרבה לדבר עלייך." היא לא נעלה נעלי עקב, לכן היה עליה לשאת את מבטה כדי להביט בו.

"ובכן, אין לי מושג מי את, או מדוע פרננדו הזמין אותי הנה." הוא הזעיף פניו נוכח הנערה שעמדה מולו. הוא בקושי הבחין בה, והוא גם ידע את הסיבה לכך. עם שערה הכהה הקצר, היא לא בדיוק הייתה התגלמות הנשיות.

לסיזר הספרדי היו חוקים ברורים לגבי החזות הראויה לאישה, והיא בהחלט לא עמדה בהם.

"לך יש מושג?" הוא שאל באדישות.

"אני חושבת שהוא רצה שתפגוש... כמה מחבריו..."

"פגשתי רבים מחבריו של פרדי בעבר. תאמיני לי שאינני מעוניין לפגוש עוד מחבריו." יחד עם זאת, הוא עדיין לא פגש את החברה המסוימת הזאת, והיא ללא ספק הייתה מהטיפוס שבדרך כלל משך את תשומת לבו של אחיו. למעשה, ההפך היה הנכון. אז מה היא עשתה כאן? הוא הביט בה בקצרה בעוד מוחו החריף מעלה אפשרויות ומשתעשע בהן. "מי את בכלל? וכיצד את מכירה את פרננדו? הוא מעולם לא הזכיר את שמך." אחיו ניהל אורח חיים ראוותני והוא פיזר את כספו. סיזר ידע זאת מפני שהייתה לו גישה לחשבונות של פרננדו. הוא גם ידע שאחיו אהב לבזבז את כספו על הנשים שלו.

עוד מגיל שמונה עשרה הילד הזה היה מוקד משיכה עוצמתי לרודפות ממון. הבחורה הזאת לא נראתה כמו רודפת ממון, אך לפתע סיזר החל להתעניין בקשר שלה עם אחיו. הוא סקר את החדר, בו כמה ספות זכו להתעלמותם של אנשים שנראה שהעדיפו לעמוד. בעוד דקה פרננדו יחזור עם המשקאות, וסיזר היה בטוח שלאחר מכן יגיע סבב של היכרויות משעממות וחסרות תועלת. לאחר שחשדותיו לפתע התעוררו, הוא החווה במבטו לעבר הספות.

"הייתה לי נסיעה ארוכה הנה. הבה נשב ותוכלי לספר לי... הכל על יחסייך עם אחי."

ג'וד תהתה כיצד הזמנה לשיחה יכולה להישמע כאיום. לאחר שנעלם בדרכו אל הבר, ניכר היה שאבדו עקבותיו של פרדי. היה זה אחד מהרגליו הרעים של פרדי. הוא היה מסוגל לפתוח בשיחה ולשקוע בתוכה, עד שהיה צריך לגרור אותו משם בכוח.

"אין לי מערכת יחסים עם אחיך," היא אמרה לאחר שישבה על אחת מהספות היקרות להחריד שהוצמדו אל הקיר. התאורה האווירתית עומעמה אף יותר, ופניו של סיזר היו מלאות בצללים וזוויות. היא צחקה בעצבנות ורוקנה את כוסה. "אני מרגישה כאילו שמראיינים אותי."

"באמת? אין לי מושג מדוע. אני רק סקרן לגבי היכרותך עם פרננדו. היכן נפגשתם?"

"אני עוזרת לו לעבוד... על פרויקט..." התדרוך שג'וד קיבלה פשוט כלל את קידום הפרויקט החדש של פרדי ואת עזרתה בשכנוע אחיו בפוטנציאל העסק להצליח.

"איזה פרויקט?" סיזר הזעיף פניו. למיטב ידיעתו אחיו לא היה מעורב בשום פרויקט, לפחות לא מאז תקופת לימודיו, כאשר התעניין בעטים נובעים ומפות.

"ייתכן שהוא יעדיף לספר לך בעצמו," ג'וד אמרה בניסוח מעורפל והוא הזדקף במושבו ורכן לעברה כשמרפקיו מונחים בקלילות על ירכיו. מטר ותשעים של איום טהור.

"תראי, באתי הנה לנהל עם אחי שיחה רצינית אודות עתידו. במקום זאת, אני מוצא את עצמי בבר, מוקף באנשים שאין לי רצון לפגוש, וכעת אני שומע שטויות על איזשהו פרויקט מסתורי שפרננדו לא ציין בפני. מה תפקידך בדיוק, בפרויקט האמור הזה?"

"אני לא בטוחה שטון הדיבור שלך מוצא חן בעיני!"

"ואני לא בטוח שאני אוהב את המשחק שאת משחקת. כמה זמן את מכירה את פרננדו?"

"כמעט שנה."

"כמעט שנה. ועד כמה התקרבתם במהלך התקופה הזאת?"

"לאן אתה חותר?"

"הבה נאמר שלמרות שאני לא רואה את אחי לעתים קרובות, אבל אני מכיר אותו ויודע שיחסים של ידידות ארוכת טווח עם בנות המין השני אינם בראש מענייו. הוא תמיד יעדיף נשים חופשיות וזמינות, ורצוי במיטתו. הוא תמיד היה צפוי בהעדפותיו. בלונדינית, חזה גדול, רגליים ארוכות, קלת משקל וקלת דעת. אז כיצד את משתלבת בכל הסיפור?"

ג'וד הרגישה את צבע הזעם מציף את לחייה, והיא התנשמה עמוקות בניסיון להירגע. לאחר רגע של דממה, סיזר המשיך ללא רחמים, "אם הוא דיבר אתך עלי, אין ספק שאת יודעת יותר מאשר עמיתה לעבודה..." הוא ביטא את דבריו בחוסר אמון גלוי למדי. "אז מה את, בדיוק?"

ואז הגיע הצלצול הגואל. או ליתר דיוק, פרדי הגואל, שהופיע עם מגש משקאות. סיזר הבחין בהבעת ההקלה שבפניה. הוא קלט הכל, החל בהמבט המהיר שהחליפו ביניהם וכלה באופן שאחיו רכן לעברה ולחש משהו באוזנה. משהו שגרם לה להנהנן בראשה ולהסתלק בשיא המהירות. הוא התבונן בעצלתיים בזמן שהלכה, והניח לעיניו להתביית לרגע על תנועת ישבנה. ייתכן שהיא נראית כמו נער, אך בסגנון הליכתה היה משהו סקסי וחינני בצורה לא מודעת. הוא יעסוק בה בהמשך. משהו קורה. הוא יכול להרגיש את זה, והוא לא יוותר עד שיירד לשורש העניין. אך לעת עתה, הוא יתאזר בסבלנות.

להתבונן ולהמתין. הוא תמיד העדיף לנהוג כך, גם בזמן שהחל סבב ההיכרויות הצפוי והוא הוצג בפני קבוצת אנשים שהיו נורמליים בצורה מעוררת חשד. היכן הסתתרו כל הפרחות? הגברים הצעירים המפונקים עם שיחותיהם התפלות והמשעממות ועיניהם המשוטטות? באופן מעורר דאגה, נדמה שכל הנוכחים כאן הערב מעוניינים לשוחח עמו על השקעות.

עד סוף הערב, הוא כמעט החל ליהנות מהתעלומה.

כעת השלג בחוץ ירד ביתר חוזקה. בין האנשים שהתרוצצו למכוניותיהם, שחנו בחניון מאחורי הבניין, בניגוד למכוניתו שניצבה בחזית הבניין, סיזר הבחין בג'וד הכורכת צעיף ארוך סביב צוואר ומכניסה את ידיה לכיסים. האורות באולם הכניסה הודלקו, וכעת היה יכול לראותה כהלכה. בשערה הקצר היו גוונים ערמוניים ופניה כלל לא היו כשל נער. נהפוך הוא. ריסים כהים וארוכים עיטרו את עיניה החומות ושפתיה היו בשרניות וחושניות, בניגוד גמור לחזות של ילדה נערית.

ייתכן שלפרננדו תמיד הייתה חולשה למובן מאליו, אבל מי יודע באיזו אריזה רודפת ממון יכולה להגיע? במובן מסוים, ככל שחזותה תהיה מעודנת יותר, ייתכן שכך תהיה קטלנית יותר.

והנה היא שוב, מדברת עם אחיו במהירות ובשקט. מדברת על מה?

"לא תכננתי לבלות כאן את הלילה," סיזר אמר לאחיו בשעה שהתפרץ לשיחתם והפסיק אותה בו במקום. הוא לא הביט בה, אבל הוא הרגיש את מבטה וכיווץ את שריריו מבפנים, סקרן לגבי המתרחש מתחת לפני השטח.

"אה." פרדי חייך בהתנצלות. "יש בעיר מלון מצוין..."

סיזר הזעיף פניו. "אין לך בית באזור?"

"ובכן, למעשה, יש לי דירה. די קטנה..."

סיזר העיף מבט בג'וד, שהשתדלה להסיט את מבטה, ופיו התקשח במעט.

"יורד לא מעט שלג," סיזר אמר בפשטות, "ואינני מתכוון לנסוע במעגלים בחיפוש אחר מקום לינה. מה שם המלון?"

"שם המלון..." פרדי העיף מבט חטוף בג'וד, שנאנחה בתבוסה.

"יש לי בבית ספר טלפונים," היא אמרה באיבה. "אם תקפיץ אותי הביתה, אוכל להזמין חדר עבורך."

"להקפיץ אותך הביתה? איך הגעת הנה?"

"באתי עם פרדי."

"האמנם..." סיזר רטן. הוא חייך והטה את ראשו הצידה. "ובכן, כנראה שאינני יכול לסרב להצעה שכזו... ומחר, פרננדו... נערוך שיחה קטנה..."

"בוודאי, אחי הגדול!" הוא טפח לו בחמימות על השכם ונתן לו מעין חיבוק, שלא היה טבעי עבור מי מהם.

למרות שסיזר כבר התרגל ליחסיו המאולצים עם אחיו, הוא הרגיש חרטה כנה על היעדר החמימות ביניהם. מות הוריהם, זמן קצר לאחר גיל ההתבגרות, היה אמור לקרב ביניהם. במקום זאת, הוא רק הרחיק ביניהם. עם המשא של האימפריה המשפחתית המכביד על כתפיו, סיזר תהה האם נכשל בתפקידו הראשי כאח – לאהוב את אחיו. היה עליו להזדרז לקחת אחריות ולכן הוא לא גילה סבלנות כלפי היעדר השאיפות של פרדי, שלדעתו הייתה חולשתו. הוא גירש את המחשבות המטרידות – הוא עבד קשה כדי לספק לאחיו חיים בטוחים ויציבים. הוא עשה כמיטב יכולתו.

"המכונית שלי נמצאת בחזית הבניין."

"מדוע לא השתמשת בחניון שמאחורי הבניין?"

"תאמין או לא, אבל כשהגעתי חשבתי שטעיתי בכתובת. מעולם לא חשבתי שהמקום הזה פעיל או שיש חניון מאחור."

פרדי קרן מאושר. "מתוחכם, נכון? נוכל לדון בכך מחר." הוא כבר נסוג לאחור וג'וד הביטה בסיזר בזהירות. הדבר האחרון שרצתה היה להיתקע איתו במכונית ולחזור איתו לביתה, אבל לא הייתה לה ברירה. פרדי לא היה מסוגל לקחת אותו לדירה – בהתחשב בכך שאימוגן שם.

עצם המחשבה על מעורבותה בסוד הקטן הזה גרמה לה להסמיק מרוב אשמה. אימוגן הייתה אמורה להשתתף במסיבה הערב. אחרי הכל, היא הייתה שחקנית מפתח במשחק, אולם פרדי התעקש להסתיר אותה מטווח ראייה. לפחות לעת עתה. לאחר שפגשה את סיזר, ג'וד גם הבינה מדוע, מפני שסיזר היה גבר חשדני מטבעו. היא הרגישה זאת בעת שיחתה עמו, שלמעשה הייתה חקירה צולבת במסווה. מבט אחד באימוגן, בשערה הבלונדיני הארוך, בעיניה הכחולות הגדולות וברגליה שהתארכו עד האינסוף, ופרדי יוכל לשכוח מקרן הנאמנות שלו. העובדה שהייתה בחודש השביעי להריונה ונשאה בבטנה את תינוקו של פרדי הייתה עלולה לגרום להתקף לב.

"אנו יכולים פשוט לנסוע לכיוון העיר," ג'וד אמרה לאחר שנכנסה למכונית, אשר הייתה נוחה ממש כמו הספות היקרות שפרדי התעקש לקנות למועדון. היא התבוננה בדאגה בשלג, שכעת נפל בפתיתים לבנים ועבים. "אני לא גרה במרחק רב מכאן, אבל כדי להגיע אלי צריך לעבור בשבילים צרים, וייתכן שהמכונית הזאת לא ערוכה לכך."

"למכונית הזאת," סיזר הודיע לה בזמן שנסע לאחור וסובב את המכונית, "יש את הציוד הדרוש להתמודדות עם כל משימה."

"כל משימה פרט לשלג בקנט באמצע ינואר. לשם כך תזדקק למשהו מעט יותר חזק. ייתכן שהמכוניות האופנתיות האלה מתאימות ללונדון, אבל הן לא מביאות תועלת באזורי הכפר."



סיזר הביט בה בחוסר אמון מוחלט, אולם היא הזעיפה מבט והביטה מחוץ לחלון, בעודה מחשבת עד כמה הוא יכול להאיץ מבלי שבסופו של דבר הם ימצאו את עצמם בתעלה.

היא כיוונה אותו לעבר הרחוב הראשי אשר, בהתחשב בכך שהשעה הייתה אחת בבוקר והשלג החל להיערם, היה נטוש מאדם. לקח זמן רב לחצות את העיר, ואחר כך היה עליהם להתמודד עם סדרה של שבילי עפר מפותלים, כל אחד יותר מסוכן ממשנהו.

"איך לכל הרוחות את מצליחה לנהוג בתנאים כאלה?" סיזר סינן בזמן שהקדיש את כל תשומת לבו למאמץ להסיע אותה הביתה בשלום.

"יש לי ארבע על ארבע," ג'וד הודתה. "הוא ישן למדי, אבל הוא מספיק אמין כדי לצלוח כל משימה."

"בניגוד להצהרת האופנה שבה אני נוהג." הוא העיף בה מבט חטוף וחזר להתמקד בכביש.

"בחיים לא הייתי מצליחה לגייס כסף למכונית כזאת. לא שאני מעוניינת בכך. אינני מבינה את הצורך בהן."

"קוראים לזה נוחות." סיזר הבין שלא ידע עליה דבר. במה היא עובדת? פרט לכך שהיא עוזרת לאחיו באיזשהו פרויקט לכאורה, כל האפשרויות פתוחות, החל בראיית חשבון וכלה בהתאמת בגדים חדשים עבור המלתחה שלו. יהיה עליו לגלות עליה פרטים נוספים, אם ברצונו לברר לגבי המניעים שלה. אך לעת עתה, הוא היה טרוד בניסיון לשלוט על מכוניתו בתנאי מזג האוויר האלה, פעולה שהקשתה עליו את החקירה. בזמן שהוא פנה באיטיות של צב, הוא החל לתהות כיצד יצליח למצוא את הדרך חזרה לכבישים העירוניים הרגילים ולנוחיות של חדר בבית מלון.

"בכל הזדמנות אעדיף שימושיות על פני נוחות."

"ניתן היה להסיק זאת מלבושך הערב."

"למה אתה מתכוון?"

"אני מתכוון – האם הבית שלך יופיע באופק בקרוב? מפני שאם אסע לאט יותר, באותה מידה אנחנו יכולים פשוט לצאת מהרכב וללכת את שארית הדרך."

"הוא ממש בהמשך הדרך." היא הצביעה לעבר פנס עמום שבקושי היה ברור מבעד למזג האוויר הסוער, אולם היא המשיכה להרהר בדבריו על בגדיה. כן, היא לבשה ג'ינס מפני שהם היו נוחים ולא היה בכך דבר יוצא דופן. היא לא הייתה היחידה במסיבה שלבשה ג'ינס. ייתכן שרוב הנשים לבשו בגדים רשמיים יותר, אולם היא נראתה ייצוגית במידה מספקת!

היא סקרה במבטה את מעילה העבה ומגפיה השחורים, אשר היו בגדי החורף המושלמים, למרות שהם אכן בלטו בניגודם לעומת העור היוקרתי של מכוניתו. ואז היא הפנתה את מבטה לעבר המקום שאליו הוא התאמץ להגיע.

ייתכן שהוא הגבר הגס ביותר שפגשה מעודה, אך לא ניתן להכחיש שהוא נאה להחריד. בצורה מפחידה, היא תיקנה את עצמה. הוא כלל לא הטיפוס שלה. הוא גרם לשערות גבה להסתמר.

בזמן שהמכונית התמודדה עם המהמורה האחרונה בדרך, היא שמעה את חריקת הצריחים... ואז דממה.

סיזר סינן קללה ונעץ בה מבט.

"זו לא אשמתי!" היא מיהרה למחות.

"כיצד לכל הרוחות היית חוזרת הנה? ברגל?"

"הייתי..." היא עצרה לפני שהספיקה לומר שהייתה נשארת בדירתו של פרדי, שההגעה אליה לא הייתה כרוכה בכבישי עפר עמוסים בשלג, מפי שהיא הייתה במרכז העיר – אם לא היה ביכולתו לארח את אחיו, כיצד ייתכן שהוא היה מארח אותה? "...נשארת אצל סופי," היא מיהרה לאלתר ולומר.

"מכונית ארורה!" הוא הזעיף פנים ופתח את דלת מכוניתו היישר אל מסך לבן. "יהיה עלינו להמשיך ברגל."

"אינך יכול פשוט להשאיר את מכוניתך כאן!"

"מה את מציעה...?"

"אני מניחה שאפשר לנסות לדחוף אותה."

"יצאת מדעתך?" הוא החל ללכת בכיוון האור וג'וד מיהרה ללכת בעקבותיו. "יהיה עלי לחזור לקחת אותה, ברגע שמזג האוויר יתחיל להתבהר."

"ייתכן שזה יקרה בעוד זמן רב!" משמעות הדבר עלתה בדעתה, והיא לא מצאה חן בעיניה. "עליך להגיע לבית מלון!"

"ובכן, למה שלא תנופפי בשרביט הקסמים ואולי יעשה עמנו חסד!" במבט לאחור, היה עליו להתעקש שפרננדו יבוא לפגוש אותו בלונדון. במבט לאחור, היה עליו לעצור נוכח הרמז הראשון לשלג, מפני שלא היה יכול להרשות לעצמו להיתקע בשלג בשום מקום. אפילו ביום שבת היה עליו לערוך שיחות וועידה חשובות ולארגן דרך האימייל פגישות עם אנשים בקצה השני של העולם. ייתכן שפרננדו יכול לשכב בבטלה בזמן שמזג האוויר סוער בחוץ, אבל לא אדם כמו סיזר! הוא חרק בשיניו מרוב תסכול והעביר את אצבעותיו בשערו אשר, במעט הזמן שנדרש להם להגיע לפתח ביתה, כבר החל להירטב מהשלג.

לפחות הבית היה חמים. או הקוטג', ליתר דיוק, מפני שממה שהצליח לראות מבעד לאפלוליות הקודרת, היה זה קוטג' קטן ולבן עם גדר כמו בגלויות. חלקה הפנימי של הדירה היה יפה בצורה מוזרה, עם רצפות עץ ישנות ותחושה של חמימות ונחמה. בקצרה, היה זה רחוק שנות אור מדברים שקסמו לו בדרך כלל, כמו שיש בוהק, עור מבריק וציורים מופשטים – השקעות שעלו הון תועפות.

"ספר טלפונים... ספר טלפונים..." ג'וד מלמלה לעצמה בזמן שהציצה מתחת לשולחנות ומעל לכיסאות. "אה. הנה. כן. מלון. חשבת על מקום מסוים?"

"תשכחי מזה."

"מה זאת אומרת, תשכחי מזה?"

"תסתכלי החוצה." הוא החווה בראשו לכיוון החלון וג'וד עקבה אחר מבטו בזמן שלבה צנח בקרבה. הסופה בחוץ הלכה והחמירה. הוא יזדקק למפלס שלג כדי לפנות את הכבישים וטרקטור שיוביל את מכוניתו אל העיר. מלבד זאת, עצם המחשבה על יציאה מהבית הייתה בגדר טירוף מוחלט.

"אבל אינך יכול להישאר כאן!"

"מדוע לא?" סיזר העיף בה מבט חטוף, בעודו שוקל האם להמשיך בקו מחשבתו או להניח לו עד למחרת בבוקר, בהתחשב בשעה המאוחרת. "האם פרננדו יתנגד לכך?"

"פרדי? יתנגד? למה שהוא יתנגד, לכל הרוחות?" שניהם עמדו במסדרון הקטן, והיא הרגישה כאילו שכל האוויר נשאב ממנה. הוא היה כל כך גבוה! הוא גם הסיר את מעילו והיא שחררה צווחת אימה קטנה. זה דבר אחד לפטפט עם הגבר הזה בנועם במשך שעה וחצי ולשבח בפניו את פרדי, אבל לארח אותו ללילה זה עניין אחר לגמרי. "אתה יכול לקחת את המכונית שלי להגיע!" מהלך גאוני מצדה. "אמנם אינך מורגל לנוחות מסוג זה, אבל תוכל להגיע בבטחה. ובכל אופן, חדר במלון בוודאי יהיה נוח יותר מהרצפה כאן..."

"הרצפה?"

"אני יודעת. היא מזעזעת." כעת הוא תלה את מעילו על המעקה והיא רצתה להשליך אותו אליו בחזרה, לתבוע ממנו ללבוש אותו ולשלח אותו לדרכו. "בית קטן." היא בכוונה נשארה עם המעיל שלה, כדי שהוא יבין את כוונתה.

"אם את מנסה לסלק אותי, ג'וד, את פשוט יכולה לשכוח מזה. אעזוב בבוקר ואם איאלץ לישון על הרצפה, כך יהיה. אינני מתכוון לסכן את חיי ולנהוג בגרוטה שלך במזג האוויר הזה."

"אה, בסדר גמור," היא אמרה בזעף ונסוגה לאחור מעט בזמן שהוא התקדם לעברה.

"אז למה שלא תסירי את מעילך ותראי לי את האזור ברצפה שייעדת לי?"

"יש חדר שינה לאורחים," ג'וד הודתה באיבה, "אבל הוא קטן ומבולגן מאוד. לא תירדם שם בקלות."

סיזר חלף על פניה לעבר המטבח, וסקר את סביבתו בעודו מתקדם. הוא לא הבחין בראיות לנוכחותו של אחיו בבית. לא תמונות, לא בגדי גברים אשר, במקרה של אחיו, ככל הנראה היו מכנסיים יקרים בצבעים מחרידים או אחד מאותם כובעים מגוחכים שהוא אסף. למעשה, בבית לא היה שום זכר לנוכחות גברית.

"תרצה סיור מודרך?" ג'וד שאלה במרירות כשידיה משולבות. "או שאתה מעדיף להמשיך לרחרח בעצמך?" סיזר הסתובב אליה וסקר אותה במבט ארוך ומתענג. לא זו בלבד שהיא לא הייתה הבלונדינית שופעת החזה שהייתה סימן ההיכר של אחיו, היא גם לא הייתה אחת מאותן קלות דעת מצחקקות. יהיה עליו להתאמץ בשביל לגלות לגבי עבודתה וכיצד אחיו קשור לעניין. אולי מזג האוויר הזה יכול לעבוד לטובתו, הוא חשב. בהיותה מוגבלת לתחום ביתה, אין לה לאן לברוח במקרה שיתחיל לשאול שאלות נוקבות. הוא חייך לאטו והתענג על האפשרות שיפגין כלפיה את סמכותו ויודיע לה, בצורה מפורשת, שלא כדאי לה להתעסק איתו.

"לא," הוא אמר בעצלתיים, בעוד שעיניו בוחנות את פניה הסמוקות. "אין צורך בסיור מודרך. לפחות לא בשעה כה מאוחרת."

"בסדר. אז אם תואיל לבוא אחרי, אראה לך היכן תוכל לישון." הם עלו במדרגות, אשר הרעישו במחאה נוכח נטל משקלו, ופנו שמאלה. הם עצרו בדרך רק כדי שג'וד תוכל לשלוף מהארון סדין ושמיכה. "אני בטוחה שאתה יודע להציע מיטה," היא אמרה והושיטה לו את הסדין. היא הייתה בטוחה שאין לו מושג בכך. בדומה לפרננדו, נחסך ממנו הצורך לעשות מטלות ידניות, הודות לכך שגדל עם כל העזרה שכסף יכול לקנות. רק לאחר שפגש את אימוגן הוא גילה שמזון מהיר איננו רק ארוחה חטופה לפני הסרט. כעת נודע לה מחברתה שכעת ביכולתו להשלים את רוב מטלות הבית, אבל בשיא האיטיות ובהצלחה חלקית בלבד.

היא הייתה רוצה לחזות בניסיונותיו הכושלים להציע את המיטה, אולם היא הניחה לו וסילקה את כל החפצים שלה מהדרך. ועד שהסבה את מבטה בחזרה, המיטה הייתה מוצעת לעיל והיא התבוננה בה במבט משועשע.

"עומד בדרישות שלך?" הוא שאל וזקף גבות, והיא הסמיקה בחן.

"בית השימוש נמצא ליד החדר ואנו חולקים אותו, אז אם אני בפנים יהיה עליך להמתין לתורך." לפתע היא נעשתה נבוכה, בזמן שהוא החל להתיר את הכפתור העליון בחולצתו. "אני אכין לך גם מגבת." היא נסוגה לכיוון הדלת בזמן שגופו הנוקשה, השרירי והשחום יצא לאור.

"מה הסיפור של הציורים?"

הפה שלה התייבש בזמן שהוא הגיע לכפתור האחרון והחל להתיר את החפתים.

"את אמנית?" הוא התקדם לעבר ערימת סקיצות שהיא השליכה על שולחן האורן העתיק, אשר החל את חייו בתור שולחן איפור, אך כעת שימש למשטח עליו אפשר להניח כל דבר.

ג'וד חטפה את הציור מידיו והחזירה אותו למקומו. "למעשה, אני מעצבת." תודה לאל שהיא שמרה את כל עבודותיה למטה, אחרת הוא היה בוחן גם אותן. "בזמני הפנוי אני גם משרבטת פה ושם."

"ובכן, ובכן, ובכן. מעצבת. מעניין."

"אכן, מעניין," היא השיבה בנוקשות.

"למעשה, התכוונתי לכך שמעניין לגלות שיש לך עבודה אמיתית. רוב הנשים שמילאו את זמנו של אחי רק העמידו פני מסורות למוסר העבודה. למעשה, האחרונה שכיבדה את נוכחותי הייתה קטנטונת קלת דעת שמהצד עבדה בדוגמנות."

ג'וד התאמצה לא לחשוב על אימוגן. מה, היא חשבה לעצמה בחלחלה, הוא היה חושב על חשפנית? היא ואימוגן מכירות עוד מהימים שהיה להן קוקו והן שיחקו קלאס. לאחר כמה בחירות לא מוצלחות בגזירת בני הזוג, היא נאלצה לעבוד במועדון לילה בניסיון לחסוך כדי להמשיך את לימודיה ולהשיג את התעודות הנחוצות לעבודה כמורה בבית הספר היסודי. אך ג'וד לא האמינה שהגבר שכעת מביט בה יגלה ולו שמץ של חמלה כלפי הסיפור העצוב הזה.

נראה שהוא קרא את מחשבותיה, מפני שהוא הוסיף מתוך הרהור, "כמובן שהיה עלי לוודא שהיחסים האלה יגוועו."

"מדוע?" ג'וד שאלה בחוסר נוחות. בתודעתה עלו דימויים של חברתה ההרה. "אין כל פסול בדוגמנות..."

"דוגמנית ועוד אחי שווים רודפת ממון המנסה לחלוב פרת זהב."

"זו דרך חשיבה צינית למדי..."

"קוראים לזה אמיתות החיים. לפי אמיתה נוספת, אני אעשה כמיטב יכולתי לוודא שאחי לא ינוצל. אין שום בעיה בקצת בילויים עם נשים, כל עוד הן משאירות את הכסף מחוץ לתמונה. כל מועמדת בלתי ראויה שמנסה להישאר בסביבה... תיאלץ להתמודד איתי..." תמיד כדאי לקבוע כמה חוקי יסוד, סיזר חשב לעצמו. ייתכן שהיא מסמיקה כמו נערה מתבגרת ושהיא שקופה כמו זכוכית, אבל הוא מספיק מנוסה כדי לדעת ששתי התכונות האלה לא בהכרח תורמות לאישיות תמימה וצחה כשלג.

"ובכן, אני מודה לך על כך," ג'וד אמרה לו בקרירות. "תמיד מועיל לשמוע את דעתם של אחרים, אפילו אם אינך מסכים עם דבריהם. למרות שאני משערת שלא מזיז לך אם אנשים מסכימים אתך או לא."

"פגעת בול!" בתנועה מהירה וקלילה הוא פשט את חולצתו והשליך אותה לרצפה. "יהיה עלי לייבש את הבגדים האלה בבוקר." בסקרנותה היא נראתה כאילו שמעולם לא ראתה גבר ערום למחצה.

"אתה מתכוון לישון... עם... מה אתה לובש למיטה?"

"מה שאני לובש בדרך כלל." הוא הביט אליה בהפתעה כנה. "את 'חליפת יום ההולדת' שלי. זה מאוד נוח. כדאי לך לנסות."

ג'וד חשבה עליו ישן ערום, כאשר רק בית השימוש הקטן מפריד בין חדריהם, והרגישה שהיא עומדת להתעלף. כמובן שהסיבה לכך הייתה שתיעבה אותו מההתחלה ושהיא לא הסכימה עם כל מה שאמר, אך הדימוי של הגוף השרירי הזה הצמוד לסדין ולשמיכה שלה סירב לעזוב את תודעתה.

"אני אביא לך משהו ללבוש!"

"את אוגרת בבית בגדי גברים?" סיזר זקף את אוזניו, אך היא לא אמרה דבר. היא יצאה מחוץ לחדר והוא המתין וחשב, עד שהיא חזרה לאחר שתי דקות והשליכה לעברו חולצה. היא בהחלט הייתה גדולה. והיא גם הייתה בצבע וורוד בהיר.

הוא הבחין בשעשוע בקולה בזמן שאמרה, "זה אמור להתאים. שינה ערבה!"