הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
5 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
1
0
חברות 1: סוגרים חשבון
נועה רום

חברות 1: סוגרים חשבון

נועה רום

דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
5 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
1
0
39 
39 
סדרה:‎ חברות - 1
גודל (עמ'): 140
מו"ל: כתר הוצאה לאור

תקציר

כבר כשהן נכנסות לחטיבה - תום וג'רי מבינות שהן בצרות. כל מי שקיוו לא לפגוש - נמצא שם. בשנה שעברה, בכיתה ו', החבורה הזאת הרסה להן הכל. השנה הן קיוו שמה שהיה נשאר מאחור. שהן יכולות לפתוח דף חדש. אבל כולם מסתכלים עליהן. וכולם מתלחשים. וכולם מתכננים משהו. ותום וג'רי חייבות לגלות מהר מה. 

תום וג'רי הן החברות הכי טובות כבר מכיתה א'. אז הן היו חדשות, מפוחדות ועזרו זו לזו לעשות את הצעדים הראשונים בבית הספר. עכשיו הן חדשות, מפוחדות ומבינות שרק יחד יש להן סיכוי לעבור בשלום את חטיבת הביניים.


נועה רום, שכבשה קהל גדול עם "עד הבת-מצווה זה יעבור","כמה שאת נהדרת" ו"החיים החדשים שלי", חוזרת בסדרה חדשה וסוחפת על החיפוש אחר מקום בשנות ההתבגרות הסוערות, חיפוש שמעמיד בסימן שאלה את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים. תום וג'רי, חברות טובות, לוקחות איתן את הקוראים למסע התבגרות חכם, מרגש, מצחיק ומטלטל.

המשך קריאה
  • ISBN: 10-888833
  • גודל (עמ'): 140
  • מו"ל: כתר הוצאה לאור
  • יצא לאור ב-: 09/03/2017
  • שם המחבר: נועה רום
  • זמין להשאלה: כן

הקדמה

כיתה א'

אבא שלה הסתכל בשעון. היא רצתה שילך ושאימא תהיה פה. "את תסתדרי, ג'רי?" הוא שאל־ענה. "ברור," היא ענתה לו. "יופי," הוא אמר, נישק ברפרוף על המצח והלך.

היא לא הכירה אף אחד. חודשים ספורים קודם לכן הם חזרו להרצליה, לאחר חמש שנים בקיבוץ גבעת חיים איחוד בעמק חפר, סך הכול חצי שעה נסיעה לפה, לעולם אחר. ג'רי לא ידעה אם שמחה לעזוב או לא. היא התגעגעה לחברות, לשכנים, ליותם, החבר הכי טוב שלה. אבל לא יכלה לסבול את המבטים. הילדה שאימא שלה נהרגה בתאונת דרכים. המסכנה. היתומה.

תוֹם הגיעה כמעט שעה לפני תחילת הלימודים, אמה החזיקה לה את היד ומלמלה, "קחי את עצמך בידיים..." תום לא הבינה מה זה אומר בדיוק, אבל ניחשה שאימא שלה לא מרוצה ממנה. היא הרגישה את הזיעה ניגרת מהעורף לאורך הגב. עיר חדשה, פעם ראשונה שהיא מתחילה בית ספר. רצתה לחזור לקיבוץ דפנה בצפון הארץ, שם נולדה וגם גדלה, לחברות שלה, לשקט. היא לא אהבה את העיר. היא נראתה לה ענקית. שם היה להם בית גדול, כאן היא צריכה לחלוק חדר עם אחיה. כאן הם רבים, שם לא רבו. היה מקום לנשום. אמה ניסתה להרגיע את הבכי. היא לחשה שכולם מסתכלים. תום ידעה שאימא אוהבת שבוכים בלב.

ג'רי אספה את תלתליה בתוך גומייה כחולה והתיישבה בסוף הכיתה. חלק מהתלמידים הכירו זה את זה ומיד התיישבו זוגות זוגות. היא הביטה סביבה, הורים רבים צילמו את הילדים שלהם במצלמות ואחר כך דמעו מהתרגשות. היא לא הבינה למה בעיר כל הזמן בוכים ולמה צריך לצלם. היא לא זוכרת שכאשר הלכה לגן, ההורים שלה צילמו אותה או את האחיות שלה שהלכו לבית הספר. את היד החמה של אימא שלה שליטפה אותה באותו בוקר היא זוכרת. הבוקר האחרון.

צלצול. נראה לי שאימא שלי מנסה להיפטר ממני, חשבה תום. אימא שלה הביטה במבט נואש באימא אחרת, שהילד שלה השתטח על הרצפה. כשהוא קם ראתה תום את הנזלת זולגת לו מהאף, יחד עם הדמעות, וחשבה לעצמה שהמצב שלו קשה יותר משלה. תום נרגעה קצת. באותו רגע נכנסה אישה לכיתה ובקול צייצני אמרה שקוראים לה הדס ושהיא המחנכת. היא ביקשה מההורים ללכת הביתה. אימא של תום הביטה בה, מיואשת.

"איך קוראים לך?" הדס המחנכת התכופפה אל תום.

"תום," אימא של תום ענתה, "והיא לא מוכנה להתיישב בכיתה."

"איזה שם יפה." תום חשבה שהדס מצייצת אליה כאילו הייתה תינוקת. "את רוצה שנחפש לך מקום לשבת?"

"עדיף בשורה הראשונה," אימא של תום ענתה, חסרת סבלנות, "אחרת היא לא תשתתף בשיעור."

"אצלי כל התלמידים משתתפים," הדס חייכה במתיקות, ותום ראתה שאימא שלה מעוצבנת אבל מחייכת באיפוק. גם אימא של תום מורה. בחטיבת ביניים ובתיכון, היא מלמדת מתמטיקה ופיזיקה. היא לא אוהבת קולות מתיילדים, בכי וחיוכים מוגזמים. תום התבוננה בהדס ובאימא שלה. שתי מורות. האחת עם שער בלונדיני גולש, עיניים כחולות וחיוך ענקי, לבושה בשמלה כחולה עם נקודות לבנות. ברבי גדולה. האחרת, אימא שלה, עם שער אדום קצוץ, נקייה מאיפור, מכנסי ג'ינס שגדולים עליה במידה אחת לפחות וחולצה פרחונית בשלל צבעים. האחת משדלת ברכות, האחרת דוחפת בקלות, ותום באמצע. רוצה את אימא, אבל יודעת שאימא רוצה שתלך. שתהיה כמו כולם. כמוה. קשוחה.

תום נפרדה מאימא והדס חיפשה לה מקום. נשאר אחד.

אוי לא, הבכיינית יושבת לידי, חשבה ג'רי, והסתכלה עליה. תום נלחצה מהמבטים של ג׳רי ולא הצליחה להירגע.

בשיעור הראשון ג'רי חשדה שהבכיינית אילמת. כלומר חצי־אילמת, היא יכולה לבכות אבל לא לדבר. כשהוקראו השמות בכיתה תום לא הרימה את ידה והמורה שאלה בקול מעצבן, "תום המתוקה, איפה את?" ג'רי ניחשה שזאת החצי־אילמת לפי האדמומית שהתפשטה על הלחיים שלה, אז היא אמרה למורה שנמצאה הנעדרת.

למה היא צועקת? חשבה תום, בגלל שהיא פצפונת היא חייבת שישמעו אותה? תום לא אהבה בנות רעשניות. אימא תמיד אמרה לה ולאחיה שאם הם צועקים, היא לא מקשיבה. אבל תום חשבה שגם כשהיא מדברת בשקט לאימא אין סבלנות אליה.

צלצול. כולם יצאו בריצה להפסקה. ג'רי הסתכלה סביב וגילתה שרק האילמת והיא נשארו בכיתה. אלוהים. היא כנראה תהיה החברה שלה, חשבה לעצמה ג'רי. צריך לעשות משהו בנידון.

"אני גליה."

"תום."

שתיקה.

שיחה מעולה, חשבה ג'רי, אבל לפחות היא מדברת. נס.

בשיעור חשבון תום מלמלה שהיא מתגעגעת לאימא שלה.

גם אני, חשבה ג'רי, והביטה בתום. הפוני האדמוני שלה היה עקום ודביק מהבכי ומהזיעה, היא נראתה מפוחדת. ג'רי רצתה שתחייך.

"השם השני שלי הוא ג'רי," היא לחשה לתום, ותום סובבה אליה את הראש, מופתעת.

"למה?"

"כי אבא שלי החליט שלי ולאחיות שלי יהיה שם אמריקאי. למקרה שנחיה באמריקה."

"אבל למה שם של בן?"

"כי הוא אהב את סדרת האנימציה 'תום וג'רי', וכשנולדתי הייתי פגה, והוא אמר שנראיתי כמו עכבר קטן."1

"אבא מקסים," העירה תום, ובאותו רגע התחרטה וקיוותה שג'רי לא הרגישה את הלגלוג בקולה.

"אין כמוהו," גיחכה ג'רי. "לאחיות שלי אין שם שני. הן קיבלו שם שמתאים לארץ ולחו"ל, אֶמָה ואלכס. כשאני נולדתי ההורים שלי כנראה התעייפו, אחרת אין לי הסבר איך יצאתי גליה־ג'רי." היא צחקה.

תום דמיינה את הילדה הקטנה והמתולתלת שומעת שוב ושוב מאבא שלה שהיא הייתה דומה לעכבר. היא נזכרה שראתה אותו מביא את ג'רי לבית הספר וממהר ללכת. היא לא בכתה. לבה של תום נצבט. אולי היא בכתה בלב. היא רצתה שג'רי תחייך, וסיפרה לה שלכבוד שנת הלימודים אימא סידרה לה את הפוני, ולמרות שהתחננה ללכת לספרית, אימא אמרה שחבל על הכסף ושהיא עושה זאת בעיניים עצומות. "ותראי," תום הצביעה על מעט השערות שנשארו על מצחה, "היא לא הפסיקה לסדר." גליה־ג'רי צחקה בקול רם. "לך יש שיער יפה," אמרה תום, "אני בטוחה שאימא שלך לא מספרת אותך בכל חודש כי הכינים יכולות לתקוף את השיער. אימא שלי רואה כינים בכל מקום."

"נכון," לחשה גליה־ג'רי והביטה בנקודה לא ברורה בחדר.

"כיף לך," לחשה תום וחשבה שאימא של ג'רי לבטח מצחיקה כמוה.

עד סוף היום גליה־ג'רי הייתה שקטה. תום לא הבינה למה. יכול להיות שהיא מפחדת, חשבה תום, והחליטה שמעכשיו היא לא תבכה, כי תורה לעודד את ג'רי. היא ציירה לה ראש מלא כינים, פוני עקום ואת המורה בשמלה של ברבי. למעלה כתבה את השמות של שתיהן, תום וג'רי, והוסיפה לב.


1 ׳טום וג׳רי׳ (באנגלית: ׳Tom and Jerry׳) הוא שמה של סדרת סרטי אנימציה קצרים מיוחדים ומצחיקים שנוצרה על ידי ויליאם האנה וג׳וזף ברברה עבור MGM בשנות הארבעים, החמישים והשישים. הסרטונים עצמם מספרים על טום (טומאס) החתול שרודף אחרי ג׳רי העכבר ומנסה לתפוס אותו, ללא הצלחה.