הז'אנרים
כל הז'אנרים
סדרה:‎ חבורת ידיעת הארץ - 12

דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
5
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
1
2
חבורת ידיעת הארץ 12: גבעה 69 עונה בלילה
גלילה רון פדר
30 

חבורת ידיעת הארץ 12: גבעה 69 עונה בלילה

גלילה רון פדר

דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
5
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
1
2
30 
30 
סדרה:‎ חבורת ידיעת הארץ - 12
גודל (עמ'): 132
מו"ל: מודן הוצאה לאור

תקציר

יצאנו לטיול שנתי ליומים לקבוץ יד־מרדכי, לגבעה 69 ולקבוץ נצנים. המנהל הורה למורה להיסטוריה דינה גולדשמיט (שאנחנו קוראים לה "שמיטה") להציב עלינו פקוח צמוד, מחשש שחבורת חי"ה שוב תצא להרפתקאות.
איך הצלחנו להתחמק מהפיקוח של שמיטה?
האם יובל הצליח להתנקם ביועד, שהכשיל אותו בכוונה?
מה באמת קורה בין שאול לאורית?
ומה היה כתוב בפתק שהיה מצרף לזר הפרחים שנשלח למנהל בית־הספר?
'חבורת ידיעת הארץ' יוצאת לחקור בכל ספר מקום אחר בארץ. בואו הצטרפו אלינו, בכל פעם מבטחות הפתעות חדשות.
המשך קריאה
  • ISBN: 2000529796
  • גודל (עמ'): 132
  • מו"ל: מודן הוצאה לאור
  • יצא לאור ב-: 01/01/2014
  • שם המחבר: גלילה רון פדר
  • זמין להשאלה: כן

מִכְתָּב

לַקּוֹרֵא אוֹ לַקּוֹרֵאת,

שָׁלוֹם. שְׁמִי שַׂגִּית וַאֲנִי בַּת 12 וּקְצָת. אֲנִי גָּרָה בִּשְׁכוּנַת תַּלְפִּיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם וְלוֹמֶדֶת בְּכִתָּה ו'. עַד לִפְנֵי זְמַן קָצָר הָיִיתִי יַלְדָּה רְגִילָה לְגַמְרֵי. מִבְּחִינָתִי, יַלְדָּה רְגִילָה זֶה לִהְיוֹת בְּסֵדֶר בַּחֶבְרָה, לִהְיוֹת בְּסֵדֶר בַּלִּמּוּדִים וְלִהְיוֹת בְּסֵדֶר בַּבַּיִת, וְזֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁהָיִיתִי.

בַּכִּתָּה שֶׁלָּנוּ יֵשׁ בֵּן שֶׁשְּׁמוֹ שָׁאוּל, וַאֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ. עֲדַיִן לֹא בָּרוּר לִי אִם הוּא אוֹהֵב אוֹתִי אוֹ לֹא, אֲבָל גַּם זֶה נִרְאֶה לִי דֵּי רָגִיל. גַּם יַעֲרָה, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי, אוֹהֶבֶת אֶת שָׁאוּל, וְגַם הִיא לֹא יוֹדַעַת מָה הַיַּחַס שֶׁלּוֹ אֵלֶיהָ, כָּךְ שֶׁאֲנִי בִּכְלָל לֹא מַרְגִּישָׁה יוֹצֵאת דֹּפֶן.

אָז לָמָּה בְּכָל זֹאת אֲנִי כּוֹתֶבֶת לָכֶם אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה? הַתְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה: אֲנִי הִיא זֹאת שֶׁכּוֹתֶבֶת אֶת הַסִּפּוּר שֶׁאַתֶּם עוֹמְדִים לִקְרוֹא, וְכֵיוָן שֶׁאֲנִי לֹא בְּטוּחָה שֶׁקְּרָאתֶם אֶת הַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה, אֲנִי מְצָרֶפֶת אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה כְּדֵי לַעֲזוֹר לָכֶם לְהִכָּנֵס לָעִנְיָנִים, וּכְדֵי שֶׁלֹּא תִּצְטָרְכוּ לִשְׁאוֹל שְׁאֵלוֹת כְּמוֹ מִי הוּא שָׁאוּל וּמִי הֵם יוֹעָד, יוּבַל וְיַעֲרָה.

שָׁאוּל, יוֹעָד, יוּבַל, יַעֲרָה וַאֲנִי לוֹמְדִים בְּאוֹתָהּ כִּתָּה, וּמָה שֶׁמְּשֻׁתָּף לָנוּ הוּא שֶׁהֵקַמְנוּ חֲבוּרָה שֶׁשְּׁמָהּ 'חֲבוּרַת יְדִיעַת הָאָרֶץ' אוֹ בְּרָאשֵׁי תֵּבוֹת חָיָ״ה. לָמָּה דַּוְקָא 'חֲבוּרַת יְדִיעַת הָאָרֶץ'? כִּי שָׁאוּל, שֶׁהוּא סַיָּר אֲמִתִּי, רוֹצֶה לָקַחַת אוֹתָנוּ לְטִיּוּלִים לְכָל מִינֵי מְקוֹמוֹת, כְּדֵי שֶׁנַּכִּיר אֶת הָאָרֶץ טוֹב יוֹתֵר. זֶה הַשִּׁגָּעוֹן שֶׁלּוֹ, וְהוּא מֻרְעָל עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁבִּמְקוֹם לִקְרוֹא סְפָרִים לִפְנֵי הַשֵּׁנָה, הוּא קוֹרֵא מַפּוֹת טוֹפּוֹגְרָפִיּוֹת, וְהַמַּפּוֹת מְרַתְּקוֹת אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הֵן מְסַפְּרוֹת לוֹ סִפּוּרֵי הַרְפַּתְקָאוֹת.

שָׁאוּל הוּא בֶּאֱמֶת יֶלֶד מְיֻחָד. בְּנִגּוּד לִילָדִים אֲחֵרִים שֶׁגָּרִים יַחַד עִם הַהוֹרִים שֶׁלָּהֶם, הוּא גָּר בִּצְרִיף שֶׁהוֹרָיו בָּנוּ לוֹ בַּחֲצַר הַבַּיִת. אֶל הַמִּטָּה שֶׁלּוֹ, שֶׁהִיא גְּבוֹהָה בִּמְיֻחָד, הוּא מְטַפֵּס בְּסֻלַּם חֲבָלִים.

לְעֻמַּת שָׁאוּל, יוֹעָד וְיוּבַל הַתְּאוֹמִים הֵם יְלָדִים פָּחוֹת מוּזָרִים. וְאִם אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁבִּגְלַל שֶׁהֵם תְּאוֹמִים הֵם גַּם דּוֹמִים, אָז אַתֶּם טוֹעִים, וּבְגָדוֹל. יוֹעָד וְיוּבַל הֵם הַיְּלָדִים הֲכִי שׁוֹנִים שֶׁאֶפְשָר, לֹא רַק בַּמַּרְאֶה אֶלָּא גַּם בָּאֹפִי:

יוֹעָד רְצִינִי, מְסֻדָּר וּמְתֻלְתָּל, הוֹלֵךְ לְחוּג קָרָאטֶה פַּעֲמַיִם בְּשָׁבוּעַ וּמַקְפִּיד לְהִתְאַמֵּן גַּם בַּבַּיִת.

יוּבַל בָּלָגָנִיסְט, שַׂעֲרוֹתָיו יְשָׁרוֹת כְּמוֹ מַקְּלוֹת וְהוּא מֵת עַל חַיּוֹת. לָכֵן זֶה בִּכְלָל לֹא מַפְתִּיעַ שֶׁהַחֲבֵרִים הֲכִי טוֹבִים שֶׁלּוֹ הֵם שְׁנֵי כַּלְבֵי־הַזְּאֵב הָעֲנָקִיִּים מַקְס וּמוֹרִיץ, שֶׁהֵם הַיְּחִידִים בָּעוֹלָם שֶׁמְּקַבְּלִים בְּאַהֲבָה אֶת כָּל הַשִּׁגְעוֹנוֹת שֶׁלּוֹ. וְתַאֲמִינוּ לִי, שֶׁיֵּשׁ לוֹ יוֹתֵר שִׁגְעוֹנוֹת מִמָּה שֶׁאַתֶּם יְכוֹלִים לְנַחֵשׁ.

וְיַעֲרָה? יַעֲרָה הִיא הֲכִי יוֹצֵאת דֹּפֶן בֵּינֵינוּ. הִיא בִּכְלָל לֹא מַתְאִימָה לַחֲבוּרוֹת וְעוֹד פָּחוֹת מִזֶּה לְסַיָּרוּת. וְאִם בְּכָל זֹאת הִיא אִתָּנוּ, זֶה כַּנִּרְאֶה מִפְּנֵי שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת אֶת שָׁאוּל וּמִפְּנֵי שֶׁהִיא הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי.

אִם תִּשְׁאֲלוּ אֶת יַעֲרָה אֵיזֶה מָקוֹם תּוֹפֶסֶת הַחֲבוּרָה שֶׁלָּנוּ בְּחַיֶּיהָ, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהִיא תַּגִּיד שֶׁהַחֲבוּרָה תּוֹפֶסֶת מָקוֹם דֵּי שׁוּלִי. בִּמְקוֹם לְטַיֵּל וּלְהַכִּיר אֶת הָאָרֶץ, הִיא מַעֲדִיפָה לִרְקוֹד בָּלֶט. הָאֱמֶת? אַחֲרֵי שֶׁרָאִיתִי אוֹתָהּ מוֹפִיעָה, אֲנִי יְכוֹלָה לְהַגִּיד לָכֶם שֶׁהִיא רוֹקֶדֶת מַמָּשׁ יָפֶה.

וַאֲנִי? אֲנִי שַׂגִּית, וְכֵיוָן שֶׁאֲנִי לֹא אַחַת שֶׁאוֹהֶבֶת לְתָאֵר אֶת עַצְמָהּ, אַשְׁאִיר אֶת הַתֵּאוּר שֶׁלִּי לַדִּמְיוֹן שֶׁלָּכֶם.

מָה עוֹד? נִרְאֶה לִי שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לְסַפֵּר לָכֶם אֶת הַהַתְחָלָה, אֵיךְ נִהְיֵינוּ חֲבוּרָה אַחֲרֵי שֶׁרוֹעִי, הַיֶּלֶד הֲכִי מְקֻבָּל בַּכִּתָּה, תָּלַשׁ שִׁיר שֶׁל יַעֲרָה מִלּוּחַ הַמּוֹדָעוֹת וְ...

לֹא! אֲנִי לֹא אֶעֱשֶׂה אֶת זֶה. מִי שֶׁרוֹצֶה לָדַעַת אֵיךְ הַכֹּל הִתְחִיל, כְּדַאי שֶׁיִּקְרָא אֶת הַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן בַּסִּדְרָה ('הַמַּפְתֵּחַ מֵחִ'רְבֶּת סַעַדִים') אוֹ אֶת הַסְּפָרִים הַבָּאִים בַּסִּדְרָה (רְשִׁימָה שֶׁלָּהֶם מוֹפִיעָה בְּסוֹף הַסֵּפֶר הַזֶּה). לְמִי שֶׁמַּחְלִיט לְדַלֵּג עֲלֵיהֶם, נִרְאֶה לִי שֶׁהַמִּכְתָּב הַזֶּה מַסְפִּיק כְּדֵי לְהָבִין מִי אֲנִי וּמִי הֵם חֲבֵרַי.

קְרִיאָה מְהַנָּה,

שֶׁלָּכֶם,

שַׂגִּית

א

"יוּבַל!"

רֹאשׁוֹ שֶׁל יוּבַל הָיָה מֻנָּח עַל הַשֻּׁלְחָן, עֵינָיו עֲצוּמוֹת. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ נוֹחַ יוֹתֵר לִישׁוֹן, הוּא חָלַץ אֶת סַנְדָּלָיו, וְעַכְשָׁיו הֵם הָיוּ מֻנָּחִים בַּמַּעֲבָר בֵּין שְׁנֵי הַטּוּרִים.

"יוּבַל!" הַמּוֹרָה לְהִיסְטוֹרְיָה הֵרִימָה אֶת קוֹלָהּ, "יוּבַל!"

יוּבַל לֹא זָז. הוּא נִרְאָה שָׁלֵו מְאוֹד. עַל שְׂפָתָיו הָיָה חִיּוּךְ מְאֻשָּׁר, כַּנִּרְאֶה חָלַם חֲלוֹם מָתוֹק וְהַחֲלוֹם הִשְׁפִּיעַ עַל הַבָּעָתוֹ.

יַעֲרָה שֶׁיָּשְׁבָה לְיָדִי דָּחֲפָה אוֹתִי בְּמַרְפְּקָהּ.

"אוּלַי כְּדַאי שֶׁנָּעִיר אוֹתוֹ, לֹא?" הִיא לָחֲשָׁה.

הַמּוֹרָה לְהִיסְטוֹרְיָה, דִּינָה גוֹלְדְשְׁמִידְט, שֶׁאֲנַחְנוּ קוֹרְאִים לָהּ בְּקִצּוּר "שְׁמִיטָה", עָזְבָה אֶת הַלּוּחַ וּפִלְּסָה לָהּ דֶּרֶךְ בֵּין הַשֻּׁלְחָנוֹת. הִיא אִשָּׁה מְלֵאָה מְאוֹד, וְלָכֵן כָּל צַעַד שֶׁלָּהּ כְּאִלּוּ מַרְעִיד אֶת הָרִצְפָּה.

עֵינֵי כָּל הַתַּלְמִידִים הֻפְנוּ אֵלֶיהָ.

הִיא הִתְקַדְּמָה לְאַט, עַד שֶׁנִּתְקְלָה בְּסַנְדָּלָיו שֶׁל יוּבַל, הִתְכּוֹפְפָה, הֵרִימָה סַנְדָּל אֶחָד וְהֵנִיפָה אוֹתוֹ בָּאֲוִיר.

"מִישֶׁהוּ יָכוֹל לְהַסְבִּיר לִי שֶׁל מִי זֶה?" הִיא קָרְאָה.

אַף אֶחָד לֹא זָז. שְׁמִיטָה הִיא מוֹרָה תּוֹקְפָנִית וְאֵין בֵּינֵינוּ מִישֶׁהוּ שֶׁרוֹצֶה לְהִסְתַּבֵּךְ אִתָּהּ. חוּץ מִתּוֹקְפָנוּתָהּ, מְאַפְיֵן אוֹתָהּ גַּם חֹסֶר חוּשׁ הַהוּמוֹר שֶׁלָּהּ. אֲנִי מִתְכַּוֶנֶת – לְגַמְרֵי.

יוּבַל נוֹהֵג לוֹמַר, שֶׁכַּאֲשֶׁר אֱלֹהִים הֶחְלִיט לְחַלֵּק אֶת חוּשׁ הַהוּמוֹר לִבְנֵי־הָאָדָם, שְׁמִיטָה נִסְגְּרָה בְּטָעוּת בַּשֵּׁרוּתִים, וְלָכֵן הוּא לֹא הִבְחִין בָּהּ. הִיא פָּשׁוּט לֹא צוֹחֶקֶת מִבְּדִיחוֹת, אֲפִלּוּ לֹא מֵהַמֻּצְלָחוֹת בְּיוֹתֵר. זֹאת הַסִּבָּה שֶׁהִיא מַמָּשׁ שׂוֹנֵאת אֶת יוּבַל. בְּרָצוֹן הִיא הָיְתָה מְשַׁחְרֶרֶת אוֹתוֹ מִכָּל שִׁעוּרֵי הַהִיסְטוֹרְיָה, אֲבָל הַמְּנַהֵל לֹא מְאַשֵּׁר לָהּ לַעֲשׂוֹת דָּבָר כָּזֶה. גַּם אִם יוּבַל מַפְרִיעַ, זֶה מָה שֶׁהוּא נוֹהֵג לוֹמַר, זְכוּתוֹ לִרְכּוֹשׁ דַּעַת.

"יוּבַל?" שְׁמִיטָה גָּחֲנָה כְּלַפָּיו וְצָעֲקָה יָשָׁר לְתוֹךְ אָזְנוֹ.

יוּבַל הִזְדַּקֵּף בְּבַת־אַחַת וְנִרְאָה מְבֹהָל מְאוֹד. עֵינָיו הָיוּ אֲדֻמּוֹת מִשֵּׁנָה וּפָנָיו הָיוּ רְטֻבּוֹת מִזֵּעָה. הוּא הִבִּיט בַּמּוֹרָה שֶׁנָּעֲצָה בּוֹ עֵינַיִם מְאַיְּמוֹת וְאַחַר כָּךְ פָּזַל לַצְּדָדִים. אֶפְשָׁר לְהַאֲמִין שֶׁלְּרֶגַע הוּא בִּכְלָל לֹא יָדַע אֵיפֹה הוּא נִמְצָא וּמָה רוֹצִים מֵהַחַיִּים שֶׁלּוֹ.

"זֶה שֶׁלְּךָ?" הַמּוֹרָה הִנִּיחָה אֶת הַסַּנְדָּל עַל שֻׁלְחָנוֹ, "זֶה מֻכָּר לְךָ בְּמִקְרֶה?"

"אֲנִי חוֹשֵׁב..." יוּבַל מִלְמֵל.

"אַל תִּתְחַכֵּם אִתִּי!" פָּנֶיהָ שֶׁל שְׁמִיטָה הֶאֱדִימוּ, "אֵיפֹה אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאַתָּה נִמְצָא?"

"אֲנִי?" יוּבַל הִבִּיט סְבִיבוֹ וּפָגַשׁ בְּכָל הָעֵינַיִם שֶׁהָיוּ נְעוּצוֹת בּוֹ, "אֲנִי? אֲנִי נִמְצָא בַּכִּתָּה, לֹא?" הוּא דִּבֵּר בְּשֶׁקֶט.

"וּמָה עוֹשִׂים בַּכִּתָּה?" שְׁמִיטָה שָׁאֲלָה.

"לוֹמְדִים," יוּבַל הֵשִׁיב כְּמוֹ יֶלֶד טוֹב.

"וּמָה אַתָּה עָשִׂיתָ?" הִיא הִמְשִׁיכָה בַּחֲקִירָה.

"אֲנִי?" יוּבַל מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו, "אֲנִי?"

הַמּוֹרָה עָזְבָה אֶת הַשֻּׁלְחָן שֶׁלּוֹ וְחָזְרָה אֶל הַלּוּחַ.

"אַתָּה!" הִיא כִּמְעַט צָוְחָה.

"אֲנִי לָמַדְתִּי," יוּבַל אָמַר.

רַחַשׁ קַל עָבַר בַּכִּתָּה. כְּדֵי לֹא לִפְרוֹץ בִּצְחוֹק, יוֹעָד כִּסָּה אֶת פִּיו בְּכַף יָדוֹ וְשָׁאוּל פִּהֵק פִּהוּק רָחָב.

"אֲנִי מְקַוֶה שֶׁהַחֲקִירָה הַזֹּאת תִּמָּשֵׁךְ עַד הַצִּלְצוּל," הוּא לָחַשׁ לִי מֵאָחוֹר.

"לָמַדְתָּ, מָה?" הַמּוֹרָה הִכְּתָה בְּאֶגְרוֹפָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁלָּהּ, "לָמַדְתָּ, הָא? אִם לָמַדְתָּ, אוּלַי תּוּכַל לְסַפֵּר לִי עַל מָה דִּבַּרְנוּ?"

יוּבַל שָׁלַח לְעֶבְרִי מַבָּט מִתְחַנֵּן לְעֶזְרָה.

"עַל מָה?" הוּא לָחַשׁ.

"עַל הַטִּיּוּל הַשְּׁנָתִי," לָחַשְׁתִּי חֲזָרָה.

שְׁמִיטָה שִׁלְּבָה אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ עַל חָזָהּ הָאַדִּיר.

"אֲנִי מְחַכָּה לִתְשׁוּבָה!" הִיא שָׁאֲגָה.

"דִּבַּרְנוּ עַל הַטִּיּוּל הַשְּׁנָתִי," יוּבַל חָזַר אַחֲרַי מִלָּה בְּמִלָּה.

"עַל הַטִּיּוּל הַשְּׁנָתִי, מָה?" הִיא גִּחֲכָה, "לְאָן?"

"לְאָן? מָה לְאָן?"

"לְאָן הַטִּיּוּל," שְׁמִיטָה מַמָּשׁ רָתְחָה, "כְּשֶׁיּוֹצְאִים לְטִיּוּל – יוֹצְאִים לְאֵיזֶשֶׁהוּ מָקוֹם, לֹא?"

"בְּעִקְבוֹת לוֹחֲמִים," עַכְשָׁיו יַעֲרָה נֶחְלְצָה לְעֶזְרַת יוּבַל.

"אֲנַחְנוּ יוֹצְאִים בְּעִקְבוֹת לוֹחֲמִים," יוּבַל הִכְרִיז כְּאִלּוּ הוּא מֻמְחֶה לְטִיּוּלִים.

"בְּעִקְבוֹת לוֹחֲמִים, מָה?" שְׁמִיטָה לֹא וִתְּרָה, "אֵילוּ לוֹחֲמִים?"

"לוֹחֲמִים שֶׁנִּלְחָמִים בְּמִלְחָמוֹת."

"בְּאֵילוּ מִלְחָמוֹת?" שְׁמִיטָה לֹא הִרְפְּתָה.

"בְּמִלְחָמוֹת קָשׁוֹת..." יוּבַל דָּחַף אֶת יוֹעָד בְּכַעַס, כְּדֵי לְאַלֵּץ אוֹתוֹ לְהֵחָלֵץ לְעֶזְרָתוֹ, "מִלְחָמוֹת מְסֻכָּנוֹת," הוּא חָזַר בְּשִׁנּוּי קַל.

"מִלְחֲמוֹת הַמַּכַּבִּים..." יוֹעָד לָחַשׁ לוֹ כִּתְגוּבָה עַל הַמַּכָּה שֶׁחָטַף.

"מִלְחֲמוֹת הַמַּכַּבִּים!" יוּבַל נָפַל בַּפַּח שֶׁטָּמַן לוֹ יוֹעָד.

זֶה הָיָה סוֹף הַחֲקִירָה.

שְׁמִיטָה הוֹרְתָה לְיוּבַל לַעֲזוֹב אֶת מְקוֹמוֹ, לִנְעוֹל אֶת סַנְדָּלָיו, לָרֶדֶת אֶל הַמְּנַהֵל וּלְסַפֵּר לוֹ אֵיךְ הוּא נִרְדַּם בְּשִׁעוּר הִיסְטוֹרְיָה. אֲבָל לִפְנֵי שֶׁהוּא יַעֲשֶׂה אֶת זֶה, כָּךְ הִיא אָמְרָה, עָלָיו לַעֲמוֹד סָמוּךְ לַדֶּלֶת וּלְהַקְשִׁיב. הִיא חָזְרָה וּפָנְתָה אֶל הַכִּתָּה וְשָׁאֲלָה מִי יִהְיֶה מוּכָן לְהַסְבִּיר לְיוּבַל לְאָן הַטִּיּוּל הַשְּׁנָתִי וְעַל מָה דִּבַּרְנוּ.

רוֹעִי הִצְבִּיעַ.

"הַטִּיּוּל הוּא בְּעִקְבוֹת לוֹחֲמֵי תָשָׁ"ח בַּדָּרוֹם," הוּא דִּבֵּר אֶל יוּבַל. "אֲנַחְנוּ יוֹצְאִים לְיוֹמַיִם לְאֵזוֹר נֶגְבָּה, וְנַעֲבֹר בְּמַסְלוּלֵי הַקְּרָבוֹת עִם הַמִּצְרִים בְּמִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר.״

רוֹעִי הִבִּיט בְּיוּבַל, אֲבָל יוּבַל נָעַץ אֶת מַבָּטוֹ בְּיוֹעָד וְעֵינָיו בָּעֲרוּ מִכַּעַס. אֲנִי מַכִּירָה אֶת יוּבַל, כְּשֶׁעֵינָיו בּוֹעֲרוֹת כָּכָה הוּא רוֹתֵחַ וְזוֹמֵם נְקָמָה.

וְהַפַּעַם הִסְכַּמְתִּי אִתּוֹ, יוֹעָד בֶּאֱמֶת הִגְזִים. אֶפְשָׁר לָרִיב, אֶפְשָׁר לְהַקְנִיט, אֲבָל בְּבֵית־הַסֵּפֶר חַיֶּבֶת לִהְיוֹת חֲבֵרוּת בֵּין הַתַּלְמִידִים, וּבִמְיֻחָד בֵּין חַבְרֵי חָיָ"ה, וּבִמְיֻחָד בִּמְיֻחָד בֵּין אַחִים. לְהַכְשִׁיל חָבֵר בְּמַצָּב כָּזֶה זֶה מַמָּשׁ מַגְעִיל.

"עַכְשָׁיו הֵבַנְתָּ?" שְׁמִיטָה שָׁאֲלָה אֶת יוּבַל בְּטוֹן חָמוּר.

"מָה?"

"עַכְשָׁיו הֵבַנְתָּ לְאָן אֲנַחְנוּ יוֹצְאִים?" הִיא הִתְעַקְּשָׁה.

יוּבַל שָׁתַק.

"הֵבַנְתָּ אוֹ לֹא?!" שְׁמִיטָה מַמָּשׁ צָרְחָה.

"אֲנִי מִצְטַעֵר, הַמּוֹרָה, לֹא שָׁמַעְתִּי," יוּבַל אָמַר, "לְאָן אֲנַחְנוּ יוֹצְאִים?"

הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת כְּבָר הוֹצִיאָה אוֹתָהּ מֵהַכֵּלִים. שְׁמִיטָה הֶאֱדִימָה וְאִבְּדָה אֶת הַשְּׁלִיטָה בְּעַצְמָהּ. הִיא הִכְּתָה בַּשֻּׁלְחָן שֶׁלָּהּ, וְאַחַר כָּךְ הִכְּתָה בַּשֻּׁלְחָן שֶׁל רוֹעִי, וּמִשָּׁם עָבְרָה לְהַכּוֹת בַּשֻּׁלְחָן שֶׁלָּנוּ.

הִיא אָמְרָה שֶׁיֵּשׁ תַּלְמִידִים שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁזֹּאת גְּבוּרָה לִהְיוֹת נִבְעָרִים וְחַסְרֵי דַּעַת, שֶׁיֵּשׁ תַּלְמִידִים שֶׁמְּקוֹמָם לֹא יַכִּירֵם בְּבֵית־הַסֵּפֶר הַזֶּה, וְעָדִיף הָיָה אִלּוּ נִשְׁלְחוּ לְמוֹסָדוֹת מְיֻחָדִים לְתַלְמִידִים קְשֵׁי חִנּוּךְ. הִיא דִּבְּרָה וְדִבְּרָה וְהִתְנַשְּׁפָה כְּאִלּוּ הִיא עוֹלָה בַּעֲלִיָּה תְּלוּלָה, וְלֹא נִרְגְּעָה עַד שֶׁהִטִּילָה עַל יוּבַל לְהָכִין לְמָחָר הַרְצָאָה אֲרֻכָּה עַל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁנְּבַקֵּר בָּהֶם בְּמַהֲלַךְ הַטִּיּוּל.

"הַאִם זֶה בָּרוּר לְךָ?" הִיא שָׁאֲלָה כְּשֶׁקּוֹלָהּ כְּבָר צָרוּד מֵהַצְּעָקוֹת.

"בָּרוּר," יוּבַל הֵשִׁיב.

"הַרְצָאָה מְפֹרֶטֶת," שְׁמִיטָה הִדְגִּישָׁה.

"בְּסֵדֶר," יוּבַל נִשְׁמַע כְּאִלּוּ הַמְּשִׂימָה הַזֹּאת בִּכְלָל לֹא מַלְחִיצָה אוֹתוֹ.

"וְאִם לֹא תָּכִין אֶת הַהַרְצָאָה, לֹא תִּשְׁתַּתֵּף בַּטִּיּוּל!"

יוּבַל שָׁתַק.

"וְשֶׁלֹּא תַּחְשֹׁב, חַס וְחָלִילָה, שֶׁיִּהְיוּ לְךָ יוֹמַיִם בַּבַּיִת," שְׁמִיטָה הִבְהִירָה. "אַתָּה תָּבוֹא לְבֵית־הַסֵּפֶר וְיֻטְּלוּ עָלֶיךָ כָּל מִינֵי עֲבוֹדוֹת, בָּרוּר?"

"בָּרוּר..." יוּבַל הִתְחִיל לְאַבֵּד אֶת סַבְלָנוּתוֹ.

"עַכְשָׁיו לֵךְ לַמְּנַהֵל!" שְׁמִיטָה הֵנִיפָה אֶת יָדָהּ.

יוּבַל פָּתַח אֶת דֶּלֶת הַכִּתָּה, וּכְמוֹ אֶחָד שֶׁנִּמְלַט מִמַּעֲצָר, פָּרַץ הַחוּצָה, מַשְׁאִיר אוֹתָנוּ עִם נְאוּם הַטָּפַת הַמּוּסָר שֶׁל שְׁמִיטָה, שֶׁנָּחֲלָה בְּאוֹתוֹ יוֹם אַכְזָבָה קָשָׁה מֵהַכִּתָּה שֶׁלָּנוּ, שֶׁאֵינָהּ מוֹקִיעָה תַּלְמִיד חֻצְפָּן כְּמוֹ יוּבַל.