הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
2 דירוגים
4.5 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
1
5
1
0
ונותרתי אני לבדי

ונותרתי אני לבדי


דרג ספר זה מתוך 5
2 דירוגים
4.5 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
1
5
1
0
29 
29 
גודל (עמ'): 88
מו"ל: איפאבליש ePublish - הוצאה לאור

תקציר

"אבא החל לחפור בור באמצע המרתף. הם נראו מודאגים. אבא הסביר לי שהגרמנים הגיעו לפולין וצריך להחביא את שיקר לנו. התחננתי שיקבור את בובתי יחד עם שאר החפצים. אבי אמר, את צריכה את הבובה שלך. אם נכניס אותה עכשיו לבור, לא תוכלי לשחק בה הרבה זמן. לא ידעתי שבתוך זמן לא רב בובתי היא היחידה שתיוותר לי".

רות טטרקו נולדה בשנת 1931 בשם רגינה הודעס בעיירה הרובישוב בפולין שלפני המלחמה. עם הכיבוש הנאצי אימץ אותה מורה מקומי וכך ניצלה ממוות בפעם הראשונה. בני משפחתה לא שרדו, והיא נאלצה לעבור ממחנה ריכוז למחנה ריכוז ובכל פעם ניצלה ממוות בזכות תושייתה ובמזל רב.

לאחר המלחמה, עלתה לארץ ישראל מלאת תעוזה ורצון עז להתחיל את חייה מחדש. רות נישאה לצבי טטרקו, ולזוג נולדו שני ילדים וחמישה נכדים. רות למדה עיצוב והתמנתה למעצבת הראשית של ה"משביר לצרכן". במשך שנים שמרה בסוד את שעבר עליה בילדותה. היא השמידה כל עדות לתקופה הנוראית בחייה והסתירה את המספר שהיה מוטבע על ידה.

עם השנים נסדקה החומה וארבעים שנה של הדחקה החלו להשתחרר לאיטן – דרך הפיסול, הציור והיומן שכתבה השתוקקה רות להעביר את המסר לדורות הבאים. יצירותיה הוצגו בתערוכות בארץ וטיוטת הספר הושלמה סמוך למותה. רות נפטרה בשנת 2014. נכדתה עדי מגשימה את רצונה, מוציאה את הספר לאור ומחייה שוב את התערוכה עם יצירותיה.

"ונותרתי אני לבדי" הוא תיעוד מרגש ומצמרר של אותן השנים האבודות בחייה של רות והוא עדות נוספת לזוועות השואה שעברה על העם היהודי.

המשך קריאה
  • ISBN: 978-965-571-205-6
  • גודל (עמ'): 88
  • מו"ל: איפאבליש ePublish - הוצאה לאור
  • יצא לאור ב-: 01/05/2018
  • שם המחבר: רות טטרקו
  • זמין להשאלה: כן

פרק ראשון - עיירת ילדותי

נולדתי לתוך אי ירוק של יופי ושלווה בעיירה הרוביישוב שבחבל לובלין. העיירה הפולנית עמדה על גבול אוקראינה הסובייטית, ונהר הבוג במרחק כמה קילומטרים ממנה שימש גבול טבעי בין המדינות. סביב העיירה זרם נהר ההוצ'בה, שנשפך אל הבוג והקיף אותה עד כי דמתה לאי שכולו פנינת חמד פסטורלית הטובלת ביפעה ובחן. בעיירה זו עשיתי את צעדיי הראשונים בעולם.

חיי היהודים בעיירה התנהלו בשגרה נינוחה ואף מנומנמת. היהודים הראשונים השתקעו בהרוביישוב עוד בתחילת המאה ה-15, ובהדרגה מילאו את העיר, עסקו במלאכה וקיימו את מצוות דתם. ממחצית המאה ה-17 היו ראשי הקהילה ורבניה של העיירה פעילים בוועד ארבע ארצות, המוסד המרכזי של אוטונומיית היהודים בפולין, מה שהעיד על חשיבותה. במאה ה-18 כבר בלטו כמה מהרבנים החשובים שלה בעולם הישיבות של פולין, והקהילה היהודית בעיר גדלה והתעצמה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התנהלו קרבות עזים ליד הרוביישוב, ובתים רבים נהרסו בהפגזות. בשנת 1915 נכבשה העיירה בידי האוסטרים והגרמנים, והם נשארו בה שלוש שנים והטילו על התושבים חרמות ומסים. באותן שנים שררו בעיירה עוני ורעב, והתפרצו מגפות כולרה וטיפוס וגבו קורבנות רבים. עד מלחמת העולם השנייה חיו בהרוביישוב כ-14,000 תושבים, יותר ממחציתם יהודים.

יחסם של היהודים לגויים היה ברור: כבדהו וחשדהו. כל יהודי בעיירה ידע את מקומו, אזרח על תנאי, ולמד לנהוג בצורה רופסת וזהירה עם הגוי. אך התנהגות זו לא השביתה את רצונם של יהודי העיר לחיות חיים תוססים; תנועות וארגונים יהודיים צצו כפטריות אחרי הגשם, המסחר שגשג, הכלכלה צמחה והחינוך פרח. כך גם מדע הרפואה וחופש העיתונות, גם אם התנהלו בצניעות האופיינית ליהדות הגולה. במרכז הרוביישוב רחשה כיכר העיר, תוססת וערה, מוקפת חנויות ודירות יוקרה. ככל שרחקת מן הכיכר היו הבתים והחנויות צנועים יותר, כמה רחובות סלולים, והשאר מרוצפים אבני ברוק עגולות. בימי החורף שקעו תדיר העגלות הרתומות לסוסים בדרכים שהתמלאו בוץ עמוק. גשר עץ חיבר בין גדות הנהר, והעיר נאבקה על פיתוחה ועל שגשוגה, בעוד עיני היהודים נישאות למתרחש בעולם. חילופי משלחות נוער, אנשי חינוך ודת, סופרים והוגי דעות – אלו ועוד חיו בה ויצרו בה. מוסדות לעזרה הדדית ולצדקה קמו, בבתי הספר למדו עברית, וההשתייכות לתנועות נוער ציוניות נעשתה לדבר שבאפנה. רבים מהיהודים חלמו על ציון והגו ברעיון יישוב ארץ ישראל ופיתוחה. בעיר ובסביבותיה הוקמו חוות הכשרה, ובהן עבדו ולמדו הצעירים בתהליך ההכנה לעלייתם ארצה. הזרמים הציוניים פשטו בעיר, ורוב המפלגות, המייצגות זרמים שונים מ"השומר הצעיר" ועד "פועלי ציון" וה"בונד", פעלו בעיר. לצדן יוצגו גם מפלגות "החלוץ", "החלוץ הצעיר", "צעירי ציון", "פועלי ציון", "הציונים הכלליים", "המזרחי", "הפועל המזרחי", "בני עקיבא", "דרור", "בית"ר" ו"הצה"ר", "אגודת ישראל", "ארגון בעלי המלאכה הסוציאליסטיים", "ארגון העובד" והמפלגה הקומוניסטית. כל זרם ציוני, תרבותי וחברתי נקלט בהרוביישוב, ובתיה נמלאו בני תורה לצד משכילים חדורי אידאולוגיה.

הרוביישוב מעלה בי זיכרונות של ריחות ושל צבעים, מראות של משפחות יהודיות שלמות וענפות, מאושרות ויצרניות, אוהבות ובעלות שותפות גורל, עם תכניות גדולות להמשיך ולגדל את ילדיהם בשפע וברווחה ולהכשירם ללימודים גבוהים ולהצלחה בחיים. אל התקווה ואל החלום הללו נולדתי, ואיתם עשיתי את שנותיי הראשונות.