הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
0 דירוגים
0
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
0
0
ונוס ואדוניס
44 

ונוס ואדוניס


דרג ספר זה מתוך 5
0 דירוגים
0
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
0
0
44 
44 
גודל (עמ'): 144
מו"ל: חרגול

תקציר

 

הַקְשֵׁב לִי וְאֶקְסֹם לְךָ סִפּוּר,

אוֹ, כְּמוֹ פֵיָה, אֶפְסַע קַלּוֹת בַּגַּן,

אוֹ, כְּמוֹ הַנִּימְפוֹת, בְּשֵׂעָר סָתוּר

אֶרְקֹד עַל חוֹל בְּלִי לְהוֹתִיר סִימָן.

הָאַהֲבָה הִיא רוּחַ אֵשׁ צְלוּלָה:

אֵינָהּ שׁוֹקַעַת, אֶלָּא מִתְעַלָּה.

 

 

ונוס, אלת האהבה, מבחינה באדוניס היפהפה הצד לתומו ביער ססגוני ומלא חיים. המאבק הבראשיתי ורב-התהפוכות בין האלה מלאת התשוקה לבין הנער המסרב להתפתות לה, מתווה לא רק את גורל שניהם, אלא גם את דמות האהבה כולה לעתיד לבוא. 

השירה הסיפורית "ונוס ואדוניס", הצומחת ועולה כפרח מתוך קטע קצר ב"מטמורפוזות" של אובידיוס, היא יצירת הביכורים של שקספיר, ונחשבת ליצירתו החושנית ביותר. זהו תרגום ראשון שלה לשפה העברית.

 

למהדורה זאת נוספו גם הפואמה הקצרה "עוף החול והיונה" ואחרית דבר מאת פרופ' אבי עוז, והיא מאוירת בחיתוכי עץ מקוריים של האמן הבריטי אנדי אינגליש.

המשך קריאה
  • ISBN: 978-965-560-029-2
  • גודל (עמ'): 144
  • מו"ל: חרגול
  • יצא לאור ב-: 19/12/2016
  • שם המחבר: ויליאם שקספיר
  • תורגם ע"י: יותם בנשלום
  • זמין להשאלה: כן

כְּבָר מִשָּׁעָה שֶׁשֶּׁמֶשׁ אַרְגָּמָן

אֶת שַׁחֲרִיתָהּ לַאֲנָחוֹת עָזְבָה,

הָיָה אָדוֹנִיס לַמִּרְדָּף מוּכָן:

אָהַב לָצוּד, אַךְ בָּז לָאַהֲבָה.

אַךְ וֶנוּס - הִיא חוֹלַת אַהֲבָתוֹ,

הִיא בָּאָה בִּגְבוּרָה לִכְבֹּש אוֹתוֹ.

"נָאוֶה מִמֶּנִּי פִּי שְׁלֹשָה," פָּתְחָה,

"הוּא שַׂר פְּרָחִים, שֶׁאֵין מָשְׁלוֹ בַּחֶלֶד.

אֵין בֶּן פֵיָה אוֹ אִישׁ יָפֶה מִמְּךָ,

צַח וְאָדֹם מִכָּל יוֹנָה אוֹ וֶרֶד;

אִמְּךָ, הַטֶּבַע, רָבָה עִם עַצְמָהּ,

כִּי אִם תֹּאבַד, תֹּאבַד הָאֲדָמָה.

"הַבְטַח נָא לִי לָרֶדֶת מִסּוּסְךָ,

לִרְתֹּם רֹאשׁוֹ הַגֵּא אֶל הָאֻכָּף.

אִם תֵּעָנֵה לִי תְּקַבֵּל מִנְחָה,

רָזִים שֶׁל דְּבַשׁ תִּטְעַם מְלֹא הַכַּף.

עֲצֹר וְשֵׁב פֹּה: כָּאן שָׂרָף יִשְׁקֹט,

וַאֲכַסֶּה אוֹתְךָ בִּנְשִׁיקוֹת.

"אַךְ אַל תִּשְׂבַּע מִנְּשִׁיקוֹת עַד תֹּם,

הַרְעֵב אֶת עַצְמְךָ בְּתוֹךְ הַשֶּׁפַע;

גַּוְּנֵן: בְּפֶה חִוֵּר, בְּפֶה אָדֹם,

קְצָרוֹת פִּי שֵׁשׁ וַאֲרֻכּוֹת פִּי שֶׁבַע;

יוֹם קַיִץ יַחֲלֹף בִּמְחִי שָׁעָה

אִם תְּכַלֶּה אוֹתוֹ בַּהֲנָאָה."

בַּזֹּאת אוֹחֶזֶת הִיא בְּכַף יָדוֹ

הַמַּזִּיעָה מֵרֹב חִיּוּת, בַּשְׁלוּת,

רוֹעֶדֶת מִתְּשׁוּקָה לְעֵת הַדּוֹד

שֶׁתְּמַלֵּא אֵלָה בְּהִתְעַלּוּת:

עָצְמַת חִשְׁקָהּ נוֹסֶכֶת בָּהּ כֹּחוֹת

לִקְטֹף אוֹתוֹ בְּעֹז מֵרַמָּכוֹ.

בְּיָד אַחַת רִתְמַת הַסּוּס הָעַז

וּבַשְּׁנִיָּה הַנַּעַר הַנִּרְעָד,

אֲשֶׁר הִסְמִיק, הִקְדִּיר פָּנִים וּבָז

לְמִשְׂחָקֶיהָ, כְּמוֹ עָשׂוּי אָרָד;

הִיא אֲדֻמָּה כְּמוֹ גַּחֶלֶת אֵשׁ,

וְהוּא אָדֹם, אַךְ קַר וּמִתְבַּיֵּשׁ.

אֶת רֶסֶן הַפְּאֵר אֶל הֶעָנָף

הִיא מְהַדֶּקֶת חִישׁ: - חֶפְזוֹן־אוֹהֵב! –

הַסּוּס הַטּוֹב אָסוּר, וּמֵעַכְשָׁו

הִיא מִתְפַּנָּה לִקְשֹׁר אֶת הָרוֹכֵב;

הָדְפָה אוֹתוֹ בְּחֹם לַאֲחוֹרָיו,

מוֹשֶׁלֶת בְּגוּפוֹ, לֹא בִּיצָרָיו.

מִשֶּׁנָּפַל שָׁכְבָה שָׁם כְּנֶגְדּוֹ,

שְׁעוּנָה, כְּמוֹתוֹ, עַל יֶרֶךְ וְעַל יָד;

הִיא מְלַטֶּפֶת, הוּא רוֹצֶה לִגְעֹר,

אַךְ הִיא סוֹכֶרֶת אֶת שְׂפָתָיו מִיָּד;

וּבֵין הַנְּשִׁיקוֹת הוֹגָה, "הָבֵן נָא,

כָּל עוֹד תִּגְעַר, שְׂפָתֶיךָ תֵּאָלֵמְנָה."

הוּא מְלֹהָט, נָבוֹךְ, אַךְ דִּמְעוֹתֶיהָ

מְצַנְּנוֹת אֶת לְחָיָיו־שָׁנִי;

בְּאֶנְחָתָהּ וּזְהַב שַׂעֲרוֹתֶיהָ

הִיא מְנַסָּה לְהַבְעִירָן שֵׁנִית;

לַשָּׁוְא הוּא מְכַנֶּה אוֹתָהּ נוֹכֶלֶת,

אֶת סוֹף דְּבָרָיו נְשִׁיקָתָהּ קוֹטֶלֶת.

מַמָּשׁ כְּמוֹ הָיְתָה נִשְׁרָה מֻרְעֶבֶת

הַמְּשַׁסַּעַת עֶצֶם, גִּיד, שֵׂעָר,

וּמוֹסִיפָה לִטְרֹף אֶת הָאַרְנֶבֶת

עַד כְּלוֹת הַתֵּאָבוֹן אוֹ הַבָּשָׂר,

נָשְׁקָה לְמֵצַח, לֶחִי וְסַנְטֵר;

עִנּוּג אֶחָד רוֹדֵף עִנּוּג אַחֵר.

נִכְנָע מֵאֹנֶס, נֶאֱבָק בְּלִי הֶרֶף,

הוּא מִתְנַשֵּׁף וּמִתְנַשֵּׁם מוּלָהּ;

הִיא נִזּוֹנָה בְּהֶבֶל פִּיו כִּבְטֶרֶף,

קוֹרֵאת לוֹ טַל שָׁמַיִם, אֵד נִפְלָא;

לוּ רַק כֻּסּוּ פָּנֶיהָ בִּפְרִיחָה

הָיָה גַּנָּהּ רָוֶה גִּשְׁמֵי בְּרָכָה.

הַבִּיטוּ: כְּצִפּוֹר שְׁבוּיָה בַּפַּחַת

נִלְכָּד אָדוֹנִיס בֵּין יָדֶיהָ שְׁתַּיִם;

מַרְדוּת, בּוּשָׁה וּבֶהָלָה גַּם יַחַד

חָבְרוּ לִיפִי הַזַּעַם בָּעֵינַיִם:

בְּבוֹא גְּשָׁמִים אֶל נַחַל לֹא אַכְזָב

הוּא מִשְׁתַּפֵּךְ בְּשֶׁצֶף עַל גְּדוֹתָיו.

הִיא מַפְצִירָה, וּמַפְצִירָה בְּחֵן,

כִּי לְאֹזֶן־חֵן יָאָה תְּחִנָּה שֶׁל טַעַם;

הוּא עוֹד קוֹדֵר, זוֹעֵף וּמְמָאֵן

בֵּין סֹמֶק־מְבוּכָה וְלֹבֶן־זַעַם:

הַסֹּמֶק נֶהְדָּר; כְּשֶׁהוּא חִוֵּר

מַרְאֵהוּ נֶהְדָּר הַרְבֵּה יוֹתֵר.

מַרְאֶה כָּזֶה עָלֶיהָ לֶאֱהֹב;

וּבִימִינָהּ נִשְׁבַּעַת הָאֵלָה

שֶׁלֹּא תִּפְרֹש מֵעִם חֵיקוֹ הַטּוֹב

לְלֹא פִּצּוּי עַל הַדְּמָעוֹת שֶׁלָּהּ,

שֶׁהוֹתִירוּהָ בְּסַנְטֵר רָטֹב;

רַק בִּנְשִׁיקָה יִפְרַע לָהּ אֶת הַחוֹב.

מִשֶּׁהִבְטִיחָה זֹאת, נָשָׂא עֵינַיִם

כְּמוֹ טַבְלָן, הַצָּץ מִן הַבִּצָּה

וּלְמַרְאֵה אָדָם, צוֹלֵל בַּמַּיִם;

כְּמוֹתוֹ הִסְכִּים לָתֵת לָהּ אֶת חֶפְצָהּ;

הִיא אֶת שְׂפָתֶיהָ לִנְשִׁיקָה הוֹעִידָה,

הוּא מְמַצְמֵץ, וּמִסְתּוֹבֵב הַצִּדָּה.

אֵין אַף נַוָּד שֶׁבִּימוֹת הַקַּיִץ

צָמֵא יוֹתֵר מִמֶּנָּה לַמַּרְאֶה.

הַיֶּשַׁע פֹּה מוּלָהּ, אַךְ יֶשַׁע אַיִן;

הִיא רְטֻבָּה, אַךְ בָּהּ בּוֹעֶרֶת אֵשׁ:

"רַחֵם עָלַי," הֵחֵלָּה, "לֵב אָטוּם!

תִּמְנַע מִמֶּנִּי נְשִׁיקָה שֶׁל כְּלוּם?

"הֵן בִּי רָצָה, כְּמוֹתִי בְּךָ עַכְשָׁו,

אֲפִלּוּ מַרְס, אַכְזָר שֶׁבָּאֵלִים,

שֶׁלֹּא כָּפַף אֶת צַוָּארוֹ בַּקְּרָב,

מַדְבִּיר אוֹיְבָיו בְּכָל עִמּוּת אַלִּים;

וְהוּא הָיָה עַבְדִּי, וְהִתְחַנֵּן

לְמָה שֶׁמֵּרְצוֹנִי לְךָ אֶתֵּן.

"בְּמִקְדָּשִׁי תָּלָה אֶת כְּלֵי נִשְׁקוֹ,

אֶת מָגִנּוֹ, דִּגְלוֹ הַמִּתְבַּדֵּר,

וּלְמַעֲנִי הֵחֵל לִלְמֹד לִרְקֹד,

לִצְחֹק, לַחֲמֹד לָצוֹן וּלְחַזֵּר.

מָאַס בְּתֹף אָיֹם וְנֵס נוֹרָא:

גּוּפִי שְׂדֵה קְרָב לוֹ, מִטָּתִי זִירָה.

"כָּךְ הִשְׁתַּלַּטְתִּי עַל הַשַּׁלִּיט

וַאֲסַרְתִּיו בַּאֲזִקִּים שֶׁל וֶרֶד:

עָצְמַת זְרוֹעוֹ הִכְרִיעָה נְפִילִים,

אַךְ נִכְנְעָה לְחִנְחוּנֵי גְּבֶרֶת.

אַל תִּתְגָּאֶה בְּכֹחֲךָ כִּי רַב,

אֲדוֹן גְּבִרְתּוֹ שֶׁל אֱלֹהֵי הַקְּרָב!

"רַק גַּע בְּפִי בְּפִיךָ הַמָּתוֹק –

שְׂפָתַי רַכּוֹת, אַךְ לֹא כְּמוֹ שֶׁלְּךָ –

וּתְנֻשַּׁק, וְאַגַּב כָּךְ תִּנְשֹׁק.

לְאָן אַתָּה מַבִּיט? הָרֵם רֹאשְׁךָ:

רְאֵה, בְּמַבָּטִי זִיוְךָ כְּבָר חַי;

מַדּוּעַ לֹא יִחְיֶה עַל שִׂפְתוֹתַי?

"אַתָּה נָבוֹךְ? עֲצֹם אֶת הָעֵינַיִם,

וְגַם אֲנִי; הִנֵּה הַלַּיְלָה רַד;

חֶדְוַת הָאַהֲבָה שְׁמוּרָה לִשְׁנַיִם,

אִישׁ לֹא רוֹאֶה, שַׂחֵק וְאַל תִּפְחַד:

הַסִּגָּלִית תְּכֻלַּת הַוְּרִיד תַּחְתֵּינוּ

לֹא תְּסַפֵּר דָּבָר עַל מַעֲשֵׂינוּ.

"רֹךְ מַאי שֶׁעַל שְׂפָתְךָ הַמְּפַתָּה

בָּסְרִי, אַךְ טוֹב לִטְעֹם אוֹתוֹ עַכְשָׁו;

הָעֲלוּמִים קְצָרִים, נַצֵּל אוֹתָם;

אָסוּר לִכְלֹא אֶת יָפְיְךָ לַשָּׁוְא:

אִם לֹא נִלְקֹט פְּרָחִים בְּלִבְלוּבָם

יִבְּלוּ בִּן רֶגַע וְיִכְלֶה טוּבָם.

"מוּל יְשִׁישָׁה קְמוּטָה אוֹ כְּעוּרָה,

בּוּרָה, צְרוּדָה, גַּסָּה, דַּלַּת שִׂיחָה,

מֻכָּה בְּשִׁגָּרוֹן, כְּחוּשָׁה, קָרָה,

עִוֶּרֶת, מְיֻבֶּשֶׁת וּצְחִיחָה,

הָיָה רָאוּי שֶׁתְּהַסֵּס, אוּלַי,

אַךְ לָמָּה זֶה תָּבוּז לְשִׁדּוּלַי?

"אֵין קֶמֶט הָעוֹכֵר אֶת דְּיוֹקָנִי;

עֵינִי הָאֲפֹרָה קַלַּת מַבָּט:

יָפְיִי הוֹלֵךְ וְרַב עִם הַשָּׁנִים,

בְּשָׂרִי עָדִין, לְשַׁד גּוּפִי יִלְהַט;

יָדִי הַחֲלָקָה - הִנֵּה, רְאֵה נָא -

תִּמַּס בְּכַף יָדְךָ, אִם תְּמֻשֶּׁנָּה.

"הַקְשֵׁב לִי וְאֶקְסֹם לְךָ סִפּוּר,

אוֹ, כְּמוֹ פֵיָה, אֶפְסַע קַלּוֹת בַּגַּן,

אוֹ, כְּמוֹ הַנִּימְפוֹת, בְּשֵׂעָר סָתוּר

אֶרְקֹד עַל חוֹל בְּלִי לְהוֹתִיר סִימָן.

הָאַהֲבָה הִיא רוּחַ אֵשׁ צְלוּלָה:

אֵינָהּ שׁוֹקַעַת, אֶלָּא מִתְעַלָּה.

"רְאֵה אֵיךְ הַפְּרָחִים שֶׁמִּתַּחְתַּי

תּוֹמְכִים בִּי כְּמוֹ הָיוּ גִּזְעֵי עֵצִים;

יוֹנָה רַכָּה תִּשָּׂא אוֹתִי אִתָּהּ

וְתוֹבִילֵנִי אֶל מְחוֹז חֶפְצִי;

קַלָּה אַהֲבָתִי; הֲיִתָּכֵן

שֶׁמַּשָּׂאָהּ יִכְבַּד עַל עֶלֶם חֵן?