הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
0 דירוגים
0
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
0
0
הפייק ניוז של משרד החינוך – ואיך משנים

במקום 19 

9.5 

הפייק ניוז של משרד החינוך – ואיך משנים


דרג ספר זה מתוך 5
0 דירוגים
0
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
0
0

במקום 19 

9.5 

במקום 19 

9.5 

מו"ל: איפאבליש ePublish - הוצאה לאור

תקציר

מי אינו רוצה שינוי בחינוך? רבים מאד – מנהלים, מורים, הורים, תלמידים, חוקרי חינוך ובעלי עניין נוספים – מבקשים שינוי גדול במערכת החינוך. הם אינם יודעים בדיוק מה ואיך, ואין ביניהם תמימות דעים, אבל הם מאוחדים במחשבה, שהיש אינו עונה על הצרכים: לא של התקופה ולא שלהם-עצמם. חוסר שביעות הרצון הולך וגובר והוא בעיקר פרי העשור האחרון. מי שעקב אחר הדיווחים בתקשורת לקראת פתיחת שנת הלימודים תשע"ט, יכול היה להיווכח באמצעותם בעוצמת העמדות השליליות הרווחות בציבור כלפי מערכת החינוך. 

שרי החינוך האחרונים – גדעון סער, שי פירון (פחות) ונפתלי בנט (במיוחד) – מקדמים במשרד החינוך אג'נדה פוליטית אישית. לצורך זה הם מפזרים לאורך הדרך אמירות, טענות ונתונים שהאמת מהם והלאה. הספר בא לחשוף את שפע הפייק ניוז הללו, ובתוך כך הוא מציג את מערכת החינוך כפי שהיא – ומצביע על הכיוון שאליו יש לחתור. בין המילים והביטויים שמוצגים כלא-אמת מופיעים: "מושגים", "מדידה והערכה", "טוהר הבחינות", "זכאות לבגרות", "חמש יחידות מתמטיקה", "חינוך", "הדתה-שמדתה", "אמון", "ערכים ופוליטיקה", "אוטונומיה", "פרויקט" ו"שוויון הזדמנויות".

הספר מחולק לשניים: בחלקו הראשון הוא מציג את "ילקוט הכזבים" של בכירי המשרד, ומסביר כיצד באמצעות פייק ניוז שורדת המערכת כמעט מבלי להשתנות. הקורא יוכל לראות מה עומד מאחורי המילים והביטויים שהוזכרו ואת היקף החול שזורים בעינינו. בחלקו השני הספר מציע דרכים לשינוי: גם של הקונספציה, כלומר, מהו היעד שאליו צריך להגיע, וגם את התהליך וההתארגנות. הוא מבקש מכל מי שהנושא חשוב לו – להצטרף לעשייה לשם שינוי המצב.

המשך קריאה
  • ISBN: 978-965-571-224-7
  • מו"ל: איפאבליש ePublish - הוצאה לאור
  • יצא לאור ב-: 17/10/2018
  • שם המחבר: אברהם פרנק
  • זמין להשאלה: כן

חלק ראשון: פייק ניוז

בחלק הרביעי של ספרו, בפרק "פוסט אמת", כותב נח הררי (2018):

 

לאמיתו של דבר, בני אדם תמיד חיו בעידן הפוסט-אמת. הומו ספיינס הוא חיה חובבת דמיון, שכוחה טמון ביכולתה להמציא ולהאמין בבדיות. מאז תקופת האבן מיתוסים סייעו לאחד קבוצות אנושיות. למעשה, אנו היונק היחיד שמסוגל לשתף פעולה בקבוצות גדולות מאד, כי אנו היחידים שיודעים לבדות סיפורים דמיוניים, להפיץ אותם, ולשכנע מיליונים להאמין בהם. כל עוד כולם מאמינים באותם הסיפורים כולם מצייתים לאותם החוקים, ולכן יכולים לשתף פעולה ביעילות. [...] אני מודע לכך שרבים עשויים להתרגז מאד מההשוואה בין אמונה דתית לבין פייק ניוז, אבל זוהי בדיוק הנקודה. כשאלף אנשים מאמינים בסיפור מצוץ מן האצבע למשך חודש – זה פייק ניוז. כשמיליארד אנשים מאמינים בסיפור למשך אלף שנה – זו אמונה דתית. [...] כבר אלפי שנים שבני כל העמים מקבלים על עצמם סיפורים דמיוניים ומנהגים תובעניים כי זוהי הדרך הטובה ביותר לבנות זהות משותפת חזקה, ולהפריד בין "אנחנו" לבין "הם". (עמ' 46, 50).

 

ובכל זאת, אנחנו חיים בעידן של תקשורת רבת עוצמה, שכמעט דבר אינו נעלם מעיניה. כלומר, אין קושי – למי שמעוניין, ובתוך זמן קצר – לבחון האם הדברים שהושמעו בתקשורת או בכיתה הם אמת או בדיה. מומחים במדעים קוגניטיביים של עיבוד מידע מציעים את הבדיקות הבאות לגבי אמינות המידע:

 

  • בחן את מקור המידע (כדי להבין את ייעודו ומטרתו)
  • קרא מעבר לכותרות (כדי להבין את מלוא הסיפור)
  • בדוק את המחברים (כדי לבדוק האם הם אמתיים ואמינים)
  • הערך את המקורות המצוטטים (כדי להבין לוודא שהם אכן תומכים בטענות)
  • בדוק את תאריך הפרסום (כדי לבדוק האם הסיפור רלוונטי ועדכני)
  • שאל האם זו בדיחה (כדי לקבוע האם הדברים התפרסמו כסאטירה)
  • שקול את נטיותיך האישיות (כדי לראות האם הן משפיעות על שיפוטך)
  • שאל מומחים (כדי לאושש את הטענות באמצעות אנשים אובייקטיביים בעלי ידע)

     

    אבל גם נח הררי אינו מסתפק בעובדה, שבמשך כל ההיסטוריה האנושית נוצרו והתגבשו בדיות, כפי שכתב. גם הוא מבין שהבדיות בתקופתנו זקוקות למצח נחושה אצל מי שמשקר – אותו אחד שכבר אדיש ודאי לעובדה שהשקר מתגלה מיד:

     

    המסר איננו ש-פייק ניוז הן לא בעיה, או שלפוליטיקאים, פרסומאים וכמרים מותר לשקר כאוות נפשם. זו תהיה טעות גמורה להסיק שהכול פייק ניוז, שכל ניסיון לגלות את האמת נידון לכישלון ושאין שום הבדל בין עיתונות רצינית לבין תעמולה. מתחת לכל הבדיות, יש עובדות אמיתיות וסבל אמיתי. [...] לכן, במקום לקבל את תופעת הפייק ניוז כנורמה, עלינו להכיר בה כבעיה גדולה בהרבה מכפי שנדמה במבט ראשון, ועלינו להתאמץ עוד יותר להבחין בין מציאות לבין בדיה. [...] על כולנו מוטלת אחריות להשקיע זמן ומאמץ בחשיפת הדעות הקדומות שלנו, ולוודא שאנו מסתמכים על מקורות מידע מהימנים. (נח הררי, 2018, עמ' 54).

     

    עתה אני מתכוון לבדוק ברצינות, כיצד משמשים ביטויים ומילים מתחום החינוך את מלאכת הפייק ניוז במערכת החינוך שלנו. מילים וביטויים מקבלים לעיתים עוצמה רבה, ואז הם מעצבים את התודעה הציבורית.