הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
12 דירוגים
3.8
ממוצע
1
1
2
2
3
1
4
3
5
5
9
הנערה מבוסטון

במקום 39 

27.3 

הנערה מבוסטון


דרג ספר זה מתוך 5
12 דירוגים
3.8
ממוצע
1
1
2
2
3
1
4
3
5
5
9

במקום 39 

27.3 

במקום 39 

27.3 

תקציר

אדי באום, בת למהגרים יהודים, נולדה בשנת 1900 בבוסטון. שכונת נורת' אנד שבה גרה המשפחה הייתה מקום רב-תרבותי ותוסס, ואדי הסקרנית והנבונה מגלה שם עולם שלם שלהוריה אין בו דריסת רגל. אדי חולמת על לימודים באוניברסיטה, קריירה ואהבת אמת. את סיפור חייה היא פותחת בשנת 1915, השנה שבה מצאה את קולה ורכשה חברות שיעזרו לה לעצב את עתידה. היא מספרת הכל בביקורתיות אך בחיבה רבה לנערה שהייתה פעם, עם הרבה הומור ושובבו.

דיוקן סוחף של אישה אחת שחיה חיים מלאים ומורכבים במהלך המאה העשרים, ובו בזמן סיפור של דור שלם של נשים שנאבקו למצוא את מקומן בעולם.

 

אניטה דיאמנט היא מחברת רבי-המכר "האוהל האדום", "נמל מבטחים" ו"היום שאחרי הלילה" (בהוצאת מטר).

המשך קריאה
  • ISBN: 99-2010
  • גודל (עמ'): 296
  • מו"ל: מטר הוצאה לאור
  • יצא לאור ב-: 27/03/2016
  • שם המחבר: אניטה דיאמנט
  • תורגם ע"י: מרב זקס-פורטל
  • זמין להשאלה: כן

ביקורות


"הנערה מבוסטון" הוא סיפור התבגרותה של אדי באום, יהודייה-אמריקאית שנולדה בבוסטון ב-1900 היא גדלה להיות נערה מרדנית, שאפתנית ותאבת ידע, שלימודיה עומדים בראש מעייניה על אף התנגדותה העזה של אמה.
אדי פורצת את הגבולות של עולמה הסוגר עליה ויוצאת משכונת המהגרים אל העולם הגדול, במובן הפיסי והרוחני. בסיוען של חברות טובות, נאמנות ואמיצות, בנות מהגרים ששואפות להשכלה כמוה, לומדת אדי על יכולותיה ומגלה את הכישרון העצום הטמון בה.
לאורך הספר הופכת אדי לאישה עצמאית ודעתנית המודעת לכוחה. ובעזרת אהבתן של חברותיה צולחת את המאה ה-20 בארה"ב על כל תהפוכותיה.
מלא עוצמה ורגש, לא תצליחו להתנתק ממנו אפילו לשנייה
Hanaara_Miboston_Getbooks-6

אף אחד לא סיפר לך?

אָווה, חמודה שלי, את שואלת אם אסכים לספר איך הפכתי להיות מי שאני היום. מה את חושבת? זה מחמיא לי שאת רוצה לראיין אותי. ומתי בכלל אמרתי לא לנכדה האהובה עלי ביותר?

אני יודעת שככה אני אומרת על כל הנכדים שלי, ואני באמת מתכוונת לזה, תמיד. זה אולי נשמע לך מגוחך, או שאני קצת מטורללת, אבל ככה זה. כשאת תהיי סבתא בעצמך, אז תביני.

ולמה שאני לא אהיה גאה בכם, בעצם? תראי אתכם, כל החמישה: רופאה, עובדת סוציאלית, שני מורים, ועכשיו את.

אל תדברי שטויות, ברור שיקבלו אותך לתוכנית הזאת. אבא שלי בטח מתהפך עכשיו בקבר, אבל בעיני זה נהדר.

אל תגלי לָאחרים, אבל את באמת הנכדה הכי חביבה עלי ולא רק מפני שאת הכי צעירה. את יודעת שקראו לך על שמי?

זה סיפור טוב.

לכל האחרים קראו על שם מישהו שמת. אחותך ג'סיקה, למשל, נקראה על שמו של האחיין שלי ג'ייק. אבל אני הייתי מאוד חולה כשנולדת וכשהם כבר חשבו שאני לא אצא מזה הם החליטו לקרוא לך על שמי וקיוו רק שמלאך המוות לא יתבלבל וייקח אותך, אווה, במקומי, אַדִי. ההורים שלך לא האמינו באמונות טפלות, אבל כדי שלא יבלבלו להם את המוח יותר מדי הם סיפרו לכולם שקראו לך על שמה של הדודנית של אבא שלך, אַרְלִין.

כן, נכון, זה באמת הרבה שמות.

סבא ואני קראנו לדודה סילביה שלך על שם אמא של סבא שלך, שמתה במגפת השפעת. ולאמא שלך קראנו קלרה על שמה של אחותי סִילְיָה.

מה זאת אומרת, לא ידעת שהיתה לי אחות בשם סיליה? לא יכול להיות! בטי היתה הבכורה, ואחריה סיליה, ואז אני. אולי שכחת.

אף אחד לא סיפר לך? את בטוחה?

טוב, אולי זה בעצם לא כל כך מפתיע. אנשים לא אוהבים לדבר על דברים עצובים. וזה באמת קרה לפני הרבה זמן.

אבל את צריכה לדעת את זה. קדימה, תפעילי את מכשיר ההקלטה שלך.

*

אבא שלי הגיע לבוסטון ממקום שהיום כנראה שייך לרוסיה. הוא הביא איתו את האחיות שלי, בטי וסיליה. זה היה ב־1896 או 1897, אני לא לגמרי בטוחה. אמא שלי הגיעה שלוש או ארבע שנים אחר כך ואני כבר נולדתי כאן, ב־1900. התגוררתי בבוסטון במשך כל החיים שלי, ואפשר לשמוע את זה תכף כשאני פותחת את הפה.