הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
1
ממוצע
1
1
2
0
3
0
4
0
5
0
0
גם ב - Kindle
המצאות מזדמנות
42 

המצאות מזדמנות


דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
1
ממוצע
1
1
2
0
3
0
4
0
5
0
0
42 
42 
גודל (עמ'): 112
מו"ל: הוצאת הקיבוץ המאוחד

תקציר

בסתיו 2017 הציעו עורכי 'הגרדיאֶן' הלונדוני לאלנה פֶרַנטה לפרסם אצלם טור שבועי, ואף שלחו לה, לבקשתה, רשימת נושאים, שמהם תוכל לבחור במהלך השנה. פרנטה נענתה להם, כתבה באיטלקית, וטוריה תורגמו לאנגלית באופן חופשי למדי. לראשונה התנסתה באתגר שבועי של חובת כתיבה בלחץ זמן, סגורה בגבולות נוקשים של היקף – מִגבָּלות שבסופו של דבר היטיבו איתה, וכתיבתה אף עלתה מדרגה במחצית השנייה של שנת הכתיבה.

התוצאה היא 51 מסות קצרות, המסודרות בספר זה לפי תאריכי הפרסום בעיתון – אף שלאחר הפרסום ב'גרדיאן' הן זכו לשכתוב משמעותי של המחברת, והן מתורגמות כאן מן הנוסח האיטלקי הסופי שלהן. מתווספים אליהן האיורים העדינים ורבי־הדמיון של אנדרֶאָה אוּצ'יני, שליוו את פרסום הטור.

לאוהדי פרנטה הרבים, הסקרנים באשר לזהותה ולעולמה הפנימי של הסופרת המסתורית, מחכה כאן אוצר מרתק. פרנטה כותבת מעֶמדה של מחברת רומאנים, המודעת למעמדה העולמי ולעניין שיש בנקודת־הראות שלה. אין במסות פִּירוּאֶטים אינטלקטואליים, או שכבות של למדנות מנוכרת. בדרך־כלל מתבוננת בהן פרנטה במצבים וברגשות כמעט נדושים, כדי לחלץ מהם את מה שמחמת הרגל נוטים להשתיק. היא יוצאת ממקום פרטי, מאיזו התנסות או אנקדוטה אישיות, ההופכות להיות דוגמה אופיינית, מקפצה לאינטואיציות על החיים ועל הטבע האנושי. וכשהמסה החייבת־להיות־קצרה דוהרת אל סיומה, מגיעה תמיד פואנטה, עוֹלֶה פרדוקס מרהיב – פרנטה חושפת את הבלתי־צפוי שבמצבים הרגילים, סודקת אותם, מערערת את שלוות־הרוח המדושנת.

פרנטה כותבת על אהבה ראשונה, פחדים, קשיי שינה, התמכרויות; על צחוק הפורץ במצבים שבהם הוא לא יעלה על הדעת, ועל נטייתה-שלה לפרוש אחרונה כשהיא מוזמנת למסיבה אצל ידידים; על ענייני כתיבה, כגון התנגדות לסימני־קריאה ושלוש נקודות; על סוף החיים, על יחסיה המורכבים עם בנותיה ועם אמה, ועל הסיפורים הגבריים, השונים מהותית מאלה הנשיים.

הסופרת ששמה הבדוי פרנטה מציצה בין הדפים, וכדרכה – גם מסתתרת ביניהם.

  • ISBN: 31-9006816
  • גודל (עמ'): 112
  • מו"ל: הוצאת הקיבוץ המאוחד
  • יצא לאור ב-: 01/01/2020
  • שם המחבר: אלנה פרנטה
  • תורגם ע"י: רמה איילון
  • זמין להשאלה: כן
images.jpg

פעם ראשונה

20 בינואר 2018

לפני זמן־מה תכננתי לספר על הפעמים הראשונות שלי. הכנתי רשימה של אחדות: הפעם הראשונה שראיתי את הים, הפעם הראשונה שטסתי במטוס, הפעם הראשונה שהשׁתכרתי, הפעם הראשונה שהתאהבתי, הפעם הראשונה שעשיתי אהבה. זה היה תרגיל מפרך ולא פחות מכך חסר־תועלת. אבל איך יכול להיות אחרת? אנחנו מביטים על הפעמים הראשונות בסלחנות יתרה. הן נשענות מטבען על חוסר־ניסיון, והן נבלעות מהר בכל הפעמים שבאו אחריהן, מבלי שיספיקו ללבוש צורה עצמאית משלהן. ובכל־זאת אנחנו נזכרים בהן באהדה, בחרטה, ומייחסים להן את סגולת החד־פעמיוּת. בגלל הסתירה המובנית הזאת החל עד מהרה הפרויקט שלי לשקוע במים, אך הוא טבע סופית רק כאשר ניסיתי לספר בנאמנות על האהבה הראשונה. במקרה המסוים הזה עשיתי מאמץ גדול לדלות מזיכרוני פרטים משמעותיים, אך העליתי רק קומץ: הוא היה גבוה מאוד, רזה מאוד, ונראָה לי יפה. הוא היה בן שבע־עשרה, אני הייתי בת חמש־עשרה. נפגשנו מדי יום בשש אחרי־הצהריים. הלכנו לסמטה עזובה מאחורי תחנת האוטובוס. הוא דיבר אלי אבל מעט, נישק אותי אבל מעט, ליטף אותי אבל מעט. בעיקר היה מעוניין שאני אלטף אותו. ערב אחד – האומנם ערב? – נישקתי אותו כפי שהייתי רוצה שינשק אותי. עשיתי את זה בעוצמה תאוותנית ומופקרת כזאת, שאחר־כך החלטתי לא לראות אותו יותר. אלא שלגבי עובדה זו – האחת המהותית לסיפור שלי – איני יודעת אם קרתה בהזדמנות הזאת, או במהלך האהבות הקטנות שבאו בעקבותיה. ובכלל, האם באמת היה כה גבוה? והאם נפגשנו מאחורי תחנת האוטובוס? בסופו של דבר התחוור לי, שמהאהבה הראשונה שלי אני זוכרת במדויק בעיקר את המצב המבולבל שלי. אהבתי את הנער ההוא עד כדי כך, שבכל פעם שראיתי אותו איבדתי אחיזה בעולם והרגשתי שאני קרובה להתעלף, לא בגלל חולשה, אלא מעודף אנרגיה. שום דבר לא הספיק לי, רציתי עוד, והפתיע אותי שהוא, לעומת זאת, אחרי שכל־כך רצה בי, מצא אותי בבת־אחת מיותרת וזרק אותי כאילו הפכתי חסרת־ערך. מילא, אמרתי לעצמי, ספרי כמה מחסור כפייתי ומסתורין יש באהבה הראשונה. אבל ככל שניסיתי לכתוב על כך צפו ועלו יותר עמימות, חששות, אי־נחת. הכתיבה התמרדה, נטתה למלא חללים ריקים, לשוות לחוויה את המלנכוליה האופיינית לעלומים האבודים. לכן אמרתי די לסיפור הפעמים הראשונות. מה שהיינו בהתחלה אינו אלא כתם צבע מטושטש הניבט מהגדה של מה שהפכנו להיות.