הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
6 דירוגים
3.7 ממוצע
1
1
2
0
3
2
4
0
5
3
2
המלוריאן 2: מלך המורגו

המלוריאן 2: מלך המורגו


דרג ספר זה מתוך 5
6 דירוגים
3.7 ממוצע
1
1
2
0
3
2
4
0
5
3
2

במקום 39 

25.4 

במקום 39 

25.4 

סדרה:‎ המלוריאן - 2
גודל (עמ'): 338
מו"ל: אופוס

תקציר

בנם התינוק של גאריון וצ'נדרה נחטף. עתה הם מתחילים במשימה הגדולה להצלת הילד, בחברת בלגאראת, הקוסם בן האלמוות, בתו הקוסמת פוגרה, וכמובן, הדרזניאני הבלתי נמנע, משי.

המורגו. ובסוף, יהא עליהם להתייצב מול סכנה נוראית, המאיימת עליהם ועל המין האנושי כולו.

 

כי הנבואה כשכדורו של האל אלדור מנחה אותם, עוברת דרכם בביצות הנתעבות של נייסא, ומשם לארצות האפלה לא נעלמה כשטבח גאריון את האל המרושע טוראק. תחת זאת, השתלטה על זנדרמאס, ילד האופל החדש. אפלה ואור ממשיכים ללחום על השליטה, ובנו של גאריון עלול לשמש קורבן בטקס אפל בנוכחות אבן הסארדיון, כדי להביא לנצחונו של האופל.

אם לא יצליחו בני החבורה להגיע למקום בלתי אפשרי זה, שבו יהיו זנדרמאס והאבן, יפסידו במאבקם, לנצח.

כאן ממשיך להתפתח האפוס רב המכר של דיוויד אדינגס, המלוריאן, כאשר בלגאריון וחבריו יוצאים בעקבות גורלם על פני ארצות משונות ובין עמים מוזרים - פנטזיה נהדרת על בני אנוש, מלכים, קוסמים, ואלים הלכודים בשיאה של מלחמה בת שבעת אלפי שנים בין שני גורלות מנוגדים, מלחמה שתכריע את גורל הבריאה כולה.

המשך קריאה
  • ISBN: 0-345-3588-5
  • גודל (עמ'): 338
  • מו"ל: אופוס
  • יצא לאור ב-: 27/07/1995
  • שם המחבר: דיוויד אדינגס
  • תורגם ע"י: בועז וייס

פרולוג

שהוא דיווח על גניבת בנו של בֶּלְגַארְיוֹן, וכיצד נודע לו שהחוטף הוא זַנְדְרָמָאס, מפניו הזהיר אותו כדורו של אַלְדוּר.

- לקוח מתוך חייו של בֶּלְגַארְיוֹן הגדול (הקדמה, כרך רביעי)

כפי שסופר, בתחילת הימים בראו האלים את העולם ומילאוהו בחיות ועופות וצמחים. בני האדם נבראו גם הם, וכל אל בחר מבין הגזעים את העם אותו ינחה ובו ימשול. אך האל אַלְדוּר לא בחר לו עם, והעדיף לחיות לבדו במגדלו וללמוד את סודות הבריאה שיצרו הוא ואחיו.

אך יום אחד הגיע ילד מורעב אל מגדלו של אַלְדוּר, ואַלְדוּר לקח את הילד ולימד אותו את סוד הרצון והמלה, את סוד השימוש בכוח אותו מכנים בני האנוש בשם קסם. וכשהפגין הנער כישורים, כינה אותו אַלְדוּר בשם בֶּלְגָרַאת ועשה אותו לשליחו. אז הגיעו גם אחרים, ואַלְדוּר לימד אותם והפכם לשליחיו. וביניהם היה ילד נכה ומעוות, אותו כינה אַלְדוּר בשם בֶּלְדִין.

ובבוא היום, לקח אַלְדוּר אבן והעניק לה צורה, וכינה אותה כדורו של אַלְדוּר, שכן אבן זו נפלה מהכוכבים והכילה בחובה כוח רב, מוקד לאחד משני הגורלות שנאבקו על השליטה בבריאה מאז תחילת הימים.

אך האל טוֹרָאק חמד את האבן וגנב אותה, שכן הגורל האפל שלט בנשמתו. ואז נפגשו אנשי אָלוֹרְיָה, האָלוֹרְנִים, עם בֶּלְגָרַאת, שהוביל את חֶרֶק כתפי-דוב ואת שלושת בניו אל המזרח, למקום בו הקים טוֹרָאק את קְתוֹל מִישְרָאק, עיר הלילה הנצחי. הם גנבו את האבן חזרה מידי טוֹרָאק ושבו עימה למערב.

לפי עצתם של האלים, חילק בֶּלְגָרַאת את אָלוֹרְיָה לממלכות חֶרֶק, דְרַזְנִיָה, אַלְגָרְיָה ורִיבָא, מעניק להן את שמות אלה שהתלוו אליו. ולרִיבָא אגרוף-ברזל, שהיה שליט אי הרוחות, הורה לשמור על האבן הקסומה,אותה קבע רִיבָא בניצב חרבו הגדולה שתלתה על קיר היכלו של המלך הרִיבָאנִי, מאחורי כס המלוכה.

אז פנה בֶּלְגָרַאת לביתו, ושם המתין לו האסון. אשתו האהובה פּוֹלְדֶרָה עזבה את עולם החיים כשילדה לו שתי בנות תאומות. בבוא הזמן, שלח את בֶּלְדָרַאן, היפה בין השתיים, לאי הרוחות, כדי שתהיה אשה לרִיבָא אגרוף-ברזל, אבי שושלת מלכי רִיבָא. בתו השני, פּוֹלְגַרָה, נותרה עימו, שכן שיערה השחור עוטר בתלתל לבן בוהק, אות להיותה קוסמת.

המערב הוגן על ידי כוחה של האבן אלפי שנים, והכל התנהל כשורה. אז, ביום נורא אחד, נטבחו המלך גוֹרֶק מרִיבָא ובניו ובני בניו על ידי בוגדים נתעבים. אך ילד אחד נמלט מהטבח, וגודל בסתר על ידי בֶּלְגָרַאת ופּוֹלְגַרָה. באי הרוחות, קיבל בְּרַנְד, עוצר רִיבָא, את סמכותו של המלך המת, ובניו אחריו המשיכו לשמור על כדורו של אַלְדוּר. וכולם נודעו בשם בְּרַנְד.

כך הגיעה העת בה מצא זֶדָאר השליח ילד תמים לחלוטין, כה תמים, עד שיכול היה לגעת באבן - כדורו של אַלְדוּר - מבלי שהאש תאכל אותו. כך גנב זֶדָאר את האבן וברח עימה לעבר מקום מחבואו של אדונו הנורא, טוֹרָאק.

כשנודע הדבר לבֶּלְגָרַאת, עשה את דרכו לחווה שקטה בסֶנְדָרְיָה, שם גידלה פּוֹלְגַרָה נער בשם גַארְיוֹן, הנצר האחרון לשושלת רִיבָא. הם לקחו את הנער איתם ויצאו בעקבות האבן. לאחר הרפתקות וסכנות רבות, מצאו את הילד, אותו כינו אֶרָנְד. וכשאֶרָנְד איתם, נושא את האבן, חזרו למערב כדי להשיב את האבן לניצב חרבו של מלך רִיבָא.

גַארְיוֹן, שנקרא עתה בֶּלְגַארְיוֹן, לאחר שהפגין את כישורי הקסם החבויים בו, למד עתה על הנבואה, שגילתה לו שהגיעה העת בה יהא על ילד האור להתמודד עם ילד האופל - האל המרושע טוֹרָאק - בקרב שיוביל למותו של אחד משניהם. גַארְיוֹן יצא מזרחה, לעבר עיר הלילה הנצחי, בלב חרד, נכון לפגוש את גורלו. אך בעזרת החרב הגדולה הנושאת את האבן, ניצח בקרב והרג את טוֹרָאק.

כך הוכתר בֶּלְגַארְיוֹן, צאצאו של רִיבָא אגרוף-ברזל, למלך רִיבָא ולאדון המערב. הוא נשא לאשה את הנסיכה הקיסרית הטוֹלְנֶדְרַנִית צֶ’נֶדְרָה, ופּוֹלְגַרָה נישאה לנפח המסור דוּרְנִיק, אותו השיבו האלים מארץ המתים, בהעניקם לו את כוח הקסם כדי שיוכל להשתוות לאשתו. בחברת בֶּלְגָרַאת, יצאו פּוֹלְגַרָה ודוּרְנִיק לשכון בעמק אַלְדוּר באַלְגָרְיָה, שם גידלו את הילד העדין והמוזר, אֶרָנְד.

השנים חלפו, ובֶּלְגַארְיוֹן למד להיות בעל לאשתו הצעירה, לשלוט בכוחות הקסם הטמונים בו, ולמלוך בארצו. במערב שרר שלום, אך בדרום סערה מלחמה; קָאל זָאקָאת’, קיסר מַלוֹרֵיאָה, לחם במלך המוּרְגוֹ. ובשובו ממסע למַלוֹרֵיאָה, דיווח בֶּלְגָרַאת על שמועות אפלות בנוגע לאבן הידועה בשם סָארְדְיוֹן. אך הוא ידע רק ששמה של האבן מטיל אימה על בני מַלוֹרֵיאָה, ויותר מכך לא הצליח לגלות.

ואז, לילה אחד, כשביקר אֶרָנְד הצעיר במצודת רִיבָא, העיר קולה של הנבואה אותו ואת בֶּלְגַארְיוֹן והורה להם לגשת לאולם הכס. והאבן הכחולה, כדורו של אַלְדוּר הקבוע בניצב החרב הגדולה, יקדה לפתע באור אדום נזעם, והנבואה דיברה אל השניים, באומרה, “היזהרו מזַנְדְרָמָאס!” אך איש לא ידע מי הוא, או מה הוא, זַנְדְרָמָאס.

ובאותה עת, לאחר שנים של ציפיה, הרתה צֶ’נֶדְרָה. אך חסידי כת הדוב הקנאים התעוררו שוב, מסרבים להכיר במלכה שדם טוֹלְנֶדְרַנִי זורם בעורקיה, דורשים להדיחה, להחליפה במלכה אָלוֹרְנִית.

כשהיתה המלכה קרובה לשעת לידתה, תקפה אותה מתנקשת במרחצאות וכמעט הצליחה להטביעה. הרוצחת נמלטה לראש אחד ממגדלי המצודה והטילה את עצמה מטה, אל מותה. אך הנסיך חֶלְדָאר, ההרפתקן הדְרַזְנִיָאנִי המוכר גם בשם מֶשִי, בחן את בגדיה וגילה שהאשה שייכת לחסידי כת הדוב. בֶּלְגַארְיוֹן נתקף זעם, אך לא יצא עדיין למלחמה.

זמן חלף, והמלכה צֶ’נֶדְרָה ילדה בן זכר בריא, יורש עצר לכס רִיבָא. והשמחה בארצות האָלוֹרְנִים ובשאר ארצות המערב היתה גדולה, והנכבדים נקבצו ברִיבָא כדי לחגוג את הלידה המאושרת.

כשעזבו כולם את רִיבָא, והשקט שב לשרור במצודה, חזר בֶּלְגַארְיוֹן לעיוניו בנבואה העתיקה, לה קראו בני האנוש קוד מְרִין. כתם משונה על הקלף טרד את מנוחתו זמן רב, אך עתה גילה שהוא מסוגל לקרוא את החבוי מתחת לכתם לאורו של כדורו של אַלְדוּר. וכך נודע לו שהנבואה האפלה וחובתו שלו כילד האור לא הגיעו לקיצן עם מותו של טוֹרָאק. ילד האופל היה עתה זַנְדְרָמָאס, אותו יהיה עליו לפגוש “במקום שאינו עוד.”

נפשו היתה כבדה עליו כשנסע להתייעץ עם סבו בֶּלְגָרַאת בעמק אַלְדוּר. ובשעה שדיבר עם הקוסם הזקן, הגיע למקום שליח, הנושא עימו בשורות רעות. רצח מתועב התרחש במצודת רִיבָא, והעוצר הרִיבָאנִי הנאמן, בְּרַנְד, מצא את מותו.

בחברת בֶּלְגָרַאת סבו ופּוֹלְגַרָה דודתו, מיהר בֶּלְגַארְיוֹן לשוב לרִיבָא, שם הוחזק עדיין אחד הרוצחים, על סף מוות. הנסיך חֶלְדָאר הגיע גם הוא, והצליח לזהות את הרוצח מחוסר ההכרה כאחד מחברי כת הדוב. עדויות חדשות העידו שהכת מקימה צבא גדול בעיר רֵהוֹן בדְרַזְנִיָה ובונה צי ספינות מלחמה בעיר גָ’ארְוִויקְסְהוֹלְם שבחֶרֶק.

עתה הכריז המלך בֶּלְגַארְיוֹן מלחמה על כת הדוב. בעצה אחת עם המלכים האָלוֹרְנִים האחרים, תקף תחילה את המספנות בגָ’ארְוִויקְסְהוֹלְם, כדי למנוע איום מצי עויין בים הרוחות. התקפתו היתה מהירה ופראית. גָ’ארְוִויקְסְהוֹלְם נהרסה כליל, והצי הבנוי למחצה נשרף עוד לפני שראו קוערי הספינות את מי הים.

אך טעם הנצחון הפך לאפר בפיו כשהגיעה הודעה מרִיבָא. בנו התינוק נחטף.

בֶּלְגַארְיוֹן, בֶּלְגָרַאת ופּוֹלְגַרָה הפכו את עצמם לציפורים, נעזרים בקסמיהם, ועפו חזרה לרִיבָא תוך יום אחד. העיר רִיבָא נסרקה כבר מבית לבית. אך בעזרת האבן, הצליח בֶּלְגַארְיוֹן לעקוב אחר נתיבם של החוטפים, שהוביל לחוף המערבי של אי הרוחות. שם נתקלו המלך ואנשיו בקבוצה של חסידי הכת, בני חֶרֶק, ולחמו בהם. אחד מאנשי הכת שרד, ופּוֹלְגַרָה אילצה אותו לדבר. הוא הכריז שהילד נגנב בפקודתו של אוּלְפְגָאר, מנהיג כת הדוב, שהקים את מפקדתו ברֵהוֹן, במזרח דְרַזְנִיָה. לפני שהספיקה פּוֹלְגַרָה להוציא ממנו מידע נוסף, קפץ הקנאי מראש הצוק עליו עמדו, מטיל את עצמו אל מותו.

עתה פנתה המלחמה אל רֵהוֹן. כוחותיו של בֶּלְגַארְיוֹן סבלו מנחיתות מספרית, והאויב טמן לו מארב בדרכו לעיר. הוא עמד לספוג מפלה כאשר הגיע הנסיך חֶלְדָאר לעזרו בראש כוח של שכירי חרב נַדְרָאקִים, שהכריעו את הקרב. בעזרת הנַדְרָאקִים, צרו כוחות רִיבָא על העיר רֵהוֹן.

בֶּלְגַארְיוֹן ודוּרְנִיק שילבו את כוח רצונם כדי להחליש את חומות העיר, עד שיוכלו מכונות המצור של הברון מַנְדוֹרָלֶן להפילן. הרִיבָאנִים והנַדְרָאקִים פרצו לעיר בהנהגת בֶּלְגַארְיוֹן. הקרב בתוך העיר היה פראי, אך אנשי הכת נהדפו ורובם נטבחו. אז לכדו בֶּלְגַארְיוֹן ודוּרְנִיק את מנהיג הכת, אוּלְפְגָאר.

בֶּלְגַארְיוֹן גילה כבר שבנו אינו נמצא בעיר, אך קיווה שחקירתו של אוּלְפְגָאר תגלה לו את מקום הימצאו. אך מנהיג הכת סירב לענות; ואז, למרבה הפלא, שלף אֶרָנְד את המידע הנדרש ישירות ממוחו של אוּלְפְגָאר.

הם גילו עתה שאוּלְפְגָאר היה אחראי לנסיון ההתנקשות בחייה של צֶ’נֶדְרָה, אך לא מילא כל תפקיד בחטיפתו של הילד. מטרתו העיקרית היתה דווקא מותו של בנו של בֶּלְגַארְיוֹן, או מניעת לידתו. הוא לא ידע דבר על החטיפה, שלא ענתה כלל על צרכיו.

אז הצטרף אליהם הקוסם בֶּלְדִין. הוא זיהה את אוּלְפְגָאר בתור הָארָאקַן, אחד ממשרתי שליחו האחרון של טוֹרָאק, אוּרְבוֹן. הָארָאקַן נעלם לפתע, ובֶּלְדִין מיהר לרדוף אחריו.

שליחים הגיעו עתה מרִיבָא. החקירה לאחר צאתו של בֶּלְגַארְיוֹן לקרב הובילה אל רועה שראה דמות הנושאת צרור - צרור שיכול היה להיות תינוק - אל סיפונה של ספינה נַיְיסָאנִית, שהפליגה דרומה.

סִירָאדִיס, אחת החוזות מקֶל, הופיעה בפני החבורה וגילתה להם פרטים נוספים, הילד, אמרה החוזה, נחטף על ידי זַנְדְרָמָאס, שטווה רשת סבוכה של הונאה כדי להטיל את האשמה על הָארָאקַן, ואפילו חברי הכת שנותרו ברִיבָא האמינו בנכונות המידע שהצליחה פּוֹלְגַרָה להוציא מהשבוי על ראש הצוק.

אך סִירָאדִיס אמרה שילד האופל גנב את התינוק למטרה כלשהי. מטרה זו היתה קשורה בסָארְדְיוֹן. עתה, היה עליהם לרדוף אחר זַנְדְרָמָאס. החוזה לא היתה מוכנה לומר דבר נוסף, מלבד שמותיהם של אלה שילכו עם בֶּלְגַארְיוֹן. היא הותירה את מורה הדרך הענקי שלה, טוֹת’ האילם, כדי שיתלווה לחבורה, ונעלמה.

לבו של בֶּלְגַארְיוֹן שקע בקירבו כשהבין שחוטפו של בנו נמצא כעת במרחק חודשים רבים ממנו, ושעקבותיו הפכו עמומים. אך הוא קיבץ בנחישות את חבריו ויצא לרדוף אחרי זַנְדְרָמָאס, מוכן להגיע לקצה העולם ומעבר לו, אם יהיה בכך צורך.