הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
0 דירוגים
0
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
0
2
גם ב - Kindle
המכתב האבוד
42 

המכתב האבוד


דרג ספר זה מתוך 5
0 דירוגים
0
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
0
2
42 
42 
גודל (עמ'): 342
מו"ל: ידיעות ספרים

תקציר

זהו רומן היסטורי שעלילתו מתפצלת לשני קווים מקבילים, ומתפרשת מאוסטריה שלקראת מלחמת העולם השנייה ועד ללוס אנג'לס של שנות התשעים.

אוסטריה,1938,- כריסטוף, צעיר שגדל בבית יתומים, עובד כשוליה אצל חרט בולים נודע, כשמורו האהוב נעלם במהלך ליל הבדולח, נאלץ כריסטוף לחרוט בולים בשביל הגרמנים, בה בעת הוא חובר אל אלנה- בתו האהובה והסוערת של מורו, ובשיתוף עם המחתרת האוסטרית השניים עוסקים בשליחת מסרים מחתרתיים ומסמכים מזויפים, - בתוך כל הכאוס הנורא של המלחמה מתהדק סיפור האהבה ביניהם, וכריסטוף מבין שעליו למצוא דרך להציל אותה ואת עצמו.

לוס אנג'לס, 1989, - קייטי נלסון, עוברת הליכי גירושים, ובזמן שהיא מנסה להשליט סדר בחייה, היא שולחת לבדיקה את אוסף הבולים של אביה שחלה בדמנציה, ועבר לגור בבית אבות. סוחר בולים בשם בנג'מין, מגלה באוסף בול אוסטרי יוצא דופן מתקופת מלחמת העולם השנייה, המודבק על מכתב אהבה ישן שלא נשלח, קייטי ובנג'מין יוצאים יחד למסע המשתרע על פני עשורים ויבשות, אל מאחורי חומת ברלין שזה עתה נפלה, מסעם יחשוף סיפור על אהבה, אובדן וטרגדיה.

"ספר שנקרא בנשימה עצורה" - ניו יורק מגזין

"כתיבה משובחת, יכולת סיפורית יוצאת דופן ודמויות מעוררות אהדה" - קירקוס ריוויו

המשך קריאה
  • ISBN: 3625690
  • גודל (עמ'): 342
  • מו"ל: ידיעות ספרים
  • יצא לאור ב-: 15/05/2018
  • שם המחבר: ג'יליאן קנטור
  • תורגם ע"י: דנה אלעזר-הלוי
  • זמין להשאלה: כן

אוסטריה, 1939

היא אחזה במכתבים חזק בין ידיה ונזהרה שלא לקרוע את הבולים. ירד שלג, ובהונותיה קפאו מקור לאחר שנרטבו מבעד לסוליות הקרועות של מגפיה, אבל היא הוסיפה ללכת דרך היער לעבר העיירה וגוננה על המכתבים תחת מעילה כדי שלא יירטבו. רק עוד כמה צעדים, היא אמרה לעצמה שוב ושוב. זה היה שקר, אבל היא הוסיפה ללכת.

רק עוד כמה צעדים. רק עוד כמה.

היא צריכה רק להגיע העירה ולשלשל את המכתבים בתיבת הדואר שבשדרת וִין. היא צריכה רק לשלוח את המכתבים, והכול יהיה בסדר.

גם זה היה שקר, כמובן. אבל היא הוסיפה ללכת בשלג.

היא הגיעה אל פאתי קרחת היער, ושם, מבעד למערבולת של פתיתי שלג שהסתחררו באוויר באור השחר הוורוד־כחלחל, היא ראתה לפניה את הבניינים אדומי הגגות שעוד נותרו בעיירה.

שדרת וִין. היא כבר כמעט שם.

קנה האקדח הקר והפתאומי שנגע ברקתה הפתיע אותה כל כך, שהיא אפילו לא קראה בקול לפני שהאיש תפס בזרועה, והמכתבים נפלו מידיה על השלג הצח.