הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
8 דירוגים
3 ממוצע
1
1
2
2
3
2
4
2
5
1
17
הטעיה מושלמת

הטעיה מושלמת


דרג ספר זה מתוך 5
8 דירוגים
3 ממוצע
1
1
2
2
3
2
4
2
5
1
17

במקום 39 

37.1 

במקום 39 

37.1 

גודל (עמ'): 208
מו"ל: שלגי

תקציר

במהלך שליחותה לגנוב את המחשב האישי של נבאר קאזייר, כדי להציל את שמה הטוב של חברתה טוני בלייק, החדרנית היפהפייה נתפסת על חם! כשפניה מאדימים יותר מאודם שיערה הערמוני, היא בטוחה שהיא עומדת להיות מפוטרת לאלתר. אלא שאז נבאר מציע לה הצעה מדהימה.

המיליארדר, ששמו הולך לפניו, רוצה למנוע מהעיתונאים החטטנים מלחפור בעברו השערורייתי, וטוני יכולה להיות ההסחה המושלמת. אבל טוני לא משתפת פעולה בקלות. והניסיון לשכנע אותה מתגלה כאתגר לא פשוט...

המשך קריאה
  • ISBN: 50-1732
  • גודל (עמ'): 208
  • מו"ל: שלגי
  • יצא לאור ב-: 06/07/2013
  • שם המחבר: ליין גרהאם
  • תורגם ע"י: עמוס זלינגר

1

"מישהו ראה אותך נכנסת אל הסוויטה שלי?" שאל נבאר קאזייר באיטלקית שנבעה מפיו באותה הטבעיות של הצרפתית שהיתה שפת אמו.

טייה כיווצה את שפתיה הסקסיות הנודעות, ולמרות כל התחכום שלה, הצליחה להיראות צעירה ונאיבית להפליא, כיעה לאחת מכוכבות הקולנוע הנודעות ביותר בעולם. "התחמקתי לפה דרך הכניסה הצדדית – "

הבעת הכעס נעלמה מפניו של נבאר והתחלפה בחיוך, כי כשהיא הביטה בו כך, בעיניים הגדולות והכחולות הללו, המשדרות פגיעות מבויישת, הוא לא היה מסוגל לעמוד בפניה. "רק לך אני דואג פה. צלמי הפפראצי רודפים אחריך לכל מקום "

"לא לכאן..." הכריזה טייה קאסטלי בהטילה את ראשה אחורה כך שווילון המשי בצבע דבש זהוב של שערה התנחשל על כתפיה הדקיקות, ופניה הביעו צער. "אבל אין לנו זמן רב. לוק ישוב אל המלון בשלוש, כך שאני חייבת להיות שם."

לשמע איזכורו של בעלה, כוכב הרוק שנודע במזגו הסוער, התקשו פניו הצרים והנאים של נבאר, ועיניו האפילו.

טייה העבירה את אצבעה בתנועה נוזפת מתחת למבנה המושלם של פיו הגברי. "אל תהיה כזה, קארו מיו. כאלה הם החיים שלי. קח אותי כמו שאני או שתוותר עלי... ואני לא אוכל לשאת את זה שתבחר באפשרות השנייה מבין השתיים!" היא הזהירה אותו בפרץ פתאומי, כשדיבורה הקצוב והבוטח נשבר וחושף את חוסר הביטחון שהיא הסתירה היטב מפני כל העולם. "צר לי. כל כך צר לי שככה זה חייב להיות בינינו."

"זה בסדר," אמר לה נבאר בקול מרגיע, למרות שזה היה שקר מוחלט שהוא השמיע ללא שום נקיפות מצפון. הוא תיעב את היותו הסוד הקטן והמלוכלך שלה, אבל האפשרות השנייה היתה לסיים את מערכת היחסים שלהם, ולמרות כל כוח הרצון העז והעקשנות שלו, התברר לו שהוא לא מסוגל ממש לעשות את זה.

"ואתה עדיין מביא איתך מישהי לטכס חלוקת הפרסים, נכון?" ווידאה טייה בחשש. "לוק נורא חשדן לגביך."

"אנג'ליק סימונט, הלהיט הנוכחי של מסלולי תצוגות האופנה בפריז," השיב נבאר בלעג מריר.

"והיא לא יודעת שום דבר עלינו?" שאלה כוכבת הקולנוע בדאגה.

"כמובן שלא."

"אני יודעת. אני יודעת... מצטערת, כל כך הרבה נמצא אצלי בסכנה!" טייה התנשמה באימה. "אם אאבד את לוק אני לא אוכל לשאת את זה!"

"את יכולה לסמוך עלי." נבאר חבק את גופה הדקיק בזרועותיו כדי להרגיעה. עיניה הכחולות נצצו מהדמעות שקל היה לה כל כך להזיל, וגופה רעד מעצבים. נבאר השתדל שלא לחשוב על מה שלוק קונברי אמר או עשה, כדי להביאה למצב שכזה. מניסיונו היה ברור לו שמוטב שלא להתקרב לזה. מוטב לו לא לדעת וגם לא לשאול. הוא לא התערב בנישואים שלה, בדיוק כשם שהיא לא חקרה אותו בנוגע לבחירת המאהבות המזדמנות שלו.

"אני שונאת לא לראות אותך במשך זמן ארוך כל כך. זה מרגיש לי לא בסדר," היא רטנה בכבדות. "אבל כבר סיפרתי שקרים רבים כל כך, שלא נראה לי שאוכל אי-פעם להגיד את האמת."

"זה לא חשוב," אמר לה נבאר, בעדינות שהיתה מדהימה כמה מהנשים שעברו בחייו.

נבאר קאזייר, המיליארדר, איל התעשיה הצרפתי האגדי, היה ידוע בתור מאהב נדיב מאוד, אך מרוחק למדי, לנשים היפהפיות אשר עברו במיטתו. ועם זאת, למרות שהוא לא טרח להסתיר את אהבתו לחיי הרווקות, נשים המשיכו באופן מעצבן לומר לו כמה הן אוהבות אותו, ולנסות להידבק אליו. טייה, מאידך, השתייכה לקטגוריה שונה בהחלט, ואיתה הוא שיחק לפי חוקים שונים לגמרי. מאחר שהיה רגיל להיות עצמאי מגיל צעיר מאוד, הוא היה גבר קשוח, העומד ברשות עצמו, שאינו טורח כלל להתנצל על האנוכיות שלו; אבל עם טייה הוא הגביל תמיד את הצד הזה באופיו, וניסה לדאוג לכל צרכיה.

מאוחר יותר, באותו אחר צהרים, אחרי שהיא הלכה, נבאר היה בדרך למקלחת כשהטלפון הסלולרי שלו צלצל לצד המיטה. ניחוח הבושם היחודי של טייה עמד עדיין באוויר, כמו תזכורת מבישה לנוכחותה שם עד לא מזמן. הוא עמד לפגוש אותה בקרוב, אך הפעם בפרהסיה, ויהיה עליהם להיות זהירים מאוד; לוק קונברי, בעלה של טייה, נודע כאיש חמום מוח, שהיה מודע מאוד לעברה המפוקפק של רעיתו, עם כל נישואיה הקודמים והרומנים החשאיים שהיא ניהלה והיה דרוך תמיד למצוא איזשהו סימן שיעיד שתשומת לבה אולי עוזבת אותו.

הטלפון היה מאנג'ליק, ומצב רוחו של נבאר צנח כששמע שהמאהבת הנוכחית שלו לא תוכל להגיע ללונדון בסופו של דבר, כדי להצטרף אליו. לאנג'ליק הוצע זה עתה קמפיין טלוויזיה של חברת קוסמטיקה נודעת, ואפילו נבאר לא היה יכול להאשים אותה על כך שהיא בוחרת להפיק את המירב מהזדמנות כזאת.

ובכל זאת, נבאר הרגיש כאילו העולם כולו חבר נגדו כדי לתסכל אותו. הוא דווקא היה זקוק לאנג'ליק בסוף השבוע הזה, ולא רק כמסך הסוואה שיגן על טייה מפני כל השמועות הזדוניות אשר קשרו את שמה אל שמו באירועים קודמים. הוא גם היה צריך לסגור עיסקה מסובכת עם הבעל של אחת המאהבות הקודמות שלו, שניסתה ללא הפסק לעורר מחדש את הרומן ביניהם. אישה שתהיה תלויה על זרועו, ומערכת יחסים רצינית לכאורה, היתה הכרחית לחלוטין למען שלוות הנפש של טייה, וכן גם מהלך עיסקי נבון שימנע סיבוכים מיותרים. לכל הרוחות, מה לעזאזל הוא יעשה ללא בת זוג בשלב כה מאוחר? על מי הוא יוכל לסמוך כדי להעמיד פנים שהיא ארוסתו מבלי שתנסה להתקדם באמת בכיוון הזה?



"דחוףחייבת לדבר איתך," נכתב בהודעת הטקסט שהופיעה על מסך הטלפון הסלולרי של טוני, והיא מיהרה לרדת במדרגות כשיצאה להפסקה שלה, כשהיא תוהה לעצמה מה לעזאזל עובר על ג'ולי, חברתה.

ג'ולי עבדה כפקידת קבלה באותו מלון לונדוני אקסקלוסיבי, ולמרות ששתי הבחורות לא הכירו זו את זו הרבה זמן, היא כבר הוכיחה את עצמה כחברה אמיצה ותומכת. פתיחותה הקלה על טוני לצלוח את הימים הראשונים והמעיקים בעבודה החדשה הזאת, אחרי שהתברר לה שכחדרנית היא נחשבת לממלאת המשרה הנחותה ביותר מבין כל עובדיו של צוות המלון. היא שמחה מאוד בחברתה של ג'ולי במקרים בהם הזדמן להן לצאת להפסקה באותו הזמן, אבל ידידותן התפתחה הרבה מעבר לכך, חשבה לעצמה טוני בחיוך הערכה קטן. כשטוני נאלצה לעזוב את בית אמהּ בהתראה קצרה, ג'ולי היתה זאת שסייעה לה למצוא לעצמה דירת חדר במחיר סביר, ואפילו השאילה לה את מכוניתה כדי להעביר את חפציה.

"אני בצרה צרורה," אמרה ג'ולי – בחורה יפה מאוד, חומת עיניים – בדרמטיות רבה, כשטוני הצטרפה אליה אל השולחן הפינתי בחדר הצוות המרופט שהיה כמעט לגמרי ריק.

"איזה מין צרה?"

ג'ולי נשענה קדימה כדי ללחוש בהמתקת סוד, "אני שכבתי עם אחד האורחים."

"אבל יפטרו אותך אם זה יתגלה!" קראה טוני בבהלה, בהברישה אחורה את התלתל האדמוני, אשר נצמד למצחה המיוזע. הצעה מחדש של כמה מיטות סתורות תוך פרק זמן קצר היתה עבודה מתישה, ולמרות שהיא כבר שתתה חצי כוס מים צוננים, היא עדיין חשה מלוהטת.

ג'ולי גלגלה עיניים ולא התרשמה בכלל מדבריה של טוני. "אבל זה לא התגלה."

סומק הלך ופשט בעורה הצח כפורצלן של טוני, שהצטערה על כך שלא הפגינה קצת יותר טקט. היא לא רצתה שג'ולי תחשוב שהיא שופטת אותה בגלל התנהגותה.

"מי היה האיש?" היא שאלה בסקרנות רבה, כי חברתה הבלונדינית לא הזכירה לפני כן שום קשר עם אף אחד, מה שאמר שהיחסים הללו היו ספונטניים או חדשים מאוד.

"זה היה נבאר קאזייר." בעטותה הבעה של ציפייה ביישנית, ג'ולי הותירה את השם תלוי באוויר.

"נבאר קאזייר?" טוני היתה המומה לשמע השם המוכר.

היא ידעה בדיוק על מי ג'ולי מדברת, כי בין כל תפקידיה במלון נכללה גם הדאגה לשמור את הסוויטות בקומת הפנטהאוז מסודרות ללא כל דופי. איל התעשיה הצרפתי עתיר ההון התאכסן שם לפחות פעמיים בחודש, והשאיר לה תמיד טיפ ענקי. הוא גם לא הציג דרישות בלתי הגיוניות ולא הותיר אי-סדר בסוויטה, מה שרומם את מעמדו בעיניה הרבה מעל לכל שאר העשירים והמפונקים בדרך כלל, אשר התאכסנו בחדרים המובחרים ביותר של המלון. יצא לה לראות אותו רק פעם אחת בעצמה, וגם זה היה מרחוק, מאחר שהענקת שירות בלתי נראה היתה אחת הדרישות של התפקיד שלה. אבל אחרי שג'ולי הזכירה את שמו כמה פעמים בצורה מחמיאה מאוד, טוני הסתקרנה מספיק כדי להשתדל לראות אותו, והיא הבינה מיד למה חברתה התלהבה ממנו. נבאר קאזייר היה גבה קומה, שחור שיער, ואפילו בעיניה הביקורתיות מאוד, נראה נאה במידה מדהימה.

הוא גם התנועע, דיבר והתנהג כמו אל, המושל בכל מה שמסביבו, נזכרה כעת טוני בפיזור דעת. הוא יצא אז מהמעלית, בראש חבורה של נתינים מלאי ייראה, שהיו צמודים לטלפונים סלולריים והתאמצו לעמוד בקצב של נחשול ההוראות שהוא חילק להם בשתי שפות שונות. עוצמת אישיותו, האנרגיה הוולקנית שלו ונוכחותו בהקו כמו זרקור בלב האפילה. זוהרו העלים את כל מי שהיה סביבו בעת שהוא נזף בעובד מסכן שלא הגיב במהירות מספקת לאחת מפקודותיו. היא התרשמה שהוא גבר תובעני וחסר פשרות, אשר מוחו מתפקד במהירות של מחשב-על. גבר, שציפיותיו הגבוהות מטבען לא נענות, לרוב, באופן שמספק אותו.

"כמו שאת יודעת, כבר מזמן שמתי עין על נבאר. הוא ממש מדהים." ג'ולי נאנחה.

נבאר וג'ולי... נאהבים? דקירה קטנה של מיאוס תקפה את טוני בהשתחררה מזיכרונותיה ובשובה אל ההווה. זה נראה לה כזיווג שלא יאמן, בין שני אנשים שלא יכול להיות ביניהם שום דבר משותף, אבל ג'ולי היתה יפה מאוד, וטוני כבר ראתה מספיק בחייה כדי לדעת שזה יכול להוות תמריץ מספיק לרוב הגברים. כנראה שהמיליארדר הצרפתי המתוחכם אינו בוחל בקצת סקס מזדמן.

"אז מה הבעיה?" שאלה טוני כדי להפר את השתיקה המעיקה שהתמשכה, כשהיא מתאפקת שלא לשאול איך נוצר הקשר בין חברתה לבין האיש. "את נכנסת להיריון או משהו כזה?"

"הו, לא, אל תהיי מטומטמת!" ג'ולי הדפה את השאלה כאילו עצם הרעיון הזה היה כמו בדיחה גרועה. "אבל אני כן עשיתי אתו משהו אידיוטי מאוד..."

טוני הזעיפה פנים. "מה?" היא לחצה על חברתה, שמעולם לא ראתה אותה מהססת לדבר על כל דבר שהוא.

"כל כך נסחפתי, שהרשיתי לו לצלם המון תמונות שלי בעירום ובכל מיני פוזות. הן שמורות במחשב הנייד שלו!"

טוני נחרדה ממה ששמעו אוזניה, והבושה העלתה צללית של סומק בלחייה. אז איש העסקים הצרפתי אוהב לצלם תמונות בחדר המיטות שלו, היא חשבה לעצמה ונרעדה במיאוס. נבאר קאזייר איבד מיד את כל הקסם שהיא ייחסה לו. איכס!

"מה לעזאזל גרם לך להסכים לעשות דבר כזה?" היא שאלה את חברתה.

ג'ולי הצמידה לאפה ממחטת נייר, וטוני הופתעה לראות את עיניה החומות מוצפות דמעות, כי ג'ולי נראתה לה תמיד טיפוס מאוד קשוח. "ג'ולי?" היא שאלה אותה ביתר עדינות.

ג'ולי העוותה פנים בבושה גלויה, וניכר היה כמה היא נאבקת במצוקה שלה. "אני בטוחה שאת יכולה להבין למה הסכמתי," היא השיבה בקול חנוק מדמעות. "לא רציתי להיראות כמו איזו בחורה מתחסדת... רציתי למצוא חן בעיניו. קיוויתי שאם אהיה מלהיבה מספיק הוא ירצה להיפגש אתי עוד פעם. גברים עשירים משתעממים בקלות: את חייבת להסכים להתנסות בכל מיני דברים כדי לשמור על העניין שלהם. אבל בכל זאת לא שמעתי ממנו שוב, ועכשיו אני נחרדת כשאני חושבת על כך שהתמונות הללו שלי נמצאות אצלו."

למרות שצורת המחשבה הזאת גרמה ללבה של טוני לשקוע, היא הבינה אותה היטב. פעם, בעבר, אמהּ, סוזאן, היתה להוטה באותה המידה להרשים איזה גבר עשיר. במקרה של סוזאן, הגבר ההוא היה הבוס שלה, והרומן שהתפתח ביניהם נמשך לסרוגין במשך כארבע שנים, עד שהסתיים לבסוף עם ההיריון שהביא ללידתה של טוני, ועם זה שאמהּ הבינה שהיא ממש לא הפילגש היחידה של הבוס הנשוי שלה.

"בקשי ממנו למחוק את התמונות," הציעה טוני בנוקשות. היא הרגישה שכל הנושא הזה טיפה גדול עליה, אם כי כמובן שהיא ריחמה על חברתה המאוכזבת. היא ידעה עד כמה אמהּ נפגעה כשנודע לה לבסוף שלדעתו של האיש, שהיה מאהבה לאורך זמן רב כל כך, היא לא היתה ראויה למערכת יחסים קבועה או פומבית. אלא שאחרי לילה אינטימי אחד בלבד, היא סברה שג'ולי תתאושש מהבגידה הרבה יותר מהר משאמהּ הצליחה להתגבר.

"ביקשתי ממנו למחוק אותן, ברגע שהוא הגיע למלון אתמול. הוא פשוט סירב."

טוני היתה המומה מההודאה הישירה. "טוב, אה..."

"אבל כל מה שאני צריכה זה רק חמש דקות לבד עם המחשב שלו כדי לטפל בזה בעצמי," אמרה לה ג'ולי בנימה של בהילות.

טוני לא הופתעה מהטענה, מאחר שהיה ידוע לה שג'ולי היתה טובה עם מחשבים והיתה האדם הראשון אליו פנו תמיד במלון כשמישהו במשרדים נתקע עם המחשב. "אני לא חושבת שהוא יאפשר לך גישה אל המחשב שלו," ציינה בפניה ביובש.

"לא. אבל אם יעלה בידי להשיג את המחשב שלו, איזה נזק ייגרם כבר אם אטפל בצ'יק בבעיה הזאת?"

טוני בחנה במבט יציב את חברתה. "את באמת שוקלת לנסות לגנוב את המחשב של האיש?"

"אני רוצה רק לשאול אותו לחמש דקות, ומאחר שלי אין גישה לסוויטה שלו ולך יש, אני קיוויתי שאת תעשי את זה בשבילי."

טוני צנחה אחורה לתוך כיסאה, ועיני התכלת שלה נמלאו באי-אמון בהביטה באימה בבחורה היושבת מולה. "את צוחקת עלי..."

"לא יהיה בזה שום סיכון. אני אגיד לך מתי הוא לא נמצא. את תוכלי להיכנס, ואני אבוא למעלה ואחכה מחוץ לסוויטה, בארון המטאטאים, כדי שתביאי לי את המחשב. חמש דקות, זה כל מה שאני צריכה כדי להסיר את התמונות האלה. את תחזירי את המחשב לחדר, וזה לא יוודע לו לעולם. הוא לא יידע מה קרה לתמונות!" התווכחה איתה ג'ולי בלהט. "בבקשה, טוני... אני מתחננת. אין לך מושג כמה זה חשוב לי. מה, את לא עשית מעולם משהו שהתחרטת עליו אחר כך?"

"אני רוצה לעזור לך, אבל אני לא יכולה לעשות שום דבר פלילי," מחתה טוני והעוותה את פניה בדממה המתוחה אשר ירדה עליהן. "המחשב האישי הזה הוא רכוש פרטי, וזאת תהיה עבירה פלילית להתעסק אתו – "

"הוא לא יידע לעולם שמישהו נגע בו! האפשרות הזאת לא תעלה בכלל על דעתו," התווכחה איתה ג'ולי בלהט. "אנא, טוני. את היחידה שיכולה לעזור לי."

"אני לא מסוגלת – בשום פנים לא אוכל לעשות דבר כזה," מלמלה טוני במצוקה. "אני מצטערת."

ג'ולי נגעה בידה כדי למשוך שוב את תשומת לבה. "אין לנו הרבה זמן – מחרתיים הוא יעזוב שוב את המלון. אני אדבר איתך שוב בצהרים. לפני שתסיימי את המשמרת שלך."

"אני לא אשנה את דעתי," הזהירה טוני וכיווצה את שפתיה הרכות והמלאות בהבעה של כעס.

"רק תחשבי על זה – זאת תכנית לגמרי בטוחה," התעקשה ג'ולי בקומה, והנמיכה את קולה כדי להוסיף בצרידות רבה עוד יותר, "ואם זה משנה לך משהו, אני מוכנה לשלם לך כסף כדי לקחת את הסיכון הזה בשבילי – "

"לשלם לי?" טוני נעלבה מאוד מההצעה הזאת.

"מה עוד נותר לי לעשות? את התקווה היחידה שיש לי במצב הזה," הסבירה ג'ולי בקול מתלונן. "אם קצת כסף יגרום לך להרגיש יותר טוב בקשר לזה, אז כמובן שאני מוכנה לתת לך אותו. אני יודעת כמה את רוצה לסייע לסבתא שלך."

"תראי, כסף לא קשור בכלל למה שאני מרגישה. רק אל תערבי אותי בכל זה," הפצירה בה טוני בבושה ניכרת. "אם הייתי מסוגלת לעזור לך, זה לא היה עולה לך אפילו אגורה."

טוני שבה לעבודתה כשמחשבותיה מסתחררות. נבאר קאזייר, יפה-תואר, עשיר ומיוחס ככל שהוא, בגד בהחלט באמונה של ג'ולי. עוד מקרה של ממזר עשיר שמצליח להרוס לבחורה את החיים. אבל לרוע המזל, אלו הם החיים, הלא כן? העשירים חיים על פי חוקים שונים לגמרי ונהנים משפע של עוצמה והשפעה. האם היא לא למדה מאביה את הלקח הזה ממש? הוא נפטר מאמהּ כשזאת סירבה לסיים את ההיריון, ולאחר מכן שילם דמי מזונות זעומים כדי לסייע בגידול בתו עד שהגיעה לבגרות. לא היה שום שפע בילדותה של טוני, ולא אהבה רבה במיוחד, הן מאמהּ שהתחרטה מרות על החלטתה ללדת והן מאביה שלא היה מוכן אפילו להעמיד פנים שיש לו איזה עניין בבתו הממזרה. אם להיות כנים, אמהּ שילמה מחיר כבד על החלטתה ללדת אותה ולגדלה. לא רק שאהובה נטש אותה, היא גם לא היתה מסוגלת להמשיך בקריירה שלה.

טוני הדחיקה את כל ההרהורים הבלתי מועילים הללו והתרכזה במחשבות מודאגות על ג'ולי. ציער אותה מאוד שהיא סירבה לעזור לחברתה. ג'ולי היתה תמיד טובה מאוד אליה, ולא ביקשה ממנה שום דבר בתמורה. אבל למה לעזאזל היא הציעה לשחד אותה בכסף כדי שתשיג לה את המחשב הנייד הזה? ביישה אותה מאוד העובדה שג'ולי מודעת למצבה הכספי הדחוק, והיא הצטערה מאוד על כך שהיתה כל כך גלויה איתה.

למען האמת, טוני עבדה במלון רק כדי להרוויח די כסף שיבטיח שסבתה תוכל להמשיך לשלם את שכר הדירה על דירתה הקטנטנה בכפר הגימלאים הפרטי. חייה של סלסטין ספגו מהלומה כפולה כשבעלה האהוב הלך לעולמו, ובעקבות מותו היא איבדה גם את ביתם, אך בניגוד לכל הציפיות עלה בידה לפתוח בחיים חדשים, עם חברים חדשים, בכפר הגמלאים. לא היה דבר שטוני לא היתה מוכנה לעשות כדי להבטיח את המשך שהייתה של סבתה שם. לרוע המזל, עליית המחירים כירסמה במהירות ביכולתה של סבתה לעמוד בתשלומים. טוני, שלקחה על עצמה את ניהול העניינים הכספיים של סבתה, בחרה להשלים בצנעה את הכנסתה של סלסטין מבלי שזאת תדע, וזה מה שהביא אותה לעבוד כחדרנית. לפני המשבר בענייניה הכספיים של הקשישה, טוני עבדה לפרנסתה באיור ספרי ילדים ובעיצוב כרטיסי ברכה, אבל לרוע המזל לא היתה די עבודה בתחום בזמן המשבר הכלכלי, כדי לאפשר לטוני להפריש מהכנסתה מספיק כדי לתמוך בסלסטין. כעת, עיסוקיה האמנותיים של טוני תפסו רק את הערבים ואת סופי השבוע שלה.

אבל למרות מצבה, האם אין זה מעליב שחברה מציעה לה לשלם כדי שהיא תעשה עבורה דבר מה? המשיכה טוני וחשבה לעצמה במועקה. ומצד שני, האם ההצעה הבלתי ראויה הזאת לא מעידה עד כמה גדולה מצוקתה של ג'ולי?

האם יהיה זה נורא כל כך אם היא תעשה כל מה שביכולתה כדי לעזור לג'ולי למחוק את התמונות המגעילות הללו? למרות שטוני לא היתה מסוגלת לדמיין אפילו שהיא תבטח במישהו מספיק כדי להניח לו לצלם תמונות עירום שלה, היא בהחלט הבינה למה ג'ולי נחרדת מהמחשבה שהיא תוסיף לככב בגלריית הכיבושים הנתעבת שבמחשבו של איזה איש. זאת היתה אפשרות מאוד מעליבה ומשפילה, שנורא יהיה לחיות איתה. האם הוא מתכוון להראות לאנשים אחרים את התמונות הללו? טוני העוותה את פניה בגועל נפש, כועסת מאוד על כך שגבר שהיא חשבה לכה מושך עשוי להתגלות כטיפוס כל כך מחליא.

"טוב, בסדר. אני אנסה להשיג לך את זה," היא אמרה לג'ולי בצהרים.

פני חברתה אורו מיד, וחיוך גדול של סיפוק הפציע על שפתיה. "אני אדאג לכך שלא תצטערי על זה!"

טוני לא השתכנעה על ידי ההבטחה הזאת אבל הצליחה להסתיר את חששה מפני מה שעלול לקרות, בהרגישה שהיא צריכה להיות קצת יותר אמיצה. היא נהגה להתלבש בבגדי וינטג' ססגוניים, החזיקה בדעות מוצקות, ושאיפתה היתה להפוך לקריקטוריסטית בעלת סטריפ קבוע באיזה ירחון או עיתון. בקיצור, היא העדיפה לראות את עצמה כאדם בעל עמדות עצמאיות ולא כמישהו מובל. ועם זאת, לפעמים, עמוק בפנים, היא היתה בעצם אדם הרבה יותר קונבנציונלי מכפי שהיתה רוצה להודות; היא השתוקקה למשפחה יציבה ותומכת, ומעולם לא הפרה את החוק, אפילו בפסיק הקטן ביותר.

"נעשה את זה היום אחרי הצהרים, ברגע שחדרו יהיה ריק. אם לא אראה אותו לוקח אתו את המחשב שלו בצאתו אני אתקשר אליך, ואת תלכי ישר ותאספי אותו. פשוט תשאירי אותו בארון המטאטאים. אני אגיע לשם תוך שתי דקות," אמרה לה ג'ולי בלהיטות.

"את לגמרי משוכנעת שאת רוצה לעשות את זה?" לחצה עליה טוני בדאגה. "אולי מוטב שתנסי שוב לדבר אתו. אם יתפסו אותנו – "

"לא יתפסו אותנו!" הכריזה ג'ולי בשכנוע עצמי פסקני. "תפסיקי לעשות כל כך הרבה רעש."

טוני האדימה, הניחה שהנוקשות של ג'ולי נבעה רק מהמתח שאחז אותה, והשתתקה. אבל המענה הכעוס של חברתה הצליח למתוח עד הקצה גם את עצביה.

"רק תחזרי לעבודה שלך, ותתנהגי בצורה נורמלית," הציעה ג'ולי ושלחה מבט מתנצל לעבר טוני. "אני אתקשר אליך."

טוני חזרה בתחושה של הקלה אל סידור המיטות, אל שאיבת האבק וקירצוף חדרי הרחצה. היא דאגה להעסיק את עצמה כך שלא יהיה לה זמן לחשוב על שיחת הטלפון העומדת להגיע, ועם זאת, באיזשהו אופן, היא היתה דרוכה מאוד, שכן כשהיא שמעה את הצלצול הקלוש של דלת המעלית בקצה המסדרון, היא כמעט קפצה ממקומה. צלצול הטלפון של ג'ולי, שבישר לה שהעוזר האישי של נבאר עזב והחדר נותר פנוי, הגיע פחות מדקה לאחר מכן. בלב הולם, טוני מיהרה להתקדם במסדרון כשהיא הודפת לפניה את עגלתה. היא הצטיידה במצעים להחלפה, למקרה שתזדקק לתירוץ והשתמשה במפתח הראשי שלה כדי להיכנס לסוויטה המרווחת של נבאר קאזייר. היא הניחה את המצעים הנקיים על משענת הספה, ועיניה סרקו במהירות את חדר המבוא של הסוויטה, ונעצרו על המחשב האישי שנח על השולחן שליד החלון. למרות שנדרש רק רגע אחד כדי לחצות את החדר, לנתק את המחשב מהמטען המחובר לקיר ולתחוב אותו מתחת לזרועה, עורה נעשה לח מזיעה וביטנה החלה להתהפך. היא הסתובבה על עמדה וממש רצה בחזרה אל הדלת, להוטה למסור כבר את המחשב לג'ולי, כשהיא לא מוכנה לחשוב אפילו להתגנב בחזרה לשם כדי להשיבו למקומו.

אבל פתאום, ללא שום התראה, נקישה קטנה נשמעה ודלת הסוויטה נפתחה לרווחה. בעיניים ענקיות מרוב בהלה, טוני אחזה בכוח את המחשב וקפאה במקומה. נבאר קאזייר הופיע לפניה, וזה לא היה העיתוי הטוב ביותר לקלוט שהוא הרבה יותר גדול בעצם מכפי שהיה נדמה לה ממרחק. הוא התנשא בחמישה-עשר סנטימטרים לפחות מעל למטר ושישים וחמישה הסנטימטרים שלה. כתפיו היו רחבות מאוד בחליפת העסקים שלו. הוא היה הרבה יותר אתלטי במבנהו מרוב אנשי העסקים הממוצעים. היא פגשה בבהלה את עיניו הירוקות-צהבהבות, הזעופות, שהיו בהירות במידה מפתיעה על רקע עור פניו השחום. מקרוב כל כך, הוא היה יפהפה במידה עוצרת נשימה ממש.

"האם זהו המחשב שלי?" הוא שאל מיד, ומבטו עבר מיד מעבר לה, אל החלל הריק אשר נותר על שולחנו. "האם התרחשה איזו תאונה? מה את עושה עם המחשב?"

"אני... אה..." לבה הלם מהר כל כך שהיא הרגישה כאילו הוא פועם בבסיס גרונה, ומוחה היה לגמרי ריק.

פרץ של צרפתית בקע מאחוריו, והוא נכנס יותר אל תוך החדר כדי לפנות את הדרך לשומרי הראש אשר ליוו אותו כמעט לכל מקום אליו הוא הלך.

"אני אתקשר למשטרה, נבאר," אמר בצרפתית ובהחלטיות אחראי האבטחה שלו, ז'אק, שהיה איש מבוגר ובנוי לתלפיות.

"לא, לא... אין שום צורך לערב בזה את המשטרה!" קראה טוני, ובלבה הצטערה כעת מאוד על כך שלא ניצלה את ההזדמנות שהוא נתן לה, להגיד שהיא הפילה בטעות את המחשב בעת שניקתה את השולחן.

"את מדברת צרפתית?" נבאר בחן אותה בחוסר מנוחה הולך וגובר, בהבחינו במדים שכללו טוניקה כחולה ומכנסיים שהיא לבשה עם נעלים שטוחות עקבים. היא נראתה בבירור כעובדת של המלון, המועסקת באחד התפקידים הנחותים. עגלת חדרניות זנוחה עמדה מחוץ לסוויטה שלו. היא היתה בעלת גובה ממוצע ומבנה גוף דק, וניחנה במבנה חד ומעודן של פנים שאת מירב תשומת הלב בהם תפסו עיניה התכולות והענקיות, אשר צבען היה כמו צבע של קרחון מהרי האלפים. הן היו מקובעות על רקע עור פורצלן מושלם, ואת השילוב הזה השלימו תלתלים אדמוניים אשר חמקו מתוך הקוקו לתוכו הם נאספו. נבאר אהב תמיד בחורות אדמוניות, ושערה היה בהיר כמו שקיעה באיים הטרופיים.

"סבתא שלי צרפתיה," מילמלה טוני שהגיעה למסקנה שיתכן שכנות תהיה כעת הדרך היחידה שלה להימנע מאישום פלילי.

אם היא מדברת צרפתית שוטפת, הנזק הפוטנציאלי עלול להיות עוד יותר גדול אפילו, הבין נבאר בזעם. כמה זמן היה המחשב האישי שלו בחזקתה? הוא בילה כשעה מחוץ לסוויטה. לרוע המזל, ידרשו לה רק כמה דקות כדי להעתיק את כל הדיסק הקשיח שלו, ולהשיג בכך גישה לא רק לדוחות העסקיים החסויים מאוד בנוגע לכל הפגישות שלו, אלא גם כל מיני התכתבויות אחרות, אישיות יותר, והרסניות הרבה יותר באופן תיאורטי. כמה אימיילים חסרי מעצורים מטייה היא הספיקה כבר לראות? הוא נחרד מהמחדל הזה במערך האבטחה שלו. "מה את עושה עם המחשב שלי?"

טוני זקרה את סנטרה. "אני מוכנה להסביר, אבל לא נראה לי שתרצה שמישהו נוסף ישמע את השיחה הזאת," היא התגרתה.

לסתו התהדקה לשמע ההתגרות החצופה, ועיניו קראו את השם שעל התג שלה. טוני בקסטר. שם הולם לבחורה עם שיער ספקטקולרי כל כך. "אין שום סיבה שלא תוכלי להגיד את מה שיש לך להגיד, בנוכחות אנשי האבטחה שלי," הוא השיב לה בחוסר סבלנות.

"ג'ולי, פקידת הקבלה איתה בילית את הלילה בביקורך האחרון," פירטה טוני בנוקשות, תוך שהיא מניחה לאחד מאנשי האבטחה שלו לקחת מידיה את המחשב. "ג'ולי רק רוצה למחוק מהמחשב את התמונות שלה שאתה צילמת."

כשגבותיו השחורות נקבצות יחדיו, נבאר בחן אותה באי-אמון, והבחין בפיזור דעת בקימור המלא של שפתיה הוורודות. היה לה מה שעשוי להיחשב בהחלט לפה הסקסי ביותר שהוא ראה אי-פעם אצל איזושהי אישה. כעוס על המחשבה המיותרת הזאת, הוא זקף את כתפיו הרחבות והצהיר, "מעולם לא ביליתי לילה עם פקידת קבלה במלון הזה. איזה מין תרגיל את מנסה לעשות פה?"

"אל תבזבז את הזמן בשיחה איתה, נבאר. תן לי לצלצל למשטרה," הפציר בו ראש צוות האבטחה בקוצר רוח.

"קוראים לה ג'ולי צ'יוורס, היא עובדת בקבלה, וממש כרגע, היא ממתינה בחוץ, בארון המטאטאים, כדי שאביא לה את המחשב," הבהירה טוני בבהילות. "כל רצונה הוא להסיר את התמונות שלה אותן אתה צילמת!"

בתנועת ראש כמעט בלתי נראית, נבאר הורה לז'אק לבדוק את הארון בחוץ, והאיש המבוגר מיהר לצאת. טוני שאפה אוויר לריאותיה והרימה את סנטרה. "למה לא הסכמת למחוק את התמונות כשג'ולי ביקשה ממך לעשות את זה?"

"אין לי שום מושג על מה את מדברת," הוא השיב ברצינות צוננת ששקעה כמו נטיף של קרח, עמוק אל תוך בשרה הרך. "לא היה שום לילה עם פקידת קבלה, שום תמונות. וותרי על הסיפור האווילי הזה. מה עשית עם המחשב שלי?"

"שום דבר. אני רק הרמתי אותו ממקומו, ואז אתה הגעת," השיבה טוני בכעס, ותהתה לעצמה למה הוא מוסיף לשקר, תוך שהיא מביטה בקוצר רוח אל הדלת, בציפייה להופעתה של ג'ולי. היא היתה משוכנעת שברגע שהוא יזהה את חברתה כבחורה איתה הוא בילה בעבר, לא יהיו יותר שום דיבורים על הזמנת המשטרה. אבל האם הוא לא מזהה בכלל את שמה של ג'ולי? עלה בדעתה של טוני שהיא לא היתה רוצה להגיע לעולם למצב אינטימי עם גבר שלא מעוניין אפילו לטרוח לדעת את שמה.

"לרוע מזלך אני חזרתי באופן בלתי צפוי," הטיח בה נבאר בחזרה, בלתי משוכנע בעליל מההסבר שלה.

ברור שהיא תנסה להגיד לו שלא היה לה די זמן לגרום שום נזק ממשי. אך הוא היה מודע מדי לכך שהיא יכלה להעתיק את כל תכולת הדיסק הקשיח בתוך דקות ספורות, ויתכן אפילו שהיא מחביאה מתחת לבגדיה את הדיסק און קי. היה לו ספק אם המשטרה תסכים לערוך עליה חיפוש מדוקדק כדי להרגיע את חששותיו, כך שמבטו חלף בטבעיות על פני גזרתה הדקיקה והגמישה.

היו לה מותניים ממש צרים. הוא לא היה מסוגל להימנע מלשאול את עצמו אם העור של כל גופה מושלם וצח כמו עור פניה. בזמן שכל אישה שהוא מכיר כמעט עוטה שכבות של שיזוף מלאכותי, היה מרענן להיתקל בבחורה כל כך חיוורת שהוא היה יכול כמעט לראות את רשת הוורידים הכחולים מתחת לעורה. אכן, ככל שהוא הוסיף לבחון אותה, כך הוא הלך ונעשה מודע לייחודו של יופייה המעודן, ותחושת הלחץ המלאה אשר הופיעה במפשעתו היתה תגובה גברית טבעית למשיכה שלה. היה לה מראה ארוך רגלים של בת אצולה אנגלייה, אבל העיניים הענקיות הללו והפה המפתה העניקו נופך סקסי להפליא לתוויה השבריריים. זה שהיא היתה מסוגלת להיראות כה טוב ללא איפור בכלל, היה ממש חסר תקדים בהיכרות שלו עם בנות מינה. בבגדים הנכונים, כשהשיער המדהים הזה פשוט פזור, היא היתה יכולה להיות ממש פצצה. כמה חבל שהיא רק חדרנית העומדת להיות נאשמת בגניבה, הוא חשב לעצמו בקוצר רוח והשיב את מחשבותיו אל ההווה בהתפלאו על התפנית הקצרה והמשונה שהן לקחו.

ז'אק שב והופיע, ונד בראשו מצד לצד בתשובה למבטו השואל של מעבידו. משהו הדומה לפניקה תקף את טוני. ברור שג'ולי כבר לא נמצאת בארון כדי לספק את ההסבר לכל המצב הזה. עד לרגע זה, טוני לא חשבה בכלל עד כמה היא תלויה בחברתה שתיכנס לחדר ותחלץ אותה מיד מכל חוסר ההבנה המתחולל פה.

"כנראה שג'ולי שמעה אותך מגיע ומיהרה לרדת בחזרה לדלפק הקבלה," ניחשה טוני בחשש.

"אני מצלצל למשטרה," פסק נבאר ופנה אל מכשיר הטלפון.

"לא. קודם תן לי לצלצל לקבלה ולבקש את ג'ולי לעלות לפה ולהסביר," הפצירה טוני בבהילות נואשת. "בבקשה, מר קאזייר!"

לחלקיק שנייה, נבאר בחן את עיניה המתחננות, התפעל מצבען הייחודי, ואז הוא הרים את הטלפון ובעודה עוצרת את נשימתה, לחץ על הכפתור של הקבלה וביקש את חברתה בציינו את שמה.

כשהצבע שב ללחייה החיוורות, טוני לקחה נשימה נרעדת. "אני לא משקרת לך. אני נשבעת שלא... אפילו לא היה לי זמן לפתוח את המחשב – "

"ברור שזה מה שתגידי," לעג נבאר. "באותה המידה יכול להיות שתפסתי אותך בעת שהחזרת את המחשב למקומו – "

"אבל זה לא מה שעשיתי!" קראה טוני בבהלה לנוכח עומק החשדנות שלו. "אני בדיוק הרמתי אותו מהמקום כשאתה נכנסת. אני אומרת לך את האמת!"

"שאני ביליתי מין לילה סוטה עם מצלמה ועם פקידת הקבלה?" חקר נבאר בבוז נוקב. "באמת נראה לך שאני לא מסוגל למצוא לעצמי בילוי מעניין יותר בלונדון?"

בהרגישה לראשונה פקפוק מסוים בקשר לאשמתו בעניין הזה, טוני משכה כתף דקיקה במחווה של מבוכה, ולבה שקע במחשבה שייתכן שהיא טועה. "מאיפה לי לדעת. אתה אורח פה. אני לא יודעת שום דבר עליך, מלבד מה שהחברה שלי סיפרה לי."

"החברה שלך שיקרה לך," הצהיר נבאר.

כעבור שתי דקות של שתיקה מוחלטת, נשמעה נקישה חרישית בדלת וג'ולי נכנסה כשהיא נראית כנועה בצורה לא אופיינית לה. "איך אוכל לעזור לך, מר קאזייר?"

"ג'ולי..." התערבה טוני והחלה מיד לדבר. "אני רוצה שתסבירי לו איך ביקשת ממני להביא לך את המחשב, כך שנוכל ליישב את כל העניין – "

"מה עם המחשב? לקחת איזה מחשב? של מי?" שאלה ג'ולי בנימה כעוסה ופערה את עיניה בבילבול וכעס ניכרים. "במה לעזאזל את מנסה להאשים אותי?"

טוני התבלבלה לגמרי לנוכח המענה התוקפני הזה. היא הרגישה איך הדם אוזל מפניה ואיך בטנה מתחילה להתהפך שוב בתחושה מחליאה. "ג'ולי, בבקשה, תסבירי... תראי, מה מתחולל פה? הרי את ומר קאזייר מכירים אחד את השני – "

מצחה של ג'ולי נחרש קמטים. "אם כוונתך היא שמר קאזייר הוא אורח קבוע ומכובד מאוד כאן – "

"את סיפרת לי שהוא צילם תמונות שלך – "

"אין לי שום מושג על מה את מדברת. תמונות? אני מצטערת על כל זה, מר קאזייר. יכול להיות שהעובדת הזאת שתתה או משהו כזה, כי היא מדברת שטויות מוחלטות. מוטב שאתקשר אל האחראית על קומת הפנטהאוז שתבוא לטפל במצב."

"תודה, מיס צ'יוורס, אבל זה לא יהיה נחוץ. את יכולה לעזוב," קטע אותה נבאר בקוצר רוח. "אני שמעתי כבר מספיק."

נבאר סימן לאיש האבטחה שלו לגשת בחזרה אליו, בתנועה קטנה של אצבעו, ודיבר אל האיש בלחישה.

באי-אמון מוחלט, טוני ראתה איך חברתה לשעבר עוזבת בראש מורם את הסוויטה. ג'ולי שיקרה בלי שום בושה. ג'ולי העמידה פנים שאין שום קשר אישי ביניהן. היא שיקרה, הפנתה לטוני את גבה והשאירה אותה שם לבדה, לשאת בכל האשמה לניסיון הגנבה. טוני לא היתה רק המומה מהבגידה, היא גם לא היתה כבר משוכנעת שג'ולי בילתה בכלל את הלילה ההוא עם נבאר קאזייר. אבל אם זה נכון, אז מה גרם לג'ולי לספר לה את כל הסיפור המורכב הזה על תמונות העירום שלה? איזו סיבה אחרת יכולה להיות לג'ולי לרצות להניח את ידיה על המחשב של המיליארדר הזה? מה היא רצתה למצוא בו ולשם מה?

טוני החווירה לגמרי והתנודדה במקומה, ונבאר חשב שהיא עומדת להתעלף. אבל בהפגינה מידה לא מבוטלת של עוצמה פנימית, יחסית לבחורה כה צעירה, היא נשענה אחורה על הקיר והתנשמה לאט ובנשימות עמוקות כדי לייצב את עצמה. ועם זאת, הוא זיהה את מתקפת הפחד מהפך הקרביים המתחוללת לפניו, אך לא הרגיש כל רחמים כלפיה. נבאר השיב מאז ומעולם מכה ניצחת לכל מי שניסה לפגוע בו. אך בה בעת, הוא גם היה מסוגל לנתח דברים בהיגיון ובמהירות הבזק, תכונה שסייעה לו להיחלץ בצעירותו מכמה מצבים קשים מאוד.

אם הוא יתקשר למשטרה, איזה פיצוי הוא יקבל על הפשע שאולי בוצע נגדו? לא היה שום ביטחון שהחדרנית אכן תענש, ואפילו אם זאת לא העבירה הראשונה שלה, יתכן שהיא תשוחרר, ואולי תוכל אפילו למכור את העותק של הדיסק הקשיח שלו למתחריו העסקיים או לעיתונות הצהובה, שחיפשה מזה זמן רב איזו הוכחה ניצחת לטיב היחסים שלו עם טייה. כל אחת משתי האפשרויות הללו נשאה בחובה השלכות מרחיקות לכת, גם לאימפריה העסקית הענקית שלו, וחשוב מכך, גם לטייה, לנישואיה ולשמה הטוב. מחובתו להגן על טייה, הוא חשב לעצמו בקדרות. אם כי יתכן שכבר מאוחר מדי למנוע את הפרסום ברבים של כל ההתכתבות בינם.

מצד שני, אם הוא יוכל למנוע את החדרנית מליצור קשר עם מישהו כדי להעביר לידיו את המידע החסוי הזה במשך שבעת הימים הקרובים, לפחות, הוא יוכל לצמצם במידה משמעותית את הנזק לכל הנוגעים בדבר. בהינתן שבעה ימים של חסד, העיסקה עם תאגיד קולטר קנטקס תוכל להיחתם, ואם יתברר שחששותיו בקשר להתכתבות שלו עם טייה אכן מוצדקות, יהיה די זמן לחברת יחסי הציבור הידועה והנחשבת המייצגת אותה כדי לדאוג לצמצום הנזק שייגרם לה. במקרה שאכן מדובר בתסריט הגרוע מכל, בידודה של החדרנית הוא הצעד האפקטיבי ביותר שהוא יכול לנקוט כרגע.

ועוד יותר מכך, אם נגזר עליו להחזיק את החדרנית הזאת אצלו, הוא יכול כבר לנצל את נוכחותה לתועלתו, חשב לעצמו נבאר בהיגיון. היא צעירה ויפהפייה. ועוד יותר מכך, הרי כבר ידוע לו שנאמנותה עומדת למכירה. למה שהוא לא ישלם לה כדי שתמלא את התפקיד העומד כרגע ריק? בתנועה חדה של ידו, הוא שילח מעליו את ז'אק ואת כל אנשיו. איש האבטחה המבוגר עזב את הסוויטה בחוסר רצון בולט.

טוני השיבה את מבטה אל נבאר, והמתח ניכר בבירור על פניה המשולשים. "באמת שלא ניסיתי לגנוב לך – "

"צילומי המצלמה פה לא ישקרו," רטן נבאר ללא שום הבעה שהיא, וריסיו השחורים הצלו על עיניים ירוקות מלאות דריכות.

"יש פה מצלמה?" קראה טוני בבהלה, ומיד הבינה שאם אכן ישנה שם מצלמה כזאת אז תהיה לו הוכחה ניצחת לכך שהיא נכנסה לסוויטה ונטלה את המחשב שלו.

"צוות האבטחה שלי מציב מצלמות אבטחה באופן קבוע בכל מקום שבו אני מתאכסן," הכריז נבאר בקול חלק כזכוכית. "זה אומר שיש לי בוודאי עדות מצולמת לניסיון שלך לגנוב ממני."

כתפיה הדקיקות השתוחחו ופניה נפלו. תחושת אשמה מילאה אותה בקבס. כי לא משנה מה היה המניע למעשיה, גנבה היא עדיין גנבה, ואף שוטר או שופט לא יבחין בין מה שהיא האמינה שהיא עושה לבין ביצוע פשע. היא לא האמינה איך היא התפתתה ונכנסה לסיטואציה שכזאת. היא נתפסה בשעת מעשה, כך שכבר לא היה שום טעם לנסות לטעון שהיא לא ניסתה לגנוב. "נכון..."

"מצד שני, הפיטורים והמאסר שלך לא יביאו לי שום תועלת," פסק נבאר קאזייר, והיא נשאה אליו מבט מופתע. "אבל אם תקבלי את התנאים של ההצעה שאני מתכוון להציג בפניך, אני מוכן לא להתקשר למשטרה, ובנוסף גם לשלם תמורת הזמן שלך."

המומה לגמרי מתוכן הדברים שלו, טוני הרימה אליו את ראשה וזיכתה אותו במבט תכול קרחוני של בוז. "לשלם לי תמורת הזמן שלי? אני לא בחורה מהסוג הזה – "

נבאר צחק בקול והשעשוע המאופק הפיג במעט את חומרת הסבר של פניו בעוד שעיניה הבזיקו בזעם וסנטרה הורם בהתרסה. "ההצעה שלי אינה כוללת את הסרת בגדיך, או בעצם, שום דבר בעל אופי מיני או בלתי חוקי," הוא הסביר ביובש. "תחליטי מה את רוצה – זה נתון לשיקולך. שאתקשר למשטרה או שאת רוצה להיות די נבונה כדי לקחת את גלגל ההצלה שאני מציע לך?"