הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
28 דירוגים
3.6
ממוצע
1
3
2
6
3
2
4
4
5
13
31
גם ב - Kindle
הדאנג'ן
שאריס סנקלייר

במקום 46 

27.6 

הדאנג'ן

שאריס סנקלייר

דרג ספר זה מתוך 5
28 דירוגים
3.6
ממוצע
1
3
2
6
3
2
4
4
5
13
31

במקום 46 

27.6 

במקום 46 

27.6 

גודל (עמ'): 250
מו"ל: א(ה)בות

תקציר

מיתומה שהתגלגלה לזנות בגיל העשרה נהפכה מקנזי לווטרינרית. היא שינתה את חייה מן הקצה אל הקצה, אבל הצלקות נשארו. את חיבתה היא מקדישה לבעלי החיים שלעולם אינם שופטים אותה או בזים לה, אבל עתה הגיע זמנה לצאת מן הקונכייה ולהותיר את העבר מאחור, באיווה.
היא מארגנת לעצמה חילופי דירות כדי לחפש עבודה חדשה בסיאטל. הבית שאליו היא מגיעה מקסים אמנם, אבל חדר אחד נותר נעול. שנותיה במשפחות אומנה העניקו לה שתי "מתנות": נוירוזה בנוגע לדלתות נעולות והיכולת לפתוח אותן. היא נכנסת לחדר ומזדעזעת… ואז מסתקרנת. שלשלאות ואזיקים, שוטים ומחבטים, ספסלים משונים עם רצועות…
כשאלכס חוזר הביתה מוקדם מהצפוי ומוצא את מקנזי שרועה בפישוט איברים על סוס ההצלפות בדאנג’ן הסגור ומסוגר שלו, הוא רותח מזעם.
אבל הפחד והרתיעה שלה מעוררים את יצר ההגנה שלו ואת סקרנותו, ולכן הוא מציע לה עסקה שתשאיר אותה קרובה אליו - היא תשחק את תפקיד השפחה שלו בתמורה למקום לינה ולסיוע במציאת עבודה.
הוא תכנן להשתמש בווטרינרית כדי להיפטר מחברה לשעבר, לא להחליף אותה בבת זוג חדשה, אבל התערובת המושכת של עוצמה ופגיעות אצל מקנזי, גורמת לסאבית הקטנה להתגנב היישר אל תוך לבו המוגן היטב.
המשך קריאה
  • ISBN: 978-965-7648-08-7
  • גודל (עמ'): 250
  • למבוגרים בלבד: כן
  • מו"ל: א(ה)בות
  • יצא לאור ב-: 01/06/2015
  • שם המחבר: שאריס סנקלייר
  • תורגם ע"י: סיגל גפן
  • זמין להשאלה: כן

פרק ראשון

מֵקֶנְזִי האטה את המכונית השכורה והשפילה מבט אל אבני הריצוף של שביל הגישה המתעקל שהוביל לבית הלבנים האדומות בסגנון טיוּדוֹר. זאת בטח טעות. אבל המספר על שער הברזל המחושל התאים לזה שעל הטופס מסוכנות חילופי הבתים. היא חלפה בנסיעה על פני המדשאה המטופחת בגוון ברקת רענן של האוקיינוס השקט ונעצרה אל מול החניה.

בעודה עולה במדרגות אל דלת הכניסה, הייתה למקנזי תחושה שכל רגע מישהו יקרא למשטרה כדי שיבואו לעצור אותה. הנה המבחן האמיתי: קוד הכניסה לבית. היא הקישה את המספר שהבעלים שלח לה במייל, והלסת שלה נשמטה בתדהמה כששמעה את הקליק שמעיד על פתיחת המנעול. זה המקום הנכון.

היא שלחה מבט אל הטי-שרט המהוהה שלה ואל הג'ינס הדהוי. הבנאדם הלא נכון.

נהמה לצד הדלת הכריזה על קיומה של הסיבה שבשלה בחר הבעלים במאק ולא במישהו אחר לחילופי הבתים. היא פלטה צחקוק. זו הייתה ככל הנראה הפעם הראשונה שמישהו בחר בה בשביל משהו. כל דבר שהוא. היא דחפה ופתחה את הדלת. "היי, באטלר."

עוד נהמה, יללה. מאק צנחה אל ברכיה על רצפת האריחים, הסבה את מבטה והושיטה אליו את היד. "ששש, באטלר." הבעלים שלו, אלכס, טען שהוא כולו רעש וצלצולים. יש לקוות שהוא צדק. היא ממש לא רצתה להתחיל בחייה החדשים בתור צעצוע לעיסה של כלבים.

בזווית עינה צפתה בכלב המעורב והלא צעיר מתקרב לאיטו אל כף ידה עם הזנב מקופל מתחת לבטן. כלב מפוחד, זה הסוג המסוכן ביותר. אבל הצלקות על חרטומו ועל רגליו, אוזנו המרוטה — כל אלה סיפרו סיפור של כאב. "היו לך חיים קשים, מה? גם לי. אני חושבת שאנחנו יכולים להיות חברים, מה דעתך?"

היא חשה בחרטום החמים נוגע בכף ידה והסתובבה אליו לאיטה. באטלר נשאר על עומדו, זנבו מושפל עדיין, אבל הוא התחיל לנדנד אותו מצד לצד. הוא כל כך רצה להתיידד. תערובת של לברדור וגולדן רטריוור, ניחשה מקנזי, הגזעים הכי ידידותיים בעולם. "כן, אנחנו בסדר, נכון, באטלר?" היא גירדה בעדינות בצווארו ופרעה את פרוותו. הוא התקרב עוד יותר, והגוף הגדול התחיל להתפתל.

היא צחקה, אך עדיין לא הזיזה דבר למעט כף ידה. היא האטה את הליטופים ואפשרה לו לתקוע את חרטומו בידה. בעודם מתוודעים זה לזה, בדקה אותו בזריזות כדי לוודא שהוא לא סובל מבעיות כלשהן שהבעלים לא טרח לציין. אחר כך תוכל לערוך לו בדיקה מקיפה יותר. "אבל אתה נראה בריא לגמרי, נכון, באטלר?" המתה אליו. זה יהיה תענוג לטפל בו, לא חובה. היא העניקה לו ליטוף אחרון וקמה על רגליה.

המזוודה שלה שקלה טון ונעשתה עוד יותר כבדה כשעלתה במדרגות. כשהיא מתנשמת ומתנשפת נעצרה מקנזי על המישורת הקטנה והעבירה את כף ידה על המעקה המגולף בעבודת יד. איזה מקום. הבעלים מטורף אם הוא רוצה להחליף את המקום הזה בבית קטנטן באיווה.

היא בדקה את חדרי האורחים בקומה השנייה. בטופס המידע ציין הבעלים שהיא יכולה לבחור איזה חדר שהיא רוצה. בחירה קשה, אבל הנוף של רכס הרי אולימפיק גרם לה לבחור בחדר הרביעי. טפט פרחוני בצבע תכלת ושטיח אוריינטלי בגוני שמנת וכחול על הרצפה השרו בחדר אווירה של שלווה. המלתחה המוגבלת שלה כללה כמה חליפות לראיונות עבודה וכמה ג'ינסים, ולקח לה רק כמה דקות לפרוק אותה מהמזוודה.

הגיע הזמן לסייר בבית. היא צעדה במורד המדרגות וחקרה את המקום שישמש לה בית בשבועיים הקרובים. בצד המערבי: סלון אירוח עם אח הפועלת על גז וחדר עבודה שמרני ובו שולחן כתיבה, רהיטים מרופדים בעור כהה וכונניות עמוסות בספרים. היא נעמדה וסקרה את הכותרים. קלאסיקות וספרי מתח. היסטוריה ורומנים היסטוריים, בדגש על מלחמות. בחור צמא דם. אין רומנים רומנטיים — ברור — אבל מאידך גם מעט מאוד מדע בדיוני. ספרייה די חסרת ערך לטעמה. נו, טוב.

היא המשיכה בסיור ומצאה בירכתי הבית מטבח מצויד היטב. בחלק המזרחי היו חדר אוכל לארוחות רשמיות וחדר משפחה נעים שהוביל לפטיו. בדרכה חזרה אל המבואה הבחינה בדלת עץ אלון כהה וכבדה שהייתה חבויה מתחת לגרם המדרגות. בדיוק כמו הארון מתחת למדרגות של הארי פוטר, רק בסטייל.

נעולה.

כמה מוזר? חדר השינה הראשי לא היה נעול, וגם לא חדר העבודה עם כל הציוד המשרדי, אם כי ארונות התיוק העשויים עץ דווקא כן היו נעולים. הבעלים אפילו הותיר את המחשב לא מוגן בסיסמה, כשעל הצג הודבק פתק שציין שהיא יכולה להשתמש בו אם היא רוצה.

אז מה יש מאחורי הדלת הזאת?

באטלר התקרב מאחוריה, ציפורני רגליו נוקשות על האריחים האפורים הבהירים.

"אתה צודק, חבר," אמרה לו. "זה לא העסק שלי. למה שלא תַראה לי את החצר האחורית?"

היא עברה דרך חדר המשפחה ודרך הפטיו המקורה ו... או.קיי, אם היא הגיעה לגן עדן, כך גם באטלר, עם חצר אחורית בגודל של ארבעה דונמים לפחות. כשהוא מכשכש בזנבו בהתרגשות, הביא לה באטלר כדור מרוט כדי שתזרוק לו. ותזרוק. ותזרוק. בשביל כלב זקן, הוא ממש לא התעייף בקלות. בסופו של דבר היא הפסיקה את המשחק והטילה את הכדור לתוך קופסה מלאה בצעצועים נוספים שנועדו לזריקה. "מחר נשחק בהם," אמרה לו.

בקצה הלא מקורה של הפטיו היה ג'קוזי פתוח.

היא לטשה בו עיניים. בבית האומנה שבו גדלה לא היו מותרות כמו ג'קוזי, ובטח שלא היה לה ג'קוזי בשנה שבה הסתובבה ברחובות. היא זכתה לטבול בג'קוזי פעמיים בשנים שבהן למדה בקולג' של מדינת איווה, אבל לא יותר מזה. אמנם בבתים רבים באוֹק הוֹלוֹ היה ג'קוזי, אבל ברגע שהעבר שלה נחשף, התושבים הטובים והצדקנים נידו אותה מבחינה חברתית, אם כי היא הייתה מספיק טובה מבחינתם כדי לטפל בחיות המחמד שלהם. ואם להודות על האמת, לולא חבְרה לג'ים אנדרסון במרפאה הווטרינרית היחידה בעיירה, הם מן הסתם גם לא היו מרשים לה לגעת בחיות המחמד שלהם.

המרירות המוכרת נמסכה בעצבות, ואז היא סילקה את הרגשות האלה. היי, היא כאן, בסיאטל. אף אחד לא מכיר אותה ואף אחד לא יודע שהיא הייתה זונה. כאן היא יכולה להתחיל בחיים חדשים לגמרי.

והחיים האלה בהחלט צריכים לכלול ג'קוזי. היא סקרה את הגדר בגובה שלושה מטרים שהקיפה את החצר. אף אחד לא יוכל לראות אותה מעבר לדבר הזה. היא צחקקה לתעוזה שגילתה ופשטה את בגדיה עד שנותרה עירומה כביום היוולדה.

***

אלכסנדר פונטיין פסע לעבר שער הבדיקה הביטחונית בנמל התעופה בי-טאק. תזמון מושלם. היה לו בדיוק מספיק זמן לעבור בביטחון לפני העלייה למטוס לדה מוין. בעודו צועד הכניס תזכורת לבלקברי שלו לבדוק אם הווטרינרית מסתדרת עם הכלב שלו. התעודות וההמלצות שלה היו מצוינות, אבל באטלר מעולם לא התרשם מפרסים אקדמיים.

בטרם סיים, הטלפון צלצל. הוא הציץ בצג. מלון סיאטל הרבּור. מוזר. הוא חשב שהותיר הכול מסודר, לפחות עד שובו.

"פונטיין מדבר."

"אלכס, זה קרייג דאנלופּ. רציתי לבדוק..." מנהל המלון השתתק לרגע. "אה, זה בקשר לסידורי הישיבה בנשף."

"כן...?" סידורי הישיבה בשולחן הראשי נקבעו ואושרו כבר לפני שבועות.

"המזכירה שלי קיבלה שיחה מהחבֵ... ממיס הנובר. היא רצתה להוסיף כמה אנשים ולסדר מחדש את ה — "

"עצור." אלכס נשם עמוק כדי לצנן את כעסו. זאת הרי לא אשמתו של דאנלופּ. "קרייג, אני מעריך את זה שהתקשרת לוודא. אנא השאר את סידורי הישיבה כפי שהם ותתעלם מכל מה שמיס הנובר הציעה. עכשיו וגם בעתיד."

"כמובן, אדוני."

"צר לי על אי-הנוחות ש..." — אבן הרחיים הזאת סביב צווארי — "...שהגברת אולי גרמה. שוב תודה לך על שבדקת איתי."

"לעונג הוא לי, אדוני."

אלכס סגר את הטלפון ואז פתח אותו שוב כדי לבדוק את השיחות האחרונות. חמש שיחות מסינתיה. ברטינה כעוסה שמט את הטלפון בחזרה לכיסו. האישה הזאת כבר עברה את שלב העקשנות ועברה לשלב הכפייתיוּת. עושה רושם שתוכניתו להימלט מתשומת הלב שהרעיפה עליו באמצעות השתתפות בכנס וסיור בפונטיין אחזקות באיווה הייתה מופרזת באופטימיות שלה.

הוא חמק מאישה שגררה אחריה תיק בעזרת רצועה ואז מעדת בני נוער. מה הוא יעשה בקשר אליה?

"לא... הארנק שלי! עצור!" הקול הרועד בקע מאחוריו.

אלכס הסתובב וראה אישה מבוגרת מנסה להתרומם במהירות מהרצפה לצדה שכבה מזוודה. לאיש המרושל שברח ממנה בריצה לכיוונו של אלכס היה תחוב מתחת לזרוע ארנק שחור, כמו פוטבול.

זעם עלה והתנחשל בקרביו של אלכס. לגבר יש מחויבות להגן על החלשים, לא להתעלל בהם. נראה לו שזה זמן טוב לשעת חינוך. הוא הסתובב, ואז, בדיוק כשהגנב חלף ביעף על פניו, שלח את כף רגלו קדימה. האיש נחת על הרצפה בחבטה הגונה ומְספקת.

אלכס הניח את כף רגלו על רצועת הארנק, מתוך הנחה שהגנב יגיע למסקנה שעדיף לו לוותר על השלל ולברוח. אבל האיש דווקא נהם בשיניים חשופות. לפי הלבן שסביב אישוניו היה נראה שהוא מסומם לגמרי. הוא שלף סכין והתנפל על אלכס. אלכס חסם אותו כשהוא דוחף את הסכין כלפי חוץ והחטיף לו אגרוף חזק בלסת.

כן, כן, הוא אכן מסומם לגמרי. הגנב התנער מהאגרוף ותקף שוב כשהוא מנופף בסכין.

אלכס התחיל לחמוק ממנו, אבל מתבגרת צעירה רצה ישר ביניהם. בלית ברירה תפס אותה אלכס, העיף אותה בסחרור הצידה וחטף את להב הסכין מאחור, בכתף.

הכאב שיסע אותו בהבזק חורך. בנהמה הסתובב אלכס לאחור, לפת את הזרוע שהחזיקה בסכין ובעט לגנב בבטן.

שום תגובה. הוא הטיח את כף רגלו עוד יותר שמאלה, וחש בצלעות של המניאק נשברות כמו צרור זרדים. והבחור עדיין היה על הרגליים, מנופף בסכין הארור. לעזאזל עם זה. בבעיטה פראית אחת הוציא אלכס את הברך של הבחור מכלל פעולה.

מסומם או לא, אף אחד לא יכול ללכת על מפרק שלא קיים. כשהוא שואג קללות, האיש התקפל. הוא לא הצליח להתרומם וחבט עם הסכין ברצפה.

אלכס הביט בו ושקל להכות אותו פעם נוספת כדי לסתום לו את הפה. אבל במקום זאת, בעוד הדם זולג במורד גבו, הוא ניגש לעזור לקשישה לקום על רגליה ולתת לה את הארנק בחזרה.

"שתבוא עליך הברכה," היא אמרה ולפתה את הארנק אל החזה. "אני לא יודעת מה הייתי עושה אם הוא היה מצליח לברוח. יש לי נין חדש באוהיו ו — "

אנשי הביטחון של נמל התעופה הגיעו כדי לגרור משם את המסומם, ואלכס מצא את עצמו בחדר העזרה הראשונה הסמוך כדי שיתפרו לו את הגב. בשלב שבו סיים לתת עדות למשטרה, הטיסה שלו כבר יצאה כשהמטען שלו עליה. ומאחר שבאחד המטוסים הייתה תקלה, כל המקומות בטיסה הבאה היו תפוסים, כולל רשימת המתנה ארוכה, והמועד המוקדם ביותר שבו היה יכול לטוס היה רק בעוד יומיים.

נו, טוב. בכל מקרה הוא לא רצה לנסוע לאיווה.

כשגבו כואב בכאבי תופת נכנס אלכס למכוניתו ונסע הביתה.

***

מאק התפרקדה בג'קוזי ורגליה צפו במים המתערבלים. אדים עלו מעל פני המים, וריח קל של כלור התמזג בניחוח שיחי הוורדים שטיפסו על הבית. בכל מקום היו בועות, והן פוגגו את תלאות הטיסה הארוכה ואת המתח של הנהיגה בתוך העיר. גשם החל לרדת בעצלתיים כמה דקות קודם, והוא זלג על כתפיה החשופות בטיפות קטנות וקרות. אולי היא מתה והגיעה לגן עדן.

אולם כשהסיטה את שערה לאחור, הבחינה שאצבעותיה נעשו קמוטות כשזיפים מיובשים חיוורים. הגיע הזמן לצאת.

היא טבלה בג'קוזי במשך כל כך הרבה זמן עד שגופה הפיץ סביבו גלי חום והיא הרימה בידה את הג'ינס ואת הטי-שרט, שהיו כבר רטובים מהגשם. היא הייתה צריכה להשאיר אותם מתחת לאכסדרה, אבל מאחר שהייתה כל כך נלהבת להיכנס לג'קוזי, היא לא חשבה על זה מראש. מאק צחקה והשתמשה בבגדים הלחים כדי לנגב את עצמה לפני שנכנסה לבית עירומה כביום היוולדה. הרי באטלר לא ילשין עליה, נכון? כשהיא מרגישה מושחתת להפליא פיזזה ברחבי הבית ובידיה הבגדים הלחים.

בסמוך למדרגות שלחה מבט אל הדלת הנעולה. ואז התקרבה אליה קצת יותר.

לא לא לא, מקנזי, אל תיגעי. זאת כפייתיוּת. אל תיכנעי לה. היא הניחה את כף ידה על גולת הידית וחרקה בשיניה משזו לא הסתובבה.

הדלת לא נפתחה.

הרצפה זעה תחת כפות רגליה, והיא כמעט יכלה לשמוע דלת נטרקת ברעש, שוב ושוב, כמו פיצוצים קולניים שמשגרים אותה בחזרה לעבר. אז ארלין הייתה מסובבת את המפתח ונועלת אותה בחלל הזעיר והנוראי, בחשכה המלאה במפלצות ששאבו, כך היה נדמה לה, את כל האוויר שהיה בחדר.

ידה של מאק נעשתה דביקה והחליקה על גולת הידית בעודה שומעת את קולה של אם האומנה, "שדה קטנה מהגיהינום. תישארי כאן עד שתהיי ראויה שוב לאור." שעות על גבי שעות באפלה ובפחד.

יללה וחוטם לח גרמו לה לקפוץ במקום. "שככה יהיה לי טוב!"

באטלר הביט בה בעיניו הגדולות וכשכש בזנבו.

"סליחה, חמוד." בלב הולם משכה את ידה מהידית כדי ללטף את ראשו ולחשה, "השמרטפית שלך מתוסבכת לגמרי." בייחוד כשהיא מוצאת דלת נעולה. בבית החופשה שלה. בקיבה מתהפכת היא נלחמה בעצמה... והפסידה.

כיס מכנסי הג'ינס הלחים שלה הניב את הארנק שבו דרו כלי הפריצה שלה בכפיפה אחת עם המטבעות. היא חייכה ושלפה שניים מהם. דלת פנימית — קלי קלות. זרם של התרגשות עבר בגווה. היא לא פרצה דלת מאז השנה שעברה, כשמוֹד הזקנה ננעלה מחוץ לביתה. העובדה שהוכיחה את יכולות הפריצה שלה לא סייעה כמובן למוניטין שלה באוֹק הוֹלוֹ.

פשוט תפתחי אותה. זה לא כזה פשע נוראי. כשכלי הפריצה בידה, כרעה מול הדלת. פין אחד, קצת לחץ... בעדינות, בעדינות. ואז דגדוג קל. מנעול פשוט. הדלת נפתחה לרווחה.

הו, כן. הלחץ בחזה נעלם; היא יכלה שוב לנשום עמוק. הדלת הייתה פתוחה.

היא שלחה מבט אל באטלר, שהתיישב וצפה בה, ואז הביטה בשולי האפלה. למה הבעלים נעל את הדלת הזאת? "אולי כדאי שאציץ קצת, הא, חבר?" מי יודע, אולי הבעלים השאיר תנור פועל או משהו כזה. אסור לתת למקום להישרף, נכון? באמת, היא פשוט צריכה לחשוב על זה כעל מחויבותה לאיש שאיתו החליפה דירות.

היא פתחה את הדלת עוד קצת, וניחוח של עור מרופד עלה באפה. אצבעותיה מצאו את מתג החשמל, פמוטי קיר מפליז בסגנון עתיק נדלקו בהבלחה מעודנת כמו נרות.

אלוהים ישמור, מה זה? זיזי ברזל עיטרו קיר של לבנים אדומות. אזיקים השתלשלו מטבעות גבוהות, שלשלאות נחו על הרצפה. על הקיר האחורי היה צלב גדול מצופה עור עם אזיקים. צלב אנדראס הקדוש. לא רק שזכרה את השם, היא גם ידעה בדיוק מהו הצלב הזה בצורת האות X ומהו המקום הזה: דאנג'ן — דאנג'ן BDSM פרטי. והוא היה מצויד היטב.

עורה הצטמרר בהתרגשות כאילו ליטפה אותו בריזה קרירה. הפעם הראשונה שבה ראתה מועדון BDSM הייתה לפני שנים רבות, כשאיש עסקים מבוגר שאהב דברים אקזוטיים שכר את שירותיה למשך ערב שלם. אלוהים, הסיפורים על שוטים ועל קשירות הפחידו אותה, אבל מהסרסור שלה היא פחדה יותר. פיה של מאק התעוות כשנזכרה איך אח'קס טפח על ראשה כמו על ראש של כלב לפני שדחף אותה למכוניתו של האיש.

היא התכוננה לכאב, אך למרבה תדהמתה ביקש ממנה הקליינט לקשור אותו לצלב ולהלקות אותו בשוט. להלקות אותו, לראות את עורו מאדים ומעלה חבורות — כל זה גרם לה בחילה. אבל זה גרם לאיבר שלו להתקשות כמו אבן והוא בקושי החזיק מעמד שנייה אחר כך. הוא הסתלק והותיר את מאק לשוטט במועדון. ואז היא ראתה גבר — דוֹם — עושה מה שהיא עשתה זה עתה, מלקה את הסאבּית שלו, רק במיומנות גדולה בהרבה ו... עוד משהו. היא צפתה באופן שבו הוא שלט בסאבּית, כיצד שילב לסירוגין בין כאב לנגיעות עדינות. הוא נגע באישה באופן אינטימי ואז ליטף את פניה בטרם יתחיל שוב להלקות אותה.

מאק לא יכלה להפסיק לצפות. היא לא חשה מגורה — לעזאזל, סקס בכלל לא עניין אותה מאז החודש הראשון שלה בתור זונה — אלא משהו אחר.

מאוחר יותר, בקולג', העזה ללכת למועדון BDSM לא פעם, אלא פעמיים. אבל כאשר דום אחד התקרב אליה, היא נמלטה על נפשה. בה אף אחד לא ישלוט, לא משנה עד כמה מעניין זה נראה. היה לה מספיק מזה לחיים שלמים.

הידיים כאבו לה. מאק מצמצה והתמקדה שוב בהווה. דאנג'ן. חילופי דירות. סיאטל. היא פלטה נחרה עצבנית ופתחה את כפות ידיה הקפוצות לאגרופים, שם התחפרו ציפורניה בעור הרך שבפנים כף ידה. את וטרינרית, מאק, זוכרת? לא זונה, לא מאז שג'ים ומרי מצאו אותה פצועה על המדרכה. המלאכים הפרטיים שלה, ואם הם לא שוכנים ברגע זה בגן עדן, כדאי לאלוהים להיזהר ממנה כי היא תבעט לו בתחת.

אחרי שכמעט סגרה את הדלת לגמרי כדי למנוע מבאטלר להיכנס, חמקה מאק פנימה והרגישה כמו כלבה בעצמה. כלבת אשפתות עירומה. אז בלב לבו של הבית המפואר והיומרני הזה יש דאנג'ן. מי היה יכול לנחש?

היא נשכה את שפתה. הבעלים לא יֵדע אם היא תרחרח קצת, והיא תוכל לסקור הכול ולהשביע את סקרנותה באופן שלא יכלה לעשות במועדונים.

לאחר מכן תוכל להשאיר את הדלת לא נעולה עד תום החופשה. דלתות לא נעולות כלל לא הטרידו אותה.

אולי כדאי שתרוץ למעלה ותלבש משהו? להתרוצץ ככה היה... מוזר. אבל די מלהיב. היא חייכה חיוך רחב וחצתה את החדר.

היא ניסתה את ספסל הקשירה בגובה המותניים ושכבה עליו עם הפנים כלפי מעלה. היא דמיינה את עצמה אזוקה וקשורה כשמישהו עומד מעליה וחשה עצמה פגיעה עד מוות. ואף על פי כן, העור הרך כמו ליטף את עורה שלה. אחר כך נצמדה לצלב העץ האדיר המחובר לקיר ונזכרה בנשים שהיו במועדון, זרועותיהן מורמות מעל ראשיהן, רגליהן פשוקות. כשהפטמות שלה התהדקו והזדקרו לשני חודים כאובים חיפשה סביב אחר מקור של אוויר קריר ולא מצאה.

היא סקרה את השוטים המרושעים למראה ואז הצליפה באחד מהפלוגרים מרובי הזנבות על רגלה. הוא יצר תחושה עמומה משונה, ולא צרב כמו שצפתה. מקל הנצרים הדק שניסתה אחר כך הכאיב לה הרבה יותר.

מי שגר כאן הוא מן הסתם איש מפחיד מאוד. מזל שהוא לא בבית.

לבסוף הגיעה לפריט שכל הזמן משך את תשומת ליבה. היא הקיפה את רהיט ההצלפה פעמיים וניסתה להתעלם מתחושת ההזדקקות שהפכה את קרביה. אבל אפילו עצם המחשבה על מכות בטוסיק תמיד... הטרידה אותה. היא החליקה בכף ידה על ריפוד העור המוצק וחשה רטט של התרגשות. נו, טוב. איך משתמשים בדבר הזה? זה נראה נורא דומה לסוס קפיצות של התעמלות קרקע, כמעט כמו חמור ניסור עם סוג של חבית מעליו. אבל לרגליו של אף סוס קפיצות בשום אולם ספורט לא היו מחוברים אזיקי עור. אזיקים קטנים יותר בצד ההוא וגדולים יותר בצד הזה רמזו לכך שהאדם אינו יושב על הסוס בפישוק אלא שוכב על החלק דמוי החבית עם הראש כלפי מטה והתחת כלפי מעלה.

איזו מין הרגשה זאת תהיה?

נו, טוב. היא ניסתה את כל שאר הדברים במקום. בצחקוק קטנטן זינקה מעלה ונתלתה עליו.