הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
0 דירוגים
0 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
0
4
האתגר של הפלייבוי
מירנדה לי

האתגר של הפלייבוי

מירנדה לי

דרג ספר זה מתוך 5
0 דירוגים
0 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
0
4
39 
39 
גודל (עמ'): 210
מו"ל: שלגי

תקציר

כשאתה יפה-תואר, מצליח ועשיר כמו ג'רמי בארקר-וויטל, לעולם לא יהיה לך מחסור
ביפהפיות מהממות שישמחו להיות איתך. אבל כשערב אחד הוא משמש ככרוז במכירה
פומבית, באירוע התרמה לצדקה, ג'רמי פוגש את אליס ווטרהאוס, והיפהפייה העדינה הזאת
מעוררת בו הרגשה מיוחדת...
אליס היא טהורה ובלתי מנוסה, וכשהיא פוגשת את ג'רמי, היא מדהימה אותו בבקשה
מפתיעה...

  • ISBN: 50-1923
  • גודל (עמ'): 210
  • מו"ל: שלגי
  • יצא לאור ב-: 25/07/2019
  • שם המחבר: מירנדה לי
  • תורגם ע"י: עמוס זלינגר
  • זמין להשאלה: כן

1

אני אמור לשמוח הרבה יותר, חשב לעצמו ג'רמי בהישענו לאחור בכיסא המנהלים שלו, כשרגליו מונחות על גבי לוח שולחן הכתיבה שלו המצופה עור. החיים שלי די קרובים להיות מושלמים. אני בריא כמו שור, עשיר כקורח ולא נשוי, למרבה המזל. נוסף לכל זה, אני כבר לא יועץ ההשקעות הראשי של הסניף הלונדוני של האימפריה הבנקאית של בארקר-וויטל, איזו הקלה.

עבודה אצל אביו השאפתן כלל לא ענתה על ההגדרה של ג'רמי לעבודה מהנה. לרוע המזל, הוא היה ממש טוב בעבודה שלו. למרות כל השבחים והבונוסים הנדיבים שהוא אסף במהלך השנים, הוא העדיף בהרבה להיות הבוס של עצמו. ג'רמי השתמש בחלק מההון שהוא זכה בו לאחרונה כדי לרכוש הוצאה לאור שהיתה כושלת למדי, ומהר מאוד הפך אותה להצלחה די מפתיעה. מוזר מאוד בהתחשב בכך שזאת היתה בכלל רכישה מקרית.

תוכניתו המקורית של ג'רמי, כשיצא לדרך עצמאית, היתה להיכנס לתחום ההשקעות בנדל"ן, ורכישתו הראשונה בשנה שעברה היתה בניין באחד הרחובות הכי טובים של מייפייר. אבל הוא התקשה במקצת להתמודד עם ההוצאה לאור ששכרה את הבניין; הבעלים שלה התעקש להישאר בו עד לתום חוזה החכירה שלו. אז ג'רמי הציע לו הצעה שהוא לא היה יכול לסרב לה, ובכך פתר את הבעיה. כוונתו היתה להעביר את העסק למיקום חדש וזול יותר, ובמקביל לשפץ את הבניין שהתפנה ולהפוך אותו לשלוש דירות פאר למגורים.

אך הדברים סירבו להתנהל כמתוכנן. הוא גילה שהוא מחבב את העובדים בספרי מייפייר, שכמובן חששו בקשר להמשך העסקתם. הוא גם די אהב את החדרים של הבניין כפי שהם. קצת מוזנחים, נכון, אך מלאי אופי, עם הרבה מאוד חיפויי עץ על הקירות ורהיטים עתיקים. אבל מהשיחות שלו עם העובדים ומבחינת נתוני המכירות היה ברור לגמרי שהעסק עצמו זקוק לרענון דחוף. ולמרות שג'רמי לא ידע כמעט דבר בקשר לעסקי ההוצאה לאור, הוא היה אדם נבון מאוד ובעל קשרים עם האנשים הנכונים, ואחד מהם היה הבעלים של בית הוצאה לאור מפורסם מאוד בלונדון.

וזה מה שהביא אותו לכאן, כמעט שנה אחר כך, כשהוא המנהל הכללי של הוצאת בארקר, אחרי ששינה את שם החברה ביחד עם מידת ההצלחה שלה. הם ממש הצליחו להגיע לרווח ברבעון האחרון. הוא אפילו קם כל בוקר עם חיוך על הפנים כדי ללכת לעבודה, בניגוד למה שהיה כשעבד בבנק והעדיף לנהל את רוב העסקים שלו בטלפון.

אז העבודה אינה מה שגורם לתחושת הזאת של חוסר שקט משונה.

ג'רמי ידע שגם בחיי האהבה שלו לא מדובר. אלו התנהלו בצורה חלקה כרגיל למרות שמאז כניסתו לתחום הוצאת הספרים, הפוקוס שלו היה נתון לעבודה ולא לנשים.

לא שהוא הרגיש מתוסכל מינית במיוחד. באמת שלא. לג'רמי לא היתה שום בעיה למצוא לעצמו בת זוג שתשמח להתלוות אליו לאחד משפע האירועים החברתיים שאליהם הוא הוזמן בלי הרף. גבר במעמדו, עם ההון שלו, נחשב לאורח נחשק מאוד. ובת לווייתו המזדמנת היתה מגיעה בדרך כלל בסופו של הערב אל מיטתו כדי לבלות איתו את שארית הלילה, למרות שג'רמי הבהיר היטב לכל הנשים הללו שיציאה איתו לא תוביל בסופו של דבר לטבעת על אצבען. הוא לא אחד שמתעסק עם אהבה או חס וחלילה עם נישואים. לשמחתו הרבה, רובן קיבלו את זה בצורה יפה מאוד, כי גם עם לבבות שבורים לא היה לו שום חשק להתעסק.

כשהסיבה לחוסר שביעות הרצון שלו המשיכה להישאר בגדר תעלומה עבורו, ג'רמי נאלץ להקדיש לנושא מחשבה מעמיקה יותר, דבר שממנו הוא השתדל להימנע עד כמה שניתן. הוא לא ראה מעולם איזה טעם יש בניתוח עצמי עמוק או בפנייה ליעוץ נפשי. לאחיו הגדול למשל זה לא הביא מעולם שום תועלת. ג'רמי ידע בדיוק מי ומה הוא. הוא לא היה זקוק לאיזה פסיכולוג שיסביר לו שהרתיעה שלו מנישואים נובעת מכך שהוריו לא חדלו מלהתגרש ולהינשא מחדש – זה, ונוסף לכך שהם נטשו אותו בבית ספר פרטי עם פנימייה כשהיה רק בן שמונה, שבו הוא נאלץ לסבול מבריונות ומהצקות אינסופיות.

הוא שנא להיזכר בשנים ההן, אז הוא לא חשב עליהן, מוחו עבר במהירות אל ימים טובים יותר. הוא נהנה מאוד משנות הלימודים שלו באוניברסיטה בלונדון, שם הוא זכה סוף-סוף להשתמש במלוא היכולות של מוחו המבריק. ההישגים שלו הלהיבו את סבתו מצד אמו, שמיהרה להפוך אותו ליורש היחיד שלה בתנאי שהוא ימשיך את לימודיו באוקספורד, וכך הוא אכן עשה. הסטיפנדיה הנדיבה שלו – סבתו הלכה לעולמה זמן קצר אחרי תחילת לימודיו – אפשרה לו סגנון חיים שאליו הוא התמכר במהירות רבה. הוא השקיע בלימודים מספיק כדי לעבור בקלילות את המבחנים, אבל באופן כללי, בילויים והנאה היו מה שעניין אותו בעיקר, וסגנון החיים של ג'רמי היה עלול להפוך לבעיה אלמלא הוא רכש לעצמו שני חברים טיפה יותר הגיוניים ממנו.

בהיזכרו בסרג'יו ובאלכס, ג'רמי שלח מבט אל התצלום של שלושתם שניצב על שולחנו. הארייט צילמה אותם ביום שסרג'יו נישא לבלה, שהיתה אחותו החורגת, ביולי של השנה שעברה. סרג'יו ביקש ממנו ומאלכס להיות השושבינים שלו. החתונה נערכה על חופי אגם קומו, בגנים של וילה יפהפייה. למרות שהוא כבר לא חשש שבלה עשויה להידמות קצת לאמהּ רודפת הבצע, ג'רמי עדיין לא היה בטוח שהנישואים הללו יאריכו ימים. אהבה אינה שורדת לאורך זמן, נכון? ובכל זאת, לא היה דבר שהוא יכול לעשות בנוגע לזה. חבל רק שכעת הוא ממעט כל כך לפגוש את חברו הטוב ביותר. את שני חבריו הטובים ביותר. הוא פגש אותם בחתונה של אלכס והארייט, באוסטרליה, בפברואר האחרון, אם כי בצורה חטופה מאוד. ג'רמי התגעגע מאוד לימים שבהם שלושתם התגוררו בלונדון ונפגשו בקביעות, בימים שבהם שלושם היו עדיין רווקים, ועוד לא הפכו למיליארדרים.

הם גם לא היו באותו זמן בני שלושים וחמש. זאת היתה נשיקת המוות – הגעתם לגיל שלושים וחמש, בשנה שעברה. זה, והמכירה המדהימה של וואו – רשת ברי היין שלהם, לחברת השקעות אמריקאית. הכול השתנה לפתע כשמועדון הרווקים שהם הקימו בימיהם באוקספורד נעשה לא רלבנטי. אולי אפילו החברות שלהם נעשתה לא רלבנטית.

ג'רמי הוריד את רגליו משולחנו באנחה כבדה. הן הלמו ברצפה בקול חבטה עמומה שהיה כמו הדהוד של הריקנות שבליבו. הוא גחן קדימה, לקח את התצלום והזעיף פנים בהביטו בשלושת הפרצופים המחייכים אליו.

ג'רמי לא קינא בחבריו על נישואיהם, אך הוא שנא את המחשבה על כך שכמעט לא יזדמן לו לראות אותם יותר. נשותיהם ומשפחותיהם יעמדו בראש סדר העדיפויות שלהם, לא הוא. הוא יהפוך למשהו מהעבר, משהו שנזכרים בו בשמץ של חיבה כשעוברים על אלבומי התמונות בערך פעם בכמה שנים.

"אבא, מי זה האיש הזה?" הוא דמיין לעצמו את בנו של אלכס שואל. הארייט היתה בהיריון, והם ציפו לבן.

"אה, זה ג'רמי. בחור שהכרתי פעם. למדנו ביחד באוקספורד. הוא היה השושבין הראשי בחתונה של אמא ושלי. אלוהים, כבר שנים לא ראיתי אותו."

ג'רמי הזעיף פנים, הניח בחבטה את התצלום אל השולחן, והרים את הטלפון.

"לעזאזל עם הכול. אני לא מתכוון לתת לזה לקרות," הוא נהם בעת שהעלה את המספר של אלכס.

בהבינו שמן הסתם אמצע הלילה עכשיו באוסטרליה – לא שעה שנחמד במיוחד להתקשר בה – ג'רמי החליט לשלוח לו אימייל שבו הוא התנדב להיות, בבוא היום, סנדקו של הבן שיוולד. אחרי שזה נעשה, הוא יישר את התצלום על השולחן והשיבו אל מקומו הראוי. הוא שב והתיישב כדי לעבור על נתוני המכירות העדכניים. הוא מצא את הקובץ הרלבנטי במחשבו הנייד, אבל לא הספיק לקרוא הרבה לפני ששלוש נקישות מהירות נשמעו על דלת משרדו.

"היכנסי, מאדג'," הוא אמר.

מאדג' נכנסה, באותה תנופה שבה היא עשתה כל דבר. באמצע שנות החמישים לחייה, מאדג' היתה אישה רזה ופשוטת מראה, בעלת שיער אפור קצר, עיניים כחולות נוקבות מבט ואופי של מורה בבית ספר. ג'רמי קיבל אותה לעבודה זמן קצר אחרי שרכש את העסק, אחרי שמזכירתו של הבוס הקודם עזבה בתרעומת בגלל התנהגותו המתנשאת של הבוס החדש. ג'רמי התרשם מאוד מיחסה הישיר והרציני של מאדג' לעבודה, ומהיכרותה המעמיקה את תחום ההוצאה לאור. הוא חיבב אותה מאוד, והחיבה ביניהם היתה לגמרי הדדית.

"יש לנו בעיה," היא אמרה מיד בהיכנסה.

"והיא?"

"קנת' ג'ייקובס לא יכול להיות הכרוז במכירה הפומבית שאנחנו עורכים הערב למטרות צדקה. הוא חטף הצטננות נוראה. בקושי הצלחתי להבין אותו בטלפון עכשיו."

"אני מבין," אמר ג'רמי, למרות שלא הבין בכלל. הוא ידע מיהו קנת' ג'ייקובס, קשה היה שלא לדעת, הסופר היחידי של ג'רמי שזכה להצלחה רבה. קנת' הגיע אליו במסגרת העסקה של רכישת ההוצאה. הוא כתב ספרי מתח עקובים מדם שזכו לקהל קוראים גדול מאוד, אם כי ארבעים ומשהו הספרים שלו לא שווקו מעולם כהלכה. למרות שידע את זה, קנת' לא עזב את ההוצאה שהעניקה לו את ההזדמנות הראשונה. קנת', הרווק המזדקן, הנוקשה, היה עצל למדי בכל מה שנוגע לעסקים. אבל ברגע שג'רמי נטל את המושכות, הוא פרסם מחדש את כל ספריו של קנת', עם כריכות חדשות, והוציא את כולם גם במהדורה אלקטרונית.

"איזו מכירה פומבית?" שאל ג'רמי, שהתרשם שמשום מה הוא כבר אמור היה לדעת את התשובה לשאלה הזאת.

מאדג' גלגלה עיניים. "באמת. מזל שיש לך אותי פה בשביל לדאוג לכל העניינים. לא קל בכלל לעבוד אצל אדם עם זיכרון כל כך עלוב לפרטים בטווח הקצר."

"רק שתדעי, יש לי זיכרון צילומי," הכריז ג'רמי בהתגוננות בנסותו להיזכר מה בדיוק הוא אמור היה לדעת.

"אם כך, במקום להגיד אני אצלם לך הכול מעתה והלאה" השיבה מאדג' בחריפות היבשה הרגילה שלה.

עד כמה שג'רמי נהנה מחוש ההומור היבשושי של מאדג', במקרה הזה סבלנותו החלה קצת לפקוע.

"עשי את זה. אבל כרגע אשמח אם פשוט תסבירי לי שוב בקשר לאירוע הצדקה הזה, ואז תסבירי לי איך בדיוק אני אמור לפתור את הבעיה של ההצטננות הפתאומית של קנת'." למרות שכבר החל להיווצר במוחו איזה רעיון עמום, ג'רמי לא היה האדם האינטואיטיבי ביותר, אבל הוא גם לא היה סתום לגמרי.

מאדג' פלטה אחת מאנחות התסכול שלה. "הייתי בטוחה שהמילים 'מכירה פומבית למטרות צדקה' מסבירות את עצמן די טוב. אבל נעזוב את זה. אתה אמרת לי אחרי אירוע הצדקה האחרון – ארוחת הערב שבה השתתפת – שאתה לא רוצה שאשיב בחיוב על הזמנות נוספות כאלה בעתיד. אמרת שתעדיף לחתוך את העורקים שלך מאשר לצלוח עוד ארוחה כזאת עם אוכל משעמם ודוברים משעממים עוד יותר. אמרת שתשמח לתרום לכל מטרה ראויה, אבל הפסקת להיות מזוכיסט ביום שהפסקת לעבוד אצל אבא שלך. אמרת – "

"כן, כן," קטע אותה ג'רמי בתקיפות. "אני מבין את התמונה. "אבל האירוע האחרון היה רק ארוחה עם נאומים אחר כך, לא משהו מעניין כמו מכירה פומבית. אז אם לא אכפת לך, ספקי לי בבקשה את הפרטים הרלבנטיים, ותפסיקי כבר עם שיעור ההיסטוריה הזה."

מאדג' נראתה מבוישת יותר מכפי שהוא ראה אותה אי-פעם. "טוב. ובכן, האירוע ייערך באולם הנשפים של מלון צ'לסי, והוא נועד לגייס כספים למען מקלט לנשים בשכונות של דרום העיר. ארוחה תוגש לפני המכירה עצמה, והובטח לי שהאוכל יהיה מהמעלה הראשונה, וגם זה יגייס סכום די ניכר מאחר שהארוחה תעלה סכום כסף לא קטן לכל אחד מהסועדים. אני מבינה שהמקום הולך להיות מלא בכל המי-ומי. קנת' היה אמור להיות הכרוז במכירה, והפריט האחרון והגדול ביותר נועד להיות הזכות של הקונה, ששמו ישמש כדמות בספר הבא של קנת'. זה משהו שכבר כמובן נעשה בעבר על ידי סופרים אחרים. אם כי מעולם לא על ידי קנת'. הבחור המסכן די מאוכזב, וגם מודאג מכך שיאכזב את אליס. היא הבחורה שארגנה את כל העסק. איך שלא יהיה, אני אמרתי לו שאתה תמלא את מקומו."

ג'רמי העמיד פנים כאילו זה לא לרוחו. "באמת, זה מה שאת עשית?"

לחלקיק שנייה הבעה של דאגה חלפה על פניה של מאדג', אבל היא התחלפה מיד בחיוך.

"אתה רק צוחק איתי, נכון?"

ג'רמי גיחך.

מאדג' הסמיקה בהקלה ובאושר. היא העריצה את ג'רמי, קינאה באמו שזכתה בבן כל כך חם ונהדר. הוא אולי כמו שד משחת בכל מה שנוגע לענייני נשים – כך לפחות נאמר לה – אבל הוא בן-אדם הגון ובוס נפלא. חכם, הגיוני, ורגיש במידה מפתיעה. לא היה לה שום ספק שבבוא היום הוא יתאהב במישהי ויתמסד.

"אתה ממש לץ," היא אמרה. "טוב, אז אתה רוצה שאני אתקשר אל אליס הזאת ואגיד לה שאתה תמלא את תפקיד הכרוז במכירה? או שאתה רוצה להתקשר אליה בעצמך?"

"מה נראה לך, מאדג'?"

זה היה דבר נוסף שהיא אהבה בבוס שלה. לעתים קרובות הוא שאל אותה לדעתה. ובדרך כלל הוא גם קיבל אותה.

"נראה לי שמוטב שתתקשר אליה בעצמך," היא אמרה. "זה ירגיע אותה. היא נשמעה לי די לחוצה. התרשמתי שהיא די חדשה בג'וב שלה."

"בסדר," הוא השיב. "אז מוטב שתתני לי את המספר שלה."

מאדג' היתה כבר מוכנה עם המספר, כמובן.

"את אישה ערמומית מאוד," הוא אמר כשהיא נתנה לו את הפתק.

"ואתה איש מתוק מאוד," היא השיבה בחיוך של שביעות רצון, ואז הסתובבה ויצאה ממשרדו כדי להניח לו להתקשר.

ג'רמי חייך אל עצמו בעת שהקיש על הטלפון שלו את ספרות המספר של אליס.

"אליס ווטרהאוס," היא השיבה מיד וקולה היה ברור וענייני מאוד. היה לה מבטא חד וחותך שהעיד על לימודים באחד מבתי הספר הפרטיים הללו שמנפקים בחורות שמגיעות בסופו של דבר לעבוד בתחומים כגון יחסי ציבור או גיוס תרומות לארגוני צדקה לפני שהן מתחתנות עם איזה בעל ראוי בהתאם למעמדן.

ג'רמי לא התלהב במיוחד מבחורות מרקע מיוחס שכזה, מה שהיה בעצם די צבוע מצדו בהתחשב ברקע שלו עצמו. היו תקופות שבהן הוא לא ייחס שום חשיבות לעניינים כאלה. אם בחורה היתה יפה ומעוניינת בו, לא שינה לו כלל איזה מין אופי יש לה – או איזה רקע או חינוך. הוא שכב עם בחורות בלי שום דעה קדומה או שיפוט. אבל לאחרונה הוא שם לב לכך שאם הבחורות שאיתן הוא יצא נולדו עשירות, הן נטו להיות משעממות נורא, גם במיטה וגם מחוצה לה. הוא לא אהב את היחס שהן הפגינו, כאילו הכול מגיע להן מעצם היותן מי שהן, ואת הצורך שלהן שיחמיאו להן וישעשעו אותן בלי הרף. אולי זה היה הקטע של משיכה בין ניגודים, אבל משהו היה מאוד לרוחו בכך שמישהי נאלצת לעבוד למחייתה מבלי שתוכל להסתמך תמיד על כספו של אבא'לה שלה.

הוא דמיין לעצמו שאליס ווטרהאוס בעלת הקול הרהוט הזה היא בדיוק ילדה כזאת של אבא'לה.

"ג'רמי בארקר-וויטל," הוא השיב, מודע לחלוטין לכך שלמרות שקולו אינו נוטף סנוביזם של בני המעמד העליון, הוא בהחלט עמוק ועשיר, ואכן מרשים מאוד. אלכס וסרג'יו נהגו להגיד לו שהוא יכול לעשות קריירה נפלאה ברדיו. אנשים שנתקלו בו לראשונה בטלפון הופתעו לא פעם כשפגשו אותו אחר כך פנים אל פנים. הם בהחלט ציפו למישהו מבוגר יותר, ואולי מלא יותר, עם חזה ובטן עצומים, כמו איזה טנור באופרה.

אנשים נוטים להניח הנחות מוטעות לא פעם.

הוא שאל את עצמו אם יייתכן שהוא טועה ביחס לאליס ווטרהאוס. ואז החליט שכנראה לא.

"אני המו"ל של קנת' ג'ייקובס," הוא הבהיר לה. "ומסתבר שאני ממלא המקום בתפקיד הכרוז במכירה הפומבית שלך הערב."

"הו, זה נפלא," היא אמרה ולמרות שלא השתפכה לגמרי, ניכר היה שהיא חשה הקלה. "מאדג' אמרה שיכול להיות שתעשה את זה. אני חייבת להודות שכבר התחלתי להילחץ. המון תודה לך."

בניגוד לשיקול דעתו, ג'רמי גילה שהיא מתחילה להתחבב עליו.

"לעונג הוא לי," הוא אמר. "באמת." ג'רמי תמיד ראה את עצמו כאיש שאוהב להיות במוקד תשומת הלב. יכול מאוד להיות שהוא אפילו ייהנה מאוד למלא את תפקיד הכרוז הערב.

"אתה יכול להביא בת זוג, אם אתה רוצה," הציעה אליס, "שמרתי שתי צלחות למר ג'ייקובס בשולחן הראשי. הוא אמר שאין לו אף אחת להביא, כך שתכננתי לשבת לצדו."

"גם אני לא אביא איתי אף אחת," התוודה ג'רמי. הוא היה יכול לקחת את אלן, עורכת דין שאיתה הוא יצא לפרקים, ושמחברתה הוא די נהנה. אבל בדיוק אז היא היתה בחו"ל, בוושינגטון, לצורך עבודה. "גם אני רווק זקן ונוקשה," הוא הוסיף, משועשע מהתיאור הזה של עצמו. "אז אולי תעניקי לי את הכבוד ותשבי לצדי בארוחת הערב."

"זה יהיה לי לעונג," היא השיבה.

"אני מניח שזה אירוע של לבוש רשמי?"

"נכון. זו בעיה?"

ג'רמי חייך לעצמו בציניות. "לא. כלל וכלל לא." אם יש דבר אחד שבנוגע אליו אפשר ללא ספק לסמוך על ג'רמי בארקר-וויטל, זה להופיע לאירועים חברתיים בלבוש הולם לחלוטין. היתה לו אהבה לאופנה, והוא התגאה בהופעתו החיצונית. המלתחה שלו הכילה מבחר רחב של בגדים, החל בבגדים יומיומיים וכלה ברשמיים. חליפות הערב שלו היו הטובות ביותר שניתן לרכוש בכסף – זאת שהוא לבש לחתונתו של סרג'יו נתפרה על ידי אחד החייטים הנחשבים ביותר במילאנו. ואותה הוא התכוון ללבוש גם הערב.

כשהיא החלה להודות לו שוב, הוא קטע אותה ושאל היכן ומתי הם יכולים להיפגש הערב. ואחרי שהוא קיבל את הפרטים, הוא נפרד ממנה, ניתק את השיחה וקרא למאדג'.

היא הכניסה מיד את ראשה בפתח הדלת.

"הכול מוסדר?" היא שאלה.

"בהחלט. רק תגידי לי דבר אחד. יצא לך לפגוש את אליס הזאת?"

"לא. דיברתי איתה רק בטלפון."

"טוב, אז באיזה משרד יחסי ציבור היא עובדת?"

מאדג' נראתה תוהה. היא לא. זאת אומרת... אני לא סיפרתי לך? היא עובדת כיועצת בכמה ממקלטי הנשים."

"לא, מאדג', את לא הזכרת את זה."

"מצטערת. אני קצת מבולבלת היום. איך שלא יהיה, אליס הסבירה, כשהיא התקשרה בפעם הראשונה, שהם לא יכולים להרשות לעצמם לשכור את שירותיה של חברה מקצועית לגיוס תרומות, ככה שהיא עושה הכול בכוחות עצמה. ואני יכולה להבטיח לך שזאת בכלל לא עבודה קלה."

"נכון," אמר ג'רמי המהורהר, אבל הוא שנא לטעות בקשר למישהו. הוא חשב לעצמו שלא מן הנמנע שלבתו של איזה איש עשיר יהיה מצפון חברתי פעיל ורצון עז לתקן משהו בעולם למען אלו שמזלם לא שפר עליהם. אבל מניסיונו זה בהחלט היה נדיר מאוד.

ג'רמי התרשם מאוד והחליט בליבו לעשות כל מה שביכולתו כדי להפוך את המכירה הפומבית של הערב הזה להצלחה כבירה.

"מוטב שאשוב לעבודה שלי," הוא אמר, אבל רוחו הוסיפה לנדוד במחוזות אחרים. הוא בהחלט ציפה בקוצר רוח לגלות הערב עוד אודות אליס ווטרהאוס המסתורית והמרתקת הזאת.