הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
4 דירוגים
4.5
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
2
5
2
1
גם ב - Kindle
דתי נורמלי

במקום 46 

34.5 

דתי נורמלי


דרג ספר זה מתוך 5
4 דירוגים
4.5
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
2
5
2
1

במקום 46 

34.5 

במקום 46 

34.5 

גודל (עמ'): 240
מו"ל: ידיעות ספרים

תקציר

- אני משחק על המגרש ה"חילוני". אבל המשחק שלי הוא לא רק בשביל לנצח בו.
אני רוצה לשנות את המגרש.
- איך?
- בזה שאני משחק שם.

(מתוך התוכנית "פגישה לילית" עם קובי מידן, ערוץ 2, 1997)

אורי אורבך (2015-1960), בן הציונות הדתית, סופר וסאטיריקן, עיתונאי ועורך, איש רדיו וטלוויזיה, חבר כנסת ושר בממשלת ישראל,
הותיר אחריו מאות טורי דעה ומאמרים.

בלב אוהב ובמבט חד ואירוני הביע את דעותיו בנחרצות מחויכת, שקנתה לו מעריצים רבים בקרב תומכיו ומתנגדיו גם יחד.

"דתי נורמלי" מקבץ לתוכו מאמרים מכל שנות כתיבתו של אורי אורבך ז"ל, עוסק במנעד רחב של נושאים שעל סדר יומה של החברה הישראלית ומציע לקוראים היכרות עם תפיסת עולמו ועם סגנונו הכובש.

המשך קריאה
  • ISBN: 3625765
  • גודל (עמ'): 240
  • מו"ל: ידיעות ספרים
  • יצא לאור ב-: 18/02/2018
  • שם המחבר: אורי אורבך

אתם עוד תראו שצדקנו

זו אותה המנגינה. המתנחלים והשמאלנים, השופטים והחרדים, הליברלים והשמרנים. כולם צודקים, כולם יודעים יותר טוב מה נכון

כן, אנחנו יודעים יותר טוב מכולם מה טוב לעם ישראל, ואנחנו לא מתביישים לומר זאת. אנחנו קבוצה איכותית, אנחנו נבחרנו כדי להוביל, והעם ילך כבר אחרינו, החלוצים בראש המחנה. אם אנחנו דואגים איש לרעהו זה רק מתוך אחריות לכלל הציבור ולא בגלל הסתגרות או התנשאות. אין עתיד למדינת ישראל אם לא תפעל לפי חזון הנביאים ועל פי מורשת ישראל. העם נושא אלינו עיניים ומעריך את פועלנו. הרי במעשינו אנחנו מגשימים יותר מכול את הסמל המרכזי של הריבונות במדינת היהודים ובירושלים. ואנחנו לא המתנחלים, אלא דווקא שופטי בית המשפט העליון.

ואם לא ישמעו בקולנו, אם לא יעריכו את הדבקות שלנו בערכים הבסיסיים של המורשת, אם לא יבינו כי ללא ההקפדה על כל תו ותג, לא תהיה פה בכלל מדינה, אם לא יבינו כי גם למיעוט שכמונו יש יכולת להוביל את החברה למקום טוב וצודק יותר, לא תהיה לנו הארץ הזו. אף שאנחנו סובלים לא פעם מיחס מזלזל, ואף שבממשלה מנסים בעיקר לאחרונה להצר את צעדינו, בתוך-תוכם כולם מתפללים: "השיבה שופטינו כבראשונה". ואנחנו לא שופטי בית המשפט העליון, אלא דווקא החרדים.

לנו למשל אין כל ספק כי אם לא נפעל על פי הפסוק "חוקה אחת תהיה לכם ולגר הגר בתוככם", נאבד לגמרי את זהותנו היהודית. למרות שהרוב לא סבור כמונו, יבוא יום וכולם יודו כי הדרך שלנו היא הדרך הטובה לעם ישראל. דברים שפעם היו נחלתם של מתי-מעט נער יִסְפְּרֵם, הפכו להיות מובנים מאליהם גם לאנשים שהיו מאוד רחוקים. כן, אולי שונאים אותנו, אולי חושבים שאנחנו מתנשאים, אולי סבורים שאנחנו, למרות מספרנו הקטן יחסית, מובילים ומשפיעים יותר מדי. אבל כל זה נובע מדאגה לעתידו של העם בישראל. ואנחנו לא החרדים, אלא דווקא השמאלנים.

כן, הרוב לא חושב בדיוק כמונו, אבל המציאות מוכיחה יום-יום את צדקת דרכנו. כל המחשבה כאילו יהיה אפשר להתעלם מהמצב באזור ובעולם, כאילו בריחה מאחריות ופתרונות קלים יובילו אותנו אל עבר שלום וביטחון, התגלו כאשליה כואבת. אנחנו משלמים בדמים על כך שאנחנו מסרבים להבין כי ללא הפתרון הנכון בינינו לבין הערבים, תהיה פה שוב מלחמה ושוב נשלם בקורבנות. ואנחנו לא השמאלנים, אלא דווקא המתנחלים.

וכך נמשכת השרשרת, גלגל חוזר. כל טקסט מתאים לכל מגזר ולכל קבוצה. זו אותה המנגינה. המתנחלים והשמאלנים, השופטים והחרדים, הליברלים והשמרנים. כולם צודקים, כולם יודעים טוב יותר מה נכון, כולם מיעוט נרדף ולא מוערך, כולם מבטאים את הצדק ואת היהדות ואת הדאגה למדינה. אתם עוד תראו שצדקנו. ואני לא אומר את זה כאחד שאין לו דעה, אלא דווקא כאחד שיודע בדיוק מה צריך לעשות.

ynet, ט"ו בכסלו תשס"ח, 25.11.2007